אהה..זה כל כך מעניין

ואני תמיד הרגשתי שזה לא בסדר שאין לי מטרות

ורק לאחרונה התחילתי להרגיש טוב עם זה

תודה רבה רבה

אברי , כל כך מתחברת

אנחנו עוברים תהליכים דומים ככל שאני קוראת את הפוסטים שלך

אני מרגישה הזדהות מלאה .

בשנה האחרונה התחברתי והתקרבתי לעולם הרוח .ופתח בפני את האפשרות להכיר את עצמי , לסלוח ולקבל את עצמי להתחבר לאלוהים שבתוכי אני שכל חיי ,חייתי על פי מטרות ויעדים שיחררתי את הכל . שינתי  את חיי הלכתי לפי צו הלב  ופעם הראשונה בחיי נתתי לאי הידעיה  ולהיות בקבלה להכנס לחיי.

וכיום זו אחת התקופות המאושרות בחיי . כל יום אני מפותעת מחדש שברגע שמשחררים החיים מביאים לנו שפע של מתנות שלא חשבנו עלהם .

תמשיך לכתוב קוראת בעיון רב

שהייה יום מקסים

הילה

 

צטט: אבריג 2007-06-09 20:13:07

 

וממה שאני לומד, כל המטרות האלה הן מיותרות לחלוטין, וסוגרות כל אפשרות שמשהו אחר, המשהו האמיתי יקרה בכל רגע ורגע. כאשר אדם עובר למצב של קרבה לעצמו, לדיוקו, אין צורך במטרות, הכי טוב קורה מאליו כל הזמן.

המטרות אינן מיותרות אורח חיים של מודעות והוויה משתלב אפילו במלאכת שטיפת כלים. הפסיביות שמשתמשעת מדבריך לא תוביל אותך לכלום. אינך יכול לצפות שדברים יקרו מאליהם - אתה פוסל את עקרון הבחירה החופשית ומעמיד בסכנה כל סיכוי להתפתחות וצמיחה אישית מכל סוג שהוא.

 

צטט: אבריג 2007-06-05 22:56:53

עוד נרחיב ונדבר על האושר, ונמצא שאין דבר כזה , זאת אשליה קיבוצית המאמללת דורות, ונראה שאין דבר כזה מאושר, כלומר שנסיבות חיצוניות מאשרות זמנית את מלוא קיומו, אלא יש רק מאשר, כזה שמאשר כל רגע ורגע שיש בו הכל ואין לו צורך בשום אושר חיצוני שיפעיל את המערכת לזמן קצוב...

תודה על ההפניות.

המצב האולטימטיבי שיש לשאוף אליו הוא שמחה שקטה ומתמשכת - למעשה זאת האהבה.

תגובה על התגובה לרשף:אברי,תרשה לי לומר, שמטרות על ויעדי משנה אינם מיותרים לכשעצמם, אם אני מאפשרת לעצמי את גמישות השינוי בהן בהנתן לי נתונים חדשים.קביעת מטרה מהווה עצירה וחסימה בדרך אל... בהנחה ש אני קובעת איך תראה התוצאה, וכבר עכשיו אני אוחזת בה, מקבעתאותה, ומתוך כך לא מאפשרת ל"משהו האמיתי" לקרות. על כן , להבנתי, ניתן לראות  את "ההפלאה של המטרה" כהבנה שהמטרה הנעלית, הבלתי נראית והבלתי ידועה לנו ברגע נתון, היא אכן מופלאה מאיתנו כבני אנוש. "המטרה" בהא הידיעה היא נפלאת ממני, ולכן כל שיש לי הוא הגמישות עם המטרות האנושיות שלי, שהופכות להיות מדויקות יותר, ככל שאני מכירה בנפלאות "המטרה". ודווקא משום כך מטרות אינן יכולות להיות "מיותרות לחלוטין". הן משמשות בסיס לעבודה, כלים לעשייה,  ואם אנחנו משכילים לא  לקבע את דרכנו באמצעותן, אזי הן יכולות לשמש אבני דרך, בדרך אל "המטרה".אז אולי לא כדאי "לקבוע מטרות", אבל ניתן להשתמש בהן, ככל ניתן.

