כאשר אנחנו שומרים על צניעות בחיינו, אנו למעשה שומרים על עצמינו.

כאשר האנרגיה מופנית פנימה, היא נשמרת.

בעולם מטריאליסטי שכזה, כאשר החומר הולך ומשתלט עלינו, ההישגיות, החומריות, התחרות, הצורך להשוות ולהעפיל מעל חברינו/שותפינו/אחינו/שכנינו...

גוזל מאיתנו כוחות יקרים מפז.

 ובסופו של דבר את בריאותנו הנפשית והפיזית.

במקום להביט ולחפש את החסר- אולי נסתכל ונהיה שבעי רצון מהקיים. ממה שיש. כי מה שיש לנו עכשיו- זה בדיוק מה שאנחנו זקוקים לו ברגע זה ממש. אם נחשוב ונעמיק, נמצא שיש אולי דברים שהיינו רוצים אותם בחיינו- אולי טרם הגיע זמנם להגיע אל חיינו.כי אילו היו כאן עכשיו- אולי היו מיותרים לנו, ולא היינו יודעים מה לעשות בהם או , אולי היינו שוגים בשיקול הדעת לגביהם. (אולי רכב יוקרתי עכשיו...גדול עלי מבחינת אחזקה, אולי חשקה נפשי מאוד בשכזה. ייתכן שיגיע לחיי מאוחר יותר- כאשר תתאפשר אחזקתו...).

במקום לחפש -את הסיבות להצלחת חברי/אחי/שכני/מכריי- ממקום של צרות עין (גזילת אנרגיה), פשוט כדאי לפרגן ומהלב!!!!

אין גדולת נפש כמו לפרגן  ובמיוחד ממקום נמוך יותר (לא חכמה לפרגן מלמעלה...).

להיות ער לסביבה, ממקום של נתינה ואיכפתיות.

אולי יש איזה שכן/מכר בודד הזקוק לעזרה?

להתענינות ברמה האנושית?

היינו בתקופת חגים. האם לכל מכריכם /הסובבים אתכם יש שולחן חג ראוי?מידה של איכפתיות, צניעות, רוחב לב,  הם אלה שיצילו את העולם!

נצא ממעגל החומריות, התחרות, צרות העין. נבוא ממקום של פרגון ועזרה.

שלכם,

באהבה,

דפנה