חלומות סובלניים
\"כמה סוכר שלא תשימי בקפה הארור הזה, הוא לא ימתק לך\". כך התחיל הקול בראשי את הבוקר שלנו יחד. \"תבחשי חזק ככל שתוכלי יקירה. שפכי את כל צנצנת הסוכר לתוך הכוס הכחולה שלך ועדיין. לא ימתק לך\". מביטה סביב, לראות אם מישהו מלבדי שומע את הקול הארור הזה, כאילו שאני לא יודעת את התשובה...
\"לא ימתק לך\" אמר הקול. ואני האמנתי. עדיף כבר בלי סוכר, לפחות לא תתאכזבי, דיברתי לעצמי, בלי קול.
תמצאי את אושרך בדברים אחרים היום ילדה. תשתי תה.
פוסטים פופולאריים
-
ערמת מחשבות לא מקופלת.
11/7/08 | 3666 צפיות
-
שאריות של החיים
11/8/11 | 2334 צפיות
-
אחד מהבטן
2/11/09 | 1064 צפיות
-
מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע
24/10/12 | 2036 צפיות
-
אחת על אחד. אלוהים ואני. שיחה בלי כפפות.
20/6/08 | 3434 צפיות
-
הפקרות מקודשת
14/3/08 | 2346 צפיות
פוסטים אחרונים
- מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע 24/10/12
- אישה חרסינה 8/2/12
- אומרים שתכף... 24/12/11
- או שזה הזמן למות 21/12/11
- מאוחר מידי 29/9/11
- שאריות של החיים 11/8/11
אחת על אחד. אלוהים ואני. שיחה בלי כפפות.
לבשתי לבן. לא יודעת. נראה לי הולם ללבוש לבן לפגישה כזו. אולי ראיתי יותר מידי סרטים. אולי קראתי יותר מידי ספרים, בכל מקרה, הלכתי על לבן. שיהיה. עניין התחבורה הצריך מחשבה נוספת. שלוש פעמים ניסיתי להזין את הכתובת אצל ההיא מה- GPS, אבל הפוסטמה התעקשה ש"היעד לא קיים". הון עתק אני משלמת לה מידי חודש והיא, כל פעם שאני באמת צריכה אותה, עושה חלטורות אצל מישהו אחר. אני עוד אראה לה מה זה "יעד לא קיים". 33 שנה אני מקבלת משלוחים מה"יעד". 33 פאקינג שנה ודווקא היום "לא קיים". הא! זוטות מעולם לא עצרו אותי, בטח לא היום, בטח לא בלבן. לקח לי שעה פחות 22 קטנות ו... הייתי שם. "שלום, יש לי פגישה בשתיים". הכתומה הממושקפת, עם המחשוף הנדיב, שישבה בכניסה, לא התרשמה מהטון הסמכותי שלי. קצת הופתעתי מהמחשוף האמת, אבל לא יכולתי לתת לעצמי להיסחף בהסחות דעת שוליות שכאלה. "אין פה פגישות יקירתי. לא בשתיים ולא בכלל, חוששתני, שיש לך טעות.." "או. אז זהו. שיש לי הרבה טעויות. בדיוק בגלל זה אני פה וצריכה פגישה. בדיוק בשתיים" לא הצלחתי להרשים לא אותה ולא את המחשוף. בכל זאת, זו לא מזכירה מן המניין. זו אֵם כל המזכירות, הכתומה הזו. "טלפנו אלייך לתאם פגישה?" היא ניסתה להישמע מתעניינת, "ואללה, לא. 33 שנה, אף טלפון. כלום. נאדה. נייט. משלוח כל בוקר, כמו שעון ואף טלפון. " "אה..." גנחה הכתומה, לא מורשמת. למזלי רעש פתאומי הקפיץ אותה. זמזום לא הרמוני פתח דלת גדולה, דרכה נכנסו כמה אנשים. אחד מהם היה הוא. שלוש שניות. זה הזמן שלקח לי לזהות אותו, על אף שלא ראיתיו מעולם קודם לכן. שלוש שניות. באותו רגע, כבר לא הייתי זקוקה לכתומה יותר. היא ניסתה לעצור אותי, יאמר לזכותה. לזכותי יאמר, שלא היה לה הרבה סיכוי. לא היום. התקרבתי, מפלסת את דרכי אליו, בין האנשים, עד כי יכולתי לגעת בו, לו רק רציתי. לא רציתי. מרחק נגיעה היה בינינו. מרחק נגיעה והר של כעס. "איבּדתָ אותי. רגע לפני שארשה לעצמי לאבד אותךָ גם, באתי לדבר איתךָ" הוא שתק. סימן עם הראש לכתומה משהו בסגנון "זה בסדר..." פתח את דלת חדרו ואמר לי להיכנס. האמת, בסרטים זה נראה יותר טוב. כמו כל דבר. בסרטים זה תמיד גדול, לבן, עם ספות מרווחות ותחושת שמיים אופורית. בפועל, הסטנדרט של חיי, התגלה במלוא הדרו, גם שם, בלשכתו של ההוא. לרגעים חשבתי, שאולי, בעצם, כל אחד רואה את זה אחרת. גם את ההוא, גם את המשרד. ממש כמו בחיים. עניין של השקפה. "אני שומע", אמר ההוא, ופעם הראשונה בחיי, ידעתי שזה נכון. "אספר לך למה באתי. למה חשוב היה לי לבוא, דווקא עכשיו. דווקא רגע לפני שאני ממשיכה בחיי הלאה. רגע לפני שאני זונחת הכֹּל מאחור, יחד איתך וממשיכה הלאה, בלעדיךָ. לא באתי לבקש ממך דבר. רק את הקשבתך. אני צריכה להשאיר פה, את כל שיושב על ליבי, שנים ארוכות, על מנת שאוכל לצאת למסע החדש הזה, בלי המשא הכבד הזה. אני זקוקה למקום בטוח, להניח בו את הכעס הגדול הזה שיש בי. עליך. כן. עליך." הוא שתק. הביט בי הקשיב ושתק. זה כל שרציתי, שיקשיב לי. "שנים אני מביטה מסביב. בודקת ככה, מידי פעם, את מערכות היחסים שאתה מנהל עם הסובבים אותי. לא בצרות עין חלילה, לא בקנאה. רק לשם קבלת מקור להשוואה. שנים שאני מנסה למצוא טיפה של הגיון במשוואות המסובכות, שאתה מניח על דלתי מידי בוקר ותהרוג אותי, אני לא מצליחה להבין. לעתים אני אף תוהה, אם שכרת עבורי צוות מיוחד שירכיב עבורי את משימות "ההישרדות" המיוחדות האלה. אני ממש יכולה לדמיין איך אתם עושים אחר כך הקרנה מיוחדת, אצלכם למעלה, שותים בירות, יורדים על קילו גרעינים ומחליטים אם מגיעה לי חסינות או לא, תוך כדי שאתם בודקים איך נראה התחת שלי, כשאני מחליפה פנצ'ר, בגלגל חדש לגמרי, בארבע בבוקר, בשמלת ערב ועקבים בשולי איילון צפון, תוך שאני מקללת את כל העולם, אחותו ואותךָ." הוא המשיך לשתוק. אף שריר בפניו לא זז. אולי זו תוכנה כזו, שהתקינו לו. אולי באמת לא הזיז לו. מה שכן, הוא נראה קשוב ואני ממילא רק באתי להשמיע, אז המשכתי: "אני יודעת שאף פעם לא היינו קרובים, אתה ואני. כל החוקים האלה שלך, תמיד נראו לי מאוד מגוחכים, אתה הרי יודע, עוד מילדות. עניין של חינוך ואחר כך של השקפה. קצת לקחת רחוק את כל האיסורים האלה, שהורדת על החבר'ה שם למטה. האוכל, הבגדים, המצוות. ממה שהתרשמתי, משהותי הקצרה פה אצלכם למעלה, אפילו המזכירה הכתומה שלך, הייתה נשלחת היישר לגרדום, עוד לפני הפסקת צהריים, אם הייתה צריכה לחיות לפי האיסורים האלה. " יכולתי להישבע באלוהים, שמתחת לפרצופו הקפוא הוא חייך, אבל לא היה לי נעים להישבע באלוהים ליד אלוהים. אז תאלצו להאמין לי, ככה "על עיוור". "אז איפה היינו?.... אה. אמרתי שלא היינו קרובים. נניח ותקרא לי מופקרת אפילו, ככה בשם התורה הזו שלך. אני איתך מותק. עד הסוף. מופקרת. אבל בחיאת. עד כדי כך? הבנתי. לא משהו הקשר בינינו. אין כימיה. אין תקשורת. לא הולך. אני לא הטעם שלך. לא עושה לך את זה. לא הסגנון שלך. לא יודעת. גם סתם "לא" הולך. אז יאללה. תרפה. תניח. תמשיך הלאה. היו לי מליון דייטים כאלה. קטן עליי. לא מתאים, ממשיכים. למה ההתשה הזו? למה להמשיך ל!@#$%^&& לי את האמאמא כל יום מחדש. למה? כי אתה יכול? כי אתה פאקינג אלוהים? אתה לא מריח כאן איזשהו חוסר צדק קטן? ככה...משהו מינורי? לא, כי אתה יודע, בכל זאת, אם מניחים על המאזניים, אותי מול אלוהים, אז זה לא ממש "כוחות", אם אנחנו כבר בענייני צדק... תניח לי. עייפתי. תבטל את המשלוח הסדיר הזה אלי כל בוקר. תשכח את הכתובת, את הפנים ואת השם. תאבד אותי. רשמית. כי בפועל, בעצם, איבדת אותי מזמן. בין ההמונים הרבים שאתה מנווט, עזבת לי לפני שנים ארוכות, במשים או בְּלי, את היד היחידה שאי-פעם הושטתי לך. שמטת ידך מיַדִי, באמצע ההמון ושכחת לבקש אותה בחזרה. כנראה שגם אתה, אנושי ממש כמו אמא, לא שמת לב אז, איך ילדה אחת, לפני שנים ארוכות, עזבה את ידך והלכה לך לאיבוד. ומאז... הלכתי לי, באיבוד הזה, שנים ארוכות. מבקשת אותך ועוזבת. עד שעייפתי ובאתי לבקש סופית, את לכתי ממך. כן. אני כועסת. רותחת מכעס. לשם שינוי, הפעם אני שְלֵמָה. השפתיים אמרו כעת, את שהראש לא מבין עדיין ובכל זאת, הגעתי. כולי. מי היה מאמין. כעת אני מבקשת ללכת. עיניי עצמו מספיק חלומות בחיי, על אף שהבוקר התעקש, כל בוקר, להגיע. מסתבר, שזו רק אני, שחשבתי, שטרם הגיעה השעה לקום. לא עוד. זה לא נכון שאיני מבקשת כלום. אני מבקשת המון. , אני מבקשת הכל. רק שאיני מבקשת אותו ממך. לא עוד. את האושר כולו, אבקש לי. מא' ועד ר'. כי יש מספיק ממנו לחלק. את השמש מבפנים, כמו למאטיס, שהייתה לו את השמש בבטן לצייר. חיוך של אמת, שישכון דרך קבע, כי יש לי שניים גורים, שצריכים ללמוד, חיוך של אמת מהו, ועליי מוטלת האחריות העצומה הזו, ללמדם. חברים שיודעים לחבק ולגעת, גם כשקשה, כי הרווחתי וביושר. אחד אחד, בכל כולי, את כל כולם. ואהבה. אהבת אמת. אחת. רק אחת. גדולה מהחיים, מהסרטים של הוליווד, מהמחזות של שייקספיר והמילים של אלתרמן גם יחד. אהבה כזו שאפילו אתה, הוד רוממותך, עם כל ה"שמיים והארץ" וכל הפירוטכניקה הזו שלך לא הצלחת לברוא, לפחות לא עד היום. ומהיום, זה שלי. כי אתה... אתה כבר לא." לפני שיצאתי השארתי על השולחן שלו מזכרת ממני, שמלווה אותי מהיום שנולדתי. סֶפֶר תֶהִילִים קטן ובָּלוי עם כריכה מאוירת. סבתא שלי ז"ל, נתנה לי אותו, כשנולדתי, שישמור עלי. הספר, לא עזב אותי מאז. סבתא דווקא עזבה. מזמן. סבתא, בניגוד לסֶפֶר, באמת שמרה עלי. |
תגובות אחרונות
-
עושה הנפלאות
בתגובה על שאריות של החיים
-
רו"ח עובד חקלאייעוץ וחונכות פיננסית
בתגובה על
-
נובר
בתגובה על מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע
-
בא מן השתיקה
בתגובה על
-
77777777
בתגובה על עכשיו ככה
-
הולמס
בתגובה על כחול.
