|
"זה הרוח", קבע מיד היגיון. "זה נדמה לך", ענתה לו חכמה. "אתם לא מבינים כלום" צהלה פזיזות. "הייי... זו אני", לחשה האהבה.
"זוזו מפה כולם", דרשה עקשנות. "אולי תנסו?" הציקה והציקה סקרנות. "אתם משגעים אותי", הטיחה רגזנות. "הלא תשמעו? זאת אני כאן... אני"
"מה הולך פה?" הופיע פתאום דמיון. "יש פנאי לכולם", הרגיעה סבלנות. "אולי יש מקום בשבילי?" ניסתה מלנכוליה. "אאנ נ י..." שום קול ממנה לא בקע.
"אתם לא חושבים עלי", צרחה תשוקה. "בוא נתחרה", המציאה לפתע תחרות. "זה כל כך כואב", התייפחה רחמנות. והיא רק עמדה ושתקה. שתקה.
"זה ברצינות?" עוד בררה חביבות. "מי צריך עזרה?" מאוד הציעה אדיבות. "יש לי פגישה", הודיעה חריצות. ואז... הסתובבה, הלכה... ונעלמה. |