חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
אשריי, טיפש אני
אם האינטליגנציה היא מחלה, לאשה הזאת צפויים חיים ארוכים ושלווים
במהלך חיי כנערת–זוהר שמעתי המון את המשפט: למה את חושבת על כל דבר? וגם: לא כל עניין צריך לבחון ולנתח, ועוד: עדיף לא לחשוב כל כך הרבה, וגם: מתי תשלימי עם העובדה שלא לכל שאלה יש תשובה ועם העובדה שאת לא יכולה לדעת הכל? והשוס: מה שלא יודעים לא כואב.
אין פלא שנקשרתי לשורות האלמותיות של זוהר ארגוב:
אל נבקש הכל לדעת אל נסתקרן לגבי המחר. יש לפעמים שסיבה לא נודעת, יש לפעמים שנסתר דבר.
יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע נעשה גם דברים שנראים בלי סיבה. לא צריך כל דבר לחקור ולשאול, לפעמים גם מותר לא לדעת הכל.
ההמנון הזה לבּוּרוּת ולפאטאליזם - ששמו הרשמי הוא 'אל נבקש', אבל אני קוראת לו בשם החיבה הממצה: 'האנטיתיזה לכל המדע, המחשבה, הפילוסופיה, ההשכלה והישגי האדם בעולם' - מתכתב יופי עם תשוקתי הנושנה להיטפש. כבר לפני שנים הבנתי, שחיי היו נוחים, נעימים ובעיקר רגועים ומרגיעים (את הציבור) הרבה יותר אילו הייתי מצליחה להרדים לפרקים את מוחי הקטן והחמוד (או למצער להקטינו עוד יותר).
ולא שלא ניסיתי, בארסנל מובחר של אמצעים כימיים ובראשם האלכוהול אהובי. אפילו כתבתי על כך שיר, בתחילת ימיי בקפה. אלא שכמו שאמר ישעיהו ליבוביץ': "אין האדם יכול לא לדעת את אשר הוא יודע" - כך שהעניין אבוד. חשבו על כך רגע: זו קביעה שלכאורה מנוגדת לאינטואיציה שלנו - שלפיה הטיפש, במוגבלותו, לא יכול להיות חכם מכפי שהוא, ואילו החכם כן יכול לוותר, אם רק ירצה, על יתרונותיו ולהוריד את עצמו למדרגת טיפשות. והנה, למעשה זה בדיוק ההיפך: הטיפש, אם אין לו איזה פגם אורגני, יכול ללמוד ולהרבות דעת ולשאול שאלות ולהציב לעצמו אתגרים אינטלקטואליים ובסופו של דבר להחכים, ואילו החכם - מי שרגיל להפוך במוחו כל עניין ועניין - לא יכול להרדים את תודעתו ואת תובנותיו אלא באמצעים כימיים. וכמובן שהחכם הוא גם מי שמודע למגבלות הידע שלו עצמו. רק הטיפש לעולם יחשוב שהוא יודע הכל.
■ ■ ■
ובגלל שאלכוהוליסטים כמוני, מלאכתם נעשית בידי צדיקים, כשקראתי לאחרונה את הספר המבריק איך נעשיתי טיפש מאת מרטן פּאז', הרגשתי כאילו אני כתבתיו. פּאז', סופר צרפתי בן 33 בסך הכל, שזה היה ספרו הראשון (בגיל 26!) ניסח סאטירה מבריקה, על אנטואן, בחור פאריזאי אובד–דרך, המתמחה לא עלינו במגוון בלתי–נחוץ של תחומי ידע: ארמית, ביולוגיה וקולנוע, ומבין לזוועתו שקוהלת צדק באבחנתו החדה כתער: יוסיף דעת, יוסיף מכאוב.
"החשיבה והניסיון להבין מעולם לא זיכו אותי בדבר", אומר אנטואן, "רק שיחקו נגדי מאז ומעולם. ההרהור אינו פעולה טבעית. הוא פוצע, כאילו חושף שברי בקבוקים וחוטי תיל מעורבלים באוויר. אני לא יכול לעצור את מוחי... מפני שהדלק שמעניק לו את עוצמתו המסחררת הוא העולם עצמו... המאמץ להבין כמוהו כהתאבדות חברתית... מפני שההיכרות האמיתית מצריכה חיתוך בבשר החי... חייתי זמן רב מדי בחדרי מתים. היום אני חש בקרבתן המסוכנת של הציניות, המרירות והעצבות האינסופית... אי אפשר לחיות במצב של מודעות יתרה, של חשיבה יתרה".
■ ■ ■
בניגוד לטיפשים ספרותיים אחרים - כמו האידיוט של דוסטוייבסקי, מוטל בן פייסי החזן של שלום עליכם ("אשריי יתום אני!"), החייל האמיץ שווייק של ירוסלאב האשק ואפילו פורסט גאמפ - שלא היו טיפשים ממש, אלא יותר תמימים, וכל דמויותיהם נועדו להגחיך את החברה שבה חיו, אנטואן שואף להיות טיפש ממש, ומתוך מודעות: "האינטליגנציה היא מחלה", הוא פוסק.