תגובות (180)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
טל....
מת עלייך ... תעזבי את הכל ותכתבי ספר.
תקראי לו אלוהים ואני. ספרי על ה"מפגשים" היומיומים שלך עם החיים.
זה יהיה רב מכר ואני אעזור לך להותיא ולשווק אותו.
יאללה טלוש....
פששש הדבקת אותי לכסא פה ונעצת לי תעיניים בלוח הבוהק שמולי
אני במקומו נותן לך מה שאת רוצה עם דיבור כמו שדפקת לו
"אלהים מרחם על ילדי הגן,פחות מזה על ילדי בית הספר ועל הגדולים לא ירחם עוד"
יהודה עמיחי
יקרה- את היא האלוהים.
זיקפי קומה עם חיוכך המקסים
והאמיני.
שומו שמיים!!
לקרוא פוסט כזה? ועוד ביום שבת בבוקר? אולוהים אדירים!
חילול הקודש!!!
וברצינות - אחד מהפוסטים היפים שקראתי בקפה.
ואחרי שקצת הכרתי אותך - נכתב ע"י אחת הנשים המיוחדות שיש כאן.
בעיני הפוסט אופטימי!
השארת אותו במקום שלו, ועכשיו את פנויה ללכת למקומות שלך.
ולי אין ספק - את עוד תגיעי רחוק!
בהצלחה.
כמה תגובות שלמעשה אמרו את הכל..
כתיבה מופלאה ומרגשת.. סוחפת ומיוחדת.
קראתי כל מילה.. חייכתי והתעצבתי....
חיבוק.
נראה שהייתה לך פגישה לא קלה
אבל כנראה היית חייבת אותה
שולחת חיבוק ענק
גלי
אני כנראה אף פעם...
*
הוא לא שלם, הוא צריך אותנו כי אנחנו משלימים אותו.
טעות בפירוש גרמה לנו לחשוב שהוא אחראי עלינו, ממש לא. הוא עשה את שלו, נתן לנו חלקיקים מעצמו כדי שיהיו לנו חיים והלך. עכשיו הכל בידיים שלנו, אנחנו אחראים להכל.
תודה גדולה עד כי הגעת עד לכאן,
מהמרחק ההוא.
אין לך מושג,
כמה אני מחכה כבר לבואה של הרחוקה הקרובה ההיא.
מחבקת.
החיוך שקיבלת, כמו המילים שכאן,
הגיע מהבטן.
כי את הוצאת אותו, במה ששידרת, בחום ובחיוך שהשבת לי.
בטוחה שעוד נפגש יקירה. בטוחה.
יקירתי,
לא אבחר לי באחת מהשלוש שהצעת, אם כי לוגיקה ואת, לאור הנתונים, בהכרח הולכים ביחד... :)
כן אקח לי את העניין של "לעשות לי טוב". לגמרי בעצמי.
תודה שבאת. אין לך מושג כמה שמחתי בך, בבואך.
וגם אם צודק אתה,
אני כבר אינני מעוניינת.
לא מלאך. בטח לא אני דורון....
הופתעתי מהעוצמה של תגובתך. מאוד.
יותר מהכל, אחרי שקראתי, רציתי לחבק אותך.
תודה.
תודה יוסי.
"אמא...למה את כל הזמן מחייכת"....
עשית לי צמרמורת עם המשפט הזה.
צמרמורת.
סחפת אותי בדברייך
וכל כך.....הייתי שם איתך
ומרגישה
לעיתים כל כך.......כך
לך כוכב
אירין
'גיליתי אותך' בגלל חברתך משם במרחק....
שכתבה פוסט שלך מיועד והוסיפה לינק.... לכרטיסך
מ ד ה י מ ה
חנקת אותי מהתרגשות. נוגע ללב וכל כך אמיתי.
רציתי להודות לך על כך שבכל פעם קיבלת אותי עם חיוך, על כך שהחיבוק שלך תמיד גרם לי להרגיש בבית ועל כך שלמרות שלא הכל תמיד פשוט כפי שנראה, יש לך היכולת להרגיש - בדיוק כמו עכשיו.
קראתי את הפוסט והסקתי שמבחינתך אחת משלושת האופציות בהכרח נכונה:
1. אין אלוהים.
2. יש, והוא שם עלינו זין.
3. יש, ואנחנו לא מבינים אותו, אז אנחנו חושבים שהוא שם עלינו זין.
מכאן: אלוהים לא רלוונטי עבורך.
ולכן, אולי כדאי לא להתעסק בו וכן להתעסק בלעשות לך טוב.
תמיד הייתי טובה בלוגיקה
הכרת אלוהים האמיתית ,
היא ,שהאדם מצליח להשתחרר
מכל הדימויים שלו אודות אלוהים.
הרמב'ם
דורסנות...
ועוד באדום, באותיות ענק..
נשבע לך!
שתוך כדי תגובתי
נשלחה התגובה.
מבלי שהספקתי לעצב אותה כפי שצריך.
היכן שכתוב "איש" צריך להיות אישי.
בקיצור הכל התחרבש לי.
קריזה!!!
אבל בטח הבנת למרות הכל.
לפחות שהיה מסדר לך פגישה עם הסבתא.
שיעמוד מהצד שיסקיט וישמע.
שידע איך צריך להתנהג עם מלאכים...
דינורה.
בתחילה רציתי להגיב באיש.
אך זה לא הזמן להיות יצא מן הכלל...
לא יודע באיזה הקשר
יצאת לפגישה עם היושב במרומים.
זה גם לא כך כך מעניין...
העיקר שנפגשת.
למה? תשאלי.
כי גם אני כבר הייתי במספר
מפגשים עם הבן זונה.
האמיני לי!
סתם שחצן יהיר שתופס תחת
על כל עניין קטן כגדול בעולמנו.
הוא חושב שהוא יודע הכל.
זין!
הוא לא מבין כלום.
אלוהים נמצא בפרטים הקטנים
שהופכים
נדוש המשפט הזה-אני יודע.
אך מה זה נכון.
טל,
מ
מד
מדה
מדהי
מדהימ
מדהימה
עם העוצמות הפנימיות שלך את תגיעי רחוק
יום אחד
תקומי בבוקר עם חיוך
יום אחד
תניחי את ראשך על הכר, בלילה, עם חיוך
יום אחד
האפרוחים שלך יאמרו לך, אמא מה קרה לך... את כל הזמן מחייכת?
מאחל לך מכל ליבי
שהיום הזה יהיה מחר
ואם לא מחר אז תמיד
כי
את
מ
מד
מדה
מדהי
מדהימ
מדהימה
שמחה לראות אותך כאן. לראשונה, אחרי זמן רב שלא נפגשנו כלל.
תודה גדולה על המילים, העוטפות והנעימות שהותרת.
מאמינה שכל שצריך, לעתים, הוא לפתוח פתח קטן, להראות להזדמנות את הדרך, השאר, כבר יקרה מאליו.
ואני לא אשאל מה זה מה.
ואכן, השארתי את כל מה שהיווה נטל מאחור
והתחלתי ללכת.
בדרך לא קלה, אבל קלה יותר.
אני לא יודעת מה מחכה לי בדרך, אבל אני לא מתכוונת לפספס הפעם את הנוף. מבטיחה.
תודה שבאת יפתי.
התרגשתי לראות אותך כאן.
אל תצטערי על שלא באת. עוד תהיינה לנו הזדמנויות רבות, במקומות רבים.
נניח לאתמול. הלא אמרת. ו"שם" זה אתמול ישן כבר.
ואכן, אקח לי את המחר לצייר בו.
תודה גדולה לך ניצה. גדולה.
תודה...
תודה גדולה על המילים
ועל ברכת הדרך.
אכן, התחלה חדשה...
האמת, אני לא מכירה
ואני גם לא בטוחה שהבנתי...
הלכתי לאן שמצאתי לנכון - לי. רק לי.
אפשרתי לו להשגיח עלי. הוא בחר לוותר.
ואם כה חזקה אמונתך וטוב לך - אשריך.
איש באמונתו זוכרת?
ובאשר לקל? קל או לא, אני אנצח. לא אשרוד, אנצח :)
תודה..
דורית יקרה,
אני מכירה את הסיפור שצרפת. אני יכולה לספר לך גם
את הגרסא המתבקשת שלי לסיפור הזה, על זוג העקבות האחד,
אבל היא מובנת מאליה.
קראתי.
לקחתי איתי את מה שמתאים לי
את שלא, השארתי מונח.
תודה על בואך. נעמת לי. מאוד.
דרך ההבעה שלך במילים, בכתב ברגישות אינוספית סוחפת אלייך.
את מדהימה, מהכרותי איתך כאן ולא רק, מיוחדת במינה.
דברים טובים קורים לך ויקרו אני בטוחה ומשוכנעת, את פותחת צוהר לאט לאט וזה יכנס...
