מחילה במדבר היא אוכל לנשרים

‎26

ניו אייג' ורוחניות

66 תגובות יום שישי , 20/6/08, 17:15

אכלתי וחיכיתי, מתחנן למחילה.

הגיע לי הקבר המרהיב מכולם.

שיש איטלקי בהרמוניה משובחת,

רצפת עינויים חלקה בה אמצא נחת.

( איבן פלדון - אלכסנדריה. מוקדש לרואמה)

אוויר הלילה הצונן העיר אותי, ורוח השחר לחשה וטלטלה את יריעות הבוקר.

נזכרתי בחלום מסוייט על בחורה שאבדה. כמו רוח רפאים נגע בי החלום שוב, גורם לי להתעורר לגמרי אחוז צמרמורת - שגיונותיו של בן עיר.

ליתר ביטחון, קמתי והלכתי אל מעבר למאהל לחפש את אותו בוסתן נסתר - לא היה שם דבר.

חזרתי לאוהל לקחת את המפתחות, הבדואי שכב כמו מת ולא זז. לרגע חששתי לחייו - אולי הוא באמת מת. התקרבתי אליו אבל רפרוף עפעף הסגיר את עומק שנתו.

השמיים צבעו בכחול עמוק, ונגשתי למכונית לקחת מברשת שיניים.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

על מדף סלע לכיוון מזרח - ישבתי, מחליט לבדוק אם הזריחה ארוכה כמו השקיעה, ומתי מגיע הרגע בו הכחול מתחלף לאדום.

בשעה חרישית וקרירה זאת, גיליתי שהיקיצה מחלום יכולה להיות מענגת יותר - תחילה נשמע רעש פסיעות, ואז ראיתי אותה פוסעת כמו פרח לילה.

לא היה שום דבר רומנטי ברגע זה. זה היה כמו פרפר עם תחתונים לבנים וגוף מאורך, הנחלץ משמלת המדבר ופוסע על כפכפים לכיווון השירותים. שיערה השחור בלט על כתפיה הלבנות שנשאו בגבורה את שתי גבעות סגלגלות והמחודדות בפטמות זקורות מצינה.

היא אחזה בידה האחת תיק כלי רחצה, ובידה השניה נייר טואלט.

גם אם שעת הבוקר הייתה רומנטית, לא היה לזמן שצפיתי בה שום גוון אירוטי מעורר - היו אלה רגעים של מראה תמים.

בעודי שומר בעיני על דלת הפח הנעולה מבפנים, הפסדתי את מראה הפס הסגול שעלה ממזרח.

למרות שלא נעים היה לחשוב על בחורה מחרבנת, הרי שצערי היה כפול - גם הפסדתי את קו הזריחה המעשן באדום, וגם היא יצאה אחרי שתי דקות - קיוויתי שתשתהה יותר, ותצעד משובבת שדיים, מול קרנים בהירות, בהן אוכל לסרוק כל סנטימטר בגופה.

היא לא ראתה אותי, אלה צעדה אל ברז המיכל השחור, ומילאה את הקנקן במיים והחלה להרטיב את עורפה במים ואח"כ התכופפה קדימה קלות, מברישה את שיניה כשכל מה שאני רואה, זה את חרוזי חוליות גבה הבולטים, מעל ישבן חמוד הכלוא בלבן.

היא סיימה במהירות, מרטיבה שוב את צווארה ואח"כ את החזה במיים שנותרו.

ובחזה רטוב נעה חזרה באיטיות מהורהרת לכיוון האוהל.

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ראיתי את ג'מילה בבוקר! חתיכה לוהטת ! אמרתי בנבזות לבדואי שהשגיח על הפנג'אן.

הבדואי הנהן, והסיר במהירות את הפנג'אן הרותח - היא מקריית טבעון, שמה בכיס הקטן את כל השוודיות שהיו כאן בקייץ האחרון אמר הבדואי ברישול.

הבדואי יצא וחזר עם מגש עמוס בגבינות שונות - להפתעתי היו שם גבינות של שטראוס ושל תנובה.

- חשבתי שנאכל גבינות עיזים בדואיות, אמרתי בטרוניה, והוא השיב שאין מספיק עיזים וחלב, ושהכל קשור למרעה העני אותו מציעה האקולוגיה של המקום.

הוא הלך לקרוא לבנות, חזר והתיישב על כרית, מתחיל למרוח פיתה בגבינת נפוליון.

