עוולות ומעברים
ריכוז סיפורי עוולות ומעברים בפינה מדודה כהגנה מפני מצומצמים מדוכאים
פוסטים אחרונים
- נצחתי את חוסר תום הלב (אוביקטיבי) של המדינה במחוזי, תערער בעליון 28/2/14
- תחזרו חברי כנסת ותעבדו על חקר הסתרת השקעות נספי השואה בארץ 27/1/14
- אלי מחסה אהבתי 11/9/13
- שלום שובי, הפעם מאבו גוש 6/9/13
- הבנק של נספי השואה ושכמותו חוטאים באשראי לטייקונים 19/4/13
- יעל אנדורן מנכלית משרד האוצר - כך הערכתי 7/4/13
ארכיון
70 שנה לפרוץ מלחמת העולם השנייה, 100 שנה להכשרת הישוב - שואה בפולין בין ציוני נדל'ן וציונות - אמא דתל'שית - 5 שנים למותה
70 שנה לפרוץ מלחמת העולם השנייה, 100 שנה להכשרת הישוב - שואה בפולין בין ציוני נדל'ן וציונות - אמא דתל'שית - 5 שנים למותה
בתמונה: ארבעת האחים לבית קרמר, נכדי יוסף מאיר קיפל, ונכדי שלמה קרמר זצ"ל, שניספו בשואה. בני שושנה (רייזל) קרמר (קיפל/אייזן) ויואל ניומן קרמר -זכרם לברכה: .. משמאל למעלה: עוזי קרמר ז"ל בס"ד 70 שנה לפרוץ מלחמת העולם השנייה, מתקשר עם מידעים שבורים על הרקע, על השנאה, על חורבן הבית הנורא מכל, חורבן יהדות אירופה שאני שריד ופליט שלה, אחרי שכל משפחתי כמעט, הובלה לכבשנים, לאחר ניצול בעבודות כפייה, השפלה נוראה וכאבי תופת של אובדן שאין דומה לו.. משנאת הצורר היטלר הצעיר היושב בטראם בוינה ונגעל מהיהודים החרדים שנוסעים עימו, ומפתח את טינתו ורעליו החייתיים. ועד הדרך המזוויעה של תכנון העינוי וההרג, ומימוש החזון הסופי של המפלצת הזו, ובמקביל, לתהות על עבודת הפעיליםהפוליטיים הציונים בארץ, שהביאה אמנם טוב לעתיד, אך במחיר עוולות נוראות בהווה כלפי שרידי יהדות אירופה, כולל הניצולים האומללים. בארץ נהדרת, עם נהדר ומדינה עוולת רעה ומרושעת.. חוגגת 100 שנים להכשרת הישוב, שהועברה מבעלות העם היהודי, לבעלות משפחה אחת, בעזרת עו'ד צעיר, בשם אהוד אולמרט. זמן קצר לאחר שהועברה הבעלות, הוערכה החברה לפי שווי של פי עשרה לפחות, ממחיר המכירה שלה ע'י הסוכנות בעזרת עו'ד אולמרט.
-שואה-1943- בדיון בענין הצעת הכונס הרשמי במדינת פלסטין להנהלת קרן קיימת לישראל, הוחלט שכדאי לק.ק.ל לקנות את קרקעות אגודת "נחלת יעקב" בפירוק, ולקחת אחריות לפיצוי חבריה החרדים בגין זכויותיהם, מאחר וסיכוייהם לצאת מהשואה קלושים, ולפיכך, סיכוני ק.ק.ל מתביעתם את זכויותיהם, קטנים מאד הם.
.. הפוסט הבא הוא גם תוצאה זמנית של מחקר ואנו מבקשים את עזרת הציבור בתרומת מידע למחקר. ..
וזו רשימת שמות החסידים שהשקיעו בגאולת קרקעות, חלקם סורבו עלייה ורובם נספו וקרקעותיהם "נגזלו" ע'י המוסדות
.. http://cafe.themarker.com/view.php?t=902051 .. ראו ציור אימי מזכרונה את סבי הציוני המשקיע , יוסף מאיר קיפל ז'ל שאפילו צילום לא נותר ממנו http://cafe.themarker.com/nodes/t/650/153/file_0_original.jpg .. פנייה ליוצרים ואמנים להנצחת החסידים בחזון אפשר להציע הצעות כיצד לממש את חזון התישבות החסידים בסיוע החוק להשבת רכוש ליורשי נספי שואה ולניצולי שואה אל:שלמה קרמר -0544-284444 ..
ר ק ע -- (בבסיס הנטען כאן: כ-400 מסמכים שנאספו, כולל דו'ח רו'ח ברוידא 1926, על עסקאות הקרקע ) .. 451 יהודים חרדים, השקיעו למעלה מ-40 אלף פאונדס ברכישת 16000 דונם, אדמות, שיך אברך, חרתיה וחרבג', חרושת הגויים, היום , טבעון, קרית חרושת, וכו'. כספם נלקח והוכנס לאגודה שיתופית פיקטיבית שנרשמה שלא כדין, ועם כסף זה נעשו פעולות של גאולת קרקע. השקעתם היתה חלק מעסקה של רכישת כ-27000 דונם, מנוצרי ערבי בשם סורסוק, לקראת סוף 1924. היהודים, ב-1927, משגילו כי השקיעו באגודה פיקטיבית, דרשו פירוקה. רשם האגודות השיתופיות סירב בטענה שאין להם זכות להתפרק מרצון. רק ב-1938 מינה הרשם את משרד עוה'ד אוסישקין לבדוק ואכן עו'ד קוריאנסקי ממשרדו, פסק שהאגודה היתה פיקטיבית. ב-1939, בשנת פרוץ מלחמת העולם השניה, מונו עו'ד קוריאנסקי ממשרד אוסישקין ומי שייצגו את האגודה, עו'ד שוורץ ממשרד דב (ברנרד) יוסף, לפרק את האגודה. במהלך המלחמה נעשו רוב פעולות הפירוק כאשר היהודים המשקיעים נטבחים ולא יכולים להגן על זכויותיהם ברכושם (כולל סבי יוסף מאיר קיפל ז'ל). .. יצויין בנוסף כי בבנק המזרחי, חשבון ע'ש סבי שלמה יהושע קרמר ז'ל. חשבון זה נחסם בפני היורשים. תלונת החברה להשבת רכוש על בנק המזרחי המסרב לשתף עימה פעולה, נמצאת בידינו. סבי שלמה קרמר ז'ל היה ממיסדי תנועת המזרחי בעיירה סאנוק אשר בגליציה .. אירועים אלו הובאו בפני החברה להשבת רכוש ללא מענה רציני. ביבי נתניה, שמכיר אותי כחבר של יוני ז'ל מילדותו, התבקש להקשיב והבטיח שיעשה זאת לאחר שישוב לשלטון מניסיוני בעבר הוא יחזור (חזר אלי בתכנית ויסקונסין). גלעד ארדן שמע את הסיפור מפי עובדת יקרה שלי המתמחה כיום במשרד דודי תדמור והבטיח לחזור. לא חזר. .. הגשתי מועמדות לניהול החברה להשבת רכוש והצעתי מחצית משכרי כתרומה לניצולי שואה - כמובן שלא קיבלתי תשובה. ..