 

צטט: רשף 2007-06-09 12:26:36

"    הרי כמה מטרות כבר סימנתי לי, וכאשר השגתי אותן חשתי התעלות לרגע, ואז שוב ריקנות, וזה במקרה הטוב, ולעיתים גם תמיהה על למה שמתי לי כזאת מטרה, ומשהושגה כה תפל טעם ההישג....."

 

אלינו קודם להגדיר לנו מהי מטרה ,אלינו ליראות את המטרה כחלק מתוכנית גדולה יותר לארגן ולסדר את האופן שבו אנו חיים .

האדם עונה לגירויים ויש לו את היכולת להחליט על התגובות .זה ההבדל מהחיה והיתרון שלנו הוא שאנו יכולים לארגן את הגירויים וזה החיים .

בכדי להתחיל לצאת מהמעגל הזה של גירוי תגובה הדבר הראשון הוא להתחיל לענות על השאלות שאנו נמנעים מלשאול את עצמינו, מי אני באמת?מה החזון האולטימטיבי שלי? מה הסיבה האולטימטיבית ? מה היעוד שלי ?

ברגע שנתחיל לענות על השאלות נתחיל לראות את הדרך אל ההצלחה, שהיא הזכות של כל אדם היא היעוד שלנו והיא היכולת שלנו ליצור את האירועים .

בכדי להצליח אתה חייב לדעת שיש מטרות ושיש לך מטרות , אתה יודע למה אתה רוצה את המטרות שלך ,למה , בגלל שירדת פנימה וזה מה שיתן לך את הכח לתמוך בחוסר הנוחות לסבול ולהתאפק.

אתה חייב שתהיה לך תוכנית פעולה אסטרטגיה , מה אתה צריך לשים במשחק .

ברגע שאתה יכול לקשר את המטרות שלך לחזון אל היעוד שלך אתה יכול לזוז מהתחום של המקרה ודברים מתחילים לזוז אתה מזמן אליך את הגורל ומגדיר את המטרות שלך שהם חיבות להיות מוחשיות משהוא קונקרטי ,אבסטרקט הוא לא מטרה . מטרות שלי הם פעולות מדויקות של זמן ומאמץ ,כמה אנרגיה אני צריך להשקיע .המטרה צריכה להיות ניתנת להשגה ומדידה ,ושאפשר  לימדוד אותה בהתאם ליכולת ,שהמשאבים יהיו מתאימים .

בסופו של יום ה"אישיות " שאתה מדבר עליה היא היכולת של להגיע לרמה של מודעות עצמית שזה היכולת להפוך את הידע בשביל להשיג תוצאה ,וזו תוכנית פעולה .הסדר עושה את ההבדל איך אתה מארגן את הידע ברגע שאתה מבין את זה אז אתה רואה שיש לך תוכנית וחזון ואתה הולך את היעוד שלך אז אתה מבין ורואה שהפעולות שאתה בוחר הם פעולות עם ערכים .וכך שיש לך את היעוד החזון מנגד אז כל הפעולות שלך הם רק כלי ,בגד ואז אתה יכול לשנות אותו במהלך הדרךאל המטרה , אתה יוצא מהמקום של גירוי תגובה ונכנס לתחום של גירוי הבנה ותגובה .

אתה מסוגל להבין את השאלה את הגירוי ולשנות את התשובה ולהתאים להקשר עד כדי כך שהשאלה תהיה מתאימה למטרה ולתוצאה שאתה רוצה להשיג .

ברגע שיש לי חזון ליצור ארגון עם אנשים מלאים באנרגיות חיוביות וסביבת עבודה איכותית לי ולאנשים שסביבי ,ואני מבין שהסיבה שלי היא ליצור צוות שיהפוך כל חלום למציאות אז אני יכול לראות מהם המשאבים שעומדים לרשותי שהם גם קשורים לחזון שלי שאני אולי איש חזק והחלטי , שאני איש של חזון , אלוף של נאמנות ואז אני רואה גם אילו מערכים עומדים לרשותי

ומשאבים ואז אני יכול  להגדיר את המטרות שלי שהם יכולות להיות חודשיות ,שנתיות ,יומיות ...

