הרהורים
בבלוג שלי אכתוב על הרהורים שמדי פעם חולפים בראשי.
מדי פעם אני מוצאת מקומות חדשים ברשת שאני מחליטה להיכנס אליהם. ככה גם הגעתי למקום הזה.
יש אנשים שהכל פשוט להם. לוחצים על העכבר, מחליפים חלונות, רושמים את השם, שמים תמונה והופ הכל מוכן.
אצלי זה מורכב יותר. בדיוק כמו להכנס לדירה חדשה, שלוקח זמן עד שאני מצליחה לקבל מהקירות ומהחלל את תחושת הבית, כך גם פה לוקח לי זמן להבין מי נגד מי או בשפה שלי כיום: מי בעד מי ומה בעד מה.
אז לפני מספר ימים נרשמתי ומאז אני לא מצליחה להכנס לניק שלי.
אחרי יומיים נרשמתי בניק חדש. אפילו תמונה הצלחתי להכניס.
אני גם עונה כבר על הודעות.
ובאמת מתחילה לחוש פה נוח יותר ויותר.
חג שמח
באהבה
עופרה
פוסטים פופולאריים
-
טרנקילה - הצגה מאת אביטל דבורי (מחזאית ובמאית)
28/7/09 | 1742 צפיות
-
שבת בחוף פלמחים
2/5/10 | 1409 צפיות
-
חברים מעצימים
13/3/08 | 861 צפיות
-
טיפ לאנשים היקרים
4/1/09 | 1049 צפיות
-
אישה וצעיפים
4/6/08 | 1175 צפיות
-
הגליל חיכה לי
12/5/10 | 1411 צפיות
פוסטים אחרונים
- טיפה אחת קטנה 20/2/12
- אלוהים גם היה שם 16/10/10
- התחברות מחדש - תהליך של פעם בחיים 27/7/10
- צעידה 24/5/10
- הגליל חיכה לי 12/5/10
- שבת בחוף פלמחים 2/5/10
ריקוד הרגשות
פחד, כעס, עצב, דיכאון, תסכול, דאגה, קנאה... כמה שהרגשות האלה מכווצים אותנו. יש שקוראים להם רגשות שליליים. לדעתי גם הרגשות / המצבים שלכאורה הם שליליים, בסופו של דבר באו ללמד אותנו משהו ולכן אני מעדיפה לקרוא להם רגשות מכווצים. זה המצב בו אנו נמצאים בזמן חיבור לרגשות האלה.
כילדה חונכתי שבכי וכעס והבעת עצב הם חולשה. חונכתי שהתנהגות טובה היא התנהגות מאופקת ומרוסנת. שבעצם אסור לכעוס, אסור לבכות, גם לשמוח צריך במידה.
לקח לי שנים רבות ללמוד להסכים לחיות ולחוות את כל מגוון הרגשות מחדש. להסכים לכעוס ולהיות עצובה בלי ייסורי מצפון בצורה הכי פשוטה שיש. ללמוד להשתמש ולהביע את עצמי בדרך הכי פשוטה ונקיה. לדעת שכל רגש שאנחנו חווים, מרחיב את מעגל החוויות שלנו. למדתי גם שאם אנחנו מתנגדים לאיזה שהוא רגש מכווץ, הוא פשוט הולך וגדל אז עדיף לקבל אותו ולתת לו מקום. על זה נאמר: העיקר לא לפחד כלל. לא לפחד להרגיש. לא לפחד להיות שם. לקבל את הרגשות עם כל צבעי הקשת . הם יכולים להיות כלי להעצמה.
וכשהסכמתי להיות שם למדתי הרבה דברים.
הכעס לימד אותי כמה כוח יש לי. שבועות רבים הלכתי כל כך כעוסה, הכעס ממש מילא את כולי, עד שיום בהיר אחד ישבתי ואמרתי לעצמי: כעס זו אנרגיה. אם יש בי כל כך הרבה כעס משמע יש לי המון אנרגיה, שאני יכולה להשתמש בה אחרת. מכיוון שיש לי זכות בחירה מה לעשות עם האנרגיה הזו , אני יכולה לבחור לעשות איתה משהו למען עצמי. אז לקחתי אחריות על החיים שלי והתחלתי ליצור את החיים שלי מחדש. והיה שם כוח והייתה שם שמחה והייתה עשייה. האנרגיה הזו נמצאת איתי עד היום.
