כותרות TheMarker >
    ';

    תקשיבו לפצי

    25 תגובות   יום רביעי, 18/6/08, 15:14

    כשהרגיעה ברצועת עזה בפתח ושוב נשגה באשליות, נדחיק ונשכח מה שראוי לזכור ולתקן, ראוי לשמוע את דעותיו החריגות של קצין שנוי במחלוקת.

    זו כתבה שהוכנה במקורה למוסף "הארץ" אך לא נסתייע הדבר להדפיסה שם. מפאת אורכה אני נאלץ לחלקה לשני חלקים.

    הקשר שלה לבלוג שלי הוא לא רק בגלל הנושא אלא מתחזק גם בזכות העובדה שהמרואיין מתגורר בכרמי יוסף, ישוב השוכן במה שאפשר לכנותו "ארץ רוכבי האופניים" – אזור שבו גם אני רוכב פעמים רבות. לסיום עוד הערה של גילוי נאות. המרואיין היה מפקדי בצה"ל. הוא היה סרן ואחר כך רב סרן כשאני הייתי רב"ט וסמל.

     

    חלק ראשון 

     

     

    פצי לא מוכן לשחק על פי הכללים המקובלים. ביום הזיכרון נהוג להשמיע דברי נימוס והערכה לנופלים ולציין את גבורתם. לא אצל פצי. ביום הזיכרון לחללי סיירת שקד, שהתקיים בחודש שעבר במצודת יואב ליד קבוץ נגבה, הוא לא נרתע מלדבר בפני המשפחות השכולות על "בגידה".

    הבגידה שצה"ל בוגד בזכרם של הנופלים. "יש רק פרשנות אחת להתחייבות 'כי במותם ציווינו לנו את החיים', הוא מסביר "המשמעות היא שאנו מצווים ללמוד את לקחי נפילתם, כדי לשמר את החיים. ואי הפקת לקחים היא ביזוי של זכר הנופלים. זהו פגע רע מוסרי, ובגידה במורשתם"

     

    פצי, הוא כינוי שדבק אמציה חן בילדותו ועד היום הוא אינו יודע את מקורו. פצי השתחרר מצה"ל לפני כשבע עשרה שנים בדרגת תת אלוף. הוא נודע כלוחם קומנדו מהולל מבית המדרש של סיירת שקד, שיחד עם חבריו הדביר את הטרור הפלשתינאי ברצועת עזה, בראשית שנות השבעים.

    הוא נחשב לקצין מטה מסודר, שהיה מפקד בסיס האמונים המרכזי של צה"ל בצאלים ומפקד אוגדה. זה כעשרים וחמש שנים בוערת אש בעצמותיו. אמרנו בוערת? לוהטת. שורפת. הוא מנסה לנער את צה"ל מקיבעונותיו. ללמד את צה"ל כיצד להפיק לקחים מכישלונותיו. לשכנע את צה"ל שיעבור לדוקטרינת הפעלה אחרת בעתות של תעסוקה מבצעית ואימונים.

    הוא מתחנן שיאזינו לו. שיתנו לו צ'אנס להסביר את תפיסתו. הוא כתב מכתבים לרמטכל"ים. לשרי ביטחון. לראש ממשלות, לחברי כנסת. אך לשווא. בצה"ל מתייחסים אליו כאל נודניק. כאל תימהוני. כאל מי שהווייתו מקובעת והוא נטוע בעבר.

    פצי נולד בקיבוץ חולדה לפני 67 שנים בשם אמציה חיימוביץ. על השקפת עולמו הפוליטית אפשר ללמוד מכך שאת את חולדה, שתחילתה כחווה חקלאית בראשית המאה -20 הוא מכנה "אחת התנחלויות המבודדות שהוקמו במאה ה-20".  הוא מעיד על עצמו שהיה "נער פרא", שהעדיף את המרחבים הפתוחים והשדות של הכפרים הערביים השכנים אבו שושה וסיידון על פני לימודים בכיתה.

    הוא למד אגרומכניקה בבית ספר מקצועי בעמק הירדן וב-1959 הוא התגייס לגדוד הצנחנים 890. הוא מעיד על עצמו כי "הייתי חייל מצטיין. צורפתי לנבחרת הקליעה למטרה של צה"ל". מהניסיון שרכש הוא ניסח כלל, בסדרת כללים שאותם הוא מכנה כאמור "חוקי פצי". "שיננתי לפקודי במסגרות השונות שלא חשוב כמה מהר אתה יורה, חשוב כמה מהר אתה פוגע".

    הוא נשלח לקורס קצינים, שבו פגש את סאלח – צוער בדואי. סאלח סיפר לו על סיירת שקד הסודית שבה הוא שרת, שמבצעת מרדפים וקרבות קטנים בדרום והפגישו עם עמוס ירקוני, מפקדה האגדי של שקד, ששמו האמיתי היה עבד אל מג'יד חאדר. "פגשתי סרן צולע, מקסים ששכנע אותי לעבור לשקד".

    הוא שרת כשנה וחצי כקצין ביחידה וב-1962 השתחרר, הקים משפחה ועבד בבאר שבע, בחברה משפחתית לעבודות ואחר כך עבר לחיפה ועסק בשיווק סיטונאי של ירקות. במלחמת ששת הימים שרת כקצין מילואים בשקד ונלחם בקרבות על מוצבי כונתילה.

    לאחר שרות מילואים ממושך הוא התגייס לקבע בסיירת שקד תחת פיקודם של בנימין (פואד) בן אליעזר ודני רהב (וולף) והגיע לדרגת סגן מפקד היחידה ומפקדה בפועל. בתקופה זו השתתף ופיקד על פעולות בירדן סוריה ומצרים כולל שתי פשיטות נועזות, ב-1970 של לוחמי שקד תוך שהם צולחים מכשול מים, על מוצבים מצריים בגדה המערבית של תעלת סואץ.

    אבל גולת הכותרת של שירותו הצבאי שעליו עד היום גאוותו, הייתה כשהתמנה ב-1971 למפקד שקד ברצועת עזה. על רקע זה נוצקה ידידותו עם אריאל שרון שהיה אז מפקד פיקוד דרום והפך את שקד לזרוע המבצעית שלו במאבק בטרור הפלשתינאי.

