The wall on which the prophets wrote
Is cracking at the seams.
Upon the instruments of death
The sunlight brightly gleams.
When every man is torn apart
With nightmares and with dreams,
Will no one lay the laurel wreath
As silence drowns the screams.

Between the iron gates of fate,
The seeds of time were sown,
And watered by the deeds of those
Who know and who are known;
Knowledge is a deadly friend
When no one sets the rules.
The fate of all mankind I see
Is in the hands of fools.

Confusion will be my epitaph.
As I crawl a cracked and broken path
If we make it we can all sit back
And laugh.
But I fear tomorrow Ill be crying,
Yes I fear tomorrow Ill be crying.

מילים אלו של השיר המצורף EPITAPH

אחד השירים העוצמתיים, מדהימים ועמוקים,

שאני מכיר ומוקיר.

מתוך האלבום הראשון,

של הלהקה,

In The Court Of The Crimson King

יצא ב1969

הלהקה הוקמה ע"י רוברט פריפ,

עם האחים ג'יילס, איאן מקדונלד,

פיטר סיינפלד, משורר מסטול שהצטרף ואייר

ומיודענו גרג לייק הבסיסט והסולן לעתיד של,

אמרסון לייק ופלמר.

קינג קרימזון,

לא דמתה לשום להקה,

היא להקת הרוק המתקדם האולטימטיבית.

להקה שלא המתסחרה באף אחד מאלבומיה,

לא נהתה אחרי הכסף

ונשארה נאמנה לקו אותו התוותה.

פיט טאונסנד,

גיטריסט להקת "המי",

ביכה את העובדה שהם עצמם לא הוציאו אלבום זה.

גם חברי ג'נסיס העריצו את האלבום.

בניגוד ללהקות אחרות,

בהן היו שני כותבים דומיננטיים,

באלבום זה היתה כמעט "דמוקרטיה"

ורוב החברים אמונים על היצירות המופלאות באלבום.

היה שילוב מדהים של כלי נשיפה פראיים,

גיטרה צורמנית ומלוטרון,

שיצרו סינתזה של רוקנרול,

מוסיקה קלאסית וג'אז.

עוד רחבה היריעה,

אלבומים מופלאים רבים יצאו אחרי אלבום זה,

אולם בעיניי תמיד יהיה אלבום זה,

עם הפרצוף המוטרף

אבן דרך.