סיפור ציוני אישי .. .. נצר לאחת המשפחות, התחתנה עם שלמה קרמר מהעיירה סאנוק, שהתאלמן מאשתולבית נוימן בהיות בנו הקטן יואל בן שלוש בלבד, בעקבות מחלה ולו עוד שני ילדים, אריה ושלום. שלמה קרמר, היה ידוע כאיש אמיד, בעל מפעל ליצור מיצים ותרכיזים, נצר למשפחת אפרים קרמר שהיה סוחר ביצים גדול, פעיל ציוני בולט בעיירה וממיסדי, תומכי ופעילי תנועת המזרחי בעיירתו. בהשקפת עולמו, למרות היותו סוחר, היה אולי בניגוד גמור להוויתו המסחרית והתנהגותו , מטיף לערכים ציוניים עכשוויים, ביניהם אולי גם ערכים סוציאליסטים. ילדיו שלום ויואל החזיקו בעמדות סוציליסטיות אך בנו בכורו, אריה ששמר את שם אימו ניומן, החזיק בדיעות ימניות מתונות. בכורתו של יוסף החרדי, רייזל, מצאה את יואל הסוציליסט שבחבורה, כבחיר ליבה. .. בשנת 1924, הופיע בבית יוסף החרדי, הרב יחזקאל טויב, הידוע כ"רבי מיבלונה" (היבלונע רבע) והציג עצמו כנציג קרן קיימת לישראל. הרב היה יהודי מרשים ומשכנע והוא הגיע בתיאום מראש. בבית יוסף, המתינו לו בעל הבית יוסף, עו"ד ד'ר אריה שפאן, מטעמו ובעיילע (מבית אייזן) אשת יוסף. רייזל הבת הגישה מטעמים לשולחן בחדר האוכל, כשהחבורה מנהלת משא ומתן על גישעפט שעיקרו רכישת 100 דונם בארץ הקודש בכפר חסידים, במיזם גאולת 27 אלף דונם קרקע ממשפחת סורסוק ע"י ה"ידוען" יהושע חנקין. הנה, מתקדמים, משוחחים בשקט רב כמנהג יוסף. רייזל מקשיבה בסקרנות ושומעת כי המקום בארץ הקודש ירוק וטוב. וחותמים. גם נודע שהשכנים משפחת ניישטדאט וגם משפחת רובין כבר חתמו ורכשו גם הן אדמה בארץ הקודש. תנועה גדולה של חסידים, נוהה אחרי היבלונה וחולמת על התיישבות בארץ ישראל. רובם סוחרים ובעלי מלאכה חלקם מוכנים גם להמיר מקצועם לחקלאות. כך, נפרדים כל הג'נטלמנים, ואור נסוך על פני יוסף על כי השקיע את שארית הונו בארץ ישראל לקראת עלייתו ארצה. .. הימים ימים אפורים ומקדירים כשהשלטון בפולין בנוכחות גרבסקי, הולך ומקשיח הכללים של החיים על יהודיו. ליוסף ומשפחתו קהל נכבד של עובדים פולנים שנים רבות, חלק מהם מינקות, חלק תופרות וזאת בנוסף לתופרי משנה גויים שעבדו מביתם. העובדים שחיים בקירבה רבה מגלים פה ושם סימני טינה וקנאה, אנטישמיות סמויה משהו, מרימים אט אט ראשם. .. יוסף חיכה לחדשות ממטה התנועה בוורשה בעניין הקרקע והעליה לארץ הקודש ואלו מיאנו להגיע. התמהמהו. החשש החל מקנן בליבו של יוסף שמא הלכה לאיבוד שארית כספו והשמועה החלה לשאת כנפיים שהרבימיבלונה נעלם עם הכספים. באותם הימים הקשר יקר ומסובך וידיעה אין. מהמטה של התנועה בוורשה מגיעה ידיעה שחסידים שלא רכשו קרקע ושהגיעו כחלוץ לארץ הקודש ולכפר חסידים, נתקלו במחלות, עוני, רעב תנאי התיישבות קשים שלא הורגלו בהם והצעקה גדולה. התקווה נעלמה והעין הצופייה לציון נעצמה, גם בפחד וחשש מפני המאורעות בפולין עצמה. או אז מגיעה ידיעה נוספת הנוראה מכל, שההנהלה הציונית החליטה לשלוח הביתה לפולין כמה עשרות חסידים שכשלו בחקלאות והודיעה כי אינה מקבלת עוד עולים חרדים פולנים בארץ לעלייה. המטה בוורשה רתח מזעם מאחר וגם החלו סימנים שהכסף ששילמו עבור קרקע מוצא לצרכים יומיומיים וכי ההנהלה הציונית לא עוזרת וכי נרשמה אגודה פיקטיבית שלה כללים של שיתוף שאף אחד מרוכשי הקרקע הסוחרים ובעלי מלאכה לא היה מוכן להם. החלה דרישה להפסיק כל פעילות, לחסל עניינים ולהחזיר את כל הכסף לקונים. נדהמו הרוכשים לגלות שהממשלה הבריטית מתנגדת ולא מוכנה לוותר על ההתאגדות השיתופית ונכסיה שהיו חשובים להנהלה הציונית ולקק'ל מאד, מאד לגאולת קרקע מערבים. .. יוסף לא ידע את נפשו מחרדה לממונו שעשהו בשנים רבות מאד של עבודה יומיומית, שעה שעה. השמים קדרו, רוחות רעות מנשבות וכסף אין. עסקים במצב רע וליקווידציה של המון עסקים קטנים של יהודים שרכשו קרקע ונותרו ללא פרוטה. יוסף גם הוא נקלע למצב ביש, ורייזל שניהלה את החשבונות התבוננה בו ערב ערב בעומדו שלוב ידיים לאחור עם גבו לאח, האש יוקדת, שקט בבית, כולם הלכו לישון, אך רייזל שומעת את צרחות המחשבה והחרדה של אביה יוסף. ולא יודעת. כסף אין, אדמה אין, עלייה לישראל אין, עסקים גרוע, אנטישמיות גוברת ולחץ ברחוב, הבנות פוחדות לצאת החוצה להשתין מפחד וחשש ואמא מלבישה להן סינור כי לבנים יש ציצית שמגינה עליהם כשהם יוצאים החוצה. הבנות לומדות לשאת תפילה מיוחדת שתגן עליהן מפני הגויים בעוברן ליד הכנסייה הכהה בדרכן לבית הספר. הפחד מהגויים גדול והם חומדים את הבנות היהודיות והלחץ גובר והולך. .. יוסף בוכה ליד האח. איך חסמה לו הציונות את דרכו לארץ ישראל, רוקנה את כיסיו ובכך גם מנעה את אפשרויות בריחתו לארץ אחרת בגלל היוקר והשלמונים שיש לשלם לכולם בכל המעברים. .. ניתוק מוחלט מהמטה, פה ושם ידיעה שלא שמעו מהרבי כי הוא נעלם. הבטיח שיאסוף כסף ויבוא לסדר סידורים ולא שומעים ממנו. משפחת ניישטאדט שולחת אחד הילדים להקים גדר סביב חלקת האדמה שרכשה. היא לא ממש מספרת ולא ממש ידוע במישרין שכך הוא. אך עולה מכך תקווה שאכן יש מה לגדר. .. במשפחות הקרובות של יוסף ריטואל החגים, בריתות, בר מצווה, אירוסין, חתונות,לוויות ממלא את החיים. יש במשפחה מי שיש לו יש מי שפחות ויש גם עוני. רייזל נוסעת לסאנוק להתארח אצל יואל בן חורג לדודתה שנישאה לאביו שלמה. האהבה נרקמה והקשר התחזק. רייזל סיפרה ליואל על