וכשהפחד תפס מקום נרחב אצלי, ישבתי וכתבתי שיר. הושבתי את הפחד כלאחר כבוד לצדי, הודעתי לו שאני נותנת לו מקום, כי הוא קיים ויש לו זכות קיום, אך בו בזמן , אני לא מוכנה לתת לו זכות וכוח לנהל לי את החיים. אז חתמתי איתו על חוזה: "אני אנהל את חיי ואתה תשב לצדי, את הכוח שאני נותנת לך אני אקח לעצמי". היה מאוד יפה לראות איך תוך כדי כתיבה הוא פתאום הפך לקטן וחסר כוח.
הקנאה היא אחד הרגשות הקשים ביותר שנבראו. כשהיא הגיעה לבקר אצלי, וזה היה לפני שנים רבות, היא פשוט לימדה אותי לאיזה מקומות אני יכולה להגיע, היא לימדה אותי דרכים חדשות להביע את עצמי תוך איבוד שליטה טוטאלית. (וואווו, לא הייתי חוזרת לשם שוב). היום , כשגדלתי קצת ובגרתי וגם בחרתי בדרך הרוחנית, אני מבינה שהיא גם כן סוג של פחד – אולי קשור לחרדת נטישה, אולי לפחד מאיבוד שליטה.
בפחדים יש דרכים רבות לטפל: לדמיין שאנחנו שולחים אור למקום בגוף שבו אנחנו חשים את הפחד, כי פחד הוא סוג של חושך ובמקום שיש בו אור , אין חושך. אפשר לשלוח למקום הזה אהבה.
אני אימצתי לעצמי את התיאוריה הטוענת, שההפך מאהבה זה פחד (ולא שנאה כמו שמקובל) ואז אם אני שולחת אהבה לדבר שממנו אני פוחדת, משהו בי נרגע. זה בדיוק כמו שנר יכול להכניס אור לחדר חשוך.
וכשאני חושבת על מכלול הרגשות שלנו, זה נראה לי כמו ריקוד של אנרגיה. פעם למטה, פעם למעלה, פעם שקט ופעם רועש, לפעמים צבעוני ולעיתים שחור לבן. אני כמעט יכולה לדמיין את הצליל של הריקוד הזה. פעם חזק ופעם חלש , פעם שמח ופעם עצוב ולחוש את התחושה של שחרור והתרחבות לעומת כיווץ וכך חוזר חלילה.
ולפני סיום אני רוצה להוסיף עוד משהו, שהוא בבחינת חומר למחשבה. הרגשות האלה, ככל שיהיו לנו קשה איתם, באים כדי לתת לנו משהו, באים כדי להגן עלינו מפני משהו. אם נבחן את החלק שמפעיל אותם, תמיד נמצא כוונה טובה עבורנו.
שנים של עבודה הביאו אותי למקום הזה. נעזרתי במספר מדריכים, שליוו אותי ובמגוון של שיטות טיפול וריפוי. פרחי באך, ביורוגונומי , דמיון מודרך ו – NLP, הם חלק מהשיטות ללמוד להכיר ולקבל את אותם רגשות, להביט בהם בעיניים חדשות ולדעת להתקדם הלאה. . המאמר מופיע באתר שלי http://www.metaplim.co.il/a.asp?a=23182 ופורסם גם במגזין "ברומו של איזון" ירחון למודעות עצמית ורוחנית: http://www.e-zoon.co.il/ |
תגובות אחרונות
-
RONISAGIV
בתגובה על NLP לשיפור החיים
-
נ.י.ל.י
בתגובה על קידה שעירה
-
טאקילה
בתגובה על טיפה אחת קטנה
-
נ.י.ל.י
בתגובה על אלוהים גם היה שם
-
.רפאלה.
בתגובה על דבר בתוך דבר
-
רפאלה
בתגובה על לילה לבן
תגובות (57)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חייצ'וק היקר
תודה על התגובה המעניינת והמעשירה שלך.
באהבה
עופרה
עופרה"לה היקרה!