ג'מילה ופאטימה הגיעו, והן עדיין עסוקות בברבור נשי טיפוסי - מאיפה הן מוצאות נושאי שיחה, בשעה כל כך מוקדמת?

שתיהן בגלימות קלות ומאווררות, שלצערי רק נתנו חשיפה לשוקיים מעוצבות ולאצבעות מאובקות.

ג'מילה הייתה יותר חשדנית כלפי, ובשיחה שהתגלגלה סביב בואי, רק ישבה ולעסה, ממש התעלמות מנומסת אך מרגיזה.

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------

בצהרים אלתרנו אני והבדואי חצי חבית, לאחר שהתעקשתי לטפל בבשר באופן עירוני.

למעשה ויתרתי על קלוגרם סינטה ב 90 ש"ח לטובת מרק שתבשל מחר פטימה, אבל כל השאר יתבצע כדת המנגל וכהלכה העירונית - פרוסות שטוחות מעל הגחלים.

בצהרים נסענו להביא מהאוניברסיטה בבאר שבע זוג חברים שרצה לבוא להתארח לילה במאהל. היה לי חבר שגר ליד האוניברסיטה - רציתי להתקשר, אולי נפגש, אבל שכחתי את מספר הטלפון שלו בבית.

כשחזרו עם זוג האורחים ראינו את ג'יפ החברה להגנת הטבע.

לידו עמדה וויקד, בבגדי חאקי ונעלי קומנדו, משוחחת בהתלהבות עם ג'מילה.

את וויקד הכרתי כבר, והיה זה רגע של מתנת אל בשבילי לעשות רושם על ג'מילה.

צעדתי לכיוון וויקד, והיא צרחה את שמי כמו טירונית בצבא, פתחתי ידי והיא נפלה לתוכן. אימצתי אותה אלי ונישקתי אותה בעוז ובחושניות כדי שג'אמילה תראה, ליתר בטחון ליטפתי את ישבנה של וויקד מול עיניה הבוחנות של ג'אמילה, המודדת את איכות העיסוי האיטי שנתתי לישבן הבולט.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אומרים שבנות המדבר חמקניות, בעוד בנות העיר נפקניות. זאת עובדה שכל אותו ערב בו זללנו וסבאנו, לא הצלחתי לקשור את מבטה אלי.

נשארנו שישה, זוג האורחים שדיבר על מערכות שמיים, הבדואי שהיה עסוק בדגדוג פאטימה.

ואני וג'מילה כשמדורת אש הפרידה בנינו, ושדה קרח עליו ישבה קפואה. היה נדמה כי אני מדבר שטויות, או אפילו מדבר לעצמי.

בסופו של דבר גם המילים החכמות שלי נגמרו וכמו תחושת אשם, אני מסתגר בתוכי מרגיש שהלילה מתקלקל בגללי.

אל תחושת התסכול התגנבה תחושת יאוש, משנעלמה, בדיוק כשיצאתי לנשום אוויר בחוץ לכמה דקות.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אפילו הבדואי ופטימה נעלמו להם, והמדורה דעכה, ג'מילה לא חזרה.

הרגשתי תחושת חומץ מהבירה ששתיתי כנראה שהייתי צריך להסתפק בקפה מדברי במקום בבירה פושרת.

אחרי שעה של הרהורים מול גחלים דועכים, ג'ימילה לא באה והלילה נהרס.

לקחתי איתי מגבת ויצאתי אל השוקת.

מימיני יצאה דמות אפלה צועדת במקביל אלי.

נפגשנו ליד אבן סלע גזית גדולה.

הייתה זאת ג'מילה - עם תחתונים לבנים, כפכפים, וידיה חובקות את החזה.

"לאן אתה הולך ?"

"לשוקת" עניתי, כשעיני נדלקות באפלה. היא עמדה מתנודדת מרגל אל רגל, תוהה כדקה ארוכה, מפיחה בי התלהבות שכבר גססה.

" גם אני הולכת !" אמרה במיישרין ובתוכחה.

לא התכוונתי לוותר " אני אמתין בסבלנות ".

" אז לאן אתה הולך ?" שאלה כשהתחלתי לצעוד אחריה.

" לשוקת " עניתי.

" אמרת שתמתין בסבלנות", הוסיפה בטון מרוגז, כאילו לא אהבה את ההפתעה.

" אני אשב שם " הצבעתי על סלע בדופן האוהל השחור ששימש כמחסן, ממש אותו מיקום בו ראיתיה צופה בי אתמול.