עוללות ההנהלה הציונית ויואל לא האמין. הוא האשים את יוסף אביה באנטי ציונות וטען שהציונים בארץ לא יכולים לקבל פרזיטים שאינם עובדים כי צריך להקים מדינה ליהודים. יואל היה בן לשלמה שהיה מראשי תנועת המזרחי בסאנוק ונהג במוחצנות רבה ובפאתוס גדול בכל הנוגע לביטויים הציוניים. בד בבד הוא גם הטיף לערכי שוויון וסוציאליזם למרות עושרו הרב ועיסוקו במסחר. יואל לא סבל הפכים אלו. איך יכול אדם להיות סוחר גס ולנצל עובדים וגם לטעון לשוויון וסוציאליזם. שושנה מאד התרשמה מטיעוניו והתלהבותו האידיאליסטית ונדבקה. בחזרה לביתה, כבר הביטה אחרת אל טענות אביה השקטות והענוות כנגד מוסדות התנועה הציונית אך עדיין פיעם בה החשש שאביה אולי אנטי ציוני הוא. הוא לא דיבר על עלייה מחר, אלא שהילדים כשיגדלו יעלו ויכינו את קליטת כל השאר. כל חברי הקבוצה שרכשו אדמה מהיבלונה דיברו סרה בציונות כי נותרו חסרי כל ונידחים לעלייה ארצה ומשפחת קרמר בסאנוק התעמתה רבות סביב שאלה זו. את כל חשבונו עם ההנהלה הציונית עשה יוסף בשקט בינו לבינו ובזעם רב. יוסף לא יכול היה להאמין איך יהודים עוללו לו כך ואיך ציונים מונעים עלייתו כשאדמתו מכספו אצלם בשימושם. גם חשבונו עם משפחת קרמר הלך ונקב. .. מצד שני יחסי רייזל ויואל התחממו והמתח רב וגואה. יוסף מזהיר את רייזל מיחסים עם יואל או מחלום על נישואין לו. האזהרות הופכות אט אט לאיומים. הכל בלחש. בענווה. בכאב. רייזל כואבת את הקרע המתהווה עם אביה אציל הנפש. בגלל אביה המופנם והשקט היא אינה מכירה את סיפור מניעת העלייה מרוכשי הקרקע בכפר חסידים ואינה רואה כמה החשבון הוא ישיר ומיידי בגין עוול נורא שנעשה לאביה. היא אינה יודעת שגם עליה לארץ הקודש נמנעה אלא גם בריחה לארץ אחרת מפני האנטישמיות הגוברת הפכה לבלתי מושגת כספית. וכך נוקפים הימים, יואל כבר עלה לישראל ומתכתב עימה ומפציר בה. היא יודעת עמדת אביה כנגד נישואין ליואל. היא יודעת שאין סיכוי שתקבל אישור לנישואין. .. ואז, יום אחד מגיע היבלונה לביקור,. הוא מספר ליוסף שיש לו עסקה חלופית נהדרת. במקום הדונמים הרבים שרכש יקבל שטח קטן בהרבה אך במיקום מעולה באדמת מישור ולא הר וליד תחנת רכבת. יוסף מתרצה וחותם ולא מפסיק להלל ולשבח את עסקתו החדשה שהיתה מבחינתו הרע במיעוטו כי כבר וויתר על הכל ולא האמין שיקבל דבר מהשקעתו בארץ הקודש. הוא גם הבין שכבר לא מדובר בתנועה ואולי יוכל בבוא היום לעלות ארצה למרות התנגדויות קודמות של המוסדות הציונים. .. במקביל רייזל תווה את תכניתה יחד עם יואל בחשאי. בארץ לא מחלקים אשרות כניסה ויואל שולח את חיים גזולי יהודי פלשתיני לשאת פיקטיבית את רייזל ולהביאה על דרכונו לישראל. רייזל בורחת מהבית לקרקוב שם בעזרת משפחת שנור היא מתחבאת ממשפחתה שמחפשת אחריה. משפחת שנור ציונית ומבינה לליבה ורואה באביה גם כן דמות אנטי ציונית עם כל ביקורתו על הציונות. גם הם לא יודעים את סיפורו. זה נשמר עימו. כך, יוסף קורע עליה ומעביר כל זכויותיה לאחותה לונקה. נחבאת לה רייזל, עושה סידורים אחרונים בניירותיה, משיאה בשלמונים במשרד הפנים המקומי את הוריה כדי להקרא על שם אביה קיפל וכשמגיע חיים גזולי היא מראה לו את קרקוב היפה ולבסוף הנה עולים על אונייה בדרכם לפלשתינה. חגיגות הסילבסטר על האונייה אינן משמחות את רייזל הלוא מעתה היא שושנה קיפל. היא מבכה את הפרידה הנוראה מאביה האציל ומאימה וכל אחיה ואחותה. אך מנגד, כולה ציפייה דרוכה לקראת פגישתה עם יואל על אדמת פלשתינה. בליל השמחות והקינות מבלבל ומביא את שושנה להחלטה נחושה לעשות את זה. להקים מדינה יהודית ביחד עם יואל, להאבק להתמודד ולעמוד בכל הקשיים. ככל שראתה קשיים, לא תיארה משמעותם. יואל חיכה על הרציף. האונייה עגנה נקשרה וקשה לחכות. נדחפים. המולה. צעקות שמחה, בכי של אושר, מבוכה בקטע שם בין גזולי ליואל. יואל משלם לגזולי 20 לי'פ לוקח את שושנה ביד והולכים בדרכם לאוטובוס לירושלים. תחילת ינואר 1937. .. בטארנוב מצב רוח דכאוני. יוסף עומד שעות על שעות עם גב לאח, נחנק בגרונו מבכי על פרידה מבתו שמרדה עם המימסד הציוני שבזז אותו ומנע עלייתו, הכל כי לא הצטרף למזרחי ונשאר בחרדיותו. המציאו בלוף שבגלל שהם לא טובים בחקלאות אז לא יעלו אותם ארצה. והוא תקוע כהוגן. מה עושים. הלחצים גוברים. העסק מקרטע. רייזל מנהלת החשבונות המסורה נפקדת. הניהול בלתי אפשרי. האיום האנטישמי בחוץ גובר. המצוקה מחמירה. יוסף אוסף את כל ילדיו ומספר להם שאין ברירה מוכרחים להצטרף למשפחה הגדולה בקרקוב. שם תהיה אולי יותר פרנסה ועזרה. מגיעים ומתמקמים בפלאשוב, פרבר של קרקוב. מתפרנסים מכל הבא ליד ובעיקר ממלאי של בגדים בלתי מכורים. משפחת שנור עוזרת. הם בנקאים אמידים. הרוחות רעות. ריחות רעים מהתבטאויות ציבוריות וגרמניה מאיימת ומפחידה. .. שלמה קרמר סבי הציוני, אב אבי יואל קרמר, ודודי אריה ושלום, העביר מהונו לארץ ישראל ואף הפקיד ענין שלו, זכויות בבנק המזרחי, הבנק שנוסד ע'י תנועתו , תנועת המזרחי. תכניות עלייה, השקעה בהקמת מפעל למיצים ותרכיזים וכו'. .. שושנה בארץ, מתמקמת בירושלים ו ב-18.1.1938 ויולדת את בנה הראשון עוזי קרמר, לימים מנהל מחלקת החינוך בראשון לציון ומנכ'ל חוות הנוער הציוני בירושלים.. מהאקורדיוניסטים הראשונים שהנעיםבשנות החמישים, בזמר ארועים בירושלים, נפטר בגיל 57 ולו 4 ילדים.