    הקשר ביניהם חושל עוד יותר במלחמת יום הכיפורים, כשפצי, אז כבר חניך בפו"ם מיהר לסיני, הצטרף לאוגדה של שרון והקים את מה שזכה לכינוי "כוח פצי" או "סיירת הליכוד", שבה היה חבר גם מאיר דגן, כיום ראש המוסד. 

    המפגש הראשון ביניהם בעזה לא העיד על הבאות. "אריק עם קציני המטה שלו זימן אותי בחמש לפנות בוקר לנקודה מסוימת בפרדס בעזה. הגעתי והצדעתי לו. ואז אריק בתוקפנות פנה לאחד מפקודי ושואל למה הוא לא מגולח. לא הספקתי לענות ואריק התחיל לצעוק. אמרתי לו: תצעק עלי ולא עליו. אריק סיכם את המפגש במילים תגיע אלי ללשכה".

    אבל הפגישה לא התקיימה. במקומה, התפתחה ביניהם ידידות גדולה שנפרסה לשיחות נפש ארוכות. "את הסקרנות לבחינת ביצועי צה"ל ופיתוח שיטות חדשות, אני חייב לאריק בגין האתגר שזרק לעברי. באחת מהשיחות שנהלנו מעת לעת, שאל-אמר אריק: "איזה דור דפוק אתם. אנו דור תש"ח יצרנו יש מאין, ואתם רואים זאת כתורה מסיני, מבלי לבדוק וליצור משלכם".

    פצי הפנים את האתגר, ויחד עם קציניו פיתח שיטות לא שגרתיות של לוחמת גרילה בשטח בנוי, שאותן הוא מכנה "ההתנפלות". הרצועה חולקה לתאי שטח. על כל תא שטח "התנפלו" חוליות של לוחמי שקד, שלמדו להיטמע באזור ולהכיר מקרוב תושביו. המחבלים, שעד אז התהלכו במחנות הפליטים כאדוני הארץ, מצאו עצמם במגננה, תחת לחץ כבד ונאלצו להימלט ולחפש מסתור. "העיקרון היה לפגוע במחבלים בלי לשבש את חיי התושבים החפים מפשע" הוא מדגיש.

    בתום כחצי שנה של מאבק בלתי פוסק, הצליחה סיירת "שקד" לתפוס וגם לפגוע ב 95%  ממאות המבוקשים, בלי שיהיה צורך להעניש את משפחתו. אף בית של מחבל לא פוצץ ורק אדם אחד, חף מפשע ובלתי חמוש נהרג בשגגה. התוצאה הייתה שהטרור הודבר והרצועה שקטה למשך עשור וחצי, עד שפרצה האינתיפאדה המכונה לדעתו, בטעות "הראשונה" ב-1987.

    לדידו האינתיפאדה הראשונה היא זו שהוא הדביר. פצי מאמין בכל לבו שאפשר היה לשחזר את שיטתו ואת הצלחתה גם באינתיפאדה זו וגם בשנייה שבאה אחריה בשנות האלפיים. קצינים אחרים יוצאי שקד ובעלי ניסיון רב והיכרות עם עזה כמו תא"ל (דימוס) אריק שיפמן (רמות) שהיה גם מושל הרצועה, סבורים שפצי טועה. שמדובר במציאות אחרת, שונה בתכלית. האינתיפאדה הראשונה הייתה מרי אזרחי, שבה הפלשתינאים מעטו להשתמש בנשק חם.

    פצי מסרב לקבל הערכות אלה והוא בשלו. "לשיטתי באינתיפאדת 71/72 פעלתי תמיד בעדיפות מוחלטת, בעוד שצה"ל הפעיל באינתיפאדת 87 פחות מ4% מהעוצמה. וזו באה לידי ביטוי בשימוש חוליות בודדות בנות ארבעה לוחמים מול המון משולהב, שחייב את חיילנו להפעיל את נשקם מול בלתי מזוינים כדי להישרד. רוצה לומר כי במקום לסמן את היריב כגורם שהשתנה, ראוי לבחון את הדרך השגויה בהפעלתו של צה"ל מול השינוי".

    מדובר במאבק מול עם החותר לחירותו. אין דוגמא בהיסטוריה שצבא מסוגל לדכא שאיפה כזו. דוגמא לכך היא מפלת צרפת באלג'יר?"אחד ממעשי הנבלה היה בהחלטה של צה"ל לחלק את כשי את הספר "הקרב על אלג'יר". אני לא מתנגד ללמוד את מה שקרה, אדרבא עבורי העבר הוא אסמכתא חשובה שם אבל אני גם אומר: בואו לזהות את המציאות. בחלוקת הספר היה גלום מסר. זהו מסר שקרי שעליו חזר דן שומרון באינתיפאדה  שכאילו אין פתרון צבאי אלא רק מדיני"

    אם כך מדוע יצחק רבין כשר הביטחון ואחר כך ראש ממשלה וידידך אריק שרון לא שעו להצעות שלך? "לאריק קרה את שקרה לרבין לפניו. בשונה מבן גוריון, אשכול וגולדה אשכול, שבהנהגתם השיג צה"ל הכרעות בשדות הקרב, הבינו שני אלה, כי אין לישראל צבא בעל מיומנות צבאית מרתיעה שמסוגל להשיג הכרעה ברורה ומשמעותית. רבין עלה על הדרך הקלוקלת של הסכמי אוסלו. ואריק כטקטיקן שלא היה כמותו, ביצע את ההתנתקות, כמהלך שאפשר להגדירו כ'נסיגה והשהיה', במטרה לאגור כוח ולהכות בעוצמה מאוחר יותר ובזמן המתאים".

    לאחר מלחמת יום הכיפורים עשה פצי הסבה לחיל השריון. הוא הספיק להלחם כמג"ד שריון בקרבות עם הסורים, אחר כך היה מפקד חטיבת שריון 434 ומפקד אוגדה 220 ובשנות השמונים, לאחר לימודים במכללה לביטחון לאומי, מונה למפקד "באליש" ראשי תיבות של בסיס אמונים ליחידות שדה בצאלים. שם גובשה אצלו השקפת עולמו הבוטה על עליבותו של צה"ל, והוא החל בפיתוח דוקטרינה שונה שנודעה לתת מענה להפעלתו של צה"ל בשגרה, שאותה הגדיר "תוכנית עבודה שנתית".

