חשבתי על הדמעות באותו היום כמוך.
היית מאמינה.
חשבתי עליהם בדיוק באותה שניה.
איך זה יכול להיות.
אבל לא על הדמעות חשבתי באמת.
חשבתי על השמחה.
ממתי זה התחיל שבוכים משמחה.
מתי הנשמה יודעת למצוא נתיב אל העיניים
ולא אל הרגליים לדוגמא.
מתי?
אני בוכה שאני הולך ברחוב לעבודה.
אני בוכה שהכיסים ריקים
אני בוכה שהראש מלא בשמים
אני בוכה שהגוף סוחב.
הדמעות משמחה.
שאני בדרך אלייך.
הלב מתמלא הראש מתנפח
הנשמה רוצה לצאת.
שאני אקפוץ משמחה?
שאני אחבק את הזר הקרוב ביותר?
למה אנחנו בוכים דמעות של שמחה?
הנשמה מהירה מהגוף.
אולי בגלל שאין עם מי לחלוק.
אולי קשה למצוא עם מי.
אולי קל יותר לכאוב. לא לשמוח.
בעולם מלא כאב שתחילתו וסופו שווים.
קל יותר לסבול. קשה לשמוח.
הייתי רוצה לבכות.
נהרות של שמחה. אוקיינוסים של שמחה.
אוקיינוסים של דמעות. שישטוף אותי.
שישטוף את כולם.
הייתי רוצה שהכל יעצור שכל האדם הסואן
יעמוד ויבכה. יבכה הכל מבפנים.
מתוך עצמו.
יקיא את הטינופת וישמח.
הייתי רוצה.
קשה להאמין שאפשר להיות מאושר.
קשה כי קל יותר להאמין שאפשר לסבול.
קל יותר להתמודד עם הסבל שתוצאתו ידועה.
קדימה ואחורה הכל מסתדר.
דמעות של שמחה.
אני בוכה.
כל הזמן.
|