ריקוד הרגשות שלך חימם את ליבי.
קראתי אותו בנשימה עצורה,ונהניתי מכל משפט.
רואים שעבדת על עצמך,
רואים שיש כאן חכמת חיים שלא תסולא בפז,והחשוב יותר הוא היכולת שלך להעביר ע"ג הנייר את היידע,ונסיון החיים שצברת,ולתת לקוראים להנות ממנו,ואולי גם להפיק תועלת.
כמו שלעצב יש כח מניע,כך גילית פתאום שכעס עצור יש לו כח,וממנו תופק אנרגייה חיובית.
אחד המוטיבים הבולטים בכל שיטה שמלמדת על שלוות נפש הוא:
הסר מלבך כעס!.הכעס הוא אבי אבות הטומאה!
הרמב"ם כשמדבר על בריאות נפשית מזהיר מן העוונות המצויים אצל רוב בני האדם: *רכילות. *לשון הרע. *קינאה,וצרות עיין,ונקמה
הפוסט שלך ללא ספק מרחיב דעתו של האדם,
ומגיע לך בצדק כ ו כ ב גדול(זה המינימום שאני יכל).
נ.ב. אקרא גם מה כתבת באתר שאת מציינת בתחתית הפוסט.
בהוקרה,
חייצוק
אורני יקירה,
תודה על הרישום המעניין הזה וגם על הכוכב.
הוא בהחלט נותן היבט נוסף לרגשות שלנו.
באהבה
עופרה
מקווה שימצא לך חן.
יפה מיוחד ו *
החיבור האישי נכון ובהיר.
אריאלה יקרה
תודה על התגובה ועל העיצה הנהדרת.
כל כך פשוט וקל.
באהבה
עופרה
הי עופרה'לה,
נהיניתי לקרוא את שכתבת ומעבר לכך, מסכימה עם הכתוב.
ואני רוצה להוסיף שמנסיוני האישי הפורמולה של "מתן זכות קיום" עובדת נפלא
גם על כאבים פיסיים. לדוגמא: אם כואבת לך הבטן מכל סיבה שהיא, ואת נמצאת בחברה. תגלי שאם פשוט תצייני את העובדה שהבטן כואבת לך (במקום לנסות להתנהג כאילו היא לא)
הכאב יעיק הרבה פחות.
יום נפלא, אריאלה
תודה שין יקרה
באהבה
עופרה
נשבל היקר,
אני לא יודעת אם הייתי קוראת לפוסט שלי ולחוויות שלי מדעי. הייתי קוראת לזה חווייתי בכל מקרה.
ברפואה הקונבנציונלית מתייחסים לסמפטום ולא למפעיל של הסמפטום. נותנים אקמול כשכואב ולא בודקים מה יוצר את הכאב.
לפעמים צריך גם את זה, אבל אני בעד לבדוק את הדברים לעומק.
באהבה
עופרה
יופי
עופרה'לה,
נשמע מאוד מעניין ואפילו מדעי: אפשר לשלוט על הרגשות ואפילו לנתב אותן לאפיקים חיוביים. אני מבין שהרגשות מה שלא יהיו באים כדי להגן עלינו נפשית במצבים בחיים כמו שהחושים מגינים על גופינו מפני פגיעה פיזית. נדמה לי רק שמה שמנסים לעשות ברפואה הקונבנציונאלית הוא שנרגיש בטוב גם אם מצבינו רע. משהו כמו לרמות את עצמינו. מה דעתך?
תודה זהבית יקירה,
שמחה שאוהבת.
באהבה
עופרה
ריקוד הרגשות
אוהבת :)
*זהבית
רוני היקר,
נהנתי לקרוא את תגובתך.
העלית חיוך על שפתי.
גם אני מאמינה שהכל לטובה.
(מתאים לי לכתוב: שהכל לאהבה)
באהבה
עופרה
עופרהלה
אין כמוך, מרגישה ומרגשת.
נהניתי לרקוד אתך כאן.
אחלה רגשות
והכל לטובה.
ברוך הבא לפוסט שלי.
אני מסכימה איתך שפחד זה אוורסט.
גם את האוורסט אנשים כבשו.