    הזרז לתורתו המבקשת להרים את השמיכה מעל ביצועי צה"ל, נבע מאירוע שהיה ביום צליחת התעלה במלחמת יום הכיפורים. "נדרשתי לספק סייר לליווי פלוגת טנקים, שמפקדה לא היה מסוגל להגיע לצומת "טרטור עכביש". ביקשתי מיהושע כץ ז"ל להוביל את המ"פ ולהמתין לי בצומת.

    כץ היה מ"פ בסיירת שקד, וכאזרח תפקד כמאבטח באל על, נפצע בקרב יריות עם שודדים באמסטרדם ועם פרוץ המלחמה הצטרף לכוח פצי". למרות שנווט את פלוגת הטנקים בהצלחה, המשיך כץ צפונה. "הטנק שעליו נסע חטף טיל סאגר. כץ עף מהטנק, חזר וחילץ את נהג הטנק, וחזר לחלץ את יתר אנשי הצוות ונהרג כשהטנק התפוצץ ונשרף. בעיני הוא גיבור ישראל, אבל לא המלצתי עליו כזכאי לעטור, משום האינפלציה שבהענקת העיטורים לאחר המלחמה.

    ואכן, מאז שנהרג שאלתי את עצמי מדוע הייתי צריך לנדב קצין שיוביל מ"פ טנקים על כביש לנקודת מפגש. והרי הצבא ששלט בסיני היה אמור להקנות את הידע הזה לכל הקצינים. אירוע זה  והניסיון שלי כמפקד בסיס האמונים הובילו אותי לרצון להרים מסך על ביצועיו הכושלים של צה"ל, ולהעמיד מענה בשיטות אימונים ובארגון פעילות הצבא בשגרה".

    כמי שעוסק בשנים האחרונות בבניית כבישים ובתשתיות שואב פצי את המטאפורות שלו לתיאור הכשלים של צה"ל מענף הבניה. הוא מדבר על שלושה עמודים, שנתפסים בחברה הישראלית כעמודי בטון מוצקים אך בעינו הם הם עמודי קרטון רעועים וריקים.

    העמוד הרעוע הראשון הוא של "העדר מתכונת תפקודית נאותה". מה שגורם שבכל המלחמות צה"ל לא הצליח לנהל מערכה צבאית ראויה, שמשלבת בין זרועות (יבשה, אוויר וים) ובין החילות.

    עמוד קרטון השני הוא "העדר תרבות להפקת לקחים". פצי: "מאז שזכתה בריבונות נמצאת ישראל תחת מצור מתמשך ונלחמת על קיומה ללא הרף. קבעתי כי זולת הניצחון במלחמה מהווה הניסיון הנרכש, ערך עליון. וכדי להשיגו יש צורך בהפקת לקחים, סדורה ומבוקרת.

    ב-1991 כאיש מילואים מנה אותי ראש  מה"ד כממונה רשמי על סוגית הפקת הלקחים. ניתחתי את מלחמות העבר ועל סמך זאת ניסחתי אז בפעם הראשונה מהו לקח צבאי, מהם דרכי הפקתו המתחייבים וכיצד יש לשלבו בהוראות הפקוד העליון.

    העובדה כי במלחמה האחרונה נהרגו חיילים בעת שהותם בתוך מבנה, ובעבור יום לאחר יום הוכו חיילינו באותה שטות, מעידה כי הפקת לקחים נאותה לא קיימת בתרבות הצהל"ית. ומה שמכונה בצה"ל הפקת לקחים, שבעקבותיהם יש השקעות עתק, הנה בחזקת אחיזת עיניים ובזבוז של דמים ודם".

    יש לך דוגמא להמחיש את הטיעון הזה?

    "לאחר שבמלחמת יום הכיפורים כמעט ולא היה סיוע אווירי לקרב היבשה, החליט מפקד חיל האוויר האלוף בני פלד ז"ל שהיה קצין מעולה לעשות מעשה. הוא זימן את כל קציני היבשה בדרגים הלוחמים מדרגת סגן אלוף, שם הציג את לקחי ח"א.

    אחד הלקחים היה לבחון את קרב ההשתתפות. וכתוצאה מבחינה זו הוקמה "מפקדת השתתפות" מרכזית ובראשה תא"ל. ובאמצעותה הוקמו מסגרות בכל חטיבה ואוגדה בראשות קצינים בדרגות אל"מ וסא"ל. כולם היו מצוידים בכל שנדרש כדי שיהפכו לחלק אורגני בסגל הפקוד החטיבתי והאוגדתי, כדי שישתתפו באמונים, בשגרה, בתכנונים ובפעילות.

    אבל כעבור שמונה שנים במלחמת לבנון הראשונה כשהגיע עת המבחן האמיתי, שיכול היה להעיד על טיב הפקתו של הלקח, התברר כי היקף הסיוע האווירי לקרב היבשה נפל אף מזה של מלחמת יום הכיפורים. וכך, בין השאר רביעית פנטומים עצרה מהלך אוגדתי חשוב של תא"ל גיורא לב כשהפציצה בטעות את כוחותיו וגרמה ל 113 הרוגים ופצועים".

    מה לדעתך מקור המורשת לברוח מהפקת לקחים?

    " המורשת שיצרה את מניעת חקר המלחמות הונחלה לנו על ידי הפלמחניקים יפי הבלורית והתואר. שהעדיפו לשמר את הניצחון ההיסטורי במלחמת העצמאות, מבלי לעמעם את ההישג בתחקירים ובהפקת לקחיהם. מורשת זו מיקדה את הדעת על מילים. על האמירה,ולא על הביצוע. יש בצה"ל מורשת של לדבר ולא לעשות.

    הנה, קם שר ביטחון ערב מלחמת יום כיפור ואומר במטכ"ל "ג'נטלמנים צריך להתכונן למלחמה". כלומר דיין חשב שבך שאמר יצא דיין ידי חובתו. כך בדיוק חשבו גם אבירי הצדק שהרכיבו את וועדת אגרנט, שנאחזו באמירה הזו שלו כצידוק שלא להמליץ על סילוקו מתפקידו. זו התרבות שלנו בצבא ובדרג המדיני המשתקף במסקנותיהם של ועדות החקירה המזיקות, לאמור: אמרת ולא עשית, עשית".