ברוב שמחה כותבת ליוסף אביה. אביה מקבל את המכתב ומתלבט ובוכה ונקרע ומתגעגע , פותח ואתו וקורא: נולד בירושלים בן זכר עוזי מרדכי שמו. לא יודע את נפשו, ממרר בבכי ונקרע ונחנק בדמעותיו. קורא בהמשך את בקשתה שישלח את הדוקומנטים של האדמה ליד תחנת הרכבת שיוכלו לטפל בה. ממשיך וקורא שרייזל רוצה לבוא עם עוזי לביקור. הוא סופק את פניו בכפותיו, יוצא מחדרו ובצעד מדוד שקט וזהיר ניגש לבעיילע ומספר לה. בעיילע, משתוללת משמחה ומייד רצה לחפש מעות לצאת לקנות מתנה לשלוח לילדה בירושלים. יוסף ובעיילע הולכים לחנות השמיכות שם קונים את ה"פערענע" – שמיכות פוך פולניות מנופחות. משם אל סניף הדואר, דוחסים היטב את השמיכות לארגז הקרטון, רושמים את הכתובת בירושלים, כותבים גלויה ושולחים. עם כל שמחתם את המגרש לא התכוונו כבר לתת לרייזל כי הבטיחו ללונקה הצעירה. כתבו גלויה והודיעו כך לרייזל שאת הדוקומנטים לא יעבירו מאחר והמגרש נועד לנדוניה ללונקה. שולם, שולם עד גבול.. לא נותנים ככה מגרש. שושנה מבררת בירושלים דרך להגיע להוריה בפולין. יואל כותב לאחיו אלוש על תכנית נסיעתה. בחוזר מתקבלת אגרת המזהירה בכל לשון שלא להעיז להגיע כי הגרמנים בשער ומסוכן ליהודים. יוסף יודע שאין לו מה לפנות לשנור לעזרה בנסיעה לאמריקה. הם ציונים ולא יסייעו למעשה שכזה. לארץ אין מה לדבר כי לא נותנים אשרות וגם אין כסף. .. אט אט מתחיל לחץ על היהודים והם מתגודדים בפרבר. .. בישראל, מתחת לאפה של שושנה קרמר, בת יוסף מאיר קיפל, יושבים להם ביורוקרטים של ההנהלה הציונית, קק"ל, הכשרת הישוב ורשם האגודות השיתופיות ו"מגלגלים" תכניות מה עושים עם רכוש החסידים המאוגד באגודה שיתופית פיקטיבית בשם "נחלת יעקב". .. משנכנסו הגרמנים, ביום בו נכנסו לדירה השכורה, סגרו עליהם את הגטו בפרבר. .. עורך דין קוריאנסקי ממשרד עו"ד אוסישקין מתמנה בארץ יחד עם עו"ד שוורץ ממשרד דוב יוסף לפרק את נכסי אגודת נחלת יעקב הפיקטיבית. .. באחד הניסיונות הצליחו יוסף ומשפחתו לברוח מקרקוב אל המשפחה בעיירה וויאליצ'קה. בבית החרושת של חיים שנור, הכינו להם את אחד מאולמות היצור למגורים. שם גרו עד שבאוגוסט 1942 הגיעו הנאצים במהומה והוציאו את כל היהודים מהבתים, ריכזו אותם בכיכר ולקחו את הזקנים כמו שאבסע לצעידה אל היער, אל הבורות, את הצעירים סינק ואלוש לעבודה ואת יוסף מאיר וביילע ולונקה הילדה למחנות טרבלינקה או מאיידנק. .. סבי שלמה קרמר, אשתו ודודי מצאו מחבוא בתעלות ביוב בעיירה סאנוק. כלבים מורעבים נשלחו לתעלות ועשו עבודה שלמה ומלאה אולי חלקית, ויתכן ואף טוגנו בחביות שמן רותח. זאת לאחר שדודתי טושקה (יונה) חטפה נשק מנאצי שפקד את ביתם וירתה בו למוות. .. בפלשתינה המפרקים של רכושו של יוסף בנחלת יעקב מתחלפים והנרי קנטרוביץ האפוטרופוס הכללי מתמנה להמשיך לפרק את האגודה הפיקטיבית.
יוסף סבי ברכבת, במחנה, במשרפה עם סבתי בעיילע ודודתי לונקה, אז קליין הביורוקרט מהאפוטרופוס מתחיל להעלות ספקות לגבי זכויות של יוסף בקרקע, ב- 1140 דונם שנותרו בחרתיה. דודי, אלוש וסינק בניו הצעירים של יוסף נלקחים לעבודה במפעל מדי צבא, פורצת שם שריפה והם נעלמים עם החיים במחנות. .. הנרי קנטרוביץ עושה עסקים עם קק"ל ברכוש של יוסף. קנטרוביץ המפרק ואוסישקין מקק"ל משוכנעים שיהודים לא יצאו חיים ולא יבואו לתבוע את רכושם ומציעים שקק"ל תתחייב כלפיהם אם במקרה... ותיקח את רכושם בתשלום קל. .. חיים (חמוש) הצעיר שורד. נועם התנהגותו מחבבת אותו על משפחת קצין נאצית שמגינה עליו. כך הוא עובר את זוועות המלחמה. בשובו לאחר המלחמה לוויאליצקה כבר לא נותרה משפחה. .. בפלשתינה הממונה על רכוש אויב הבריטי לא מאשר לקק"ל לעשות עסקה עם המפרק כי רואה מצב בו יהנה מהיעדרות הנספים והקרקע תשאר בבעלותו. -- פברואר, 17, 1943, עמנואל נולד לשושנה קרמר. בן שני. לימים מורה למדעים וחוקר, נפטר בגיל 45 אב ל-5 ובהם בנו ד'ר בועז קרמר, זוכה מדלית כסף טניס זוגות נכים, בייג'ין 2008. .. בוויאליצ'קה נפגשו לולה שנור, השק שנור, נתן שנור ואברהם שנור, שלום ושימק שרייבר. חיים הגיע לניו-יורק, לולה לאוסטרליה והשאר לישראל, כאן הקימו את בית החרושת "נייר אחדות" שהתקיים בחיפה כמעט כמונופול של צורכי נייר לשנים רבות. .. 17, מרץ, 1946, נולד לשושנה קרמר, בן נוסף, שלמה קרמר, לימים, כלכלן חברתי, בוגר אגף התקציבים באוצר, ממניחי היסודות למדיניות השבה לעבודה של מקבלי קצבאות תוך הפחתת העסקת עובדים זרים .ולו 3 בנות . .. קמה מדינת ישראל ופירוק אגודתו של יוסף ז"ל החרדי לא הסתיים. לא כל כך נוח לבריטים לפרק אגודה שמרבית חבריה הפיקטיביים, בעלי הזכויות שנותרו בה נשמדים בזוועת פולין. רשם האגודות של ממשלת ישראל והמפרק גרין ורבינוביץ מטעמו משלימים את הפירוק וקק"ל זוכה בקרקע העיקרית. הרוכשים זוכים במעות קמוצות המופקדות באפוטרופוס. .. 1951, חיים קיפל פונה לקק'ל מבקש את הקרקע ונשלח אל עו'ד שפאן, עוה'ד של אביו. הנ'ל טוען שללא מסמכים אין מה לעשות. וכאן תם המעשה הציוני המדומה: הקרקע, השקעתו של יוסף ז"ל, סבי שלא הגיע כי נמנע ממנו ע"י ההנהלה הציונית, נספה ואדמתו נלקחה או ע'י הכשרת הישוב או קק"ל. .. הורי ז'ל ודודי שיבדל'א הרימו ידיים. האמינו שאין מה לעשות. דודי החי בניו-יורק אומר שלא נעים לתבוע את קק'ל, שלה תורמים חבריו יהודי הגולה כל חייהם. לאחרונה איתרתי מספר טוענים לזכויות לירושה. ניסיתי לזמנם להתאגד מול השלטונות. נדרשו לשלם 100 שקלים להשתתפות בהוצאות ההתכנסות. הם, כמו הורי ז'ל, אינם מאמינים. 100 ש'ח לא היו מוכנים לשלם בגין למידת הענין. גם הורי לו היו חיים, לא היו משלמים. האפוטרופוס הכללי ונציגי השלטון האחרים נהנו כנראה מזריעת "חוסר האונים" הזה... .. בן רביעי נולד לשושנה קרמר, יוסף קרמר, ע'ש סבי יוסף מאיר קיפל. חי בגבעתיים מתפרנס בתל-אביב ולו 4 ילדים
....