והיכולת שלי להתמודד עם כל המכלול הזה היא הרבה יותר נכונה ומלאה כי אני בוחר אילו מטרות יהיו לי על מה אני לא יכול לוותר , יש לי את הסיבה האמיתית את הלמה איזו שאיפה דוחפת אותי לעשות את מה שקבעתי מה הם הייתרונות האמיתים , והפעולות שיקרבו אותי למטרה וכמובן איך אני ארגיש שאני אגיע לשם לחגוג .

לכן זה הפלאה של המטרה שהיא לא הנקודה הסופית אלא כל התהליך כל המכלול וחשוב מכל כמו שצינת צריך לדעת גם איך להתמודד עם ההגעה של המטרה את ההצלחה " הצורך יוצר אברים חדשים של תפיסה , אדם הגדל את הצורך בשביל להרחיב את התפיסה שלך "...

כל זמן שאתה מבקש יותר אתה לא יכול לעצור אתה ממשיך לעבוד ולהנות מכל רגע ..

שבת שלום

 

 

וממה שאני לומד, כל המטרות האלה הן מיותרות לחלוטין, וסוגרות כל אפשרות שמשהו אחר, המשהו האמיתי יקרה בכל רגע ורגע. כאשר אדם עובר למצב של קרבה לעצמו, לדיוקו, אין צורך במטרות, הכי טוב קורה מאליו כל הזמן.

"    הרי כמה מטרות כבר סימנתי לי, וכאשר השגתי אותן חשתי התעלות לרגע, ואז שוב ריקנות, וזה במקרה הטוב, ולעיתים גם תמיהה על למה שמתי לי כזאת מטרה, ומשהושגה כה תפל טעם ההישג....."

 

אלינו קודם להגדיר לנו מהי מטרה ,אלינו ליראות את המטרה כחלק מתוכנית גדולה יותר לארגן ולסדר את האופן שבו אנו חיים .

האדם עונה לגירויים ויש לו את היכולת להחליט על התגובות .זה ההבדל מהחיה והיתרון שלנו הוא שאנו יכולים לארגן את הגירויים וזה החיים .

בכדי להתחיל לצאת מהמעגל הזה של גירוי תגובה הדבר הראשון הוא להתחיל לענות על השאלות שאנו נמנעים מלשאול את עצמינו, מי אני באמת?מה החזון האולטימטיבי שלי? מה הסיבה האולטימטיבית ? מה היעוד שלי ?

ברגע שנתחיל לענות על השאלות נתחיל לראות את הדרך אל ההצלחה, שהיא הזכות של כל אדם היא היעוד שלנו והיא היכולת שלנו ליצור את האירועים .

בכדי להצליח אתה חייב לדעת שיש מטרות ושיש לך מטרות , אתה יודע למה אתה רוצה את המטרות שלך ,למה , בגלל שירדת פנימה וזה מה שיתן לך את הכח לתמוך בחוסר הנוחות לסבול ולהתאפק.

אתה חייב שתהיה לך תוכנית פעולה אסטרטגיה , מה אתה צריך לשים במשחק .

ברגע שאתה יכול לקשר את המטרות שלך לחזון אל היעוד שלך אתה יכול לזוז מהתחום של המקרה ודברים מתחילים לזוז אתה מזמן אליך את הגורל ומגדיר את המטרות שלך שהם חיבות להיות מוחשיות משהוא קונקרטי ,אבסטרקט הוא לא מטרה . מטרות שלי הם פעולות מדויקות של זמן ומאמץ ,כמה אנרגיה אני צריך להשקיע .המטרה צריכה להיות ניתנת להשגה ומדידה ,ושאפשר  לימדוד אותה בהתאם ליכולת ,שהמשאבים יהיו מתאימים .