    את העמוד השלישי המט ליפול הוא מגדיר ככישלון כפול של "מערכת ההכשרה". זהו עמוד שקרוב במיוחד ללבו. לפי כך גם חוקק את החוק הראשון בסדרת החוקים שלו. זה הקובע, "כי טיב פעולות הגייסות במלחמה, משקף את אופני הכנתם באימונים, כפל מקדם הקטן מאחד". בכך לדעתו "נתן לכל בר דעת לזהות את מקורות הכשל במלחמות ישראל, ולהצביע על תפיסת האימונים "כמכשלת על".

     פצי אומר כי כשעמד על אבחנה זו , הגיע למסקנה כי שאיפת חייו הייתה להיות קצין הדרכה ראשי. "רציתי להיות המאמן הראשי" של צה"ל. "בפגישה עם ראש אכ"א אז, עמוס ירון הוא ענה לי מצטער אבל אני צריך לקדם אחרים".

    מה לא בסדר באמונים של צה"ל ובהכנות של צה"ל?"ב-1987 קבלתי מנדט מרמטכ"ל דן שומרון ז"ל ובחסות לשכת סגן הרמטכ"ל אהוד ברק, להכין דוקטרינה חדשה לצה"ל. הכנתי עם הצוות שכלל נציגים מכל אגפי המטכ"ל תכנית עבודה שנתית חדשה, שונה לחלוטין מכל מה שקיים ומוכר. שכללה הכל. מהחלפת תחתונים, משכורות לחיילים אימונים ותעסוקה מבצעית, במטרה להפעיל את צה"ל בשגרה כמו במלחמה בשונה מהשטות המתמשכת מאז "קדש""

    כלומר?

    "בעת שגרה הגדוד הוא עוצבת היסוד או אם תרצה המסגרת היסודית למשימות תעסוקה ואימונים. וזאת בניגוד למלחמה, שם עוצבת היסוד הנה האוגדה. התוצאה מאיוולת שכזו משתקפת במלחמות שבהן בולטים איכויות הלחימה של הפלוגה והגדוד, ומנגד בולט תפקודם הירוד של החטיבות האוגדות וצפונה".

    "לפי כך בניתי את תוכנית העבודה על גיוס מלא של האוגדה גם לתעסוקה ולאימונים, תחת שליטת המפקדים האורגנים שלהם. וזאת במהופך מהתפיסה הקיימת, שבה בעת שגרה מאופסנים המפקדים כמו ציודם במחסני החרום, ועומדים על מלא העוצמה הנדרשת להפעלה, במלחמה ממש.  זאת ועוד".

    "כידוע מצבי חרום פוקדים את ישראל מעת לעת, מה שמחייב על פי השיטה הקיימת לגייס אוגדות שלמות, משום שהמילואים  המשרתים בפועל, מורכבים משברי אוגדות שונות. מנגד ישום הדוקטרינה החדשה, אמור היה להביא להימצאותה של אוגדה אורגנית שלמה לאורך השנה, וכל מחצית חודש לשתי אוגדות מגויסות. אלא מאי, למרות הפתרון לסוגיית הכוננות, חסכון באמצעים ולמיומנות מבצעית שאיננה, התקשה דן שומרון כרמטכ"ל בדיון שנמשך כ 30 דקות!!! להבין את יתרונותיה. בלי דעת כי בשלילתה עמדה ההבטחה כי כל המכשלות במלחמות יחזרו על עצמם, כפי שהשתקף במלחמה האחרונה, וכנראה גם בבאה אחריה. 

    מה יקרה לדעתך במלחמה הבאה אם ישראל תצא אליה בעזה?"לאור סוגי הפעילות שצהל מקיים בעזה (שדומות במתכונתן אם כי לא באותו היקף) לפעילות שהביאה לתבוסה במלחמה האחרונה בלבנון ואם נוסיף את המורכבות של לחימה בעזה שעיקרה לוחמה בשטח בנוי ואת העובדה שהצבא כצבא כולל יחידות המילואים אינו מיומן ומוכן למלחמה בפתח ועל סמך לקחי קרבות עבר בביירות ובעיר סואץ תוכל להקיש על כמות הדם והמחיר הכבד שנצטרך לשלם". 

     

    החלק השני יעסוק בין השאר בהערכותיו לגבי מלחמת לבנון השניה.   

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/9/08 01:54:

      כבר השעה מאוחרת ,

      קראתי פצי

      ונישארתי קצת ...

      פצי , אמא שלי ז"ל

      היתה מטפלת של פצי בבית התינוקות בחולדה

      היתה מחליפה לו את החיתולים ...

      ואשדוד עירי אימצה את סיירת שקד במלחמת יום כיפור

      ולאחריה השתתפתי במסיבה שערכו לכבוד לוחמי הסיירת

      פצי ודני מט . הייתי רק ילדה

      ואני מקוה שאני זוכרת טוב .

      אחזור שוב לקרוא ולהעמיק *

        27/6/08 08:16:

       

      צטט: yossi melman 2008-06-26 10:31:25

       

      גילה

      את צודקת. מלחמה היא אכן כאוס. אבל אם הבנת נכון, פצי לא כופר בהנחה זו הוא רק אומר הבה נתכונן לה כראוי. זה יצמצם את נזקיה ואת הטעיות שאנו עושים.

       היי יוסי ותודה על התגובה.

      אני מסכימה עם פצי לגמרי. על פי ההתבוננות שלי האימון במסגרות רחבות יותר מהגדוד - נדיר.

      בקרב כשיש תגובה אניסטיקטיבית למצבי לחץ חסר כמו אויר לנשימה אימון במסגרות רחבות. זה כמובן מביא לשאר הבעיות של תקשורת טובה ושת"פ בזמן אמת עם האוגדה והפיקוד. אתה מרגיש את זה בחיים היוםמיומיים של היחידות השונות. אם אינני טועה הגדוד אפילו מתפקיד אוטונומית מבחינה תקציבית. נדיר שהאוגדונר ממש מטביע את חותמו על השרות של החיילים הסדירים. רובם אפילו לא יודעים מיהו.

      למה לא מצליחים להטמיע את הדברים המאד נכונים של פצי כבר שנים? אין לי מושג.