אנטואן מחליט לכן להירפא, ולאחר שניסיונו להפוך לאלכוהוליסט נכשל (דא), הוא ממלא את חייו בכל נציגיו של הטמטום עלי אדמות, ובראשם כמובן סוכנת הסוציאליזציה הבכירה, הטמבלוויזיה, שזוכה למקום של כבוד באמצע הסלון. את הספרים ואת יצירות האמנות הוא טומן בארגזים וממיר ב"תמונות של שחקנים ושחקניות שהצטלמו בפנים מודאגות כאילו היו גאוני הדור". הוא מתחיל לעבוד בחברת ברוקרים כדי לעשות כסף, נרשם למכון כושר כדי לפתח את שריריו, קונה 'רכב' יוקרתי כי המעמד מחייב, וכמובן כדי לסבול את כל ההבל הזה חייב ליטול פרוזאק - או כלשונו של פּאז': 'אושרוזאק'.
איך נגמר הניסוי הזה בבן-אדם לא אגלה כאן (כי זה באמת ספר מקסים ושווה קריאה), אבל אומר שבניגוד לחיים - בספרות, באמנות, יש עוד תקווה.
■ ■ ■
להדגמת האושר הצרוף שטומן בחובו הטמטום, בחרתי בדיוקנה של הוגת הדעות הנודעת, המלכה אליזבת השנייה, פרי מכחולו של לוסיין פרויד, מהציירים האנגליים המשפיעים ביותר של העידן המודרני, יליד 1922 ונכדו של זיגמונד. אחד האתגרים הגדולים ביותר בציור, אם לא הגדול שבהם, הוא ללכוד את ההבעה האנושית, והווירטואוזיות של פרויד מתבטאת בכך שהדיוקנאות שלו משקפים באופן נוקב את הפרדוקס הקיומי של האדם: נזר הבריאה (עאלק) מצד אחד, ומצד שני כמה חוסר אונים, גיחוך, עליבות וטמטום.
|
תגובות (103)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי מיה,
מישהו חכם לימד אותי שזה שהוא חכם זה לא מספיק הוא אמר לי תלמד לשכפל את עצמך ,כלומר, תעביר מהידע שלך לאחרים כך הוא עשה העביר לי מחוכמתו ועכשיו לי יש יותר דאגות אז אני מלמד גם אחרים לחשוב :)
וכך הלאה ,אל תעמיסי את כל העולם על כתפייך ,יש לך הרבה מה לתת לאחרים שגם הם יקחו ממך חלק מהדאגות
וכך תעזרי לעצמך יותר מאשר בריחה למקומות "שקטים"(על אלכוהול וכדורים ) או כפי שאפשר לומר הטיפשות היא לא אופציה כי תמיד יש אופ' טובה יותר,
זהו בנתיים
ויש עוד הרבה מה ללמוד ... :) ולא פחות חשוב ללמד
אה, יופי, יש לי עוד חודש...זה בכלל לא אמונה תפלה, לי אין אמונות תפלות, אני פשוט סובלת ממספרים אי- זוגיים. הפרעה אחת מיני רבות.
היום מרוב התקף אובססיה, זוכרת את משחק הכדורים של אסף?
אז מזמן לא עשיתי להם מסדר וכל הכדורים נעלמו בים המשחקים, אז עשיתי מבצע חיפוש ומצאתי את כולם.
עכשיו נשאר לי למצוא את כל הדיסקיות הקטנות של היורה הספיידרי. 10 דיסקיות בסך הכל יש , מצאתי 7.
ואם לא אכפת לך, אני תקועה עם מספר לא זוגי בירוקים שלי, אכפת לך לעגל לי ?
את יכולה בתמונה שלי עם אסף..
חשבתי שאני וארז אשרוב הקווקזי מומחים לענייני רכב.
מדצמבר עד אוגוסט זה 9 חודשים- ממש הריון.
אוגוסט עד דצמבר זה רק חמישה חודשים.
זה קיצור משמעותי.
זה לא כזה נורא בהתחשב בעובדה שיכול להיות שמה שתגידי באוגוסט יובן בדצמבר, זה קיצור הליכים משמעותי.
יש תקווה.
אם מסבירים פשוט וברור - מבינים הכי מהר.
בדוק.
לקח לי ארבעה חודשים להבין שזה הפוסט הטוב ביותר שעד כה כתבת. מה זה אומר לגבי?
בגללך הלכתי וקניתי את הספר. ואפילו קראתי. נהניתי מאוד.
תודה.
Our relationship is not that strong to hear such a confession from you, dear.
עזבי, החיים שלך מעניינים מדי בשביל סדרות ילדים שבאות בשרשרת אינסופית של שירה וחרוזים...
אהבתי במיוחד את הניסיון שלו להפוך לאלכוהוליסט, כמו גם את התובנות שלו על גוף האדם, בחדר הכושר.