יש לי הרבה שיטות בהן אני עובדת עם עצמי ועם אחרים. השיטות האלה עוזרות לפוגג את הפחד, לשלוט בו. השיטות הללו מפריעות לפחד לנהל לנו את החיים.
מודה לך על התגובה המאתגרת.
באהבה
עופרה
תודה גלית
שמחה שקראת.
באהבה
עופרה
דברים מענינים.לא מסכים לגבי נושא הפחד.פחד זה לא תלולית חול,שאתה בועט בה.פחד זה אורסט.
תודה קלונר.
באהבה
עופרה
נויתי יקירה,
תודה על המילים הכתומות. חיממת לי את הלב.
באהבה
עופרה
פנינה יקרה
לראות את התמונה השמחה שלך ולקרוא את התגובה המרגשת, עושה לי טוב על הנשמה.
תודה
באהבה
עופרה
מלודי יקרה
תודה.
באהבה
עופרה
דבי יקירה,
תודה שקראת ושמחה שאהבה.
ותודה שהכרתי אותך.
באהבה
עופרה
ריקי יקירה,
מאוד אהבתי את המגירה הזו של האהבה.
תודה.
באהבה
עופרה
גל יקרה,
תמיד את מוזמנת .
תודה.
באהבה
עופרה
עופרה'לה יקרה,
הבאת כאן מאמר שיש בו תובנות של ריפוי,
של הכלת רגשות שונים בגישה חיובית ומרפאת!
מחכים, מעשיר וחשוב!!
תודה!
נויתי *
אין רגשות טובים
אין רגשות רעים
לחוות את הרגשות שלנו, משמע אנחנו חיים
אהבתי את הפוסט.
שבת יפה
*פנינה
תודה על התזכורת .
כתוב מקסים ומלא אהבה לרגשות.
אשוב לככב.
שבת נפלאה לך.
עופרה יקירתי
*
אהבתי את שהבאת לנו
כתוב יפה ומעניין ביותר
תודה לשיתוף
אני קוראת לרגשות הללו צללים מאתגרים
לכל אדם יש את הצללים פחדים שלו
ברגע שהוא מכיר בהם עומד מולם
לומד אותם ומקבל אותם
באה התובנה של
ההתמרה
להתמיר אנרגיה שלילית לאנרגיה חיובית עוצמתית
כפי שאת עשית
אהבתי
שבת קסומה
שלך באהבה
דבי
עופרה'לה, אני מאוד מתחברת למה שכתבת, גם לי יש טכניקה של פירוק רגשות שליליים וכאבים, אני שואלת את עצמי שאלות כמו למה אני מרגישה ככה, מעבירה את הרגש מהחוץ לתוך עצמי ומנסה לברר עם עצמי את הסיבה לרגש הכעס, התסכול וכד' מנסה לברר מה זה משקף לי ומוצאת בעצמי תמיד תשובות שמפוררות את הרגש השלילי ומכניסות הכל לפרופורציות. לוקחת על עצמי אחריות למה שאני מרגישה במקום להשליך על החוץ והכי חשוב פותחת את מגירת האהבה - המגירה הזו אין עליה - היא מנצחת בכל מצב.
*
*
אני יודעת בוודאות שאחזור לעייו בפוסט זה..
תובנות מדהימות, עופרה..
תודה..
תמי יקרה,
תודה רבה.
כשאני רואה אותך פה אני מחייכת. איך זכינו שתינו.
באהבה
עופרה
תמי יקרה,
ברוכה הבאה.
אני חבה לו הרבה. השיטה שלו פתחה בפני חיים שלמים.
באהבה
עופרה
תודה טאקילה יקירה.
שמחה שקראת.
באהבה
עופרה
עפרל'ה, תודה על פוסט מרחיב דעת.
רפי רוזן ז"ל מביט מלמעלה בחיוך אוהב...
פוסט מעניין ויפה
תודה יקירתי
שבת מבורכת
*
ענת יקרה,
ברוכה הבאה.
תודה על התגובה החמה.
שמחה שהזכרתי.
באהבה
עופרה
היי עופרלה
פשוט מקסים .
תודה שהזכרת לי שוב בבוקר זה
ענת
מנחה בדמיון מודרך וNLP
חסידה יקירה
תודה.