*
ההבדל בין אמונה לשמה לכזו שלא לשמה.
כמה חזק היה הכאב שלך אם בחרת לבוא להיחשף כאן, מול כולנו.
על האומץ מורידה אני את הכובע בפניך.
צער לי שהגעת למקום כזה, אבל ממה שכתוב ברור שזאת עבורך גם התחלה, והתחלות זה דבר כל כך טוב.
תקחי את מה שאת צריכה לדרך, ומה שמכביד עליך, פשוט תשאירי מאחור.
אל תתני לאחרים לזלול ממך את האנרגיות שאת צריכה בכדי להרגיש קלה ושלווה.
וכמו שאומרים באנלגית:
this is the first day of the rest of your life
(ואני מוסיפה)
enjoy it! :)
בין המילים והשורות, מתגלה אישה ענקית. הפעם כועסת, מאוכזבת אבל עם נשמה ענקית וכוח בלתי רגיל.
צר לי, שלא הספקתי להגיע ללופט שקיבל כינוי של היכל בזכותך ובזכות עמוס. צר לי שאת מתחשבנת אתו שם למעלה כשלהבנתי הוא רק השקיף, ואולי לא התערב מדעת. אולי כי מחכה לך דבר אחר טוב יותר. אולי זה כל כך פשוט ואת הכאב הזה והחשבון אתו תניחי לאתמול.
לך יש את המחר ואני מאמינה שאת יודעת.
בהצלחה טל, מכל הלב.
ואני אומר טל , שרק מהתחתית אנחנו גדלים .
חיזקי ואימצי ילדה !
אשה טובה שלום לך
כתבת אשת כועסת - כעס נובע מפחד
הפחדים הם חלק מחיינו ויש להתמודד עמם באומץ.
הבחירה בידך איך יראו חייך, ההתחלה מבטיחה - בחרת להתחיל מחדש, בהצלחה!
את כותבת מאוד יפה
את מכירה את המשפט : " אם אל-והים רוצה גם מטטה יורה " ?
זה בגלל שהוא נמצא בכל אחד ואחד מאיתנו מאז ומתמיד , וכשהוא ילד הוא מנסה עם מטטה ואחרי זה אם רובה , ואם תנתן לו אפשרות הוא ירה בלייזר , במקלע , במחשבות , והכל דרך אפשרית . בדרך של רצון ההרס הוא בונה חומות , בדמוי הכותל המערבי , כיוון שהסלע מתחת לכיפה מגיע נקי מלבנים . האסתר מאחורי העיניים הוא הכותל ועל חומותייך שבנית בחיים הפקדת שומרים , כל היום וכל הלילה , אותם שומרים עשוים משמרים שלא משתמשים למצא בפסח , ההפרש בין שומרים ושמרים = ו , בגימטריה = שקר .
לחן: עקיבא נוף
גילו בה כל אוהביה.
שישו את ירושלים, גילו בה,
גילו בה כל אוהביה.
על חומותייך, עיר דוד, הפקדתי שומרים,
כל היום וכל הלילה.
על חומותייך, עיר דוד, הפקדתי שומרים,
כל היום וכל הלילה.
אל תחת ואל תירא עבדי יעקב,
כי יפוצו משנאיך מפניך
אל תחת ואל תירא עבדי יעקב,
כי יפוצו משנאיך מפניך
שישו את ירושלים...
שאי סביב עינייך וראי כולם
נקבצו, באו לך
שאי סביב עינייך וראי כולם
נקבצו ובאו לך
שישו את ירושלים...
הלכת רחוק מידי.
אישית, מודה יום יום לבורא עולם.
מאחלת לך למצוא את האמונה ולאפשר לו להשגיח עליך.
עדיין צריכה ללמוד את מעבד התמלילים הזה
- ניסיון שני:
ויש בתוכי, באמת, ליד הכל, עם הכל.. אולי בגלל הכל.. תודה ענקית.
תודה שנתת בי את מה שנדרש כדי להצליח להבין, להבקיע דרך, להיפתח, להתעלות.
ברוך שעשני כמו שעשה על מעלותיי ומגרעותיי, חסרונותיי וחולשותיי, יכולותיי
ברוך שמכוון אותי, ששם בי לב שמשתדל להיות טהור,
ראוי לנשמה המפעפעת בתוכי, שואפת לעוף - הכי גבוה,
תודה שנתת בי עיניים שרואות מהלב וללב, ואבחנה דקה - כדי לשים לב,
ויכולת הכלה ואומץ כדי להבין ללב.
וכישרון להביא את כולי לידי ביטוי, לגעת בלב..
ברוך אתה אדוניי (ולא נאמר אדוני ביחיד על אחד ששולט בי אלא אדוניי לרמוז שיש כמה ששולטים בי והמה:)מ.ל.ך (מח, לב, כליות)
חי(כלומר חווה את החיים)
וקיים (ומקיים את מה בתוכם שמבין שראוי להתקיים)
שהשבת בי נפשי בחמלה (שבכל פעם שאנו מגלים חמלה, בין בתוכנו כלפי האחר ובין בתוך האחר כלפינו, יש בזה "השבת נפש" - משב אנרגיה שנכנס פנימה ממוסס קושי, כמו "נופש" קטן מהצער)
תודה.
מקווה שלא תביני לא נכון. זה הניסיון שלי שבחרתי לשתף אותך בו.
לא מנסה לומר דבר על האמונה שלך. רק על זו שלי.
"ליד הכל, עם הכל... אולי בגלל הכל"
המילים האלו צצו יום אחד, בעודי על הברכיים..למה ליפות?
אפילו ברכיי לא החזיקו אותי יותר –
לחי רטובה על רצפה קרה ועיניים שכהו מעייפות,
בוהות, כבר לא מבקשות לעצמן דבר.
משהו נע מולן. מולי.
נחיל נמלים קטנטנות, שחורות, לאורך הקיר, שורת חיילים מסודרת צועדת בסך,
מגיעה לחריר בפינת הרצפה – נעלמת, ושוב ושוב הן יוצאות, ללא לאות, מוצאות גרגיר ומובילות אותו ועוד אחד. איזה חיים... כמה זמן חיה נמלה? תהיתי (בתנאי שאף אחד לא דורך עליה זאת אומרת, חייכתי בהומור שחור).
מצאתי עצמי מתרוממת לישיבה מזרחית, מגלה סקרנות, מתקרבת, מביטה בקפידה, מנסה לראות הבדלים ביניהן – ללא הצלחה. ובכלל, באמת, כמה זמן חיה נמלה?
וכמו התעוררתי מהיפנוזה עמוקה, התנעררתי, חוזרת לעצמי
שיהיה לך קל יקירתי (ואם אפשר אז גם לי) לא סתם קל, קליל ממש – חסר מאמץ.
נוטף דבש (מבלי שאפילו תצטרכי לרדות אותו
)
נ.ב.
כמ התגובות יש לפוסט הזה - סחטיין עלייך!
וכמו התעוררתי מהיפנוזה עמוקה, התנעררתי, חוזרת לעצמי
וגיליתי שמשהו בתוכי, משום מה, מרגיש... תודה.ליד הכל, עם הכל.. אולי בגלל הכל. אופטימיות זהירה.שיהיה לך קל יקירתי (ואם אפשר אז גם לי) לא סתם קל, קליל ממש – חסר מאמץ.
נוטף דבש (מבלי שאפילו תצטרכי לרדות אותו
)
נ.ב.
כמ התגובות יש לפוסט הזה - סחטיין עלייך!
ולעצם הענין עצמו
אינני מכירה אותך, מעולם לא הייתי בלופט , לא נמנתי על חוג חברייך וידידייך הרבים.
אבל קראתי את הפוסט הזועם הזה..
מה שזה גרם לי זה לפשפש במחשב ולמצוא את אגדת העם הישנה נושנה ולהביא אותה לפה..
מקווה בכך לתרום לך משהו
עקבות בחול עקבות בחול הוא סיפור עם אשר מעביר לנו מסר רוחני אודות אלוהים, ואודות האדם. לא ידוע מקורו של הסיפור ושם כותבו.בסוף ימיו לאחר מותו סוקר אדם את חייו לאחור ביחד עם אלוהים.
לאחר סקירה זו אומר האדם לאלוהיו
: אם אני מביט אחורה לאורך חיי,
אני רואה שני זוגות עקבות בחול של עברי,
העקבות שלי כשאני צועד את חיי,
והעקבות שלך, אלוהים שצעדת לידי,
ותמכת בי לאורך הדרך.אבל, אלוהים,
מוסיף האדם… בתקופות הקשות ביותר של חיי,
אני רואה רק זוג עקבות אחד בחול, …
מדוע אלוהים בתקופות הקשות ביותר,
בתקופות שבהן הייתי צריך אותך לידי יותר מכל,
מדוע דווקא אז נטשת אותי ולא צעדת לידי??עונה לו אלוהים:
אכן בתקופות הקשות והאפלות ביותר בחייך יש רק זוג עקבות אחד בחול… העקבות שלי, כשנשאתי אותך על כפיים….. קורה לנו שדווקא בתקופות קשות אנו מאבדים את האמונה, חשים שננטשנו לשאת את סיבלנו לבד… האמנם?? פעמים זהו חלק מהשיעור , פעמים זאת בחינה של האמונה, ופעמים חלק מהבחירה של הנשמה שלנו חלק מהקארמה שלנו מגלגולים קודמים.שבת שלום
דורית
חה חה...
את לא הבנת אותו..
הוא חושב שהוא אלוהים...לכן רואה את ההתנצחות כאילו איתו את מתנצחת..
צביקה יקר,
הכל נפתח עכשיו
אני ממש יכולה להרגיש את זה.
הכל.
חיבוק אחד ענק, במיוחד בשבילך. בשבילנו.
אכן, מבפנים לגמרי
אל האור שבחוץ.
תודה על הלב שהצטרף למילים
ואני חזקה יקירה. מאוד.
כי אם לחיות או למות
אני חיה.
בגדול.
תודה.
"יש לו דרכים משונות לומר לך שהוא אוהב..."
את יודעת יפה שלי,
זו תכונה שקבילה בעיני לאיש ארצי. לא לאלוהים.
לא סתם מקובל לומר "טעויות אנוש".
מצטערת. אלוהים לא יכול לטעות.
אולי בגלל זה, אני כל כך מתקשה, הפעם, שלא כהרגלי, לסלוח.
תודה גדולה על המילים האלה, כולן
בעיקר ממך.
זכות גדולה הייתה לי להכיר אותך בתקופה האחרונה, שם וכאן.
מקווה שזו רק התחלה. בכל ליבי מקווה.
מחבקת.
אני מסוגלת להתמודד יקירה
בזה הוא לא טעה.
מילים טובות השארת לי
חיבוק של מילים
כמוך
מחבקת
ועוטפת
גם מרחוק.