חלפו מספר שניות קפואות וגורליות, ואז משכה היא בכתפיה ואמרה " אני מוותרת תלך אתה ראשון "

" למה? " שאלתי בצליל חלוש, המעיד כי איבדתי את בטחוני, ומה שיובילה למלכודת.

והיא נפלהבפח ואמרה " תתרחץ אתה ואני אשב שם " אמרה בחיוך ניצחון, כמו תוקעת בחצוצרה.

נדרש היה ממני עוד מאמץ קל ואמרתי " אולי תעדיפי את להיות ראשונה, שלא אלכלך לך את המים " היא נראתה יותר בוטחת, התקרבה ונעצה בי מבט " אל תדאג חמוד, לא אציץ בישבנך"

----------------------------------------------------------------------------------------------------------

היא התיישבה באפלה והניחה את המגבת לידה, וגווה הלבן בהק באפלה.

הסרתי את מיכנסי בזהירות, מרגיש את מבט הצייד בגבי. לקחתי קנקן ובהיסוס הצצתי לאחור, רואה אותה קפואה ומביטה בי.

שטפתי את התחת והביצים, והנחתי בזהירות את הקנקן בצד.

הרמתי רגל גבוה כדי שתראה את ביצי המשתלשלות בבירור, ונכנסתי לשוקת הרחבה.

אותם רגעים ניסיתי שלא לחשוב עליה, ושאברי לא יסגיר את תשוקתי.

ניסיתי לחשוב על המון דברים, רק לא על ג'מילה הצופה בי.

אלא שלשטן יש לפעמים שגיונות מוזרים - אם לפעמים יתן בי כוח להתעלל בבחורה חסודה, הרי שברגעים של תשוקה טהורה כמו היום, יבגוד בי ויסגיר את המלכודת, שלמדתי ממנו יום קודם.

התחרות לא הוכרעה ולמרות ששטפתי את איברי במים מצוננים הלך הוא ותפח, ואז אני נזכר בדברים אחרים, ועורך מלחמה דתית, ואיברי מרפה וקורס לירכי.

עצמתי את עיני מרוב מאמץ מנסה להתרכז בשפשוף הגב, ולפתע שמעתי רחש לידי.

ג'מילה עמדה ליד השוקת מביטה בי ואומרת " סיימת ? "

הצצתי במהירות למטה לראות אם הוסגרתי - לשמחתי מצבו של איברי היה בדיוק בפוזיציה בו רציתי שתראה אותו - מוטל נפוח ועבה אם כי נשען בנונשלטיות על ביצי.

היא ראתה את מבטי המפוחד, ומבט הפתעה עבר בעיניה - משער אני שמחשבת בושה עלתה בראשה אותו הרגע " כי מדוע מתבייש האס?"

מבטה ננעץ בתחתית ביטני, והסתובבתי מולה מאפשר לה לקבל תקריב מלא.

יצאתי באיטיות מהשוקת לא ממתין כי תיסוב, ונע לכיוונה כדי לא לאפשר לה נסיגה.

והיא במקום לזוז רק עמדה נטועה, בוחנת את כל מהלך יציאתי מהמים והתקרבותי אליה.

נשארתי רטוב, עומד מולה.

"תכנסי " אמרתי.

אינני יודע איך היא עברה ממצב מטמורפוזה, ומתחושת ניצוד בורח, הפכה לציידת של תשוקה.

היה ברור לי כי החזה החשוף וידיה האוחזות בחזקה את המגבת נעו בקצב נשימותיה העמוקות והבלתי סדורות.

היא חלפה לידי והניחה את המגבת בצד, ירדה מכפכפיה והרימה רגל להיכנס למים.

בעודה טובלת את רגלה במים התקרבתי אליה מאחור, עירום ורטוב.

" את צריכה לשטוף את התחת לפני כן, תני לי לעשות זאת "

היא קפאה במקומה.

הנחתי את ידי על התחתונים הסנטטים, מרגיש את הרעד והפחד.

המתנתי שניה, ומשלא הגיבה, אחזתי בשולי התחתונים, מושך אותם אט, לאט.

היא החזירה את רגלה מהמים, וכהפשלתי את התחתונים נתקעו הם בין ירכיה.

לא רציתי להסתבך עם התחתונים, והמתנתי כי תפשק ירכיה קלות ותיתן להם לצנוח.

אבל היא חיזקה שרירי ישבנה, והרגשתי זאת בידי.

לקחתי את הקנקן, וטבלתי אותו במים, והיא לא נעה.