      ייתכן שחלק מהבעיה נובע מכך שהמפקדים מתבשלים כל הזמן במיץ של צה"ל ולא יוצאים אף פעם החוצה. נוצרת כאן מחשבה מקובעת. אולי מה שצריך זה לדרוש מכל מפקד לבלות כמה שנים בעולם האזרחי, נניח אחרי תפקיד מג"ד, פשוט כדי להיחשף לחשיבה קצת שונה. רק אחר כך לחזור למסגרת היותר רחבה. 

      את זה גם פצי בעצמו עשה, אמנם לא בתכנון אבל כך היה.

      נקווה לטוב כי אין לנו צה"ל אחר.

        26/6/08 10:31:

       

      צטט: גילה_ט 2008-06-23 23:08:08

      כתבה מרתקת ומייאשת.

      אני קוראת כבר הרבה שנים את דברי פאצי ואורי מילשטיין. יש הרגשה שבכל מלחמה משדרגים את הטעויות ויש הרבה טעויות שפשוט חוזרים עליהן.

      אבל אולי מלחמה בהגדרה היא כאוס ואיבוד שליטה?

      גילה

      את צודקת. מלחמה היא אכן כאוס. אבל אם הבנת נכון, פצי לא כופר בהנחה זו הוא רק אומר הבה נתכונן לה כראוי. זה יצמצם את נזקיה ואת הטעיות שאנו עושים.

        26/6/08 10:29:

       

      צטט: weissh 2008-06-21 22:26:24

      סיירת שקד,

      התנדבתי אך לא התקבלתי,  למה ?!  הקצבת קב"א, היה עוד אחד,

       

      קיבוצניק, שאחיו היה מ"פ בסיירת,  וכך הקרטל/מונופול/ח"ח (מביא

       

      חבר),  של בני הקיבוצים והנוער העובד,  חסם בפני את הגישה.

       

      והתברגות בחונטה הצבאית,

       

      מתן וילנאי קבע את המונה "במ"לים - בני משקים לפיקוד ".

       

      כידוע הם ח"ל (חייב לעבור בקורסי הפיקוד)

       

       

      חנן וייס, סא"ל (במיל')

      דרגת שחרור : סגן

       

      http://www.articles.co.il/author/526

      חנן תודה. לא נורא שלא היית בשקד. חשוב יותר אם החכמת מדבריו של פצי.

        23/6/08 23:08:

      כתבה מרתקת ומייאשת.

      אני קוראת כבר הרבה שנים את דברי פאצי ואורי מילשטיין. יש הרגשה שבכל מלחמה משדרגים את הטעויות ויש הרבה טעויות שפשוט חוזרים עליהן.

      אבל אולי מלחמה בהגדרה היא כאוס ואיבוד שליטה?

        23/6/08 01:01:

       

      צטט: קרין אלדאה 2008-06-22 11:54:13

      וואו.

      אכן. תודה שטרחת לקרוא ולהגיב.

        22/6/08 11:54:
      וואו.
        22/6/08 02:33:

       

       

      צטט: gigicom 2008-06-19 10:34:39

      ...אז ההתנתקות היתה מין סוג של 'נסיגה והשהייה',כדי להכות אחר-כך?   זא''מ כל המהלך הזה היה צבאי טקטי? לא לאומי אסטרטגי? ולא ספין אישי טקטי צבאי לאומי אסטרטגי?... 

      צטט: yossi melman 2008-06-19 22:39:50

      ... אם יורשה לי לפרש אותו. הוא דיבר על סמך היכרותו עם אריק, כי תכנ ית ההתנתקות של אריק היתה טקטקית השהיה. זהו מושג נפוץ בתורת מלחמה. להערכתו אריק העריך כי צה"ל והעם אינם מסוגלי להתמודד במצבם עם האוייב ולא מוכנם להקרבה ולכן העדיף רגיעה... 

       אני ניסיתי עוד לפני ההתנתקות לנחש את ההגיון שלה מנקודת ראותו של שרון. עליתי על משהו דומה ל'השהיה כדי להכות אחר-כך' - בסך הכל סיפור בעייתי מאד. ראו: http://www.asher.hopeways.org/hdt-shrn.htm.

       

       

        21/6/08 22:26:

      סיירת שקד,

      התנדבתי אך לא התקבלתי,  למה ?!  הקצבת קב"א, היה עוד אחד,

       

      קיבוצניק, שאחיו היה מ"פ בסיירת,  וכך הקרטל/מונופול/ח"ח (מביא

       

      חבר),  של בני הקיבוצים והנוער העובד,  חסם בפני את הגישה.

       

      והתברגות בחונטה הצבאית,

       

      מתן וילנאי קבע את המונה "במ"לים - בני משקים לפיקוד ".

       

      כידוע הם ח"ל (חייב לעבור בקורסי הפיקוד)

       

       

      חנן וייס, סא"ל (במיל')

      דרגת שחרור : סגן

       

      http://www.articles.co.il/author/526

        21/6/08 14:41:

       

      צטט: סנטו רוחו 2008-06-20 15:37:46

      הפוסט מעניין ויש הרבה מה להגיד עליו. את התגובה שלי אתמצת בהסכמה עם "הקינה הטקטית" של פצי - צה"ל אכן לא מפיק לקחים, קופא על השמרים וחוטא בקונפורמיזם ממאיר. לעומת זאת, ההתייחסות לקיבוצו כאל התנחלות מעידה כנראה על תמיכתו בפתרון המדינה האחת בין הירדן והים - אותו פתרון בו תומכים הן גוש אמונים וכן חמא"ס.

      לבן גבריאל

      תודה על הערותייך. מכיוון שפצי עוסק בנושאים צבאיים טהורים, נמנעתי מלגור עצמי לסוגיות פוליטיות ורק למען הצגת תמונה רחבה ככל האפשר רמזתי להשקפתו הפוליטית בכך שציינתי שהוא רואה את חולדה כפי שהגדיר אותה במאמר.

        20/6/08 15:37:

      הפוסט מעניין ויש הרבה מה להגיד עליו. את התגובה שלי אתמצת בהסכמה עם "הקינה הטקטית" של פצי - צה"ל אכן לא מפיק לקחים, קופא על השמרים וחוטא בקונפורמיזם ממאיר. לעומת זאת, ההתייחסות לקיבוצו כאל התנחלות מעידה כנראה על תמיכתו בפתרון המדינה האחת בין הירדן והים - אותו פתרון בו תומכים הן גוש אמונים וכן חמא"ס.