סוף דבר - הקרבה .. הקרבה מדהימה של שני סבי, יוסף מאיר קיפל אלהים יקום דמו, שלמה יהושע קרמר אלהים יקום דמו (שגם על שמו קיים חשבון "מסורב מגע" בבנק המזרחי והוא היה ממיסדי תנועת הפועל המזרחי בעיירה סאנוק), הורי, שושנה (רייזל קיפל) קרמר ז'ל, ואבי יואל קרמר ז'ל, שגם אימצו שני ילדים ניצולי שואה בני דודים של אימי, אלתר ויצחק וינברג שיבדל'א, בנוסף להבאת 4 בנים וגידולם בתנאי צנע וקושי, ששנים מהם נפטרו בטרם עת, עוזי קרמר ז'ל ועמנואל קרמר ז'ל, זה ביסוד הקמת המדינה היהודית הנפלאה שלנו. .. תיקון גדול דרוש לה למדינתנו, לברר ההיסטוריה האמיתית והמדויקת של ההקרבה, ע'י חינוך ילדיה ובחזית עתידה !!!
|
תגובות (87)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הי ניומן,
פשוט לא יאומן,
כבת לניצולי שואה הזדהיתי מאד עם סיפורך האישי.
בהחלט פוסט מרגש מאד,
כתבת בצורה מעניינת מאד,
תודה על פוסט חשוב,
מחזקת את ידיך במאמצך החשוב,
אינני סובלת ניצול משום סוג שהוא!
שרה
נעשו עוולות רבות בתקופה זו, רובן במכון.
מניח שלא רוצים ליצור תקדים, מאחר וקרקעות רבות הועברו למנהל או לקק"ל שלא כדין.
אם אתה זקוק לאישור על מכירת הקרקעות, יתכן ותמצא אינפורמציה נוספת אצל משפחת סורסוק. חלקם עוד מתגוררים בלבנון, אחרים היגרו מהמדינה. הם מכרו עשרות אלפי דונמים בתחילת תקופת המנדט הבריטי עד 1936, ולמעשה איפשרו את ההתישבות היהודים בגליל העליון והתחתן, רמות מנשה ועמק יזרעאל.
אגב, יהושע חנקין, למרות כל תדמיתו הציבורית החיובית כגואל קרקעות, הקים מספר לא קטן של אגודות פיקטיביות ואף רשם קרקעות שקנה על שמו הפרטי במקום על שמות נותני הכספים. למעשה הוא פוטר מתפקידו על רקע זה.
באמת , קשה ההיסטוריה של העם שלנו, קראתי את הפוסט הרחב, ועבר לסיםור המציותי הקשה שגם אמי עברה דרכו, עדיין נכון לך עוד מאבק , ואני מקווה שהמאבק יצליח, רעיה
בשל הסברה שלא ישרדו חישבו חישובי רווח קרים ותועלתניים על גבם - סיפור מצער וציני ביותר! תודה על חשיפתו ויישר כוח על המאבק!
בטוב, לאט לאט שלא ישכח. שתזכורנה בנותי ואחייני וכל משפחתי מנין באנו ולאן פנינו
איזה סיפור...
נאלמתי.
מובן שהסיפור הזה אינו יחידי..
גם לי עצמי יש סיפורים כאלו מהמשפחה שלי עצמי,
אבל איכשהו השארתי את זה בעבר..
חלק מסיפורי היסטוריה משפחתית שמעולם לא חשבתי להמיר לערוצים מעשיים.
מדהים שאתה לוקח את זה לטיפול מעשי!
עצוב כשיש עוולות.זהו העולם הגשמי.
אז אפשר אולי שלא בשעות העבודה???
שלמה יקר,
כתבת שאותם שקוראים ומאחלים הצלחה, לא באמת מאמינים שמשהו יכול להשתנות,,
אז הנה לך:
הקריאה גרמה לי להתרגשות ואף לרגש של התקוממות
אך ניסיתי לשים את העבר בצד ולחשוב על המלחמה שלך כאן בהווה,
צלחת את המלחמה עד כה,
וכשאני כותבת צלחת כוונתי לבירוקרטיה שמביאה לייאוש.
מרבית האנשים היו מרימים ידיים בהתקלות הבירוקרטית הראשונה,
מעטים היו ממשיכים ונושרים בהמשך..
אך אתה, לא אבדת את האמונה. אתה ממשיך ונלחם
לא התייאשת אל מול הבירוקרטיה השוחקת
אני מאמינה גדולה בך ובדרכך.
תמשיך!
האמונה הנחישות וההתמדה
כלים עצומים להבאת הסוף הטוב.
הצלחה רבה!
קראתי את סיפור משפחתך
וריגשת אותי והכאבת לאור הסיום העצוב
מאחלת לך שתצליח!!
תודה ששיתפת אותנו בסיפור חייך ומשפחתך.
להפיץ רשמים והמלצה שלך בין חברים ברשת/ות?קצת ארוך לטעמי, אבל עדין יפה ומענין ומרגש ומאוד אישי. סיפור קלאסי של משפחה יהודית ממזרח אירופה והמאורעות הסוערים של אמצע המאה העשרים, שכמוהו יש כנראה עוד אלפים ורבבות. ועדין טוב שמספרים וטוב שמזכירים.
אבל מכיון שיש גם מטרה פרקטית לסיפור הזה, יש משהו שבכל זאת חסר לי. חסרים לי פרטים, במידה ואכן קיימים כאלה, על שמות המקומות שמהם הגיעו המשפחות/האנשים שקנו את האדמה. וכמה שיותר פרטים ביוגרפיים, אם קיימים: שנת לידה, למשל. כך, שאם למישהו מאיתנו יש שם משפחה נפוץ, לו או לבני משפחתו או לאנשים שהוא מכיר, שלא יפנה אליך סתם, אלא שידע שהוא באמת צריך לפנות ושהכוונה היא אליו.
וחוץ מזה, אתה מגדיר עצמך כ"כלכלן חברתי". אני מקוה שתוכל אולי להסביר (בפוסט אחר) מה זה בעיניך כלכלן חברתי. האם הכוונה להעלאות מסים? קיצוץ בבטחון? רק תכנית ויסקונסין ללא כל אלה? לא יודע, כלכלן חברתי נשמע לי כמו סיסמא. משהו כמו "להיטיב עם העם" וכו'. גם לי יש השכלה אקדמית בכלכלה(האם זה בכלל משנה?), אבל אני לא בטוח שאני באמת מבין אותך.
בברכה,
ליאור.
סיפור עוצר נשימה מצמרר ומרגש
מאחלת לך בהצלחה.
בהצלחה איש יקר
ללא ספק תתן את כולך
--------={@
צמרמורת.....
ריגשת אותי
כל הכבוד!!!
סיפור מרתק ונוגע לכל לב
*
גילה
ספור הסטורי מרתק.
מאחלת לך בהצלחה...:)*
כל הכבוד ניומן, פוסט חשוב .
שיהיה בהצלחה
מרגש מאוד מאוד.............
מרגש,מעניין סיפור חיים שמכתיב תפיסת עולם שכזו.
כל פעם מחדש השואה היא שואה
כח הרצון ויושרם של אנשיםיתנו לך את הכח לא לוותר לעולם על דרכך
מיקי
שבוע טוב
לספר ולספר ולספר ולא רק בליל הסדר
שלמה ידידי היקר ,
אני מניח ( ומקווה ) כי אתה יודע לאן אתה מתכוון להכניס את ראשך הבריא .
אם כן - אתמוך במועמדותך בעיניים עצומות בידיעה כי אתה תוכל לעשות שם סדר ( בבלגן ובעזובה הנוראה ! ) .
אם תצטרך את עזרתי היא נתונה לך מראש בלא כל התנייה או הגבלה .
את כל כך יקרה...
"
המחקר הוא חלופה מידתית אך חלקית מסוימת,
להשלמה... "
נשמע שעלית פה על דרך מרפא גאונית... מחזקת את ידיך בנסיון ההשלמה. אולי יהדהד ממנו לעוד הרבה שזקוקים להשלמות (כולל אני).