באהבה
עופרה
הי עופרהלה את באמת גדולה מרגישה שרפאלה אמרה הכל סוף שבוע קסום
רפאלה יקירה.
המילים שלך מרגשות.
באהבה
עופרה
תודה לניו היקר.
באהבה
עופרה
עופרה'לה,
כמה עד גדולה.
כמה אנו צריכים ללמוד להתעלות על כעסים וכו'...
הפוסט שלך מלא חוכמה ללמוד ולהפנים. כוכב.
רפאלה
גם כוכב לא מספיק !!
חיבוק (אוהב) גדול !
תודה ג'נגו.
שמחה שקראת.
באהבה
עופרה
מעניין , יפה ומעשיר
אהבתי
ז'נגו
שרי יקירה
תודה על התגובה.
כשאני קוראת את התגובות שלך (לא רק את זו), תמיד אני חשה המון עדינות ואמפטיה.
אפילו המצאתי למילים שלך צליל.
באהבה
עופרה
טיפונת יקרה,
אכן, צריך להכיר את הרגשות ולא לתת להן לנהל אותנו.
צריך למצוא את הדרך לאיזון.
תודה.
באהבה
עופרה
נילי יקירה
שני דברים:
א. כשמבינים שהזמן קצר, אולי לומדים לנצל אותו טוב יותר.
ב. בחיים הבוגרים לומדים לראות דברים אחרת.
עם שתי הנקודות שהעלית, אני מסכימה מאוד.
תודה על החידוד.
באהבה
עופרה
דליה יקירה, איך שהחיים מלמדים אותנו. אני מביטה בך, מיד אחרי התאונה. צריך היה הרבה כוחות כדי להיות נוכח במקום הזה. גם לי היה קשה. שתינו בחרנו לקחת את התאונה (אפילו בלי לשים לב לזה) ולחזק את החברות שלנו. החברה שלך האחרת , בחרה ללכת משם. היום שתיכן במקום אחר: היא אזרה אומץ (וצריך הרבה אומץ) ובאה לבקש סליחה. את כבר במקום של קבלה. מקום של הבנה. מקום של הכלה. אי אפשר לשפוט אדם, עד שלא נהיה במקומו. אפשר להביט בו ולנסות ללמוד מזה. באהבהעופרהעופרלה יקירה
מסכימה איתך שפחד זה ההיפך מאהבה.
חופן מליבי עד יחזרו כוכבי
אוהבת שלך שרי
מסכימה עם דברייך
יש לתת מקום לכל הרגשות
ריקוד הרגשות - מונח יפה לבליל הרגשות שמופיעים ונעלמים לסירוגין.
חושבת שכדאי לדעת לזהות את הרגש, לתת לו מקום, אבל לא לתת לו לשלוט בנו.
לדעת לנתב את הרגש ולא לתת לו לנתב אותנו.
לדעת להגיב בצורה מבוקרת - זה בעצם השיעור העיקרי - התגובה
(זאת העבודה הכי קשה, עם הרגש אין בעיה - עם התגובה לפעמים יש).
שמחה שהבאת לנו את הדברים
שיחה עם הרגשות - נשמע מאוד מועיל.
אני יודעת אני אורחת לרגע בעולם
רגע שהוא קצר או ארוך
הכל בעיני המסתכל.
אם יודעים שהחוויות חולפות ביעף
מביטים עליהן בצורה שונה.
בחיי הבוגרים כך למדתי להתגבר.
ולך התודה
על חומר נבון למחשבה
עופרהלה' תודה יקירתי! פוסט כל כך מלמד.....
הבוקר היה לי מפגש, עם חברה מהעבר, שהציף איתו את כל הרגשות השליליים,
כי בזמנו, אחרי התאונה, כשעברתי טלטלות רגשיות רציניות, אותה בחורה
לא עמדה בהשתנויות שלי.....ופשוט כעסה ונעלמה מחיי.....עד היום כשנפגשנו "במקרה." על המדרכה!
הרגשתי חזק איך אכן הרגשות היו אז כל כך חזקות "עלי" וניהלו אותי....
והיום, פלא.....הם יודעות את מקומן.....
מחבקת, דליה