        19/6/08 22:43:

       

      צטט: ofern321 2008-06-19 15:12:08

       

      פצי  שלנו מתקשה להפנים עובדת יסוד: הפרות זכויות אדם חמורות, כולל רצח, עינויים וגזל מעצבות את דפוסי החשיבה של הקורבנות. לא רק כשהקורבנות יהודים, גם כשהם פלסטינים.

       

      אם פצי לא מתייחס למציאות איומה שמתוארת בדוחות בצלם וארגונים אחרים, מציאות שגם הצבא מתקשה להכחיש, אזי הוא מציע לנו את המשך השכול והכישלון שמביאה עלינו השליטה במיליוני בני אדם.

      השארת אותי פעור פה יותר מתמיד. אין לי מה להגיב על ההגיון של טיעונייך ביחס לראיון.

        19/6/08 22:42:

       

      צטט: joe anaaref 2008-06-19 12:58:19

      בחור משרים ביותר.

      חוקי הבררה (BRARA) הטבעית של מדינתנו לא יכולים לאפשר לאדם כזה להגיע לצומת הכרעות אמיתית. חבל.

      שווה להעיר שאת שלושת עמודי הקרטון של פצי יצר חינוך קלוקל. זו היא אם כל חטאת.

      תודה.

        19/6/08 22:41:

       

      צטט: morro 2008-06-19 12:13:42

      כתבה מעניינת,מס' שאלות לי אליך(יש אפשרות לשמוע תגובתו של פצי?)

      1.התייחסות לנושא "צבא העם" אל מול צבא מקצועי פר-אקסלנס.

      2.התייחסות לאי עדכון תפיסת הבטחון של ישראל מאז ימי בן גוריון לאור שינויים קלים במרחב:

      גרעין,כיבוש,שלום עם מצרים וירדן,החזית המזרחית,מתמיכה צרפתית לאמריקאית ועוד.

      3.מתי החלק השני?

      תודה מראש

      תודה על התיחסות. בקשתי מפצי שיגיב ישירות כאן בפורום. אני מקווה שהוא יעשה זאת.

        19/6/08 22:40:

       

      צטט: the oxonian 2008-06-19 12:02:05

      לגיגי,

      למרבה הצער התפיסה כי ה"מיליטריזם" אינו מרכזי לחיינו כאן, מבלבלת משאלת-לב עם המצב לאשורו.

      קודם כל, לא ה"מיליטריזם" הוא המרכזי בחיינו, אלא הצבא והמאבק היומיומי באויב. "מיליטריזם" הוא תפיסה הרואה את הצבא כמרכז ההוויה. מעטים בישראל מחזיקים בתפיסה כזו. היא בוודאי אינה ראויה. עם זאת, מציאות העימות המתמשך עם גורמים שונים יוצרת צורך בהקדשת תשומת לב רבה למאבק בהם, המתקיים בחלקו לפחות באמצעים צבאיים.

      שנית, במצבה של ישראל, הכחשת הצורך בהקדשת תשומת לב רבה, מקוריות וכשרון למאבק הצבאי (והאחר) ביריבינו השונים תוביל לא להגעת עידן השלום והפיוס, אלא לתבוסה. תפיסה  כזו אינה מבטאת קבעון, התאהבות בהפעלת כוח, היתקעות בעבר או "מיליטריזם". היא מבטאת הערכה ריאלית של המציאות.

      שלישית, למרות שאת קיומנו בארץ מלווה עימות צבאי, עדיין עדיף קיום זה אלף מונים על חיי היהודים בגלות, לפני קום המדינה כמו גם כיום. זאת גם אם בגלות נהנים היהודים מיותר פנאי לעיון בפילוסופיה פוסט-סטרוקטורליסטית, למציאת השלום בתוכם ולשאר פעולות ראויות. העם המגן על עצמו, חי חיים ראויים מאין כמוהם, וכך הוא גם באשר לכל יחיד ויחיד.

      ברכות.

      תודה. אני מסכים לנתוח.

        19/6/08 22:40:

       

      צטט: צביקס 2008-06-19 11:08:07

      מרתק

      תודה

        19/6/08 22:39:

       

      צטט: gigicom 2008-06-19 10:34:39

      אז ההתנתקות היתה מין סוג של 'נסיגה והשהייה',כדי להכות אחר-כך?

      זא''מ כל המהלך הזה היה צבאי טקטי? לא לאומי אסטרטגי? ולא ספין אישי טקטי צבאי לאומי אסטרטגי?

      עם כל הכבוד,הייתי מצפה לטון מעט יותר מסוייג כלפי משנתו של ה'עוד גנרל' הזה שהבאת כאן.

      עם כל תובנותיו המקוריות,עדין,הפרדיגמה המובלעת בדברים היא מרכזיות המיליטריזם בחיינו כאן.הגיע הזמן,כבר מזמן,להתבגר לעבר תובנות מפותחות יותר.  

      תודה על התיחסותך. אני לא חושב שהוא מדבר על מילטריזם או מתכוון לכך. אם יורשה לי לפרש אותו. הוא דיבר על סמך היכרותו עם אריק, כי תכנ ית ההתנתקות של אריק היתה טקטקית השהיה. זהו מושג נפוץ בתורת מלחמה. להערכתו אריק העריך כי צה"ל והעם אינם מסוגלי להתמודד במצבם עם האוייב ולא מוכנם להקרבה ולכן העדיף רגיעה. זו הסיבה אגב, לדעתי שהחמאס וישראל הסכימו לרגיעה כעת. עייפות החומר.
        19/6/08 17:38:

       

      צטט: the oxonian 2008-06-19 12:02:05

      לגיגי,

      למרבה הצער התפיסה כי ה"מיליטריזם" אינו מרכזי לחיינו כאן, מבלבלת משאלת-לב עם המצב לאשורו.

      קודם כל, לא ה"מיליטריזם" הוא המרכזי בחיינו, אלא הצבא והמאבק היומיומי באויב"מיליטריזם" הוא תפיסה הרואה את הצבא כמרכז ההוויה. מעטים בישראל מחזיקים בתפיסה כזו. היא בוודאי אינה ראויה. עם זאת, מציאות העימות המתמשך עם גורמים שונים יוצרת צורך בהקדשת תשומת לב רבה למאבק בהם, המתקיים בחלקו לפחות באמצעים צבאיים.

