זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלתָיִךְ - לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לא זְרוּעָה

אני ורבים אחרים דור המדבר - הדור שנולד וגדל כילד עם מכשיר שמיעה עם חוטים, עם קצת שיעורי דיבור וזהו - בלי אבזרי עזר לשמיעה, בלי שיעורי העשרה בשמע או במיח ובלי חוגים של נוער כבד שמיעה - כי רצו שנשתלב בכול מחיר..

לאלו שהצליחו - זה היה בזכות הורים - שרצו בכול מחיר שנשתלב בסביבת השומעים בחינוך רגיל, אך לא ידעו איך, בדרך כלל כול משפחה היתה צריכה להיאבק בבתי ספר ולהגיע למפקחים על החינוך - ולשכנע שבנם או ביתם אינה חירש/ת והיא יכול/ה ללמוד בבית ספר עם קצת עזרה והיא מוכשר/ת...

זה לא היה קל - זה לא היה רק לשים מכשיר שמיעה באוזן וללמוד שיעורי דיבור וגמרנו, רק קלינאי תיקשורת ידעו שזה לא שמיעה כמו שמיעה רגילה - אלא שמיעה מעווותת ומאוד לא נוחה - אבל גם אם הם הסבירו להורים או למורים זה לא נקלט, בעצם עד היום זה לא נקלט, אין אדם יכול להרגיש אלא את הסבל שלו, לא את הסבל של חברו...

היינו צריכים לא רק לשמוע חצי ממה שהמורים אומרים ולשחזר את החצי השני, אלא גם להנסות לשמוע את הילדים השומעים בכיתות עם רעש איום ותהודת קול גדולה - לשאול כול הזמן מא אמרו ומה היו  שיעורי בית - ולהשלים את החומר שלא שמענו ממחברות החברים שלנו או מהספרים, עם מכשירי שמיעה פרימטיביים וכמובן בלי העזרים הטכנולוגיים שהיום נפוצים (כמו FM).

למי שהצליח לו מזלו והיו לו גם הורים וגם אופי וכישרון, הוא איתנו וסלל בגופו את הדרך לדור הבא של כבדי שמיעה - ואנחנו צריכים לזכור את אלו שאיננו מכירים כלל, את אלו שלא היו לו הורים שידעו להתמודד עם המצב ולדחוף את ילדם להשגים, את אלו שלא קבלו את שיעורי דיבור מספיקים או כשרון ויכולת  להתמודד עם לימודים בתנאים כמעט לא אפשריים, או שלא היה להם את השמיעה המספיקה לנצל את מכשירי השמיעה  - הם אלו שבלית ברירה הלכו לחינוך של חרשים בתקופה שבבתי ספר לחרשים לא לימדו דבר...(היום המצב השתפר לטובה בהרבה ויכול ילד לדבר שוטף בשפת סימנים ולרכוש השכלה אקדמאית בין השאר בזכות המכון לקידום חירש).

רציתי לפתוח בלוג נפרד לסיפורי דור המדבר, אבל כאן אפשר רק לפתוח בלוג אישי אחד אז אני  אכתוב פוסטים שמתחילים בכותרת: "אנחנו דור המדבר" + נושא... מקווה שיש איתנו מהדור הזה שיכתבו גם רשמים אישים שלהם...