תשובה קולקטיבית לתגובות האחרונות:
חוכמה, בחיים בכלל ובספר של פאז' בפרט, היא באמת לא רק צבירת דעת והשכלה, אלא היכולת לראות מבעד להסדרים החברתיים, לסטריאוטיפים, לפאסאדות, היא הרגישות לעוולות, היא הרגישות לוולגריות, לכל מה שחורג מהתנהלות הומניסטית, מוסרית.
פאז', למעשה - אם הבנתי את הספר ואני חושבת שכן - מזהה חוכמה עם הומניזם. הערצה של כוכבי טלוויזיה אידיוטיים, השתעבדות ל'רכב יוקרתי', לפיתוח שרירים במכון וכמו שהוא מתאר בספר - גם זיונים עם אנשים ריקניים רק בגלל שהם יפים - כולם מעשים שהם בעיניו לא רק מטופשים אלא גם ובראש ובראשונה לא הומניסטיים.
המאסה הגדולה של הטפשות ושל הטפשים בעולם היא מצע הגידול ובסיס הפעילות של כל דיקטטור, של כל מלחמה, של כל עוולה, של כל פער חברתי. והאינטרנט דוחף לך (לי) את המאסה הזאת בפנים.
התכנסו באו רק חכמים לקרוא את הפוסט הזה...
היי חן הקוקיה,
יפה כתבת ותודה על מילות השיר.
בצעירותי המוקדמת פירגנתי לטפשים. ולמה?
כי חשבתי לעצמי, איזה כייף להם. הם לא יודעים שהם טפשים. לעומת החכמים שיודעים שהם טפשים.
היי מר רשתות,
אנא מסור בשמי לאותו יועץ, שלצערי החוויות שהחיים זימנו לי עם אנשים אינטליגנטיים גרמו לי להסכים איתו בגדול.
אין לי דבר נגד אינטליגנטים בתנאי בל יעבור שהם גם חכמים.
אני בז לבורות אבל באותה מידה לאינטלקט המינזטרופי א-לה אדון שופנהאואר שלדעתי היה צריך להתחתן עם הכלב שלו ולגמור עניין (זה לא מקטין את הישגיו הרוחניים אבל כמורה לחיים הייתי בוחר בפוסטר חמור סבר של פלאטו שרון לפני שהייתי בוחר בו). הטיעון שלי בעד התבונה הוא לא בכדי לשדרג את יסוריי הקיום אלא בכדי להגדיל את האפיקים מהם אדם יכול לשאוב סיפוק. (אולי כדאי באמת למחוק את הפוסט האחרון שלי :).
אם הייתי נבון הייתי קונה את המשקפים שלי בהזמנה אישית מאותה חנות מאז תחילת שנות השבעים.ואז הייתי מסתובב בניו יורק ומצלם סרטים במקום להתאשפז.עכשיו אני יכול למות בשקט (בחושך, בפינה, כמנהג העדה). ראיתי סרקזם אמיתי.
אני נאלץ לחזור לנקודת ההתחלה
מי חכם ??ומי טיפש ?? ואיך מבדילים בין השניים??
מאחר ולגביי אין הבדל בין השניים הרי שהדיכאון שמדובר בו נשאר מיותם
ומכאן לגביי דיכאון זו המצאה של אלה שקוראים לעצמם "חכמים "
והגו את הרעיון משנמצא מאחוריו בלילה
פוסט מעניין ומעורר מחשבה....
מרגיש וואחד טיפש אחריו, תודה :)
רק החכמים שבינהם
לטיפשים יש דברים יותר חשובים לעשות
כשאני פוגש אנשים החלטיים אני הופך למהורהר
כשאני פוגש אנשים מהורהרים זה מעודד את הצד ההחלטי שבי, זאת לאחר שאני צופה מהצד ורואה עד כמה אווילית היא לפעמים ההתלבטות.
דינמיות נצחית.
מסכים עם מה שציינת לגבי אליזה-בית...
אבל אליזה-אלף? עילוי, ממש !
זה לא בעייתי ששני אנשים תוהים כמונו יתחתנו?
לא כדאי שמישהו במשפחה יידע לקבל החלטות, כואבות ככל שיהיו?
תגידי, את רוצה להתחתן?
איתי כלומר
סופסוף אני מרגיש בבית עם התהיות העצמיות שלי.
מי שיודע שהוא טיפש ,אני לא יודע אם הוא חכם אבל הוא כבר לא טיפש
אחד שחושב שהוא חכם יכול לתת לעצמו כוכב על טיפשותו החבויה או המוכחשת
אחד שיודע שהוא טיפש לומד כל הזמן עד כמה הוא טיפש
החכמים מזמן הפסיקו ללמוד ושדרגו את עצמם למלמדים
מכאן אני מסיק ש
להיות חכם זה להיות טיפש
ולהיות טיפש זה מקצוע שלא כל אחד יכול ללמוד אותו
אלא אם כן אתה טיפש מוצהר
הכל עניין של כנות
מיא יקירה,
להיטפש זו מיומנות נדירה שמעטים למדו אותה. מסדר המיטפשים הוא מסדר השומר בטיפשות רבה על סודיות מוחלטת ולכן רוב האינטיליגנטים פשוט לא שמעו עליו.