המקום ההוא, רחוק ממני כבר.
עמוס בונה לי מקום חדש :)
הוא גבר נאורי.
אבל לא גבר גבר.
כל כך לא.
אני אוהבת אותך עופרה,
אני חושבת שאת יודעת את זה.
אולי אפילו הרגשת את זה,
בחיבוק ההוא, אז.
אני צעירה ממך
בשנה שנתיים, (אבל מי סופר)
ולכן אני מקשיבה לך
כשאת כותבת לי
ושותקת.
אולי.
אולי יבוא יום
ואסלח.
הפעם הוא הקשיב אקי.
בחיי שהוא הקשיב...
יקירה,
מקור הכעס אינו נקודה ספציפית זו או אחרת.
העזיבה את ה"לופט" הייתה בחירה בלב שלם של עמוס ושלי. כאן לא המקום לפרט מדוע ולמה. אני בטוחה שתביני. אין לנו יותר קשר עם כל המתנהל במקום ואין אנו מעוניינים להמשיך שם, בשום פורמט, כזה או אחר, מסיבותינו שלנו.
הכעס אחר לגמרי. הכעס הוא מבט לאחור, על התנהלות חיי.
לא התחשבנות של X או Y. בכל זאת, ההוא מלמעלה...את יודעת.
איני מפקפקת לרגע בקיומו, זה בדיוק העניין. אחרת, לא הייתי טורחת להגיע, עד מעלה...
אני פשוט... בוחרת להמשיך הלאה בחיי, בלעדיו לידי.
תודה שבאת יקירה.
עוד נפגש. אני יודעת.
לטל, 'דינורה':
הגעתי בעקבות המלצתה של גל מ'הקפה' - "שיר אביב" - שהתייחסה ובאופן חם ואוהד, ליצירה הזו שלך. בפוסט שלה שגם הוא מומלץ ומאוד: "אלוהים מחייך.. ". לאחר שקראתי, אני סומך את שתי ידיי.
המקוריות כאן באייטם שכתבת וערכת היא בלתי-רגילה. ונטילת החופש לקחת נושא כה כבד, מה זה בכלל 'ההשגחה האלוהית' הזאת שכל כך הרבה פעמים כשלה ומה היא שווה, באופן כתיבה והגשה כה מרתקים, של פנייה ישירה ובלתי-אמצעית.
יכולת לכתוב מאמר מלומד, מתריע ומתרה ומלא-זעם מדוע אלוהים שתק לעזאזל בשואה. נתן ידו (הרי הוא שולט על הכול... לא?) לחורבנה והשמדתה ומחיקתה מעל האדמה של כמעט כל יהדות אירופה. פולין מנתה ערב מלחמת העולם השנייה יותר משלושה מיליון יהודים, שחיו בה בשקט יחסי תקופה של כאלף שנה. נותרו כשלוש-מאות ושמונים אלף יהודים בלבד שרובם היגרו מבית-הקברות הזה, אחרי הבסת הנאצים והשחרור של מי שנותר במחנות ההשמדה על ידי בנות-הברית.
אבל לא: עשית הרבה יותר בחכמה. כתבת רק מה 'ההוא' שיושב שם אדיש עשה לך, או נכון יותר, איך התייחס אלייך, ויותר נכון, לא שם עלייך כי את בכלל לא בראש שלו.
דבר אחד - רק אחד - שהיה חסר בסיפורך המרתק שלך, הוא שאלת מיליארד הדולר: מה הייתה תשובתו של אלוהים לנאום הארוך שנשאת בפניו.
כתבה מומלצת, מעולה! וגם מבחינת האירוניה, הסרקאזם, שעשויים בטעם.
כמובן שכיכבתי.זהו המעט מהוקרתי לך, כיוצרת.
יורם
ונשאר רק להמריא לפסגות חדשות .
מה שאפור הזקן אמר.
וואחד שיחה "דפקתם".
מאחלת לך שתגיעי לפסגה חדשה במהרה!
טל דינורה היקרה . קראתי בשקיקה את שיחתך עם ה'. אהבתי מאד את ההתאבקות בסגנון חופשי הזה שלך. מעבר לזה מתוקתי, אם לא מאמינים שה' קיים. לא מחפשים אותו ולא נפרדים ממשהו לכאורה. אלא, אם מאמינים שהוא קיים. ואפילו מצילחים להפגש איתו. לצערי אני מבינה שלא תהיו בלופט יותר? ואולי זה אחד ממקור הכעס? בכל מקרה אולי, זה סוג של שכר לימוד ש"פוטר" אותך מלשלם בדרך אחרת. ואולי אפשר למצוא דרך אחרת יצירתית של תשלום על יחצון ערב אחד בלבד ואו דומה.
לסיכום , חשבתי שכדאי יהיה להאיר את הזויות האלה גם. נשיקות , כוכב מנצנץ ובהצלחה.
טל יקירה
רבים הגיבו בזמן ומיד
חלק על אלוהים
אחרים על הטקסט המרגש
מן הסתם לא סתם יעלי הגיבה ראשונה
אני שהגעתי באיחור הבנתי כבר מהמילה השנייה
זכרי כי כשנסגרת דלת אחת ,נפתחות דלתות רבות
ונשאר רק להמריא לפסגות חדשות
טל היקרה,
יצא לנו להפגש פעם או פעמיים, את מקסימה.
קראתי את שכתבת - נותרתי ללא מילים על הכתיבה היפה, החדה, הכתובה מבפנים
יודעת על מה הכעס
יודעת מה את רוצה
ליבי איתך
כמו עוד הרבה לבבות כאן בקפה ובחיים בכלל.
חיזקי ואימצי.
סיגל.
טל יקרה...
קראתי ושוב קראתי,
יכולת הביטוי שלך כל כך מדהימה
שאפילו אלוהים לא יכול להשאר אדיש לה.
אני מאמינה שהצלחת לזעזע אותו
ושאחרי שהוא קרא... הוא ירצה
לתת לך את כל צבא השמיים
ולא רק כוכב אחד בודד.
מוכר לי הכאב הזה.
הפוסט הראשון שלי, שנכתב לפני שנה
היה: מכתב לאלוהים,
וגם אני ערכתי איתו סוג של התחשבנות
והטחתי בו מילים כואבות, מילים כאובות.
חשבתי שהגיע הזמן שמישהו יגיד לו
את האמת בפנים, ושבניגוד לא-ב של תקשורת נכונה,
הרי שהתקשורת איתו היא חד צדדית
ושהוא רק מכה ביתר שאת במי שמעז לערער
על שלטונו המוחלט.
שלכאורה הוא נותן את הבחירה,
לבחור אם להאמין בו וללכת בדרכו,
אבל הוא מפרט את כל העונשים הקבועים בחוק (שלו)
אם לא נעשה זאת,,
כך שבעצם אין כל כך זכות בחירה.
הוא מחנך לפחד, לא לאהבה.
זה מה שכתבתי שם פחות או יותר.
ומוזר... באותו היום בדיוק,
קיבלתי למייל שלי בנטוויז'ן מצגת שהיתה
כמו מכתב תשובה ממנו
ושם הוא כתב... שהוא נמצא שם לכל הדרך,
רק שאני לא רואה אותו, אולי לא מסתכלת,
אולי לא מזהה....
שכל פאר הבריאה... הפרחים, הפרפרים,
כל איתני הטבע - כולם עבורי, כולם לכבודי.
שהוא מנסה למשוך את תשומת הלב שלי
בכל דבר... ושרק אסתכל ו... אראה.
זה היה סוג של זעזוע... לקבל את המצגת הזו,
אבל עדיין לקח לי חודשים אח"כ לעשות שולם איתו,
אולי זה היה בשלב.. שהפנמתי כמה אמיתות.
אני מניחה שכל אחד מאיתנו, בדרכו,
מרגיש כמו סוג של איוב. מקבלים מכה אחר מכה,
ושואלים: עד מתי?
והתשובה היא כנראה, עד שנחליט ש-די,
לא משתתפים במשחק הזה יותר.
לוקחים אחריות מלאה על עצמנו,
כי בצר לנו... עדיין הוא הדמות היחידה
שאנו מתפללים אליה.
מחבקת אותך טל. מדהימה שאת.
חושבת שגם הוא מחבק אותך... בדרכו.
כן...יש לו דרכים משונות לומר לנו שהוא אוהב...
קראתי והרגשתי wowww
וחשבתי לעצמי
כל זה בתוך טל?
כל הכעס הזה?
בתוך האישה היפה הזו
וכל כך עדינה
אבל גם כל כך חזקה
כי ראיתי!
הוא שפיטרת אותו העניק לך כלים
כי ידע שאת מסוגלת להתמודד!
התעייפת?נוחי,קחי את הזמן,
ואז תקומי כמו שרק את יודעת והמשיכי הלאה
כי יש לך את זה בגדול!
מחבקת חיבוק חזק
וחבל שלא נתראה שם עוד כי חלק גדול מזה ,זה את!
אני בטוח שאם הוא גבר
הוא חיכה לפגישה אתך בכיליון עיניים
כוכב יפיפיה
מגיע יום, ואיני יודעת לומר לך מתי הוא מגיע, שמגיעים לסליחה.
סליחה לאלה שפגעו בנו, או שאנחנו נפגענו מהם.
סליחה לעצמנו על שסבלנו כי נפגענו כל כך.
ושכסולחים החיים נהיים הרבה יותר יפים.
באהבה
עופרה
כשאת כועסת
אלוהים לא מקשיב
מחזק את ידייך
אקי *
תודה על שבאת.
אוותר, ברשותך על הניצוץ האלוהי...
אכן. היה חד הפעם.
תודה :)
את הרבה יותר קרובה ממה שאת חושבת יקירתי.
הרבה יותר.
ואכן... אני יוצאת למסע.
לכי תדעי, אולי אגיע אלייך בדרך... :)
תודה לך :)
כמו תמיד,
הכל כתוב בין השורות יקירי.
כמו תמיד,
הכוח הגדול עולה מתוך הכאב הכי עמוק.
חיבוק ענק.
טל
על חוף הים הזה
באמצע של לילה
זורח ירח
ומאיר
מגבת גדולה ולבנה
מזוודה ריקה זרוקה על החוף
ושלוש נשים
צוחקות
כאילו אין מחר
אולי באמת לא יהיה מחר
כרגע
זה לא ממש משנה להן
כרגע
הן
מאושרות
LOVE YOU.
ילדה יקרה שלי,
אכן, העולם שחלמנו עליו
והעולם בו אנו חיים
אינם אחד.
מצד שני אהובתי,
אנו יכולות
לבחור להקיף את עצמנו
באנשים שיהפכו את העולם שלנו
לזה שחלמנו עליו.
הדרך שמחכה לך אינה פשוטה, לא אשקר לך
מצד שני, יש בה הרבה חיוכים, המחכים להיאסף.
