מיושבת בדעתה יוצאת מגדרה
דברים שכתבתי
פוסטים אחרונים
- חוזרת לטפל 13/9/12
- חג הבשר 25/4/12
- שיר בגשם 10/3/12
- מניפסט 5/3/12
- קטע שתרגמתי בויי נט ספרים 21/2/12
- עדי נויהאוס - יש לרשום ולזכור 5/1/12
ארכיון
0
כיסא חשמל ונכונות פוליטית
לפני מספר חודשים, 'שמחה וטובת לב', כמאמר גדעון רייכר, יצאתי את ביתי ושמתי פעמיי החשמליים (אני פלוס כיסא גלגלים ממונע) אל החוץ. בחדר המדרגות פגשתי ילד קטן (שנתיים, נראה לי) עם אימו. אמירת השלום החפוזה לא הספיקה: הילד המשיך להביט לעברי בעניין גלוי, למרות אי הנוחות ההולכת וגדלה של אמו. לבסוף, לא יכול היה להתאפק עוד. 'אמא, זה כיסא חשמל?' שאל, ולא הבין למה היא החלה להחליף צבעים. |
תגובות (47)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ומה קורה בימים פחות טובים? (זו לא שאלה קנטרנית)
סמדר יקרה,
את צודקת במאה אחוז. בכל דבריך.
וביום טוב גם אני חושבת כך.
פעם, לפני 7 שנים ועוד 3 חודשים בערך (אבל מי סופר?) שברתי את הקרסול והשוק וביליתי על גלגלים (לא מחושמלים) כמעט 3 חודשים. זו היתה חוויה מעניינת בפני עצמה שגרמה לכך שאבין שאני לא באמת יכולה להבין את מי שהחיים מאלצים אותו להיות מוגבל פיזית. מצד שני, אני גם לא תמיד מבינה אנשים בלי קשר למוגבלויות כאלו ואחרות שלהם ואם אני חושבת על זה עוד קצת, אני גם לא תמיד מבינה את עצמי...
טוב, זו דרך מסורבלת למדי להגיד שגם אם הכסא מבדיל אותך מאחרים, הוא לא בהכרח מגדיר אותך. כל אחד מגדיר את עצמו ושם את עצמו במקום בו הוא בוחר להיות. חבל לי על האמא ההיא שכל כך פוחדת לפגוש את החיים על כל מה שיש בהם.
סמדר, יקרה, כמה הייתה משמחת אותי הפנייה אלי!
ראשית, היא הייתה הופכת אותי מייד לאדם שאפשר לפנות אליו ומפוגגת את ההחפצה - הפיכה לחפץ - שהייתה שם. אני אף פעם לא אוהבת להיות קרקס נודד, מה שלרגע הפכתי להיות בשל המבוכה של האם וההשתקה שלה.
שנית, היא (הפנייה) הייתה מאפשרת לי לדבר עם הילד ולהסביר.
זה מעולם לא הפחיד אותי.
להיפך.
האמת, אפשר לתפוס עלי גם טרמפ פיסי, אבל את רחוק...
אחותי הצולעת, אפשר לתפוס עליך טרמפ?
לא, לא התכוונתי לכסא החשמלי שלך אלא ממש עליך, לשאול אותך
שאלה שתמיד רציתי לשאול ולא היה לי את מי:
אם אני הייתי במצב דומה לזה של האמא, הנטיה הטבעית שלי היתה להפנות את הילד אליך כדי שישאל אותך. היית מקבלת את זה בברכה או מעדיפה שאני אעשה את ההסברים ולא "אפיל עליך" את התיק של שיחה עם נודניק קטן?
נזהרת. ידעת שכיסא ממונע הוא כלי מסוכן?
וואלה.
בטח בטח כסא חשמל..ותזהר כי אני מכוונת אותו אליך חחחח
ילדים נו...אין על ההומור הלא מתכוון שלהם.
למלך שטות,
תודה על הכוכב.
ואתה מוזמן.
'איירבוס', נכון.
'מורנינג', תודה.
על הכוכב והמחמאה.
מקווה, אם נכון הדבר, שלא באופןו סופני.
סיפור כביכול קטן - עם המון לקחים.
הכיסא שלך לא חשמלי.(בעצם קצת)
זאת את שמחשמלת והילד חמוד!
לירון, תודה על הכוכב.
כמו תמיד, מצליח לשמר נימה אירונית בכל מצב...
