היום נסעתי במונית. הנסיעה הייתה מאוד מוזרה. הנהג שהסיע אותי לא היה מובן לי. האיש, זקן ממש, גילו שמונים שנה, בערך, לא הפסיק לצחוק. לא הבנתי למה. לא היה מאומה מצחיק. הוא צחק מאוד בשקט אולם ברור היה שהרעד האוחז בגופו הוא רק צחוק. התבוננתי בו היטב. פניו נראו חתומות, חיוך דק בסך הכל, אך לא היה לי ספק... הישיש צחק וצחק. הזקן לא היה גדול בממדיו אך הוא ושמונים שנותיו הרעידו את המונית. רטט אחז בכל. למזלי, התעלומה באה על פתרונה לקראת סוף הנסיעה. בין צחוק לצחוק, בין הנשימות, הצליח הזקן לספר את סיפורו. "אני... כל עוד אני חולם על אישה מאוד יפה, אישה שתאהב אותי עד כלות נשמתה, אישה צעירה, אישה עם המון כסף... אם אני חולם את כל זה... אני מאושר". רק סיים את משפטו ומיד, חרש חרש, שב לרעדותיו. מאז אין לי מנוחה. אנא, עזרו לי להבין. האם הזקן הזה הוא אדם אופטימי או שהוא פסימי? האם הוא מאושר? מיהו מאושר אם לא החטייאר הזה? היש דבר בעולם כולו... התרחשות, התפתחות, מסקנה, תחבולה, הישנו משהו שמסוגל לעקור מתוך הזקן את אושרו? ואפשר שהיום בכלל לא פגשתי איש. אולי נפגשתי בסלע. סלע מאוד חזק שעוד לא נמצא הפטיש שירסק אותו. |