והקשיים?
אל דאגה ילדתי,
אני מבטיחה להיות שם, ממש על ידך
בכל רגע בו תזדקקי לי.
גם אם לא אוכל לתקן הכל
תמיד יהיה לך מקום בטוח להניח בו את הראש.
מיליון חלומות מחכים לך על מנת שתגשימי
לפחות מיליון חיוכים
לכי ילדונת, אל דאגה.
אני שומרת.
אוהבת אותך. המונים.
טל.
לכי על זה יקירתי.
אגב, לא חייבים לבן... :)
אכן.
אני אסתדר לבד.
תודה גדולה על המילים
ועל האמונה.
עמוס יקר שלי,
קראתי את תגובתך מספר פעמים.
בפעם הראשונה איתך בטלפון ופעמים רבות אחר כך.
בתחילה חייכתי. אתה יודע לחייך אותי. אתה הלא מכיר אותי.
הלילה, חזרתי אליה שוב ומצאתי עצמי דומעת.
איני דומעת כמעט לעולם.. אתה יודע גם את זה.
לא קל לגעת לי בבפנים של הלב.
התגובה הזו, הרווחים בין השורות של המכתב הזה
ה"עמוס" שבין כל ה"עמוסים" שכולם מכירים
השילוב הזה
גרם לי להבין שאני ברת מזל.
ברת מזל שזכיתי בחבר שכמותך.
הדמעות האלה, שהעלית בעיני,
הזכירו לי כמה אני אוהבת אותך
כמה שה"יש" שיש לי, ראוי להערכה מחודשת.
אם היית לידי עכשיו הייתי מחבקת אותך. חזק.
ואם נגרמה הנאה מהקריאה,
נאמר דיינו.
:)
מה שחשוב הוא
שהלב קל יותר עכשיו
ובעיקר שלם.
בעיקר.
חשוב גם שבאת. קראת וליטפת את המילים.
לא פחות חשוב.
תודה קובי.
קיקי יקרה,
אוהבת אותך. לא פחות.
לוקחת את המילים האלה שלך. כמשאלת יומולדת.
מבטיחה פוסט אופטימי אחריו.
כי יהיה על מה.
לא יודעת מה. אבל יהיה.
ככה החלטתי. עכשיו. בזכותך.
חיבוק גדול.
בחיי שיש אלוהים בשמיים גגו
רק שאני בחרתי להשאירו שם,
לפחות בשבילי.
תודה על השיר.
תודה עליך, פה אצלי.
חסר לי החיבוק שלך.
אוטוטו מסדרת לך סיבה להגיע למקום חלופי.
היום אני יכולה לומר לך
שאני יודעת
שהכל יגיע.
בקצב שלי
אבל יגיע.
בקצב שלך, יגיע גם לך יקירה
הכל. לא פחות.
יכולה לבד. הכל.
עד הסוף של העולם ובחזרה.
ואתה.. תודה שאתה מאמין. :)
גם אני חייכתי. הרגע ממש, למקרא תגובתך.
תודה רותי. על חיוך רגע לפני בוקר.
תסלח, אל תסלח,
ממילא לא באתי לבקש מחילה.
באתי, על מנת ללכת.
ואתה ברוך... אתה תחסר לי.
מזל שאוטוטו יומולדת ועמוס כבר דואג לי להזדמנות להפרד ולקבל חיבוקים "על אמת"מכולם.
בלי לופט אבל עם המון חום ואהבה.
כי בית זה איפה שיש אהבה. כל השאר כבר לא חשוב.
אוהבת. מאוד.
אני מחכה לך גל.
מאוד. להפגש, לדבר ובעיקר, להשלים את שלא הזדמן לנו אז...
כי את את. השאר לא משנה לי אהובה.
את, לעומת זאת, כן.
אני אוהבת אותך.
טל
ואכן, אקח לי את זכות הבחירה
ואמשיך לי הלאה. בלעדיו.
תודה גדולה על בואך.
יודעת את חברה יקרה שבכל אחד ואחד מאיתנו יש את הניצוץ האלוהי וכאשר אנו נמצאים כאן בגוף שהרי החלק שלו מהאור הגדול נימצא תמיד איתנו ובתוכנו כך שאין כל דרך ואפשרות לעזוב את מה שמצוי בנו ובתוכינו -
וכחומר להבנה לחשיבה ולמחשבה.
תבורכי המשיכי לשתף בהגיגי ליבך ובדרכך .
תודה רבה על הפוסט.
שבת שלום.
טל יקרה שלי.
כמה פעמים היום שאני קוראת ,באה והולכת.
כמו תמיד את נוגעת בי. הפעם לא רק שנגעת
אלה היה בכך הרבה יותר...יכולתי לראות בדיוק את התסריט.
גם לי הייתה פעם שיחה איתו פעם נורא מזמן...
גם לי הוא נראה כל כך ציני...ראיתי גם אני את החיוך שדברת עליו.
את יודעת אני רחוקה ולא כל כך מעורבת בחיי הקפה
ואני לא יודעת כלום אך יחד עם זאת אני מרגישה שאני יודעת המון....
ודווקא בגלל שלא שמעתי מאום.
קראתי כאן את התגובות ...תמרה צודקת קחי מזוודה או קונטיינר
וצאי למסע.
יפה שלי אני איתך, מחבקת חזק חזק ותדעי שהדלת אצלי פתוחה.
טל האחרת(-:
כתבת מדהים, אמרת המון.
בין השורות שזור הרבה יותר. אם הייתי יושב בלשכתו בזמן השיחה, הייתי אומר שבינות לכאב שזורה התקווה.
אוהב אותך, מחבק בירוק
דני
באתי שוב לחבק אותך
לנשק אותך
להוקיר אותך
לראות את הגדולה שבך
את האומץ
את הכשרון
את הכתיבה המופלאה
(כן אני מקנאה)
באתי עם כוכב,
לא מי יודע מה,
אבל החשוב הוא שבאתי
לעזור עם המזוודה של תמרה
לעזור לך
לארוז הכל להכניס הכל למזוודה
ואנחנו בדרך לים
לצבוע הכל בכחול ולהשליך לים
ואז אחרי שנטבול במים הקדושים
במים הקרים
אחרי שנשטוף את עצמנו
אני את ותמרה
נתעטף שלושתנו באותה מגבת
גדולה ולבנה
וניטהר.
שלושתנו.
המזוודה חוזרת הביתה ריקה
בכל מקרה.
אני כאן עבורך
אֵני טיים.
טלוש מאמי שלי...
לרגע באצמע המתח של הפגישה עלה בי חיוך אישי שלי ושלך
בתחנת דלק ב5 בבוקר לאחר ערב מתיש:)
טלוש - אמא/אחותי שלי,
ככל שאנחנו אוכלות יותר תירס ביחד יותר קשה לי
לדמיין אותך כואבת רק בשל תכונותייך (שהלוואי והיו לכל אדם בעולם) -
יושר , אמינות , נתינה לזולת - למדנו כבר שהעולם הרבה יותר
אכזרי ממה שאמא לימדה אותנו כשהיינו קטנות..
לא כל מה שמספרים לנו זו האמת השלמה ולעיתים אף שקר מוחלט.
הרגת אותי בערב בשישי הזה -
הדמעות יוצאות מעצמן ומסרבות לחדול ממעשיהן!!
יקירתי ,
שתהיה לנו שבת שלום!!
אוהבת אותך כמו אמא, אבא אחות וג'ימי ביחד!!!!
שלך תמיד!
יעלי.
מרגש.
כתוב מקסים ונוגע.
בהצלחה בדרכך החדשה
האמיני בעצמך וביכולותייך ואל תוותרי על עזרתו.
יעזור ,טוב.
לא יעזור ,גם טוב.
את תסדרי לבד.
ואם הרבה חברים שאוהבים אותך מאוד.
יז בסיוון התשס"ח
.
א ל ו ה י ם
לשכה
.
לכבוד
טל
הידועה בכינויה "דינורה"
.
הנדון: סיכום פגישה
.
.
להלן סיכום פגישתנו ה"לא מתוכננת" מיום יז בסיוון התשס"ח:
.
1. אני שמח שהתייצבת לפגישה. דרך אגב, לבן די מתאים לך.
2. לא איבדתי אותך, עובדה שבאת. מבטיח לך שגם את לא תאבדי אותי.
3. "אני שומע" משמע "אני מקשיב".
את האמנת, גם אני. בואי נסכם שלא נפסיק להאמין.
4. שתקתי. כעסת. למה?
תנסי לא לכעוס. לא עליי, לא על אף אחד אחר.
מה מביא הכעס לחייך...?
הוא רק גורם לך להכניס אלייך רגשות שליליים בגלל משהו שאחרים עשו.
5. את רואה יותר מדי תוכניות ריאליטי בטלויזיה.
שם, כדי שמישהו ינצח, הוא חייב לדרוך על האחר. כל הישג, הוא בהשוואה לאחרים.
לא כך זה תמיד בחיים.
אבל אם כבר להשוות, תשווי לכולם.
6. דרך אגב לגבי התחת שלך במקרה עם הפנצ'ר באיילון צפון... טוב נעזוב...
7. אם רצית להיות בטוחה, אכן חייכתי למשמע דברייך. אני רואה גם את החיוך שלך עכשיו.
ובעוד רגעים רבים בחייך "הקשים". תחייכי ואני אחייך איתך.
8. אני רוצה לומר לך שאת טועה בכמה דברים קטנים.
את חושבת שאנחנו לא קרובים, אין כימיה, אין תקשורת
אבל עשית את כל הדרך ובאת
לתַקְשֶׁר
להתקרב
אולי אפילו לחפש את הכימיה
9. את כועסת, אבל שלמה.
אם את שלמה, תניחי לכעס, הוא כבר מיותר, הוא כבר לא נחוץ.
10. את מבקשת ללכת
לאן? ממי?
11. את מבקשת אושר, חיוך חברים ואהבה.
הם נמצאים אצלך, הם מסביבך
את רק צריכה להביט, רק צריכה לגעת, רק לאהוב, רק לאפשר לאהבה לגעת בך.
12. ואם מותר לי לבקש גם בקשה אחת ממך,
אז רק רציתי לבקש שתראי את מה שיש לך. לא את מה שאין.
רק כך תוכלי לדעת שלא איבדנו האחד את השנייה.
פעם שלחתי לך את סבתא שתשמור עלייך
פעם שלחתי לך את גוזלייך כי לאהוב ולהביא לך אושר
אני שולח לך חברים שיקיפו אותך
וגם שולח לך חיוכים. שלי ושלך.
.
.
לסיכום, אני מבקש לאחל לך יום הולדת שמח.
.
.
ב/ עמוס
מרתק, יש לך את זה !