שבת טובה ומרפאה
לכי דעי, אולי אולמרט, שהיה עוה'ד של עסקת הפרטת הכשרת הישוב, בעת מכירתה לנמרודי, יודע דבר על אלפי הדונמים של החסידים
שנגזלו מהם ע'י קק'ל והכשרת הישוב בעיקר
אני מעריץ ומוקיר את עיונך בסיפורי.
לצערי לא קל אפילו לענין חברים בקפה כאן, שלא לדבר על הציבור הרחב...
ממתין חפץ לכל התרגשות מסיפורי ולהמשך התרגשות בהמשך
מרתק ונוראי . למרות שכבר ידוע על שימוש ציני רב על ידי גופים ציוניים
בתקופת השואה בכספי הציבור החרדי ועל האחריות של גופים אלו על כך
שמשפחות רבות נשארו בפולין ובגרמניה בשל חוסר הרצון להביא אותם לארץ.
כל מידע שכזה חשוב שיגיע לציבור הרחב גם אם לא יעשה צדק בסופו של יום.
כתבת נפלא את קורות משפחתך
ריגשת אותי...
גם עוררת כעס כלפי המוסדות כאן בארץ, בתקופת השואה ולאחריה... שלגבי אופן התנהלותם אז קיימת ביקורת שלרוב מושתקת.
אתה מביא סיפור אישי שהוא בבחינת דוגמה אחת להתנהלות הזו... אבל, לצערי, לא דוגמה בודדת.
יש לי תחושה שעוד אשוב אליך בהקשר הזה.
אני מבינה עכשיו מדוע אתה מצולם עם דור ההמשך....
וואו, איזה סיפור מרתק ומתסכל, לא יכולתי להפסיק לקרוא ואתה כותב כל כך יפה. סבי, מאיר לוי, שהיה איש עמיד, הביא עמו לישראל צי של משאיות ממרוקו... זה קרה בשנות החמישים, הוא גם הפקיד בזמנו כספים אצל עו"ד בכדי שהאחרון ירכוש למענו נכסים בארץ ישראל, גם שם היתה גזלה גדולה ע"י השלטונות הישראלים (המדינה כבר הוקמה), ושל אותו עו"ד.
סבי נפטר במרוקו עדיין איש עמיד אך מאוד ממורמר על מדינת ישראל שכך בגדה בו, למעט אמי שהגיעה לישראל בסוף שנות הארבעים, כל שאר ילדיו של מאיר לוי נשארו "ברוגז" עם ישראל עד לאחרונה, והלכו לגור באנגליה, ד. אפריקה צרפת וקנדה ושנים העדיפו להביא אליהם את אחותם לביקור, העיקר לא להגיע לכאן, כאמור הדברים השתנו בשנים האחרונות.
תודה על הסיפור ויישר כח בהצפת האמת וסגירת מעגל עבור כל האנשים הטובים.
שלמה יקר,
קראתי בלילה בשקיקה את סיפור משפחתך המרתק,
והתענגתי עליו כמו בקריאת ספר משובח.
מאחלת לך ולבני משפחתך הצלחה רבה במאבק להשבת
רכוש משפחתי ונכסים שנקנו במיטב כספו של סבך הי'ד.
מכירה את הנושא מקרוב, כדור שלישי לניצולי שואה,
שנאלצו להגיע לארץ חסרי כל.
הסיפור שלך הזכיר לי מאד את סיפורי סבתי שתחיה,
ניצולת השואה, אשר לשמחתי, זכיתי שילדיי- ניניה, זוכים להכירה....
אזלו כוכביי, אחזור.
Sehr interessante Geschichte berührt mein Herz
מדהים.
תוך כדי הקריאה הצטיירו להן כל מיני תמונות בראשי.
פולין של תחילת המאה הקודמת, ראשית הקמה של מדינת ישראל, מחנות השמדה...
כתוב בצורה נפלאה ומעניינת.
שלמה יקר,
קראתי בנשימה עצורה. יש אולי איזה נחמה קטנה, סימלית, בעובדה כי אתה מכיר את שורשיך. זה לא דבר מובן מאליו.
הסיפור של משפחתך ריגש אותי מאוד. אתה כותב נפלא.
מאחלת לך שתימצא דרך וכי הצדק ייעשה באחד הימים.
זהו אחד הדברים המרגשים שקראתי פה, תודה על השיתוף.
אשוב.
*
חג-אורים שמח
ושבת-שלום
תודה לך.
סיפור חיים מרתק, עצוב, בל-יאמן.
אכן, לימודי ההסטוריה מאוד סלקטיביים. אף פעם לא ידעתי על "קומבינות נדל"ניסטיות" טרם הקמת מדינה
(חשבתי שזה נולד עם "בועות ההייטק") בורה שכמותי, נאיבית.
יש בסיפור חייך, כל המרכיבים ליצירת דרמה/סאגה קולנועית.
דמות סבך יוסף, היושב עם גבו אל האח ועיניו פקוחות להבין את גודל הטרגדיה, בהחלט "נרשמה במוחי וגם בלבי.
גיבור טרגי.
באמת? דמעה בגרוני.
עצוב.
הקרע הזה...מהחלום לעלות לציון...הקרע מהבת האהובה...
וזה לא לפני 2000 שנה.
זה כל-כך קרוב וכל-כך רחוק (בכל מובן)
****
בוודאי שאחזור לתת כוכב סמלי לסיפור מרגש.
מרתק
מזעזע
מרגש
מתסכל
כל כך הרבה תחושות לסיפור חיים שכזה.
איש יקר, ולוואי ותהיה בריא, שמח בחלקך בילדייך ובנכדייך
מהקצת שמכירה, כזה אתה.
איש יקר.
שלמה חבר יקר!
גאה בך ובמשפחה המיוחדת שלך (של כולנו).
חידשת לי, כי לא היתי בקיאה בנושא.
סיפור חיים מלא עשייה ומרגש.
הסוף מצער, ואסור לוותר.
הצדק חייב להעשות, ולהנציח את זכרונם.
ואכן , תיקון גדול דרוש למדינתנו בהרבה נושאים,
ולצערנו הנושאים הולכים ומתרבים.
תודה ששיתפת אתנו.
בברכת חג שמח
חביבוש
שלמה יקר,
קראתי את רשימתך בהפסקות, במהלך שלושת הימים האחרונים.
הסיפור האישי מרגש עד דמעות של התרגשות וכאב. אתה כותב את הדברים בשפה עשירה, מרתקת ומסקרנת ומרגישים את רגשותיך בתוך הכתיבה.
מזדהה עם הכאב והגעגוע שעולה מדבריך ומוקירה את דרכך להאיר ולבקש צדק. בהצלחה !!!
סיפור מרתק.
בביקורי בפולין במסע השורשים עם בן, בני הבכור,
לפני 6 או 7 שנים,
ביקרנו בטארנוב. ואח"כ בקרקוב.
הסיפור מרתק.
עד כמה סיפורי משפחותינו בעת ההיא הםסיפורו של העם היהודי כולו.
תודה על השיתוף,
חשוב לידע ולספר את הסיפורים האלו.
שנדע מאין באנו.....
אין ספק שיש להביא סיפור זה לתודעה הציבור ברמה גבוהה
באמצעות התקשורת ללא ספק
לפתע נשמע עד כמה סיפור זה מוכר לאחרים, ובכך תיפתח חקירה
ברור שישנם נתונים כלשהם, כי הרבי לא בא מטעם עצמו, לגבות כספים,
וידע נתונים על רכישת הקרקעות באמצעות האנשים השונים, הוא הגיע מתוך גוף כלשהו
ולכן יש לא לוותר, ולדרוש חקירה בעניין
להביא נושא זה מאוד לציבור
ואני תקווה שנשמע בשורות טובות
יישר כח על מאמצך
חג אורים שמח
סיפור משפחתי מדהים ומעניין ושזור בהיסטוריה של המדינה והאומה. גם אצלנו יש כעס על הרשויות לגבי התייחסותם לתרומה המשפחתית, או על אובדן נכסים. אבל תודה לאל, החיים ממשיכים וזה מה שחשוב.
