כמו שנאמר בסרט הבורקס "יאללה תמות כבר"

"ואז את תהיי אלמנה!"

"יותר טוב בשבילי..."

או כמו שראיתי שתי חברות מבוגרות, באיזו חנות ספרים, מביטות על כריכת ספרו של רובין שארמה (סופר מצויין אגב, לא יודעת למה מרבים לכתוב עליו שהוא שרלטן. ממש לא! האיש הזה משנה חיים!!!)

"מי יבכה כשתמות?",

"חחחחחח.... ממש מעניין אותי מי יבכה עליי כשאני אמות... חחחחח...."

לא יכולתי שלא לחייך.

כי למה שיהיה באמת אכפת לאנשים ממישהו

לאחר מותו?

אם-

וזו התשובה כנראה-

לא היה אכפת להם ממנו

בחייו?!!!

פעם מישהי ביקשה ממני להדליק נר נשמה לזכרו של מישהו, ואני, לצערי הרב מפאת כבודה של זו שבקשה כמה פעמים

שכחתי

ואז בעלי שאל אותי בסוף היום

הדלקת?

"אוי, נו שכחתי.

גם באמת את מי זה מעניין? במקום שהיו משקיעים בלהעניק מעצמם בחיים שלהם, עכשיו הנר נשמה הזה, זה מה שירגיע אותם, ויעשה להם טוב?"

נר נשמה, אגב, וכל פעולה להנצחת זכרו של המת, כולל ביקור בקברו

השם ישמור ושלא נדע לעולם

משמחות מאד את נשמתו של המת,

וכולנו, אגב, נצחיים

וממשיכים הלאה לרחף בעולמות אחרים.

זו כבר עובדה, ולא ספקולציה,

אבל דאחילק,

מה אכפת לנו מהנר הזה אם צריך להיות אכפת לנו

ממעשינו

בעולם זה.

שאף אחד לא יבכה עליי כשאמות, תודה רבה,

וגם שלא יבוא מי שלא צריך לבוא

להלוויה או לשבעה,

כי בעוד ביהדות מחשיבים מעשה זה כאחת מהמצוות הגדולות וממעשי גמילות החסדים הגדולים ביותר

אני חושבת שמעשה זה

מבטא את העליבות הגדולה ביותר של בני אדם

לנהור לשבעה,

לחדור לביתו של אדם, ברגע כואב, פרטי, אישי,

מבלי לבקש רשות

מבלי לחשוב שזו חדירה גסה ובעיקר עלובה

למקום אינטימי

שאין בו נחמה

ובטח אנשים קשקשנים שאינך מכיר

ושחלילה לא נדע לעולם!

ואין לך סבלנות ועניין בהם

לחלוטין אינם רצויים.

ביהדות בכל זאת אומרים

שזו אחת המצוות החשובות ביותר.

הרשימה טרם הסתיימה, ויהיה לה המשך

אחורי זה...

רק תשארו לי בחיים. אמן.

בצבא כבר שולחים, בוודאי בפקודת הרבנות הצבאית, חיילים שיפקדו את כל הקברים הצבאיים, שאין איש פוקד אותם יותר. כי נשמת המת רואה ויודעת הכל עדיין. היא אמנם מביטה בנו בפאתטיות על כך שאנחנו כלואים ותקועים עדיין בתוך הקופסא הפאתטית והגשמית הזו, שנקראת חיים, וגם מתנהגים בצורה פאתטית, אבל בכל זאת על המושג "מנוחה נכונה" אין להקל ראש.  

סיפור אמיתי ששמעתי פעם הוא, שבא נפטר אחד לחלומו של איש ושיטח בפניו מרה, שנפשו אינה נחה בשלום על משכבה,

כי, ואת זאת גילה האר"י הקדוש ושילם בחייו, כי פלט סודות רבים מדי, בניגוד למה שמקובל לחשוב אנחנו לא ישר נוחתים בגן עדן או בגיהנום-

על פי המעשים

כך גם הגלגולים והתיקונים!!!