לא נראה לי שזה במקום להיכנס לעומקו של דיון
אז אסתפק בהנאה שנגרמה מהקריאה .
נ.ב.
לדעתי הקטע של הוידאו (למעלה) הוא דיי נכון אממה ? זה לא מתבצע ב ON-LINE
ולא הוא אחראי על הקטע אלא המדריכים שלך אבל זה לא לעכשיו
"האמת שמרה עלי"
וזה מה שחשוב, לא?
לקרוא אותך זה חוויה
תודה
קובי
אוףףףףףףףף! עד שהתגלגלתי למטה,
לקח קצת זמן, אבל היה שווה על מנת לכתוב
לך רק זאת : אני אוהבת אותך!!!
אהבתי את ההתעקשות על הפגישה עימו,
(ואפילו לא היה תור...)
אהבתי את המילים שאמרת לו בפרצוף!
אהבתי את העוצמה שבמילים שאמרת לו בפרצוף!
מבלי להשתהות אפילו רגע אחד לתשובה...
ואני בטוחה - מה זה בטוחה! משוכנעת ,
שבקרוב הוא יאחז בידך, יתן לך קצת מהטוב
שהוא מעניק .זו תהיה התשובה שלו.
והפוסט אחרי יום ההולדת יהיה
פוסט תודה על שהקשיב לך..
מילים: יורם טהרלב
לחן: דני סנדרסון
חיפשתי אותו בגיטר
חיפשתי אותו בעינייך
חיפשתי אותו במיטה
אלוהים אדירים, איפה תסתתר?
אלוהים אדירים, איפה תסתתר?
תסתכל מתוך הסדק
אם יש צדק אז איפה הצדק
נו כבר, תרד אלוהים ותראה
זימרתי אליו בגיטרה
גם את כבר זימרת עם כולם
ואם את עדיין לא הרה
אז יש אלוהים בעולם
אלוהים אדירים...
אני קשור לאלוהים כמו תלוי לעץ
רציתי לדבר איתו, אבל החוט לוחץ
אם יש אלוהים בשמיים
הוא בטח יסלח על החטא
ישתה לכבודנו לחיים
אולי הוא מקשיב באמת
היי
טל היקרה
השארת אותי ללא מלים
קראתי בהתענינות רבה
והאמת גם אני ההיתי רוצה פגישה אחת ושאלה
אם אלהים
אבל אלו דברים שכנראה עדין לא יכולה להעלות על הכתב
יבוא עוד יום שאשתף את הקוראים בפוסט הזה
ולגבי האהבה אצלי היא גם לא היגיעה עדין
מקווה שהיא תגיע בקרוב גם בשבילך
וגם עבורי
את כותבת ממש יפה
שהייה לך סוף שבוע רגוע וקסום
והמון אושר
טלי
טל,
נראה שעברת משברים בחייך,
אם היית צריכה ללכת כל כך הרבה עד אלוהים אישית\ כדי להגיד לו שאת עוזבת אותו.
כוכב חיזוק נתתי לדרכך החדשה. עכשו אני לפחות יודע שיש שם מישהו.
אז עם אלוהים או אם אלוהים, או בלי,
שתהיי חזקה בהמשך דרכך. אני מאמין שתצליחי, אם הלכת עד היום בלי שהתייחס. את יכולה לבד.
יואב
יכולתי להישבע באלוהים, שמתחת לפרצופו הקפוא הוא חייך
אני נשבעת לך שהוא חייך..בטח חייך...את יצירה חד פעמית.....לא יצאו לו הרבה כאלה..אז שלא יחייך???
אני חייכתי...וואו..את גדולה....
33 לא טלפון...נאדה?? לפעמים....הוא שוכח...סנילי כבר...
אהבתי
רותי
אני סולח לך
ילדתי
סולח על מילות הכפירה
סולח על מחשבות הנטישה
סולח על לילות ההפקרות
סולח על חוסר הצניעות
סולח על אכילת השרצים
מוחל על הכל!
ועכשיו ילדתי...
חזרי לעדר
ותעשי
בההההה
בההההה
עם שאר הכבשים
:-)
"יכולתי להישבע באלוהים, שמתחת לפרצופו הקפוא הוא חייך"...
אוף ילדה שלי..
יש לי כל כך הרבה מה לאמר לך.. אולי לא תאהבי את זה ואולי כן..
בחרתי את המשפט הזה שכתבת למרות שהוא נראה הכי שולי.. אבל הוא לא..
את יודעת למה הוא חייך?? כי את אחת מהנבחרות שלו.. את זו שהוא, ריבונו של עולם, בחר בך מכולם.. ורק שלא תרגישי לבד.. גם אני אחת מאלו..
הוא, אל עליון, נותן לבחיריו את הנסיונות הכי קשים עלי אדמות.. יודעת למה??
כי הוא יודע שהם יכולים לעמוד בהם.. יקירתי.. יש לי משנה סדורה על כך, וכשניפגש, נשחח על כך. אולם בקצרה: לכולנו יש BLUE PRINT שאנחנו, כן אנחנו כתבנו.. את שכחת שכתבת אותו.. יום אחד, וכן, יגיע היום הזה בסופו של דבר, אנחנו נשב מעלה, בינות המלאכים, ונצחק על הכל.. על עצמינו, על פחדינו, על חוסר הבנתינו.. זכרי: אנחנו בחרנו לפני שירדנו בגלגול הזה.. אני נשבעת לך שאני יודעת.. אולי אכתוב פוסט על זה, על ההתגלות שהיתה לי.. לא טל, אני לא הזוייה.. הספקת להכיר אותי דרך הבלוג שלי ודרך פגישה חטופה..
רק דבר אחד אני מבקשת ממך.. ואל תפטרי אותי במשפט: "אני כבר זנחתי אותו"..
אני מבקשת שתחכי קצת.. תחכי לי שאגיע.. מגיעה בשבוע הבא.. גל
קיבלתי את מילותייך הטובות.
כולן. גם ההן. אני מתקשה להגיב. העוצמה והכנות הזו, חדשות לי.
אני יכולה להשתהות כדי להסכים?
בטח...
שיהיה לך סופ"ש טוב רגוע ושלו...
בחיאת תמרה,
לא נכנס לי הכל במזוודה אחת.
הרגת אותי.
וואו.
אני מניחה שתודה. מבויישת.
קיבלתי את מילותייך הטובות.
כולן. גם ההן. אני מתקשה להגיב. העוצמה והכנות הזו, חדשות לי.
אני יכולה להשתהות כדי להסכים?
תודה :)
תודה. פעמיים.
דומני כי טעית בבלוג.
קיים, בטח קיים.
ואני מחכה מיכאל.... מחכה.
אתה איש גדול יקירי.
גם פיזית.
אתה יכול לחבק אותי, לרגע, על אמת??
נשארתי.
עד הסוף. כי אני אוהבת את המילים שלך. את הישירות והאומץ.
את מכונת היריה הזו שאת כותבת בה.
"אלוהים הוא את"
את זה אקח איתי.
ברשותך.
אוהבת אותך...
ברוח הדברים, ברוח הכתיבה....הדבר שלא אוהבת , זה לקחת פוסט שאדם
טרח להוציא בו את נשמתו, ולהשתמש בו לשימושו הפרטי של אחר.
לא מצאתי טיפה של רחמים עצמיים בו....אפילו לא טיפה.
אהובה שלי
את יודעת שהלב שלי
קשור בשלך
ואני - קוראת אותך,חשה בתרעומת הפנימית שלך,בכעס,באכזבה ובעייפות .מכירה את זה כל כך טוב , הייתי שם כל כך הרבה שנים וגם בשנה האחרונה - ואת יודעת זאת.
כשאלוהים ברא את השמים והארץ, הוא ברא את האדם בצלמו, כלומר,צלם אלוהים נמצא בכל אחד מאיתנו , ז"א כל אחד מאיתנו הוא רסיס אחד קטנטן של אלוהים.
האלוהים - זה את!!
כל הכעס, התסכול, האצבע המאשימה, העייפות - שאלוהים הביא אל חייך , זה בעצם - את הבאת אל חייך.
זה לא קל להסתכל על זה.
זה פשוט מאוד
אבל לא קל כלל.
מוקירה אותך, על כך שכל פעם את פוערת את הפצע לרווחה קצת יותר, אני יודעת עד כמה זה מלא כאב. זה לא מספיק , אהובה. לפעור - זה מכאיב , אך לא עושה הבדל.
אם החלטת לצאת למסע - שאני נמצאת בו כבר זמן מה, אני איתך בו.
איספי במזוודה גדולה את כל שאמרת - ואנחנו יוצאות במסע של זמן אל העבר. כל פעם , המזוודה תהיה קלה יותר, אני מבטיחה!!
אבל המסע הזה - דורש ממך משהו. הוא לא כואב כלל.
המסע דורש ממך לוותר
- על זה שיש מישהו "אשם" בכל מה שקרה או בכל מה שיש
- על זה שאת צודקת לגבי משהו , ויש מישהו שטועה ( או להיפך)
- על זה שאת קרבן , וכל הדברים שקרו- קרו לך או עשו לך
- על זה שיש משהו/מישהו שהוא " לא בסדר"
- על זה שכל תכולת המזוודה היא " לא בסדר"
המסע הזה דורש ממך להרפות
לשחרר אצבעות שמופנות מחוצה אליך
לעגל אותן לחיבוק מלא- אהבה לעצמך
המסע הזה דורש ממך לומר-
אני אחראית לכל מה שקרה/היה
ואין בזה שום דבר שהוא " לא בסדר"
ואין בזה שום דבר שהוא " טעות"
ואין בי שום דבר שאינו בסדר
אני לא אשמה בדבר
רק אחראית!
אני גרמתי להכל
זה מה שהיה
זה מה שקרה
תם ונשלם
עד עכשיו היתה התאוריה
וכעת - הפשילי שרוולים
קחי את המזוודה
אעזור לך לסחוב אותה
מוכנה?
מעולם לא פקפקתי בקיומו
רק כעסתי
שאותי
הוא עזב.
נגעו בי המילים שלך.
יוסי,
אינני נוהגת לעשות כן, אבל אני נאלצת להפנות אותך לקרוא שנית את הטקסט. כמדומני לא הבנת דבר וחצי דבר ממה שכתבתי.
אינני מבינה כיצד אתה מכיר את "הנשמות" ו"הנפשות" הפועלות. בחיי.
שתי נפשות הוזכרו כאן. אלוהים ואנוכי. אותי אמנם ראית, אך המרחק בין "לראות" ו"להכיר" הוא גדול. מכאן, שאותי אינך מכיר. ובאשר לאלוהים... נו שויין.
"זו לא במה להתנצחות וחשבון נפש"? אינני יודעת למה אתה מכוון בדבריך, אבל חשבון הנפש היחיד שנעשה כאן הוא עם עצמי. ההתנצחות היחידה שנעשתה כאן היא עם ההוא מלמעלה.