      שנית, במצבה של ישראל, הכחשת הצורך בהקדשת תשומת לב רבה, מקוריות וכשרון למאבק הצבאי (והאחר) ביריבינו השונים תוביל לא להגעת עידן השלום והפיוס, אלא לתבוסה. תפיסה  כזו אינה מבטאת קבעון, התאהבות בהפעלת כוח, היתקעות בעבר או "מיליטריזם". היא מבטאת הערכה ריאלית של המציאות.

      שלישית, למרות שאת קיומנו בארץ מלווה עימות צבאי, עדיין עדיף קיום זה אלף מונים על חיי היהודים בגלות, לפני קום המדינה כמו גם כיום. זאת גם אם בגלות נהנים היהודים מיותר פנאי לעיון בפילוסופיה פוסט-סטרוקטורליסטית, למציאת השלום בתוכם ולשאר פעולות ראויות. העם המגן על עצמו, חי חיים ראויים מאין כמוהם, וכך הוא גם באשר לכל יחיד ויחיד.

      ברכות.

       Fantastic.

        19/6/08 15:20:

      ועוד תהייה, האם כשמר מלמן מדבר על אשליות הרגיעה, הוא יוצא מנקודת הנחה שרגיעה תביא לשינוי במצבם של הקורבנות המתוארים להלן. הרי טלפון אחד משר הביטחון יכול להסדיר כל זאת  :

       

      http://www.phr.org.il/phr/article.asp?articleid=864&catid=26&pcat=-1&lang=HEB

       

       

       

      בג"צ אינו מתערב בהחלטת שב"כ למנוע יציאתם של 13 חולים הזקוקים לטיפולים מצילי חיים

      28.5.2008

      בדיון שנערך אתמול, ה-26.5.08, בעניינן של 13 עתירות שהוגשו לבג"צ בשם חולים הזקוקים לטיפולים מצילי חיים מחוץ לרצועת עזה, החליט בּג"צ שלא להתערב בהחלטת השב"כּ למנוע את יציאתם של רוב החולים; בנימוקיו, ממשיך בג"צ להישען על מנגנון ה"שאטלים" כפתרון, על אף שזה אינו מתפקד.

       

       

      בדיון ב-13 עתירות רופאים לזכויות אדם לבג"צ, שנערך אתמול, 26.5.2008, אחר הצהריים, החליטו השופטים שלא לערער על החלטת השב"כּ למנוע טיפול רפואי מציל חיים מחולים בעזה, ולהותיר אותם בעזה ללא טיפול. השופטים בחרו להישען על הסדר הסעות החולים - "שאטלים" - לירדן ולמצרים, כפתרון חלופי למעבר עצמאי דרך שטח ישראל. ההחלטה נתקבלה למרות שהוכח בדיון עצמו שמנגנון זה אינו מתפקד כבר למעלה מחודשיים, ועל אף שנטען כי הוא אינו מהווה פתרון לחולי סרטן הזקוקים באופן מיידי לטיפולים.

       בתוך כך, בבוקר הדיון, הודיעה פרקליטות המדינה לרופאים לזכויות אדם, כי מעברם של שלושה מהחולים (שני חולי סרטן וחולה לב בן 67) לטיפול מחוץ לעזה, אושרה. באשר לחולה בן 60 הסובל מגידול ממאיר במוחו נמסר בהודעה כי הוחלט לזמנו לתחקור שב"כּ כתנאי ליציאתו. לגבי שני חולי לב, הזקוקים בדחיפות לצנתור, הודיעה המדינה, כי תאפשר לשני רופאים קרדיולוגים ערבים ישראלים להיכנס לעזה, לצורך ביצוע הטיפול בחולים אלה.

       שבעת החולים האחרים נותרו מנועים מלהגיע לטיפול הרפואי.

       נכון ליום זה, שלושת החולים שיציאתם אושרה טרם יצאו, והם עדיין ממתינים שהצבא ינפיק עבורם את ההיתרים. בהודעת המדינה, כמו גם במהלך הדיון עצמו, לא נמסרו כל פרטים באשר למועד הגעת הרופאים הקרדיולוגים לעזה, זהותם ומיומנותם הרפואית. בנוסף, המדינה לא מסרה מועדים ליציאת "שאטלים" וציינה, כי האחריות בדבר מימוש הסדר זה אינו רק שלה, אלא גם של מצרים וירדן.

       בכך, בפועל, כל אחד משלושה עשר החולים עדיין מצויים בעזה, ללא טיפול רפואי שעשוי להציל את חייהם.

       רופאים לזכויות אדם מביעה חשש כבד לחייהם של החולים ומוחה בכל תוקף על החלטת בית המשפט – החלטה העלולה לפגועה בסיכויי החלמת החולים ואף לעלות לחלקם בחייהם.

      השב"כּ מנצל מצוקת חולים לצרכיו; השב"כּ פיתה חולה סרטן מעזה להגיע לתחקור ביטחוני במעבר ארז ועצר אותו

      ביום שני, 12.5.08, נעצר מחמוד כפארנה, 38, חולה סרטן מעזה, שהיה בדרכו לבית החולים איכילוב, על ידי השב"כּ והצבא במהלך תחקור במעבר ארז ונלקח לבית המעצר שיקמה באשקלון.

      מר כפארנה, אב ל- 9 ילדים, אובחן כחולה בסרטן הקיבה עם חשש לגרורות בכבד. החולה הופנה בדחיפות ב- 18.4.08 לטיפול רפואי בבית החולים איכילוב. לחולה תואם מועד לבדיקה ולניתוח ב- 12.5.08. ב- 11.5.08 בשעות הלילה נמסר לחולה על ידי הוועדה האזרחית הפלסטינית, כי עליו להתייצב למחרת (ב- 08:00 בבוקר) לתחקור שב"כּ במעבר ארז, כשלאחריו ייתכן שתותר יציאתו לטיפול הרפואי בישראל.