בסופו של יום ה"אישיות " שאתה מדבר עליה היא היכולת של להגיע לרמה של מודעות עצמית שזה היכולת להפוך את הידע בשביל להשיג תוצאה ,וזו תוכנית פעולה .הסדר עושה את ההבדל איך אתה מארגן את הידע ברגע שאתה מבין את זה אז אתה רואה שיש לך תוכנית וחזון ואתה הולך את היעוד שלך אז אתה מבין ורואה שהפעולות שאתה בוחר הם פעולות עם ערכים .וכך שיש לך את היעוד החזון מנגד אז כל הפעולות שלך הם רק כלי ,בגד ואז אתה יכול לשנות אותו במהלך הדרךאל המטרה , אתה יוצא מהמקום של גירוי תגובה ונכנס לתחום של גירוי הבנה ותגובה .

אתה מסוגל להבין את השאלה את הגירוי ולשנות את התשובה ולהתאים להקשר עד כדי כך שהשאלה תהיה מתאימה למטרה ולתוצאה שאתה רוצה להשיג .

ברגע שיש לי חזון ליצור ארגון עם אנשים מלאים באנרגיות חיוביות וסביבת עבודה איכותית לי ולאנשים שסביבי ,ואני מבין שהסיבה שלי היא ליצור צוות שיהפוך כל חלום למציאות אז אני יכול לראות מהם המשאבים שעומדים לרשותי שהם גם קשורים לחזון שלי שאני אולי איש חזק והחלטי , שאני איש של חזון , אלוף של נאמנות ואז אני רואה גם אילו מערכים עומדים לרשותי

ומשאבים ואז אני יכול  להגדיר את המטרות שלי שהם יכולות להיות חודשיות ,שנתיות ,יומיות ...

והיכולת שלי להתמודד עם כל המכלול הזה היא הרבה יותר נכונה ומלאה כי אני בוחר אילו מטרות יהיו לי על מה אני לא יכול לוותר , יש לי את הסיבה האמיתית את הלמה איזו שאיפה דוחפת אותי לעשות את מה שקבעתי מה הם הייתרונות האמיתים , והפעולות שיקרבו אותי למטרה וכמובן איך אני ארגיש שאני אגיע לשם לחגוג .

לכן זה הפלאה של המטרה שהיא לא הנקודה הסופית אלא כל התהליך כל המכלול וחשוב מכל כמו שצינת צריך לדעת גם איך להתמודד עם ההגעה של המטרה את ההצלחה " הצורך יוצר אברים חדשים של תפיסה , אדם הגדל את הצורך בשביל להרחיב את התפיסה שלך "...

כל זמן שאתה מבקש יותר אתה לא יכול לעצור אתה ממשיך לעבוד ולהנות מכל רגע ..

שבת שלום

 

 

אני מוכן לחתום לך על עצומת "פלא" (למרות שאישית, אני מעדיף טוויסט)

אם תסביר לי - אז מה המטרה? מהי אותה מטרת על, שאינה המטרה שאנחנו חושבים שהיא המטרה?

ציטוט: "ההפלאה של המטרה לא רק לוקחת בחשבון גורם בלתי צפוי, כמו שלוקחים בעסקים, כגורם סיכון שיש להתחשב בו, אלא הופכת את הבלתי צפוי לגורם סיכוי, שככל שתהיה התנתקות הכרתית ממנו כמאיים , כלא רצוי, יפתח הפלא שבו  ויהפוך את כל הקיום שלנו לפלאי, וליתר דיוק ישיב אותו לפלאיותו שנטשנו תמורת הבטחה לבטחון מזוייף. "

הפיכת הבלתי צפוי לגורם סיכוי, במקום לגורם סיכון, כפי שנהוג בדרך כלל, היא רעיון נפלא. אנחנו, הרי, מנסים לתכנן תוכניות לפרטי פרטים, מנסים לראות תרחישים, העיקר לנסות לשלוט על הבלתי צפוי המסוכן הזה. גם בעסקים, המצב דומה: עושים תוכנית עיסקית (למשל) ומוסיפים 10% הוצאות בלתי צפויות, כדי להיות ערוכים לבאות. עוד לא נכתבה התוכנית עם 10% הכנסות בלתי צפויות.

אולי, אפשר להתחיל. נוסיף הכנסות בלתי צפויות ונעשה תוכניות נוספות איך נרחיב את העסק עם ההכנסות הבלתי צפויות, ומתוך כך ייפתח לנו מרחב חדש של עשייה עסקית פלאית, שתנאי השוק אינם יכולים לה.