מרגש ומחבר...
נסחפתי בתחושות לתקופה
בכתיבתך המרתקת
תודה ששיתפת
חנה
ליהודית תודה להתרגשותי ממחמאותיך והזדהותך,
אכן בדרך מתענינים לסרט,
אולי אני לספר
לא יכולתי להפסיק לקרוא,
בעיקר לאור העובדה שאת מפעלו החינוכי של עוזי קרמר ז"ל,
אחד המפעלים החינוכיים האמיתיים הקיימים במדינת ישראל, הכרתי מקרוב ולאורך זמן.
לו הייתה ניתנת בידיי הבחירה מתי להיוולד הייתי בוחרת בדיוק בתקופה הזו.
כל מה שנותר לעשות הוא לכתוב ספר לזכרם,
אם לא אדמה- אז ספר שייזכר לדורי דורות.....
אתה כותב כל כך יפה,
יישר כוח.
שלמה ידידי,
לקח לי זמן לקרוא,
למעשה קראתי פעמיים.
וגם אחרי פעמיים יש בי עדיין אותה עירבוביה רגשית שמקשה עלי להגיב עניינית.
העיירות, צורת החיים, השמות, מהלך הדברים עם התקדמות המלחמה, הכל נוגע במשפחתי באופן אישי.
ואני במקור שרייבר, לך תדע... אז ההתרגשות גדולה.
סיפור הגזילה עצמו מקומם ומעציב ואפילו מילים אלה לא חזקות דיין להביע את רגשותי.
ועוד ועוד.
אני מניחה שאצטרך לבוא לכאן בשלישית ולקרוא שוב.
בכל מקרה, הכתיבה שלך זורמת, מרתקת ומרגשת. הנה שוב, מרגשת.
טוב, נו, הפוסט הזה עשה אותי מרוגשת ומבולבלת ברגשותי מעט.
תודה לך. בינתיים.
שלמה שלום
כאחד שעוסק בתחום של איתור יורשים/איתור נכסים - אני יכול לומר לך שיש סיפורים רבים אודות הפעולות השונות והמגוונות של מוסדות המדינה - בטרם היינו למדינה, ולא פחות לאחר שהיינו למדינה על קרקעות שנעלמו להן פתאום.....
המצב מצער מאד, הן ברמה האנושית של גזל רכוש מיורשים, והן ברמה הלאומית של בניית מדינה באמצעות לבנים שנלקחו בעורמה.
אילן
תגובה ימנית ???? הימין היחיד שאני מכיר זה מספרי החסידות: ימין = חסד.
אם ככה, אז באמת הגאולה תבוא בחסד וברחמים.
חוץ מזה, לטעמי, צריך להתייחס לתוכן הדברים וצריך להפסיק עם השיוך הטיפשי הזה של ימין ושמאל.
זה מזכיר לי שבעבר שלמדתי שולחן ערוך אז הובאה מחלוקת של הש"ך (שפתי כהן) על המחבר (מרן רבי יוסף קארו). שהעלתי את הטענה של הש"ך כלפי רב ספרדי אז הוא אמר לי שאיננו פוסק לפי הש"ך משום שהש"ך הינו פוסק אשכנזי והם הולכים ממילא רק לפי מרן שהוא הפוסק של הספרדים.
מיד חלקתי אליו ואמרתי: "מצטער מאוד אדוני הרב, אבל השאלה של הש"ך על הבית יוסף היא לא שאלה אשכנזית אלא שאלה עניינית ויש לתת את הדעת עליה".
תודה לתגובה ימנית!
כשאתה בא מצפון הארץ, שנאמר כי משם תפתח הרעה
אז מימין תבוא הישועה?
כן,
היא תבוא ממערב,
משם גם באו החסידים והשקיעו בקניית אדמות ארץ ישראל
סיפור מדהים ומעניין. אפשר לגמוע ימים ושבועות מסיפורים כאלו וכל אחד בבחינת עולם ומלואו.
אך לצערנו כדי לטפל בפצע ישן זה יש קודם לרפא פצע גדול וחדש אשר מדמם ליטרים של דם.
אם ההנהגה בשנים האחרונות מוסרת את אדמות הארץ לגרועים שבאויבנו שאין להם שום חזקה על אדמות אלו, תוך הפקרת דם יהודי ואפליה ברורה לרעה בזכויות היהודים לעומת אפליה לטובה בזכויות הערבים, אזי אין שום סיכוי שתיקון העוולה בסיפור שלך יבוא על תיקונו בגלגלי הצדק והמשפט של המדינה.
מדינת ישראל היוותה במשך 20 השנה האחרונות ובמיוחד ב-10 שנים האחרונות ספינה אשר עברה טלטלות מניפולטיביות קשות מצד גורמים שונים. טלטלות אלו פגעון אנושות בספינה אשר מזמן שוקעת אל מצולות הים ואין פוצה ומצפצף. אין לי ממש עצבים להכנס לפרטים כרגע ודי לחכימא ברמיזא.
מצד שני הכל מתקדם בהתאם למסלול ברור אל עבר ריסוק אלילי הכסף והזהב וכניסת העולם לעידן חדש, שניצניו כבר מבצבצים במיוחד ב-20 שנה האחרונות - הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.
עשיית שלום נפשית פנימית עם הסיפור תיתן מענה לשאיפותי?
אין תסכול:
חידוש חזון החסידים להתישבות מזווית קרקעית, או תעסוקתית/תרבותית,
בהחלט יביאו לשלום על הזדהותי המוחלטת והשלימה עם החסידים ועם סבי יוסף מאיר קיפל זכרונו לברכה,
שהגרמנים לקחו את גופו,
לא לפני,
שמצוקת חלוצים ציונים לקחו את שלוות נפשו,
אך נשמתו כאן..
סיפור מרתק עם סיום מתסכל.
מקווה שהכתיבה (הרגישה) והפרסום עזרו לך לעשות שלום עם הסיפור.
תודה על השיתוף.
מיכל
לוידי היקרה,
מקבל דרכך, מעריץ שאיפתך,
מייחל להצלחתך,
אני נולדתי לסייע לכלל,
לעזור,
להשפיע,
לכך חונכתי וצמחתי,
אושרי רב בעיסוקי בדברים שאחרים מרחיקים מהם,
שלמה קרמר - ניומן
יש פה שבאים מעולמות אחרים,
כאן טורחים, אלים מאלים שונים,
לבחון,
הארציות שלי היא להשפיע לשינוי,
ללא שייכות מועדונית פוליטית,
זה מקצועי כאיש מינהל חברתי וציבורי,
זו עבודתי,
ה"עוולות" זו פינת סדר היום שלי בחברה שלנו
משם יבוא התיקון האסטרטגי....
שלום לך אדוני היקר. סוף סוף הצלחתי לקרוא עד הסוף..את פוסט הציונות - כל פעם שניסיתי
הפסיקו אותי ועכשיו..קראתי. כן כן לצערי זה לא הסיפור היחיד..אני מניחה שיש לא מעט עוולות
שכאלה..