כרגיל, אני לא רק נהנה מכתיבתך המשובחת והמנומקת, אני גם מסכים כמעט עם כל הנקודות אותן את מעלה.
לגבי השורה התחתונה - אנחנו לא שותפים לדעה. הידיעה, בעיני, אין בה כל רע, רק הרבה פעמים אינה תורמת. דווקא היכולת המופלאה לחיות עם חוסר הידיעה, תורמת רבות לאושר. נכון, זה לא פופוליסטי לאמר זאת ובטוח זה נקרא פחות טוב - אני מעדיף אושר על ידע, שמחה על חוכמה ושלווה על שנינות.
אכן פרשנות נועזת - אבל גם אם כך, היה עליו להמשיך. חיפוש האמת לא נגמר לעולם.
אני רואה את השיר הזה מנקודת מבט של צורת קיום נמוכה, נחותה, מין אנשים שמנסים להרגיע את עצמם שלמרות שאין באפשרותם לרדת לחקר האמת, הם יכולים להעביר חיים שלמים בסבבה מסביב לדברים, בלי לגעת בהם.
מה פירוש "לא נדע לעולם"? הרי זו חווית חיים שכיחה, שדברים שהיו נסתרים מתגלים, תעלומות נפתרות - לי עצמי זה קרה לא פעם ואפילו ממש לאחרונה.
זוהר ארגוב לא כתב את השיר הזה אבל הוא ממש התאים לפטאליזם שלו, להרס העצמי, לחברה הרקובה שהוא בא ממנה והסתובב בה. ואני אוהבת את שיריו ואת קולו ואת הנונשלנטיות בכל לבי וחושבת שהוא הזמר הישראלי הטוב ביותר שהיה. ובכל זאת.
אפשר גם לברוח מהמטריקס...
את יודעת ממה אנשים בורחים הכי הרבה?
...מעצמם.
ואז הם חיים עם קליפת מציאות יפה ומזבלת הדחקות.
וכל כך קל להפטר מזה...
אבל אני סתם שוטה...
;-)
אם נהיה רציניים וגם כנים לרגע קטן..פסיכולוגיה בגרוש וחצי באתר הקפה המוהלל..לא פתרה לאיש את בעיותיו.
ותאמין לי..כדאי לא להיסחף לשטויות...כמשל הבריחה הנדוש.
אני מדבר על פתיחת התודעה ע"י השתקת המח. ואת מדברת על פתיחה של דברים אחרים...
שיט... נשים, אי אפשר בלעדיהן... :)
אבל אם נהיה כנים, מה שאת עושה, זה סוג של בריחה...
אל נבקש הכל לדעת-
זה אחריי שהוא כבר חקר וחקר ולא מצא תשובה
אני רואה את השיר מהמקום הזה בכל אופן
ולכן אם תביט במלכה העצובה, בחיים לא הייתי מוכנה להחליף אותה-אגב.
תבין שאצלה הוגינה חדלה לדבר בערך לפני 40 שנה.
זו מחלה!
מאוד מעניין, לי דברים מאוד פשוטים גורמים לעצירת "הדיאלוג הפנימי" וזה בהחלט לא מחלה, קוראים לזה "הדיאלוג הוגינלי" זה פותר לי 98 אחוז מבעיות הטירוף.
ב"משנתו של דון-חואן" דון-חואן חונך את קרלוס קסטנדה בעזרת צמחים הזייתיים, על מנת לגרום אצלו ל"עצירת העולם" ול"הפסקת הדיאלוג הפנימי".
"הדיאלוג הפנימי", זאת בהחלט מחלה...
כשאנחנו באינטרנט, אנחנו לא ממש מחוברים לעולם. ככה זה גם עם עולם מחשבות שלנו...
;-)
חחחח .. חופשי ...
ברור שבודדה וממורמרת, נראה לי שהיא לא זכתה למצווה כבר שנים!
את ברורה לגמרי, אבל אני באמת חושבת שאין לנו ממש ברירה - בנאדם שמנסה להבין את העולם תמיד יחשוב וינסה לרדת לשורש העניינים ולא יסתפק בחרטא ובנצנצים. זה לא עניין נפשי, או של בור, אלא כורח. כמו לנשום.
צ'מע, אל תיתפסו לי אתה ודניאלה לונדון (לפניך) לאושר.
אושר זו מילה גדולה מדיי.
אני באמת לא מחפשת אושר. רק קצת סיפוק (מיני), שלווה, רגיעה, מנוחה - משהו?
הכוכבים רימו אותי - זאת המנטרה של חיי. זאת ההרגשה שאני מסתובבת איתה כל הזמן. למה זה חייב להיות ככה? למה אי אפשר בטוב? פשוט? חלק? (קשה, עומד)
חוץ מזה , למה בן 27 לא יכול לכתוב ספר בכור שלו ?