OY

אני הגעתי לפה בכלל מהדיון על הפרעות הקשב...ובשל כך, התמסכתי באופן לא פלאי בכלל מהטקסט. ודווקא מאד מענין אותי ימימה ואני ממוגנטת לכל מה שנזכר בו השורש פ.ל.א אבל אתגר הקשב והריכוז חוצץ בינינו כרגע, או לפחות ביני לבין הטקסט.

אם יבוא לך להבא, להביא טקסט למתחילים-אני והחלקים מאותגרי הקש והריכוז שלי במוח - ממש שנמח:)

הצבת מטרה בחיים או מטרות היא חשובה ואין סיבה להרגיש ריקנות אחרי הגשמה של מטרה אחת משום שלא כובשים את יעד החיים ביישום או כיבוש של מטרה אחת. כאשר אדם כובש מטרה ומשיג יעדיו הוא חייב להמשיך לשאוף ולחלום ולדעת שלא שם מסתיים העולם. אין מצב של לחץ שפתאום משתחרר והופכים להיות רגועים ,כי השגנו משהו.נכון שלא צריך להיכנע וללכת בעיניים עצומות אחר המטרות שהצבנו לעצמנו במידה ובדרך מצאנו את עצמנו לא מרוצים מדרך ההגשמה או מהליך אחר בהשגת המטרה. אבל זה לא משהו מקובע אחד וקבוע. החיים גמישים ואנחנו מציבים לעצמנו מספר מטרות בו זמנית בין אם כותבים אותן ובין אם חושבים עליהן. נוכחתי לדעת בשנים בהן אני חיה ולעיתים רק שורדת, כי, ישנן הזדמנויות ומטרות שאתה יוצר לעצמך וישנן הזדמנויות ומטרות שנוצרות עבורך. לפעמים מה שנוצר עבורך מהשתלשלשות בלתי תלויה טוב יותר עבורך ולעתים לא. חשוב!!!!!! ש... נדע להשתמש בכל כלי שאנו נחשפים אליו או שיוצרים עבורנו ולדעת להבחין בין מה שמקדם ומנעים לנו, לבין מה שלא כל כך משמעותי להשמתמש בו ולהגשים, כאשר זה לא מחדד לנו את החושים הנתבקשים להתחדד ומציפים אותנו תענוגות. הכי חשוב להתענג כל הזמן.

בשאיפה.  לגבי צפוי לא צפוי, משפט חזק טוען " הדבר הכי צפוי הוא הבלתי צפוי".

לדעתי, תקנני אם הנני טועה, לא היית מציב לעצמך מטרה להיות תלמיד ימימה על פי תפיסת השלד שלך. זוהי מטרה או דרך שנתקלת בה באמצע החיים ופתאום אתה מוצא את עצמך משכיל, או נהנה או ממצה או מה שלא יהיה אחר. אבל אתה שם ואם זה עושה לך טוב גם אם קבעת לעצמך או מראש או לא אשרך תהנה ומי יודע מה  ייחשף בפניך בהמשך. העולם מלא הפתעות ואנו פותחים ידיים רחבות וחיבוק חזק לקבל את שעושה לנו טוב.  אסיים בבקשה אישית, אל תתרוקן לנו . חשוב שתשאר מופרה ומפרה.   בתענוג, רונית.

אם אפשר היה לערוך השוואה כלשהי אולי ניתן להסביר זאת לא כמטרה או כאוסף של מטרות שבכל פעם שמשיגים באנו על סיפוקנו ....ומה הלאה? ההלאה הזה הוא ככל הנראה מעין חזון אמורפי שמתאים עצמו לעת שבו דנים בו. 

I would argue that we do have a goal. It’s JOY. This is what we all want to feel eventually.The thing is that people assume that joy is the result of acquiring things (money, partner, status etc.) while it’s the other way around. The moment we feel the joy and gratitude is the moment that the manifestation in our physical life takes place.  