והבמה? שלי לגמרי.
כך גם המילים שיכתבו בה. כפי שאחליט ואיך שאחליט.
תחושתי אומרת שכיוונת למקום אחר לגמרי בתגובתך. המקום ההוא, לא רלבנטי, בטח לא כאן, בפוסט הזה. עבורך הוא לא רלבנטי בשום מקום, אגב. לפחות לא בכל הקשור בי.
זו הסיבה ששלחתי אותך חזרה לטקסט.
תקרא. תבין. ואז תחליט אם להגיב. עניינית.
תודה.
ריגשת אותי ברמות
שלא ניתנות לתיאור במילים
שולחת לך חיבוק גדול
על היכולת להביא את התחושות הגדולות כ"כ
לידי ביטוי בכתיבה כ"כ מורגשת, מרגשת
חודרת ומכאיבה
}{
הי טל,
אני רוצה להתיחס למה שכתבת בצרופה לפוסט ולא לדברים עצמם...
אני לא יודע מה באמת חושב אלוהים... כל השיחות שלי אליו הן חד כיווניות... אבל אני יכול לומר לך שמתוך החינוך שקיבלתי - אלוהים "אוהב" שיחות כאלו. אלוהים אוהב את מי שכועס - כי מי שכועס יכול לאהוב, מי שגם יודע לכעוס - וגם עליו - הוא אמיתי.. והכי חשוב הוא אנושי...
וכזו את...
הופתעתי לקרוא כאן שאת מסיימת בלופט - אבל לא הופתעתי מעצם העזיבה. כתבתי לך על זה במייל פרטי - ובחרת שלא להגיב עליו. (מה שכתבתי עדיין בתוקף..)
אני מקדיש לך שיר שנותן לי הרבה כח ומבחינתי הוא מזמור תפילה אישי
מילה טובה
מילים: יעקב גלעד
אפילו בשרב הכי כבד
ידעתי שהגשם עוד ירד
ראיתי בחלום שלי ציפור
אפילו במשב סופה וקור.
אפילו ברחוב ראשי סואן
ראיתי איש יושב ומנגן
פגשתי אנשים מאושרים
אפילו בין שבילי עפר צרים.
תמיד השארתי פתח לתקווה
אפילו כשכבתה האהבה
חלמתי על ימים יותר יפים
אפילו בלילות שינה טרופים.
לא פעם זה קשה
אבל לרוב מילה טובה
מיד עושה לי טוב
רק מילה טובה
או שתיים לא יותר מזה.
שולח לך מילותיים טובות חיבוק ואהבה גדולה...
חייכת אותי בתגובתך. אני מבינה את הדשא ואת הירוק ועדיין.
מחבקת אותך. גם על המילים ההן, מ"שם"...
היא בכתה הרבה קודם,
לא נראה היה שלאלוהים זה הזיז בכלל.
על ההקשבה הזו,
שלכם,
תודה גדולה.
על החיבוק, של שבת
של יום חול
הוירטואלי והאמיתי
תודה ענקית.
זה כל מה שהייתי צריכה.
תודה בן בן.
אם כך, דיינו.
תודה.
יודעת.
שכמו רבים אחרים, גם את, מרחוק בלי מילים, יודעת, שמשהו קרה.
ואכן, לכל דבר סיבה משלו.
אני אחייך. מבטיחה. מהר מהצפוי. ואת תהיי שם. כדי לראות בעצמך.
מחבקת. חזק.
השארתי מספיק מילים לא?
אוהבת אותך סגוסטה.
אפשר בלינק?
כל כך מבינה אותך.
את המילים. את שביניהן.
אותך.
"לבוא חשבון"? לא יודעת. הספיק לי לשפוך שם הכל. ככה על הרצפה, בלי לנקות אחרי.
נשבעת לך. הספיק לי.
מחבקת חזק.
טל.
א-מ-ן...
אינני מחפשת ניסים.
את הכעס אשחרר, אט אט.
גם על השינוי הפנימי אני עובדת.
תודה על המילים שלך.
שבת קסומה.
אהבתי את הכתיבה שלך
שיהיה לך בהצלחה
חיבוק גדול בחזרה.
טל.
אל תקווי כי נמצא את הדרך.
נמצא את הדרך.
המילים שלך איריס. ממש כמוך, עוטפות ומחבקות, עד כי בא לי לגעת.
אני לא הולכת לוותר עלייך.
בטח לא בגלל כשל טכני זה או אחר, של מיקום.
תודה גדולה יפתי. על שכתבת ועל שלא.
תודה. על הכל.
עזוב.
אני עזבתי.
ואני אקבל מה שאני רוצה. האמן לי.
תודה, בכל אופן.
תודה.
"מה רבו מעשיך ה', כולם בחוכמה עשית".
אז לכל המפקפקים ולכל הלא מאמינים.
לכל אלה שמתלבטים ולכל אלה שבמילא שונאים.
"עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית,
שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה.
שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, (וְלֹא) גוֹרָלֵנוּ כְּכָל-הֲמוֹנָם,
(שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ).
וַאֲנַחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים.
הוּא אֱלֹהֵינוּ וְאֵין עוֹד אַחֵר, אֱמֶת מַלְכֵּנוּ וְאֶפֶס זוּלָתוֹ.
כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. אֵין עוֹד:
עַל כֵּן נְקַוֶּה-לָּךְ ה' אֱלֹהֵינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ,
לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן,
לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל-בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ.
יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי-לְךָ תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן.
לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ,
וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד.
כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ:
ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד:
וְנֶאֱמַר: וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל-כָּל-הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:
"שם מת אלוהים. שם אני התחלתי לחיות" כתבת.
אני, שלא כמו ניטשה, הותרתי אותו חי. למען אחרים, הזקוקים לו,
אבל התחלתי לחיות. בלעדיו.
טרם ראית את החיוך שלי. גם אני טרם ראיתיו. אבל הוא יגיע. אני יודעת.
תודה גדולה על המילים שלך. גדולה.
אז הוא קיים או לא?
ואני מאמין למרות איינשטין
שאלוהים או איך שתרצו לקרוא לו
כן משחק בקוביות...
מה לא הרגשת הרבה פעמים אושר?
לפעמים זה בקטנה...
חכי...זה יתגלגל לכוון הנכון...
נו, אז?
איפה הבעייתיות?
השארתי את ש' ות' כמעשר.
חוץ מזה, לקחתי רק עד הר' של האושר.
ההיא מה- GPS של אמריקה בטח יודעת את הכתובת לא?
יצאתי.
תודה.
כל כך הרבה נאמר ביננו.
שלמילים מזמן אין משמעות.
לאויר, לעומת זאת יש.
תנשמי אהובה.
אני כאן.
עניינית לפוסט הזה, לא.
הייתי שם לגמרי לבד.
תמסור לו שחבל שיגיע ללופט.
עמוס ואני כבר לא שם. החל ממחר..
אני לא בטוחה שהוא יאהב מה שימצא שם במקומנו.
טל
לפני התגובה שתבוא
רק רציתי להגיד לך ש......את פשוט אישה חזקה.
עם כל הרבה יתרונות
וכל כך הרבה לתת .
כן...התרגשתי לקרוא את מה שכתבת
וכן...אולי אני פחות מוכשר ממך..אבל חייב לקרוא שוב.
לנסות להבין את העומק של מילותייך...
אוהב אתך אשת חיל
גם שאת כאן..
גם שאת שם...
ובעצם...בכל מקום.
מחבק אותך טל.....נשיקה ללחי הענוגה שלך....ושוב חיבוק .
כי...מגיע לך!
הצלחת להכעיס אותי
הצלחת להוציא לי את הנשמה
הצלחת שוב להוציא לי את כל המישמש מבפנים
הצלחת לגרום לי לבכות מול המסף המפגר הזה, ועל מסכת השבת שלי
כמה חוצפה יש באישה אחת אה??????????
אז זהו..
הצלחת לגעת בי הכי עמוק שאפשר ואני אפילו לא מכירה אותך ריבונו של עולם (גם אם
שלחת אותו לחופשי) , אם אתה עושה את בכדי לנקות את שק הדמעו שלי,
אז לא תודה, יש לי משל עצמי.
(את טון המילים אני בטוחה שאת כבר תביני)
ועכשיו אני רגועה קצת ...מעשנת סיגריה , הקפה התקרר מזמן , דווקא לא רוצה,להתמקד בכתיבה ה"מיפלצתית" הזו שלך....את זועקת בכל כך הרבה פוסטים וקצת
קשה לעמוד בצד ולא לחוות איתך את זה, קשה שלא לומר לך אחרת...
ממקום של חוסר אמונה בעצמך לא תצמח אמונה באחר (זה שלי) , יש לך
בעייה שלא נפתרה בינך לבין עצמך, הוא -האלוהים שלי, שלנו, האישות הבילתי נראית
הזו, לא אמור לחלק לנו פרסים בגלל שאנחנו מאמינים או לא מאמינים בן,
הוא לא מכריח אף אחד, הוא גם לא מעניש, הוא בסה"כ אישות מכוונת, ומכוונת
רק לטוב.
אדם שמוצא את עצמו מאבד אמונה, או כועס על אלוהים, נמצא במקום לא פתור עם עצמו,
אי אפשר לתלות בו את תלאות חייך, אי אפשר לתלות בו את כישלונותייך,
אי אפשר לתלות בו את בחירותייך, את החלטותייך, הוא מכוון, ואדם שיודע ללמוד
מטעויות וכשלונות ולא חוזר לאותו מפתן דלת בכל פעם, גם לא מאבד אמונה
ולא כועס...אלא אומר תודה, ויותר מזה.
מה שבעצם אני רוצהלכתוב לך אחרי שפוצצת לי את הלב , אלוהים יהיה שם
במלוא עוצמתו ביום שתאמיני בעצמך, ביום שתחליטי שאת מחליטה לחיות
אחרת ממה שחיית עד כה, ביום שתחליטי לא לאבד את עצמך, ביום שתביני
שקיבלת את האהבה הכי גדולה שאפשר לבקש, היא לידך, ממש לידך,
עם מילים של אלתרמן , עם תסריטים מהוליווד ומחזות של שקספיר.
אלוהים הוא את....ברגע שעזבת את האמונה בו, ויתרת לעצמך ובגדול.
ואם נשארת איתי עד כה ולא כעסת, דעי שהכל נכתב באהבה לאישה שכמעט
לא מכירה .
