רוצה לכתוב. כבר שבועות שאני כאן ולא כתבתי כלום.

לא יוצא.

מכינה קפה עם חלב, מציתה סיגריה.

כן, כן, מטפלת בצמחי מרפא אבל מעשנת.

צריך לשמור על איזון, אני תמיד אומרת,

וטבק ? טבק הוא צמח מרפא...

לוגמת מהקפה.

בין שאיפה לשאיפה, מביטה בלהבת הנר הכתום,

מרצדת כאילו רוקדת.

שואפת, נושפת, נושמת.

שלוש שנים וארבעה חודשים עברו,

מסתבר שהזמן טס לא רק כשנהנים...

אין יום שאת לא במחשבותיי, בליבי.

כל שיר שמתנגן לו ברדיו.

כל כלי הגשה או פסלון של פיה.

כל פעם שאני מדליקה נרות שבת.

כל מתכון במטבח.

ה כ ל מזכיר לי אותך.

כשאני מורחת את ציפורניי בלק - אני רואה את אצבעותייך

כשאני מדברת וצוחקת - אני שומעת את קולך

כשאני נותנת מעצמי - אני מרגישה אותך

ויותר מכל, כשאני מביטה במראה - אני רואה אותך !

אומרים שהזמן מרפא פצעים

אבל אצלי בכל יום, מתגברים הגעגועים.

כמה את חסרה לי.