באופן מופלא לא הבנתי כלום

 

צטט: אבריג 2007-06-06 07:43:53

 

...חיים בוזבזו על שימת מטרות, הגעה אליהן והיווכחות שהן לא מביאות את האושר הנכסף ...

 

 

אולי למטרות יש תפקיד לגיטימי ורצוי בחיי אדם זולת האושר ?

אולי האושר הוא גזר התלוי מול עיני החמור ונמצא שם על מנת להמריץ אותו להציב לעצמו מטרות אף על פי שברור לכולם שבמקרה הטוב יזכה לאיזה לק מזדמן מחטיף שפג תוקפו?

האם התובנה שאיננו מקבלים את האושר המיוחל מחייבת ביטול המטרות?

 "אלא להבין שאם יפסיק לשים לעצמו מטרות כאלה, שבכלל לא ברור שהן טובות עבורו, אז יפתח פתח לדברים שכן טובים לו באמת להגיע" - אתה מדבר על רמה מאוד מאוד גבוהה של מודעות,הגבול פה דק בין ההבנה וטבע האדם.

יש מצב שהחטיף מעוצב בצבעוניות יתר?

להרגיש ולהבין מה נכון, וגם להתפעל ולהתפעם, זה קצת קשה אבל ממש לא נורא קשה.

להשתנות בעקבות זה- זה כבר סיפור אחר לגמרי, וכמעט בלתי אפשרי.

(זה מידע אישי.) 

 

צטט: נתן אבויון 2007-06-05 23:53:57

מה הפלא?

 

אני לא משוכנע שירדתי לסוף דעתך ובהנחה שזו גם דעתה, אז גם לדעת של ימימה.

 

אם המטרה היא להשתומם מחוסר התוחלת הטמון במטרות שיוצרים כוחות הנפש הרי שראוי הוא שקודם כל יהיו לך מטרות שכאלה, אחרת ממה תתפלא?

 

ההיסק הלוגי שלי (תוך שימוש לא רצוני בכוחות הנפש ובמפרק האצבע)  הוא שרצוי להכביר במטרות אנושיות אם ברצונך להפליא מטרותיך בשלב כלשהו - וכל המרבה הרי זה משובח ...

 

בברכת הפלא וופלה,

נתן 

 

האם באמת צריך להכביר במטרות כדי להבין את חוסר התוחלת בהן ? האם עד היום לא היו מספיק הזדמנויות ?  העניין הוא להתחיל להשתחרר מהדפוס הזה בעוד יש איזו רכות וגמישות במערכת, ולא להגיע חלילה לגיל ולמצב שבו הכל מאובן ונוקשה כדי להבין שהחיים בוזבזו על שימת מטרות, הגעה אליהן והיווכחות שהן לא מביאות את האושר הנכסף ,אלא , במקרה הטוב, לרגעים בלבד, שאחריהם געגוע עוד יותר חריף לתחושת מרחב ומנוחה.

 

מפרק האצבע לא באמת יכול להביא לשום תובנה, אלא אם אנו נועצים אותו היכן שנועצים, ומסובבים בעדינות.....

 

מה הפלא?

 

אני לא משוכנע שירדתי לסוף דעתך ובהנחה שזו גם דעתה, אז גם לדעת של ימימה.

 

אם המטרה היא להשתומם מחוסר התוחלת הטמון במטרות שיוצרים כוחות הנפש הרי שראוי הוא שקודם כל יהיו לך מטרות שכאלה, אחרת ממה תתפלא?

 

ההיסק הלוגי שלי (תוך שימוש לא רצוני בכוחות הנפש ובמפרק האצבע)  הוא שרצוי להכביר במטרות אנושיות אם ברצונך להפליא מטרותיך בשלב כלשהו - וכל המרבה הרי זה משובח ...

 

בברכת הפלא וופלה,

נתן 

בקשר לאושר: אף פעם לא הרגשת חפיפה בין מה שדמיינת לבין מה שחווית, מבלי לדעת שאת זה חיפשת וזה מילא אותך באושר? יש פיקים כאלו לעיתים 

נשמע כמו מניפסט של דור האיקס, אלא ש"הדור" הזה לא היה כותב מניפסטים, כי מניפסטים זה סוג של מטרה. יש בהם שליחות או משהו.