כאילו .. לא חייבים להיות זקנים בימנו לכתוב משהו מבריק !
והתמונה שלה בהחלט מעלה עצבות , המלכה נראית כל כך בודדה וממורמרת ..
אחרי שביליתי את מירב חיי בלנסות ולהבין את החידה
שהעלית כאן - הבנתי שלא להבין אותה זה הפתרון - ככל שידעתי יותר
הבנתי פחות - בהתחלה זה מעלה כעס גדול - כי חיפשתי תשובות - חיפשתי להגיע לאיזה מקום שבו ארגיש שהנה - זה הסוף - זה האושר -
שם כבר לא יהיה בור שחור שצריך לסתום -
ורק כשויתרתי על הנסיון למלא את הבור ולהגיע לאיזה מקום אחר -
רק אז - הגיעה ההבנה שאין מקום כזה - שאני האלוהים - אני האושר ואני הבית של עצמי... זה בכלל לא המאבק שנמצא בראש - זה המאבק בין המחשבות והנסיון להבין לבין ההבנה שמגיעים אליה אחרי כל הנסיונות- שהתשובה היא במלה - להיות - הוויה - קיום - פשוט להיות -
תודה על פוסט מקסים -
אני קוראת את מה שכתבתי ומקווה שהצלחתי להיות ברורה...:)))
*
Ignorance is not a bless. Ignorance is bliss.
האושר והמחשבה לא הולכים יחד, ובכ"ז העקשנות לחשוב - איני יכול לא לדעת את שאני יודע, והעקשנות להיות מאושר/ת, עתידים להתנגש בהכרח. ואני תוהה (לא חושב!) אודות המחשבות על האושר. האם אני יודע שיש אושר? ואם כן, אינני יכול יותר שלא לדעת שיש אושר. אז מה, לוותר עליו אני יכול?
(הכוכבים הרמאים האלה)
לי דווקא היה קשה עם העובדה שפאז' מיקד את הטיפשות באנשים המשתייכים לקבוצת האנשים הבאה: אלכוהוליסטים, מתאבדים, פציינטים של תרופות אנטי דיכאוניות וברוקרים, והציג את החוכמה כחיי עוני פשוטים.
אני חושבת שהחוכמה והטיפשות מצויות בשיוויון מלא בין כל שכבות האוכלוסייה החברתיות ובכל מקום.
לדעתי, אדם חכם הוא לא בהכרח מי שאומר דברי חוכמה, והוא גם לא בהכרח בעל ידע רב, אלא אדם שיש לו תעוזה מחשבתית, שיש לו אומץ לנסות ולבדוק רעיונות חדשים, שמבין שלא תמיד צריך להצליח להגיד את האמת, אבל כן צריך לשאוף לאמת ולהיות מוכן להכיר ולהודות בכך שייתכן וטעית.
והאמת מיא, שאחרי קריאת הספר לא ממש ברור לי אם אנטואן הוא חכם מלכתחילה ועד כמה הוא הופך לטיפש.
אבל הספר מצוין וגם הפוסט שלך.
תודה
שירי
אבל הפוסט
הדיוקן מדהים, לא בטוחה כמה המלכה מרוצה ממנו, כי הכתר נראה יפה יותר ממנה.
ואת תתקמדי בעצמך ובמה שטוב לך!
יפה כתבת
ןחזל"ינו שנו " הפוסל במומו פוסל "
השלכות..השלכות..
ודי כבר עם רגישויות וההפסקות לכתוב..
כתבת יפה וחכם מירב.
די
תפסיקי לקחת ללב את החראים ....
קחי רק מה שבא לך...
את רגישה מדי...נשמ....
דפקי הראש עם אלכוהול...תורידי איזה בחור צעיר עלייך....
או זקן בן גילי לפחות....
ויללה השליכי היאורה את כל החרא....
אוהבת ...מוצי ...קוצי...וכל השאר....
עליבות, טמטום , היטפשות..וכו', כל עוד אדם מתעסק עם אלו, יש לו דיל לא גמור ולא למד לחיות עם עצמו, לא שזה קל, יש שתי דרכים לחיות, אחת בבעיה והשניה בפתרון.
הבחירה הזו היא קריטית.
יש הכל מהכל ויש כאב בחוכמה וכאב גם בבורות באופן יחסי להבנה, לכן זה רק יהיה טעות מצידי וגם מצידך לחשוב שהבעיה באה משם.
הבעיה תמיד מגיעה מהמקום הרגשי שלא מוצא את הדרך להגיע למקום שלם יותר,גם אני שמעתי את המשפטים הללו, לא הזיז לי את הבינה שמאלה ימינה. אני תמיד בדרכי.
פוסט יפה, דוגמאות יפות, עם זאת בבסיס המחשבה הזאת יש מקום שעדיין לא מסכים לבוא חשבון עם עצמו ויתרה מכך, כל עוד הדרמה משרתת את מנגנון ההשרדות שלנו, ומוציאה מאיתנו ענין לחיות, זה MODE שגוי ומפתה לחיות בו.