שבת מקסימה שתהיי לך, שבת מפוייסת מותק
נ.ב פשוט התגובה הרשאונה היה בקצת שגיאו כתיב וחסרו בא משפטים:)
בגיל 32 קבלתי פגז לגוף
לא נותרה עצם שלמה
הייתי במתים ושבתי
אנני כועס אנני מתריס
את הכל אקבל באהבה
אני אוהב אותך בורא עולם
הסבל שלי מביא אותי למקומות
שאלמלא פגעתי בגופי לא הייתי מכיר
לקחת אותי לעולמך לאור הכחול ולרגע חשתי אותך אלוהים שלי
הכל הציף באושר וחמלה הייתי ציפור ברקעייך והשבת אותי לחיים
לא אכעס אדע כי בוודאי אנני זכאי להיות עמך אלוהיי התיקון עוד רב
אך כאן בן האנשים שטרם ידעו תחושת קרבה עלייך זה קשה
אולי הותרת אותי להעביר את המסר שאתה קיים שכל שכאן הבל וזמני
שאין גוף באמת ורק נפש שצריך שתסבול שתתענה שתשאף משם את האגו לעזוב כעשב שוטה
באמת אלוהי תפקיד קשה איך אסביר לתינוק שהפיטמה היא לא רק חלב אלה גם תשוקה
אך אלמד אותם כי מה שהם רואים זה לא ים כי אם טיפת שלולית בקערית של חייהם
אנא אלוהי שחרר אותי מכך.
"שנים אני מביטה מסביב. בודקת ככה, מידי פעם, את מערכות היחסים שאתה מנהל עם הסובבים אותי. לא בצרות עין חלילה, לא בקנאה. רק לשם קבלת מקור להשוואה. שנים שאני מנסה למצוא טיפה של הגיון במשוואות המסובכות, שאתה מניח על דלתי מידי בוקר ותהרוג אותי, אני לא מצליחה להבין. לעתים אני אף תוהה, אם שכרת עבורי צוות מיוחד שירכיב עבורי את משימות "ההישרדות" המיוחדות האלה"
הזכרת לי את המושג "הדשא של השכן תמיד ירוק יותר".
חשבת פעם איך הסובבים אותך מסתכלים על החיים שלך מבחוץ
ונעשים ירוקים מקנאה?
את אמיצה, אמיתית ומאוד מקסימה.
אל תשכחי את זה לרגע!!!
כוכב וחיבוק.
בלילה ההוא
שבו ראיתי אלוהים
ידעתי דברים
שלא יכול הייתי לפני
כי האלוהים התעצב
והזיל דמעה
הוא בכה
טל יקרה
מניח שזו רק אחת משיחותייך איתו
בטוח שיהיו לך עוד
תמיד יש עוד
גם איתנו, אלו המקיפים אותך (הקרובים והרחוקים והוירטואלים גם)
והמקשיבים במיוחד
לא חשבון נפש, לא רגע קשה
אבל בטח רגע של שיתוף, שלך והעולם
חיבוקקקקק לשבת
טל יקרתי הרבה זמן שאני קרוא את הפוסטים שלך לפעמים אני מתרגש לפעמים דומע כי את ליפעמים נשאר בלי מילים כותבת מהלב הכול כך רגיש שיש לך אבל הפוסט הזה כתוב אם כול כך הרבה שאלות ותשבות ככה שאני לא יודע מה להגיב עליו, אז אני יכול לאחל לך רק שבת של שקט שבת של אהבה ושבת קסומה כתוב מקסים...
טל יקרה...
קראתי,
כבר שבועיים אני מרגישה אותך תאמיני או לא,
מן תחושה שמשהו רוצה לצאת החוצה עצב,כעס.
טוב ששחררת פה על המסך....
ועכשיו אני מבקשת שתחייכי אני יודעת קשה ,
את חייבת לנצח את החיים ,חייבת להתחבר לעצמך לאהוב את מה שיש הכעס לא יוביל אותך לשום מקום.
כל דבר שקורה לטובה גם אם את לא רואה את הסיבה עכשיו.
ואלוהים נמצא בכל באינסוף ובכל דבר שבקירבתך רק היי אופטימית האמיני שהכל לטובתך, אלוהים נמצא בך את חלק מניצוץ אלוהי שקיים בכולם.
שולחת לך חיבוק,נשיקה אהבה וכל שתבקשי.....
ועצוב לי לקרוא את הפוסט.
אוווו
השארת אותי ללא מילים...
אפשר לקבל ממך את הכתובת שלו,
גם לי יש מה לומר לו....
והרבה....
ואולי לי הוא יענה...
את יודעת,
היחיד שהוא הסיר את השגחתו ממנו והתחר לו להפוך ל"פרי לאנסר" - הוא הנחש,
וקילל אותו: על גחונך תזחל, יהיה לך אוכל, אך כל מה שתאכל יהיה לו טעם של עפר...
אישית אין י בעיה עם זה, אך באמת לפחו שתהיה הבנה בינינו...
כי לזחול וכל פעם האוכל בטעם עפר, הרחי שזה מבאס, במיוחד כשאתה לא בטוח האם אתה נחש או שזה השהייה ארוכה של מימוש החוזה...?
אלוהים נמצא בפרטים הקטנים ....
ואם את יודעת לכתוב ככה אז יש אלוהים בתוך תוכך .....
ואת יודעת שהוא שם .
זה שבשמיים ....
ששולח לנו מצוות מלמעלה .....
ללבוש שרוולים ארוכים בקיץ ..
לא להדליק אור בשבת
הפרדה בין נשים לגברים ....
בשר חלב .....
חליצה .....
זה עיוות של אלוהים לפחדנים ......
זה לא אלוהים שאני מתכוונת אליו ....
זה סתם במקרה אותה מילה .........
אלוהים נמצא בריח של הטל בבוקר ..
ובכל טיפת גשם שמתנתקת מעלה ...
אלוהים נמצא בירח היפה שראיתי בשמיים ביומים האחרונים ...
שמת לב איזה ירח יפה היה .......?
אלוהים נמצא בחיוך של ילד בבוקר
ואלוהים נמצא בכשרון שלך לכתוב ככה .....
(או בכשרון שלי לעשות תכשיטים )
ובכל כשרון אחר ....
אלוהים נמצא ביכולת שלנו לראות ..להרגיש ..לרגש ..ולגעת ...
אלוהים נמצא בדמעות ......
שלפעמים הם דמעות של שמחה ....
ולפעמים של עצב ....
כן גם לי נדמה לפעמים שיש איזה תוכנית יקום זדונית לשבש לי
את כל מה שאני חושבת שנכון .....
אבל עם מי בדיוק אני יכולה לבוא חשבון ......???
אני ממשיכה בדרכי ......
ואני חושבת ששפיות הדעת שלי ....
זה אלוהים ....
טל, מתפלא שאת לא מודעת שיש באג רציני מובנה בתוכנה שהתקינו לו בראש.
את מצליחה לתאר תיאור מדויק של תחושותיך ורגשותיך כלפיו למרות הכעס והזעם
שלך כלפיו, אני מניח שהרויח את זה ביושר.
מקוה שלאחר ששפכת את לבך כאן ושם תצליחי להתגבר ולשים מאחוריך את שהיה
ותצאי הלאה לדרך רגועה יותר.
לעיתים נראה כי רק נס יכול לשנות מצבים הנראים עגומים
וחסרי תקווה. אך הבורא אינו מחולל ניסים, את השפע הוא כבר נתן.
זו המשימה שלך להתחבר אל מקורות השפע.
שחררי עצמך מן האנכויות, הקנאה, הכעס והרחמים העצמיים, במצעות
דחיית פיתויים שליליים.
ניתן לחולל כל נס בעולם החומרי, בתנאי שקדם לו שינוי פנימי בתוכנו.
שתהיה לך שבת קסומה, שופעת אור ואהבה.
יפה שלי
אוהבת אותך
מחבקת אותך
נשיקות...
טל אהובה
כל פעם מחדש את מצליחה לרגש במילותייך,
הפעם התעלית והותרת אותי בלי מילים ואוויר.
החיים הם סך החוויות שאנו מזמנים לתוכם,
היום התחלת דרך חדשה והחוויות שתזמני
אליה יהיו מלאות אור ואהבה.
את כל כך מיוחדת, באמת מיוחדת והוכחת זאת
לעצמך ולנו, שנפעמים מלראות אותך, כל פעם מחדש.
זה הזמן שלך אהובה, פתחי את ליבך לאהבה
הגדולה והיא תגיע, כי את מוכנה והפעם תבחרי נכון.
מקווה שנמצא את המקום והדרך להתראות ולשמור על קשר.
אל דאגה חברה יקרה!
אני כבר אחטוף איתו שיחה!
ואת על בטוח תקבלי את מה שאת רוצה!
(ובשבוע הבא אני בירושלים ואשאיר לו פתק תזכורת בכותל)
מפגש מרתק.בכלל, הכתיבה כמו לקוחה מתסריט דרמה,עבודה יפה.10
כמובן כוכב*
"בין ההמונים הרבים שאתה מנווט, עזבת לי לפני שנים ארוכות, במשים או בְּלי, את היד היחידה שאי-פעם הושטתי לך...." סוף ציטוט.
וזה בדיוק האלוהים שלי. האלוהים שלי, כפי שאני בוחר לחיות אותו, ברא דבר נפלא, ברא עולם מדהים, נתן לנו את היכולת לבחור ואת כוח הרצון לבחור בין טוב לרע, ואז הוא עזב את העולם הזה. שם אלוהים מת ושם אני התחלתי לחיות. והם היו פה קודם החיים, אז אין לנו במה להאשימם, אמר מישהו חכם. את השיחה שלך עם אלוהים קיימתי גם אני לפני מספר שנים (את עשית זאת בצורה מרגשת הרבה יותר, יש לציין), היום הרבה יותר נוח לי, קצת מעייף, הרבה אחריות, אבל הרבה יותר נוח. האלוהים היחיד הוא אצלי בבטן, ממש כמו השמש של מאטיס. האור פנימי, האל פנימי.
תודה על השיתוף, על הכתיבה המדהימה. אני ראיתי את החיוך שלך, הוא שווה יותר :))
אשוב לככב בקרוב. תודה.
אשליה מתנפצת במבחן המציאות.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=253975
ישנה בעייה קטנה אחת טל
היית צריכה לבקש עד - "ת"
אפשר את הכתובת שלו?
רונית
ממי
עשית לי צמרמורות
קראתי בשקיקה,
מה זה שקיקה
גמיעה
בנשימה אחת
לא נשאר לי אויר
כל כך כל כך מוכר
גם לי יש אחד כזה
ממי שלי
השלמת את העבר
השאירי אותו מאחור
צאי לך לדרך חדשה
33
הגעת לגיל שאפשר להתחיל
אוהבת אותך
אבל מה זה אוהבת
אוהבת אותך
מאוד
מאוד
מאוד
-מיד אשוב-
מעניין גם אני כועסת - זה מעניין אותך בכלל?
יותר מידי רחמנות לא מועילה לאף אחד את זה כבר הבנתי.