אני בת למשפחה טבריינית - כמה דורות טובים. אבי נפטר בשנת 92 - וזכור לי סיפור מילדותי לא
ממש לפרטי פרטים.. אבל כשאבי היה ילד קטן אפילו תינוק, נאלצה משפחתו לרדת למצרים
כי היו פרעות בארץ והמצב היה קשה- גם רעב.. אז היו לא מעט משפחות כאלה - משפחת אבי השאירה
אחריה ממון שהוסתר ואדמות שהיו על שמם.. בטבריה באותו זמן נשארה משפחה אחת -
משפחת אוחנה.. שכיום יש ברשותה נכסים רבים בטבריה, בתי מלון וכו'... אותה משפחה
לפי הנאמר השתלטה על נכסים רבים וממון שהוסתר - וכשחזרו ממצרים לא היה עם מי לדבר..
משפחת אוחנה השתלטה בכוחניות (פשע)..
אבי עד יומו האחרון כעס מאוד על משפחה זו - ולא רק הוא..
מה לעשות?!
אבא שלי ז"ל היה איש ערכי ומוסרי מאין כמוהו..אוהב אדם ישר וצנוע.. אבל היתה לו בעיה
אחת הוא לא היה מוכן לקבל את אלו שלא. המטרד הזה במוחו על אנשי ארץ ישראל הטובה
שאינם "כשרים" לא נתנה לא מנוח מעצם היותו יהודי אוהב עמו..ולכן עם שנים של קידוח
במוחו על עוולות כאלו ואחרות הוא קיבל אירוע מוחי בגיל צעיר יחסית 58 - ונפטר כצמח כ-4
שנים לאחר מכן.
מה לעשות?!
אני החלטתי ללמוד בחיי לא להתעסק עם עוולות. אלא לעסוק ביש ולמצוא אותו..למצוא אנשים טובים
ולהיות להם חברה..לעשות עסקים עם אנשים ישרים..וכל עוולה שאני מזהה בדרך אני משאירה
לבורא עולם לטיפולו. יש בי אמונה שמה שצריך להיות שלי- יהיה. ומה שלא (מאיזה סיבה שלא תהיה
אז לא). ואני מקבלת את זה לחלוטין. אי לכך אני לא נלחמת על שום דבר. איפה שיש מלחמה -
אני עושה צעד אחורה. מלחמות לא לי. אל לנו להיות יהירים מידיי לחשוב שיש ביכותינו לשנות
סדרי עולם..אלא כאשר אדם מאמין הסדר מסתדר מאליו ודברים חוזרים על מקומם..
ולכן בחיי האישיים שלי אני בוחרת להתעסק עם היש הקיים - ולא עם האין. זה ממקד יותר,
מקדם יותר ולא משאיר אותי מאחור ממורמרת. זוהי דרכי. הצדק ייעשה ולא על ידינו.
שמחה להכיר אדם נחמד שכמוך. ומעניין. וידי
עוד לא הסתער עלי עו'ד אחד/אחת לקחת אתגר ערכי, מוסרי, ציוני שכזה
תודה לכיכוב ולמחמאה לכתיבה,
תודה לכם שריגשתי מעט,
אמשיך..
אמר לי יו'ר עמותת "כן לזקן" : מיצינו את המאבק בענין השואה..
מקווה שלא כך הוא ושהמאבק יימשך דורות, במסגרת "תיקון" החברה הישראלית שצמחה מהשואה, כי לשואה ולתקומה מימדים רבים העולים מהסיפור כפי שהובא כאן, כולל עיוותים מוסריים וזו רק התחלה...
קודם כל, כתיבה מעולה ומרתקת *. שנית, סיפור מרתק ושלישית, עלו מן הסיפור ריחות של בית אבי,
אשר אמנם נולד בארץ, אך הוא ממוצא פולני וזה כבר היה לי מענג.
ברור לכל אלו שמיחלים להצלחתי ודורשים שלא אוותר שמרבית הקוראים את הדברים לא מאמינים. כמו שאמר לי מנכ'ל החברה להשבת רכוש "צ'יזבאטים כאלה שומע כל יום...ויש לי מיליוני מסמכים חסרי תועלת..". כמו שאמר מרצה למשפטים מועמד לעליון לתלמידתו, יש בעיית התישנות, ללכת למאכער לשלם 80% מערך הקרקע ואולי לקבל את הקרקע. "צדק, צדק תרדוף..."
סיפור מדהים, העיקר לא לוותר !
כאשר יחודש חזון התישבות החסידים,
ניתן יהיה לומר שהורד דמיון למציאות..
בינתיים, יללה לביורוקרטיה, לפוליטיקה, למשפט
- לקידום הצדק והמוסר,
ל"תיקון"
מרתק ומרגש. נשמע כמו הורדת דמיון למציאות. בהצלחה.
מנסה להוסיף רשימת החסידים בהוספת פוסט ולא מצליח
יפה יפה....
בהצלחה
הרגישות שלי היא מהפרידה מאימי בעיקר ומליבי.
חלקים רבים נראים לפתע הרבה יותר חלקיים,
והשלם נעלם ונמוג,
והיא ואין בלתה לעדכון והשלמה, והיא לא כאן...
המחקר הוא חלופה מידתית אך חלקית מסוימת,
להשלמה...
והחשוב זה המעשה ולא המילים..
שלמה
אתה בדרך הנכונה
וכן הבלוג באמת צריך להחיל בתוכו משהו מאוד ריגשי
סיפור האמת הזו הריי אנושית ורגישה עד מאוד
ואין ספק שצריך לטפל בזה, אתה הרי יודע מרגיש זאת בלבך יום יום עד כמה
ואני שמחה שישנו פתח לכך
ואני מחכה לעדכון מאוד מאוד :-).
זה מהנה לרגש אחרים בשיתופם.
הסיפור מבחינתנו היה תמיד סיפור אהבה משואה לתקומה.
כל שנותר זה לחדש התישות החסידים בקישון להשביח המקון לתקן את הנחל
ולהביא ציביון מהחזון
לזכר 451 החסידים המשקיעים
שלום אדון ניומן היקר
קראתי את סיפור משפחתך בנשימה עצורה.
אני בת של ניצולי שואה מפולין וסיפורך
הזכיר לי את סיפורי הורי,
הצטמררתי מקורות המשפחה,
וכואב לי העוול שנעשה לכם,
אני לא יודעת איך אפשר לתקן
עוול שכזה, אבל מקומם אותי
מאוד לחשוב שענין לא יפתר,
כתבת הכל הצורה מדהימה
והענקתי לך כוכב להזדהות ולעידוד
סיפור משפחתך מרתק ומרגש...
הצדק חייב לצאת לאור למען הנצחת זכרונם.
הבירור ההיסטורי הכלכלי חייב להתקיים.
בירור ביורוקרטי משפטי של הזכויות החל ע'י החברה להשבת רכוש.
צד הספורת בטיפול
ומוסיקת השיר אדמה אדמתי תצורף לבלוג
ותודה לך
מהצד האנושי הסיפור הזה כואב מאוד
הסבל האנושי הזה עבר לדור הבא ועוד
ואני מאוד מקווה שהמחקר יושלם
או שלפחות משהו בהיסטוריה החסרה הזו יתעורר
ואולי ינוצח באיזשהי דרך.
בהצלחה ניומן
מכל הלב.
הגישה החיובית שלך היתה ביסוד התנהלות הורי בענין
כאבה הפרידה מהם כשלהם אכזבות מהחברה ומהמדינה
לא לזה פיללו ורק קיוו ליותר טוב ועצמו עיניהם ב"צופיה"
דודי החרדי מודה לאל על חייו ועל מדינת ישראל כמגן על שאסור לבקרו או לדרוש תיקונו
ולי תקווה ברוחך לחידוש חזון החסידים והצלת אדמות הקישון והנחל
תודה. פיסקתי.
איזה סיפור חיים. מרתק.
איני יודעת כיצד ניתן לעשות שימוש במידע היסטורי משפחתי חשוב זה על מנת להועיל לעניין וחבל.
המלצה חמה, כדי להקל על הקריאה יש ליצור פסקאות.
תודה לך על השיתוף. כיכבתי כמובן לזכר העוולה.
ניצה צמרת
ענק