כל מיני מדורים ומדורי מדורים,

עד שאולי בסוף תגיעו, אם בכלל, לגן עדן.

התעורר האיש מחלומו והלך לילדיו של האיש, וסיפר להם שאביהם אינו מוצא מנוחה נכונה.

לא מפתיע.

האיש הזה, וזה יכול להיות כל אחד מאיתנו,

פשוט היה אבא גרוע.

אז אם כבר אתם מחפשים מישהו שיבכה עליכם

או יותר נכון-

מישהו שלא תשאירו אותו עם שאלות, תהיות או מכאובים רבים מדי-

אלא עם דוגמא אישית ועם זכרונות יפים וטובים

זה הילדים שלכם.

זה הדין וחשבון הראשון,

והמשימה בהחלט אינה קלה.

אחר כך בשמיים ממש יעיפו קיבינימאט את הרזומה שלכם,

לאף אחד לא יהיה אכפת אם הייתם דוקטור, פרופסור, סגן אלוף או שאכלתם לוף

לא הרזומה המפואר שלכם יעניין את אול מייטי גוד

אלא כמה ויתרתם על העקרונות שלכם, בפני מי אטמתם את לבכם וטרקתם דלת,

למי לא עזרתם כשביקש מכם עזרה

למי לא עניתם, כשפנה אליכם

ממי שכחתם להתנצל ולבקש סליחה אם לא יכולתם לעזור(ולא על ערש דווי. זה לא נחשב)

ולפעמים אלו היו הילדים שלכם....

טוב, גם כל מיני חברות ששכחתם....

בחזרה לשבעה-

שלא נדע חלילה. השם ישמור.

כי אני לא מבינה-

אז יש את החוג שמזמין אותי לכל שמחה. בסדר. מקובל,

ויש כל מיני חברים של ההורים, מהעבודה, והחברים של בעלי.

אלו בדיוק היו גם בחתונה שלי. בסדר, מקובל

אבל באיזו זכות אנשים מראים את הפרצוף שלהם בשבעה?

את הפרצוף הכל כך צבוע, שקרי ומכוער?

מה הם חושבים שהם עושים בדיוק?

כל מיני אנשים שנעלמו, לא שמרו על קשר, לא היה אכפת להם,

אז למה הם צצים בשעה כזאת?

מה שאני מנסה להגיד-

כי היהדות גם יודעת, או למעשה בורא עולם יודע יפה מאד,

שהאנשים שיצר הם אנשים בסך הכל מאד עלובים (בתפילות תמיד אומרים שלא נצטרך זה לזה, שלא נצטרך לבני אדם בכלל כי מתנתם מועטה וחרפתם מרובה),

לכן הוא גם מבקש לשמור על כבודם, בכל זאת, ואף פעם לא לשפוט, למרות שזה לכאורה טבעי,

וגם דורש-

אז אל תהיו עלובים!!!

תתעלו מעל העליבות הטבעית שלכם.

כשצריך לראות את הפרצוף שלכם,

תראו אותו.

כשצריך להיות הורים עם ערך מוסף,

תהיו כאלה.

כשצריך להיות חברים, וזו עבודה לא קלה,

אז תהיו גם חברים.

אם אינכם יכולים- הסבירו, פרטו, נמקו והתנצלו.

אתם רק בני אדם,

אבל אל תשאירו חשבונות פתוחים.

אל תחפשו לעשות מצווה בבתי אבלים, כשהמת כבר מת, וכשגם אף אחד לא יודע מי אתם....

אל תכעסו על מי שלא בא לנחם, כי אינו אוהב את ביקורי הנימוסין האלה,

ועוד אחרי שנים ארוכות שהקשר נותק!

הוא נותק! וזהו זה! ניחום אבלים אינו סיבה טובה לחידוש קשר... (זו דעתי)

וחוץ מזה, חיים נפלאים, טובים ובריאים לכם ולכל עם ישראל

אמן ואמן!