עוד נרחיב ונדבר על האושר, ונמצא שאין דבר כזה , זאת אשליה קיבוצית המאמללת דורות, ונראה שאין דבר כזה מאושר, כלומר שנסיבות חיצוניות מאשרות זמנית את מלוא קיומו, אלא יש רק מאשר, כזה שמאשר כל רגע ורגע שיש בו הכל ואין לו צורך בשום אושר חיצוני שיפעיל את המערכת לזמן קצוב...

תודה על ההפניות.

אבריג,

קראתי וקראתי ונראה לי שימימה מנסה לומר במשפט שלה את מה שבן זומה אמר במסכת אבות, פרק ד', משנה א' - איזהו עשיר השמח בחלקו.

 

האפקט שאתה מזכיר כאן, השגת מטרה והרגשת חסך זמן קצר לאחר שהושגה מתוארת בספרות כאפקט ההליכון (ראה הרצאה בעברית של דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל בכלכלה לשנת 2002 על חקר האושר). יש כל מיני הסברים מהסברים שונים לאפקט הזה, אבל ממה שהבנתי כנראה שהסיבה לחזרה לאותה רמת אושר נובעת ברובה מאיזה אושרו-סטט בילוגי שיושב אצלנו בקופסה ומחזיר כל אחד מאיתנו פחות או יותר לרמת האושר שהגנים שלו קובעים לו.

 

איך בכל זאת אפשר להעלות את רמת האושר? טוב, קטונתי לענות על השאלה הגדולה הזאת. אבל ההרצאה המדהימה שהקישור למעלה מפנה אליה נראת לי בהחלט נקודת פתיחה טובה. אם יש לך זמן וסבלנות לקרוא ספר כמה פעמים אז אני ממליץ בחום גם הספר של דניאל כהנמן 'רציונאליות, הוגנות, אושר' שנכנס קצת יותר לעומק לנושא.

כשהייתי ילדה כל הזמן הייתי מחפשת דברים לחכות להם, עד היום זה ככה, אבל מה שלא הבנתי בתור ילדה היה שאני מחפשת את התחושה הזו של ה"לחכות"  ולא את האירוע (לא כדי להגשימו, אלא בגלל הטעם שזה נותן לשאר, דווקא כדי לשמר את ההתרגשות)

מצד שני, יבואו חובבי  ה - "לחיות את הרגע"  ויטענו כנגדי (רק שלי תמיד היתה חוסר חיבה מובהקת ל"לחיות את הרגע")

 

והחטיף נשמע מעניין, סמוך על יצרני הממתקים שבקרוב יעטפו אותו באריזה חדשה וישווקו תחת שם אחר, בשם זכרונו הקצר של העם.

ולגבי החטיף:

חטיף מהסבנטיז, קוקוס מצופה שוקולד, באריזה צהובה כחולה, כמו באונטי אבל קשה.   בזמנו עבדתי במזנון, שנים, וזה היה הפרס שלי בתום יום עבודה..

ההנאה מציפיה היא מוגבלת. במקום ציפיה, עוברים לצפיה, להמתנה שאין בה דריכות אלא קבלת כל מה שניתן, ואז אין אכזבה, יאוש, פחד, מתח.

לא מכירה את החטיף הזה, שערוריה, באונטי לא טוב?

 

ולגבי הסעיף שלפני החטיף, ההנאה היא הציפייה, הרבה מההנאה היא בפנטזיה ובמחשבה, ההגשמה לעיתים קרובות הורסת את הרגע, הרגע שלפני.

 

פוסט נחמד+

מבטיחה כוכב כשיחזור המלאי!

ערב נעים

נוכחות בעכשיוי ובמתרחש בו, ולא דמיונות על זמנים אחרים ומצבים אחרים.

מדוייק......תתמקד בהווה שלך..כי אלה הם חייך האמיתיים...

אהבתי.....

אפילו כוכב בדרך אליךךך....

הקורבן הוא מי שהמטרה הנפלאה שלשמה הוא חי - שלא הכל יהיה בליסינג