:)
הציור של לויסאן פרויד מבריק .
המלכה בטח נורא מרוצה שציירו דיוקן שלה .
בעניין השחוק של טיפש-מאושר חכם-אומלל (וזה אפילו אותו איש) , מומלץ מאוד לקרוא את פרחים לאלג'רנון של דניאל קייז - ספר חכם מאוד, למרות כתיבה אמריקאית-פיפטיזית בעייתית במקצת .
לעיתים קרובות הבעיה עם כל הידע הזה והחיטוט האינסופי, שהוא מביא אותך להסתכל למציאות בלבן של העיניים ומכניס אותך לדיכאון... לא פלא כי התחברת לשורות האלמותיות בשירו של המלך...
אומרים כי הרבה אנשים בדיכאון קליני, לא היו דווקא כאלו אשר לא תפסו/פירשו את המציאות כהוויתה אלא להיפך.
ולגבי שורות אלמותיות בשיריו של המלך, אוסיף אחת שבעלי נורא אוהב:
הודיעוני רעיי
כי ראוה בגיא
עם אחר... בחשאי...
נו כפרה הרגת אותי אני הולך לבקש , להתחנן , תצטרפי לרשימת החברים ש..
מזל שיש גם פתרונות אחרים חוץ מהאלכוהול...
"תנו לי אישה יפה, ספר טוב, ספה נוחה וכלב. עכשיו תישלחו את הכלב לקרוא את הספר ואני אוכל ליהנות קצת.." גרוצ'ו מרקס.
כבר לפני שנים הבנתי, שחיי היו נוחים, נעימים ובעיקר רגועים ומרגיעים (את הציבור) הרבה יותר אילו הייתי מצליחה להרדים לפרקים את מוחי הקטן והחמוד (או למצער להקטינו עוד יותר).
לא !!!
לא להרדים את המוח המבריק שלך.
לא !!!
לא למזער.
נהפוך הוא !!
להגדיל !!
לשאול !!
עוד !!
מהשאלות - צומחים....
Creativity is the sudden cessation of stupidity
Edwin Land
אוי אוי..
כמה פעמים בשנה, חודש, שבוע ,יום,
אני שומעת משפטים כמו שאת שמעת..
בהתחלה עוד האמנתי שבאמת אין למחשבות/שאלות/מהותיות שלי
זכות קיום ..
אחר כך הבנתי שזה הם לא אני ..
ועדיין לפעמים הספקות מחוררים אותי:-)
מותר גם לי קצת ניים דרופינג?
עגנון-
"כל המרבה לשאול, כורה לו שאול" (לא זוכר מאיפה, נדמה לי שמהאדונית והרוכל).
חוץ מזה, זו באמת מחלה קשה,
לקיתי בה בילדותי ונאלצתי לחזור בשאלה בגללה.
יקירים שלי, ריגשתם, באמת!
הרביתם חוכמה ודעת, ואני מרגישה ממש טיפשה להוסיף על דבריכם, לכן לא אענה לכל אחד, אלא אתייחס לכמה נקודות שהועלו כאן.
על הסבל שבפעילות המוחית: הרשו לי וידוי קטן. יש לי חוש ריח נורא מפותח. אני כמו כלב ציד. וזו ממש קללה. כי רוב הריחות בעולם הם חרא - תסלחו לי בעד המילה. אני מסתובבת בעיר ומריחה כל פח זבל סגור, כל שלולית שהשאיר אחריו כלב וכו'. קלטתם את הזוועה? פה ושם חודר איזה ריח של פריחה או של בושם את הסירחון הכללי, ואז באמת חושיי מתעוררים ונגנבים לשנייה, אבל באמת רק לשנייה.
בדיוק אותו דבר השכל. נורא הזדהיתי עם הספר הזה בגלל שהגיבור שלו, אנטואן, קולט כל זיוף, כל שביב צביעות, כל וולגריות, כל גילוי של רוע, של קטנות-לב אצל אנשים, והופך מריר, ציני, עצבני, מיזנטרופ. ואני כמותו, מרגישה, במאסה של הריחות הנוראיים, באקולוגיה הדפוקה של בני האדם, איך משתלטת עליי יותר ויותר שנאת אנשים ועולם. אבל כמו חוש הריח, זה לא משהו שניתן לכבות.