      ב- 12.5 הגיע החולה למעבר ארז, בליווי אחיו, אמו ואשתו. החולה הופרד מבני משפחתו והוכנס למעבר, יחד עם 5 חולי סרטן נוספים, שהמתינו גם הם לתחקור שב"כּ. לאחר המתנה של 9 שעות, בהן שהה ללא מים ומזון, ובמהלכן, כך על פי דיווחי החולים שהמתינו איתו, הקיא דם מספר פעמים, הוכנס החולה ב- 17:00 לתחקור הביטחוני. לאורך כל שעות היום, המתנו בני משפחתו של מר כפארנה בצד הפלסטיני של המעבר, מבלי שהם יודעים מה עלה בגורלו. ב- 22:00 נתבקשו בני המשפחה לעזוב את המעבר, ללא כל מידע לגבי יקירם. בבדיקה שנערכה עם הצלב האדום, נמסר למשפחה, כי החולה נעצר במהלך התחקור.

      בבירור שעשתה עמותת רופאים לזכויות אדם אושר על ידי משל"ט שירות בתי הסוהר, כי החולה הובא למתקן המעצר שיקמה באשקלון, ומעצרו הוארך בשלב זה עד ה- 22.5.08.

      רופאים לזכויות אדם רואה בהזמנת החולה במצבו הגופני לתחקור, בהחזקתו זמן כה ממושך במעבר, ללא מים ומזון, בתחקור הממושך ובמעצר, משום התעללות פיזית ונפשית בחולה. השב"כּ מוליך שולל את החולים, כאילו כל מטרת התחקור היא לאפשר את מעברם לטיפול רפואי, כאשר בפועל הוא משמש גם, ואולי בעיקר, לצרכי עבודת איסוף המודיעין של השב"כּ.

      רופאים לזכויות אדם מדגישה כי בעבר קבלה לבית המשפט הגבוה לצדק כנגד תחקורי השב"כּ בהם מופעל על החולים לחץ לשתף פעולה עם השב"כּ ולמסור לו מידע, בתמורה להיתר מעבר לטיפולים רפואיים.

       לפרטים נוספים, נא לפנות לרן ירון, מנהל מחלקת שטחים כבושים ברל"א. דוא"ל: ranyaron@phr.org.il או בטל' 0547577696.

       לפרטים נוספים על העתירות ראו:

      http://www.phr.org.il/phr/article.asp?articleid=857&catid=26&pcat=-1&lang=HEB

        19/6/08 15:12:

       

      פצי  שלנו מתקשה להפנים עובדת יסוד: הפרות זכויות אדם חמורות, כולל רצח, עינויים וגזל מעצבות את דפוסי החשיבה של הקורבנות. לא רק כשהקורבנות יהודים, גם כשהם פלסטינים.

       

      אם פצי לא מתייחס למציאות איומה שמתוארת בדוחות בצלם וארגונים אחרים, מציאות שגם הצבא מתקשה להכחיש, אזי הוא מציע לנו את המשך השכול והכישלון שמביאה עלינו השליטה במיליוני בני אדם.

        19/6/08 12:58:

      בחור משרים ביותר.

      חוקי הבררה (BRARA) הטבעית של מדינתנו לא יכולים לאפשר לאדם כזה להגיע לצומת הכרעות אמיתית. חבל.

      שווה להעיר שאת שלושת עמודי הקרטון של פצי יצר חינוך קלוקל. זו היא אם כל חטאת.

        19/6/08 12:13:

      כתבה מעניינת,מס' שאלות לי אליך(יש אפשרות לשמוע תגובתו של פצי?)

      1.התייחסות לנושא "צבא העם" אל מול צבא מקצועי פר-אקסלנס.

      2.התייחסות לאי עדכון תפיסת הבטחון של ישראל מאז ימי בן גוריון לאור שינויים קלים במרחב:

      גרעין,כיבוש,שלום עם מצרים וירדן,החזית המזרחית,מתמיכה צרפתית לאמריקאית ועוד.

      3.מתי החלק השני?

      תודה מראש

        19/6/08 12:02:

      לגיגי,

      למרבה הצער התפיסה כי ה"מיליטריזם" אינו מרכזי לחיינו כאן, מבלבלת משאלת-לב עם המצב לאשורו.

      קודם כל, לא ה"מיליטריזם" הוא המרכזי בחיינו, אלא הצבא והמאבק היומיומי באויב. "מיליטריזם" הוא תפיסה הרואה את הצבא כמרכז ההוויה. מעטים בישראל מחזיקים בתפיסה כזו. היא בוודאי אינה ראויה. עם זאת, מציאות העימות המתמשך עם גורמים שונים יוצרת צורך בהקדשת תשומת לב רבה למאבק בהם, המתקיים בחלקו לפחות באמצעים צבאיים.

      שנית, במצבה של ישראל, הכחשת הצורך בהקדשת תשומת לב רבה, מקוריות וכשרון למאבק הצבאי (והאחר) ביריבינו השונים תוביל לא להגעת עידן השלום והפיוס, אלא לתבוסה. תפיסה  כזו אינה מבטאת קבעון, התאהבות בהפעלת כוח, היתקעות בעבר או "מיליטריזם". היא מבטאת הערכה ריאלית של המציאות.

      שלישית, למרות שאת קיומנו בארץ מלווה עימות צבאי, עדיין עדיף קיום זה אלף מונים על חיי היהודים בגלות, לפני קום המדינה כמו גם כיום. זאת גם אם בגלות נהנים היהודים מיותר פנאי לעיון בפילוסופיה פוסט-סטרוקטורליסטית, למציאת השלום בתוכם ולשאר פעולות ראויות. העם המגן על עצמו, חי חיים ראויים מאין כמוהם, וכך הוא גם באשר לכל יחיד ויחיד.

      ברכות.

        19/6/08 11:08:
      מרתק
        19/6/08 10:34:

      אז ההתנתקות היתה מין סוג של 'נסיגה והשהייה',כדי להכות אחר-כך?

      זא''מ כל המהלך הזה היה צבאי טקטי? לא לאומי אסטרטגי? ולא ספין אישי טקטי צבאי לאומי אסטרטגי?

      עם כל הכבוד,הייתי מצפה לטון מעט יותר מסוייג כלפי משנתו של ה'עוד גנרל' הזה שהבאת כאן.

      עם כל תובנותיו המקוריות,עדין,הפרדיגמה המובלעת בדברים היא מרכזיות המיליטריזם בחיינו כאן.הגיע הזמן,כבר מזמן,להתבגר לעבר תובנות מפותחות יותר.  

      ארכיון

      פרופיל

      yossi melman
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין