הגוון שבין השחור ללבן
על הכל ועל לא כלום
מנסה להסתכל לעצמי בלבן של העין..
לגעת במקומות הכואבים,
לגעת במקומות הלא שיגרתיים
לגעת בכל אותן נקודות שבחיי היוםיום שלנו אנחנו לפעמים מדחיקים או שוכחים
פוסטים אחרונים
- "על עצמי" 16/2/11
- אהבות שקטות 31/1/11
- על החיים ועל המוות 26/12/10
- אכזבות קטנות 19/12/10
- מעבדות לחירות 6/11/10
- התחלות חדשות 24/10/10
ארכיון
רגעים משפחתיים
לפני כחצי שנה אחי הקטן אושפז, בגלל מחלה. כל המשפחה התגייסה ושהינו אתו יומם וליל. באותם ימים הייתי בבקרים מגיעה לעבודה, ומשם אחרי הצהרים הייתי טסה לבית החולים. לשחרר את ההורים, בדרך כלל גם אחותי הייתה מגיעה. והיינו יושבים שם שלושתנו משוחחים ומדברים וצוחקים על כל מיני שטויות. לילה אחד ישבנו, רק אני ואחי, ודברנו, ואני השמעתי לו כל מיני זמרים ושירים שאני אוהבת. פתאום הוא שואל אותי, תגידי, את בן אדם עצוב? ואני, קצת המומה מעצם השאלה, והרגישות של הילד המתוק הזה, עניתי לו, שיש בי עצב, אבל אינני חיה אותו, זה משהו שמלווה אותי אבל לא משתלט עלי.
ה שבוע שוחחנו על לימודים ומה יעשה עם החיים שלו, ואז הוא פתאום אומר לי "את יודעת, בזכותך אני יודע את לוח הכפל" הסתכלתי עליו בתמהון (הילד גאון לא צריך אף אחד שילמד אותו, נשבעת) ואז הסביר, שאני אמרתי לו, שילמד טוב טוב את לוח הכפל, והוא אמר, שלא צריך, כי גם ככה אף אחד מהילדים בכיתה לא יודע, ואני עניתי לו, שזה לא משנה הילדים האחרים בכיתה, שהכי חשוב שהוא ידע וילמד בשביל עצמו.
היום היתה לי איזה הופעה, חלטורה בהרצליה, ואמא שלי, מיד שאלה, חצי נעלבת, "למה לא הזמנת אותי" הייתי באה.. וזה הצחיק אותי, שלא משנה שראתה אותי לפני שבועיים, שלא משנה שבדרך כלל רואה אותי באותן הופעות תמיד חשוב לה לבוא ולפרגן ולהתגאות. להתגאות כמו שהייתי ילדה והיתה מסתובבת שבועות עם התעודה שלי בתיק, כדי להראות לחבריה ולקוחותיה "איזה בת חכמה יש לי" וכיף לדעת שהיא תמיד אוהבת ומקבלת למרות שאני לפעמים מרדנית ולפעמים מתעצבנת, ולפעמים מתרחקת. ואיכשהו בסוף היא תמיד צודקת. ותמיד היא שם כשאני צריכה אותה.
ואחותי שסבלה ממני לא מעט כשהיתה קטנה, קינאתי לה המון, פתאום נגזלה ממני תשומת הלב. עם השנים, התקרבנו, היא בין היחידים שאני מסוגלת לספר לה כל מיני דברים. ולפעמים היא קוראת את מה שאני כותבת ומתרגשת עד כדי דמעות, ולפעמים אנחנו סתם נקרעות מצחוק, או מספרות סודות ונשבעות לא לספר לאמא, שלא תגלה, שלא תדע על מעללנו
ככה זה משפחה.
ומחר הם כולם באים אלי לארוחת ערב. ואמא שלי, שמכירה אותי כבר טוב, אומרת לי, אל תשתגעי, אל תכיני הרבה, רק כמה דברים פשוטים, לחם וגבינות וזהו.. כי תמיד אני קצת מגזימה כשאני מארחת, אבל כיף לי לפנק אותם וכיף לי כשאנחנו יושבים ככה בסלון וזוללים ומדברים |
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זה פוסט ממש משובח. עמוק ורגיש.
מלא דקויות ורוך.
*
זה פוסט ממש משובח. עמוק ורגיש.
מלא דקויות ורוך.
*
זה מעולה שאת מעריכה את המתנה הזו. המשפחה שלך.
תמונות משפחתיות כאלה אינן שכיחות...
געגועים לקובה במיה....
אין על משפחה...
מקסים!
משפחה - לפעמים הם קרציות שלא מעולם הזה..אבל ברגעים הקריטיים הם יוצאים בסדר.
טקסט מתוק מתוק :)
אני לא חיה את העצב....
זה כמו לדעת לשמוח בפרטים הקטנים.
משפחה, היא שורשים,
את ניזונה ממנה.
זה מעניין
ההבדלים האלה במשפחתיות בין אנשים.
מעין תגלית מפתיעה כזו כל פעם מחדש.
לא תמיד זה ככה
יש רגעים ויש רגעים
המון משברים עברתי עם ההורים
אבל מנסים שיהיה בסדר
יפה שלי,
את יודעת שכל פעם שאני רואה אותך רוקדת
אני מתאהבת בך יותר
וכמדומני שגם איתך עשו הרבה צדק:-)
נשיקות
תבואי מחר לשאריות :-)
הצלחת להעביר את התחושה.
גם לי יש זכרונות, מתקופות קשות, של חולי ומוות שבהן המשפחה מתגייסת ומה שלפעמים מעצבן ולפעמים מובן מאליו, הופך להיות לכוח, שאין שני לו.
אשריך
מרגש...
אני לא כל כך מכירה את עניין המשפחה (השיתוף, הנינוחות..)
אך הייתי רוצה להרגיש :-)
הייתה הופעה ב.ז.!
מרתק אותי כל פעם מחדש לראות אותך רוקדת
את ממש מדברת את התנועות
ודיר באלק לא להשאיר לי אוכל, לא לזרוק שאריות שומעת!!!
הייתי משלמת אפילו לכמה שקיות דוגי בג שלך,
אחחחח טעמי הבישולים שלך כבר מדגדגים לי בגרון.
גם יפה, גם חכמה, גם יודעת לזוז שחב"ל וגם מבשלת ש...אין מילים
לא פייר! אלוהים יכול היה לחלק קצת מכול מה שיש בך ולתת לי גם משהו
איפה הצדק!!!???
:))
"ככה זה משפחה..." הענקת חמימות מתוקה
*
זו חברות אמיתית.
לא כמו הריבועים הקטנים כאן,
בקפה.
היום בדיוק עשיתי סדר ומחקתי 2-3 עשרות...
האמת..
יש פה כמה שממש מגיע להן שאני אבשל להן ארוחה..
עזרו תמכו
שאלו התעניינו
חשפו
ופשוט היו חברות
סיפור נהדר,
משפחה אינה משהו ברור מאליו.
מדוע רק חברות?
בדרך כלל אני ככה
פשוטה
שמחה
ואוהבת ...
כשתהיה משפחה משלך תעשי תיקון
וגם היום לא מאוחר לעשות תיקון
גם אם חלקי, את יודעת
קדימה, אני בעד!
נעשה ערב זלילות רק לחברות,
יותר טוב
צודקת..
את שולחת לי מתכון של קובה סלק??
כוכב
פתאום טקסט כזה
שיש בו פשטות
אהבה
חום וחיבה
שונה כל כך מהטקסטים האפלים האחרים שלך
מקום של אור
tagzimi
bishvil ze yesh mishpacha
shabat shalom
(-:
הלוואי ויכולתי לומר "אין כמו משפחה" אבל דיפ-דאון אני לא מאמינה בזה (רק בשל הסיפור הפרטי שלי).
כיף לך התחושות האלה. אולי בגלגול השני שלי אזכה להרגיש את הטעם שלהן.
נעים.
משפחה?
מה זה?
בעצם יש לי זיכרון עמום כזה שהייתה פעם.