על דברים נסתרים: אתם יודעים כמה פעמים אמרו לי בחיים: אל תחשבי? פשוט אל. היתה לי חברה שאמרה לי ממש לאחרונה: קחי את כל סימני השאלה שמתרוצצים לך בראש ולא נותנים מנוח והפכי אותם לנקודות. פשוט כך. יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע. אבל השאלות ממשיכות. באובססיביות. בבוקר, בלילה. בחלומות. בסיוטים. אי אפשר להרדים את המוח שלי. אני רוצה לדעת. תמיד. את הסיבות האמיתיות לדברים. לא את השקרים שאנשים מוכרים לעצמם ולי. ואתם יודעים מה? כמעט תמיד אני מצליחה בסוף לגלות בדיוק מה שרציתי לדעת. את הפיתרון, את התשובה לכל אי-סדירות בחיים, לכל התנהגות שחורגת מהתקן. לכל מה שנראה לי בלתי נתפש ובלתי קביל. והרבה פעמים האינטואיציה שלי לא מטעה אותי. זאת אומרת - יש דברים נסתרים - אבל אנחנו נבין, ונדע אם רק נשאף לכך. אולי לא עכשיו, לא מיד, אבל מתישהו נבין. רוב האנשים פשוט לא רוצים להבין. לא רוצים לדעת את האמת כי היא תמיד כואבת ואף פעם לא נעימה. אבל היא גם משחררת ובלעדיה אנחנו נידונים לחזור שוב ושוב על אותן שגיאות ולגלגל כמו סיזיפוס אותו סלע.
על ידע וחוכמה: ידע - בייחוד לא בתחומים מאוד ספציפיים - אינו ערובה לחוכמה כמובן, אבל אין חוכמה והבנה של העולם ללא ידע עליו. ידע הוא לא רק לימודים פורמליים אלא גם ניסיון חיים שמשמש לרכישת תובנות. ידע הוא בשבילי בעיקר הניסיון ללמוד ולדעת עוד ועוד ובייחוד לדעת מה שלא יודעים. זה הכי חשוב - אני תמיד אומרת לילדים שלי - דעו מתי אתם לא יודעים ומה. ושאלו. אל תתיימרו להיות מי שאתם לא. הרווח החברתי הנלווה לכך לא שווה את הוויתור על מי שאתם באמת.
על אלכוהול, כדורים: כשהחשיבה כואבת מדיי, הם האמצעים היחידים. אני לא מתמכרת אבל גם לא מזלזלת בהם, באפשרות שהם מספקים להרדים את המוח, לקחת פסק זמן מהחיים הכרוכים במחשבות מענות וטיפטיפה לנוח. הטיפשות היא, בדיוק כפי שניסח לייבוביץ', לא ממש אופציה.
על זה אמר Zappa זצ"ל:
"Stupidity is the basic building block of the universe".
לחשוב על זה התקשר ללדבר על זה, מה שהזכיר לי ש:
"מכאן אמרו חכמים, כל המרבה שיחה עם האישה גורם רעה לעצמו, ובטל מדברי תורה וסופו שיירש גיהנם".
(נ.ב. ניסית לקרוא לאשה?)
מיא חוץ מכל אהבתי אני מאמצת את המלצותיה של דניאלה.
כל חיינו אנחנו לומדים, ואוגרים, ומפנימים, ומשכילים - ובסוף מתים טיפשים.
הטיפשים הם אנשים מאושרים. הם לא סובלים, בגלל שאין להם את הכלים להבין את סבלם.
הבעיה היא שהבחירה היא לא בידינו. טיפשות, כמו גאונות, היא תוכנה מולדת. או שזכית - או שנדונת לסבול
טוב, נקניקיונת מכיוון שהתעללת בנו ולא סיפרת
את סוף הספר אני חייב להשלים.
ובכן רבותיי,
אנטואן מחליט שפרוזאק זה פאסה והולך על ויאגרה
בחבילות של ארבע. את הרעיון לכך הוא מקבל לאחר נסיעה במונית
עם נהג שהיה בעבר מסומם במשך 22 שנה
וכיום הוא עושה את צעדיו הראשונים מחוץ לעולם הסם.
קח ויאגרה אחי. רק זה עוזר ואנטואן מחליט לקחת ויאגרה.
בפרקים הבאים - אנטואן מגלה את סודו האפל
ומוכר את הזכויות לערוץ 10
עם כל הכבוד ויש כבוד..
לא לזוהר מגיע הקרדיט ...
שיחקת.
אבל
לא מה שיוצא ונשלף הוא הוא החוכמה.
ולא מה שנסתר הוא טיפשות .או חוסר רצון לדעת.
יש הרבה דברים שהנבירה בהם לא מעלה ולא מורידה מהם.
אין אני גורסת כי נשב בשקט על פיפס שלא מובן...
ז. ארגוב + י. ליבוביץ' + ל. פרוייד = שילוש מנצח.
אין שכל, אין דאגות :)
שב"ש.
תגידי את יכולה למחוק את זה שמעלי?
איך אני אוהבת להיצמד אליו ככה...
בגלל אילוצים של היום..אני כותבת לך את ההודעה במוח.
ושהייתי בגן לרגל יום ההולדת של בני החמוד והקטן, חשבתי שטימטום בהחלט מקנה שלוות נפש.
אבל כרגע אני ממש צריכה ללכת לעשות קניות.
ויש לי המון מה לומר, את יודעת בנושא חשוב זה.
חייבת רק לציין ש-
חוכמה היא לא ידע
אינטלקט אינו בהכרח אינטליגנציה
מודעות עצמית וציבורית אינה בהכרח רגישות.
לפעמים כל אחד מהם עומד ממש בפני עצמו. נושם עצמונית.