ענת, תודה על שניהם.
ועל גישתך החינוכית הכל כך אנושית.
תודה, 'צפל'.
חבר טוב משתמש במושג 'ערכה להסרת מבוכות'.
נראה שהיינו זקוקים לכזו...
זה מצחיק. ילדים קטנים הם הכי ישירים ואמיתיים. עוד לא התקלקלו עם כל מיני "לא נעים" .
אני ממש יכולה לתאר את עצמי עם הבנות ושאלות כאלה. בשניה הראשונה זה קצת מבלבל, אבל הדרך הכי נכונה היא להסביר. בלי בושה.
שולחת לך חיבוק וכוכב
ילד בריא שמתנהג בטבעיות.
האמא נבוכה בגלל חוסר הבנה שנובע מסטיגמות חברתיות, טוב שלא דיברה איתך בקול רם ובאינטונאציה שבה מדברים אל ילדים מפגרים.....
ותודה, כמובן.
ראי, דבי, הילד לא היה 'בוטה'.
הוא שאל שאלה הגיונית. ולמה שידע?
אני לא יודעת.
אם הייתי האמא - הייתי נלחצת ונבוכה מאד.
לצערי, לא כולם כמוך. או שאולי כן, וזה רק שככה חונכתי לחשוב.
אולי גם לי יש דעות קדומות הטוענות שיש מצבים שהעדינות יפה להם.
אולי כבר אין חיה כזאת.
פעם באה אלי חברה שלי וסיפרה לי בזעזוע על דייט שהיה לה ערב קודם. מה היה מזעזע? שהבחור משך עבורה את הכסא, כשהם התישבו במסעדה.
אז אם אבירות יכולה לזעזע, אז אולי גם נחמדות למי שיושב בכסא גלגלים מזעזעת?
או מבוכה כשהילד פותח פה ואומר משהו בוטה.
לא יודעת. באמת שלא.
'מיקיאסי', ברוך הבא.
גם נטול כוכבים.
אכן. הצגתי עצמי, אך האימא הייתה בהיסטריה...
מבוכה ? אותך ?
גם לא של הילד שלא הבין
של אימו שלא השכילה להציג אותך בפניו
שידע ללמוד להכיר אנשים שונים ולכבדם.
נטול כוכבים אני. שיהיה לך יום טוב, שפע אור ואהבה.
מסכימה איתך. הרבה יותר קל לי עם ילדים... אלה מעולם לא הביכו אותי. הוריהם - כן, הרי מבוכה מידבקת.
נכון.
הילד נשאר ללא תשובה?
הסבר פשוט היה יכול לפוגג את המבוכה.
מבוגרים רבים אינם יודעים להתמודד עם חולי, מוגבלות
ושינוי שיגרה מוכרת להם שמטילה עליהם פחדים וחרדות.
הילדים תמיד אומרים את האמת. :)))
למה? אני מעדיפה את הישירות של שאלת הילד על מבוכת האימא.
יש סיבות ברורות לכיסא, ואין מה להסתיר כאן.
נשיקה חזרה.
תמימות וסקרנות של ילד,
נשיקה ממני
אם אני הייתי האבא הייתי עונה לו
כן ילד, אתה רוצה לחבר אותו לחשמל עכשיו?
כך הייתה עוברת המבוכה
כמובן!
שאלת הילד היתה מדוייקת.
התיאור שלו של האביזר עליו אני יושבת נכון.
הצירוף הכבול 'כסא חשמל' הבא לסמן צורת הוצאה להורג קיים בעיקר בתרבות ובשפה שלנו.
אני דווקא מאוד אוהבת את הילדים המעזים לשאול שאלות.
הכי מגעיל הן האימהות שברגע ששמות לב שהילד לוטש עיניים הן מושכות אותו וכאילו לוחשות... לא יפה
אני בטוח ולכן האם היתה צריכה להיות ישרה ולהסביר לילדה.
המבוכה לא הייתה שלי.
ילדים אומרים תמיד את מה שהם רואים. וההורים לא צריכים להבהל מזה, יסבירו לילד שישנם גם אנשים הנזקקים לעזר בהליכה בתנועה. והילד יבין, אבל אם יחרישו, הוא לעולם לא ילמד, גם כשיתבגר.
אכן.
ובאמת, למה?
יופי לראות אותך פה.
חחח
למה להחליף צבעים במקום לצחוק צחוק בריא וטוב לב?
:)
חמוד הילד.