יש הרבה אנשים בעלי ידע רב , אבל טיפשים כמו נעל.
ולגבי מודעות, ממנה הייתי רוצה קצת פחות. אני בטוחה שחיי היו נראים פשוט הרבה יותר טוב.
אבל לי יש את השגעון והוא מגן עלי מפני העולם.
את השאר,
שאחזור מהסאונה שבחוץ.
מדאימה. ריגשת וטיפשת.
יש לסוגיה הזו גם ריפרורים רבים אצל ר' נחמן מברסלב, אבל המוח שלי מפוצץ אחרי מבחן על 'הדיבוק' הקבלי - אז הרצאה בפעם אחרת
- -
יופי.
אגב, שווה לשאול מה בא קודם.
אי מרוצות שדוחפת להתעמק בשאלות ובכתבים כדי למצוא מה הפטנט בחיים האלו,
או שהחיפוש מביא תשובות שמכניסות לדיכדוך מתמשך.
(מוחי סיפק לי פתרון גאוני. אין לי זכרון, ובכלל יכולת לארגן מחשבות. אז גם אם הבנתי משהו עגום, למחרת אני שוב בגן עדן של שוטים).
*ציור מצויין של לוסיאן פרויד
אצלינו במשפחה, המשפט "אין שכל-אין דאגות"
מככב בכל פעם שיש מי שמוכיח אותו מחדש :))
ובגללך עכשיו אני מזמזמת את ה"אשרי יתום אני, יתום מאבא ז"ל..." של מוטל בן פייסי החזן.
תודה!
מיא- מסכימה עם מיינדית לגבי ההבחנה בין ידע לחוכמה
ואף מוסיפה בין חוכמה ואנטליגנציה.
אני מהחובבות הגדולות של המשפט ignorance is a bless
ובלי שום תיאום ושיחה נראה לי שהאחרונים של שתינו מנהלים דיאלוג בינם לבין עצמם :))
בוקר טוב, השנינות אולי תגיע כשאתעורר.
אויש, כבר כתבו את זה.
אם לא הייתי עיזה-פזיזה הייתי יותר מאושרת.
כייף לקרוא אותך.
בעניין אחד (רק אחד, אל נורא ;) אנחנו אולי חלוקות.
אין לדעתי קשר מהותי בין ידע לחכמה.
ההפך, לעיתים ידע היוא הסוואה מצויינת לטימטום.
ולכן טיפש יכול לרכוש ידע, אבל כמובן זה לא יחכים אותו.
יפה מאוד, כשאת רוצה את יכולה :)
בתקווה שמחקת מהתודעה את נושא השיחה ההוא-ההוא לקראת ההליכה הבאה.
מצויין. אכן אינטיליגנציה היא אובר רייטד לחלוטין.
מעניין, אני קוראת עכשיו ספר מעולה שנקרא "הקוראת המלכותית" של אלן בנט. תקראי בלינק ותביני כמה קלעת :-)
מצחיק שאדם שלא יודע כיצד להינות מהחיים מאשים את השכל שלו כאילו שהיכולת להבין דברים היא שגורמת להם לקרות
לי זה נראה כמו בעיה אוטואימונית
(הגוף תוקף את עצמו)
הייתי שמחה להוביל קמפיין נגד האושר והשלווה.
השתרשה כאן לאחרונה משאת נפש מוטעית, שמקורה כנראה בטיפשות.
(או שאולי הטפשות הולידה את משאת הנפש הזאת)
מיא חמדתי, רק אל תהיי לי מאושרת בבקשה. אושר זה ממש דבר נורא!
כדי להיות אומללה כדבעי, יצירתית, מצחיקה ומתוקה את זקוקה לראשך.
אנא אל תערפי אותו למען מטרה קלוקלת.
והפוסט כרגיל - מצוין.
ואצלנו במרוקאית יש שני פתגמים מנצחים
בשבחו של חוסר הדעת....
"זה שמצא את הנחלה והשלווה בטפשות
לא צריך את החכמה והאינטליגנציה"
"תהיה טיפש ותרוויח"
אז למה להוסיף מכאוב ולהתייגע כשאפשר להיטפש ?:-))
פעם אמר לי יועץ ארגוני על מנהיגות:
"אינטילגנציה היא תכונה המוערכת יתר על המידה"
במשך חיי, הגעתי למסקנה, ש:
בורות היא כוח
הטמטום הוא נכס פוליטי
תודעה של בהמה - תנאי הכרחי לפופולריות, אושר וחיים ארוכים
חוסר מודעות - מתכון להצלחה.
[ החלטתי לא להביא דוגמאות קונקרטיות לאחר שהתיעצתי עם העו"ד שלי..]
אהבתי את הכתיבה, כתוב עם הומור וחן- חן חן לך
הבעיה עם האינטיליגנציה זה שהיא מחלה נדירה....
אני כזה אהבל
לא הבנתי כלום אבל נתתי לך כוכב...
מתוחכמת שנונה ומבריקה כתמיד
כיף לקרוא אותך