כך עם התחתונים התקועים בין ירכיה, התחלתי לצקת את המים על חריץ ישבנה.

הזרם הדק, גלש לנקיק ומשם זינק החוצה, בטיפות מנצנצות באור ירח מלא.

היא נשענה במלוא גופה על השוקת נותנת לי לצקת מים על הנקיק החסום מאחור.

משנגמרו המים, מלאתי קנקן מחדש.

הפעם הובלתי את המים האבודים הישר לעומק הואדי המסתורי והנעול.

החלקתי אצבע מעצם הזנב ומטה, בעוד ידי השניה יוצקת מפל עדין על תחתית גבה.

לפתע נפרץ הסכר, וקול המיה חרישי נשמע מעמקי גרונה. אצבעי שוחררה ונעה כמו סכין מפלחת את את עכוזה לכל אורכו.

נעתי כמו מחרשה בשדה הרך והפראי מרגיש את חום תחתיתו של השביל, שבקצהו באר קפוצה וחסומה.

לחצתי את האצבע בעדינות מרפרף על הקפלים השרירים, אז לוחץ בחוזקה פורץ מחסום וברעידות גופה פרצו המים שביל מלא עד גן ערוותה.

כעת נעו המים בשני שבילים, האחד מימין והאחד משמאל, שאצבעי תחובה עד אמצעה באמצע הזרם.

היא רעדה ממאמץ ושיפרה את עמדתה מול השוקת.

ירדתי מטה על בירכי, מניח בזהירות את הקנקן, ודוחף לשוני לתוך עכוזה.

היא הייתה חייבת לראות זאת - אין כמו תשוקת אישה לראות גבר המתחפר באבריה.

הצצתי למעלה בעוד לשוני מלקקת את החור.

פגשתי במבטה המתנשא מעל צוואר מעוקל, ומרכזו זוג עיניים נוצצות בתאווה.

בירכי כאבו מחצץ הסלעים מסביב, וחיפשתי מקום משכב.

לא לקחתי שום סיכון ולא רציתי שהמדורה הדולקת בין רגליה תכבה. עליתי לתוך השוקת והתיישבתי, מושך אותה לעלות אחרי.

היא התיישבה עלי במים.

זה עלול היה להיות כואב והרבה תלוי בה.

הצבתי את איברי בין רגליה - מול החריץ שטרם נפרץ.

כופפתי את בירכי לא נותן לה ליפול על המוט הזקוף.

משכתי אותה לאחור בזהירות, והיא השתחררה לאיטה מתמכרת לידי המחבקות, ולשוני המלקקת את צווארה.

כך התחלתי.

חקרתי בראשונה את החזה האגסי והכבד, עליו בערו שתי פטמות מחודדות.

מעכתי אותן בעדינות, סוחט אותן ברפרוף, גורם להן להתנפח קלות.

ואז חקרתי את בטנה, ואת פלומת ערוותה הקטנטונת.

כך ירדתי עד פתח המערה, מחליק אצבע ונוקש בדלת.

סנטימטר מאצבעי ניצב בסבלנות זקוף איברי התפוח שנצמד למשקוף הדלת.

שחררתי באיטיות את בירכי, נותן לה לצנוח באיטיות לכיוון הזקיף הבוער, בעוד אצבעי ממשיכה לטלטל בפעמון.

הרגשתי שהצלחתי, המעבר היה חלק והיא צנחה ללא כל תקלות כך שאחרי דקה, הצליחה להחדיר את כולי לתוכה.

כך למרות, שנפתחה הדלת, המשכתי לטלטל באגרסיביות את הפעמון.

בעוד היא נאנחת ומנסה להשתחרר מהנעילה שלי, אני ממשיך להחזיקה במקומה, לא מאפשר לה לשבור את הרגע הקסום, בו הפעמון נכנע לאצבעי, ותקתוק זרימת חשמל חוצה את הקפל העליון תחת פינת ערוותה, עד משקופי המערה המנופחים מסביב לזקיף.

הרגשתי את הרטט האמיתי, בפעמון המתקשח. ידעתי שזה כבר מגיע, והנחתי לה לגמור בחופשיות, ובהתכווצות חזקה שגרמה לנקע ברגלי השמאלי עליה התכווצה ואחזה בכל גופה.

היא נשענה חזרה והתנשפה בפראות, מוציאה אנחת רווחה.

כעת הגיע הפיצוי לזקיף.

השארתי אותה על בירכיה, והזדקפתי עומד מולה.

כך מול ירח לבן מלא - עמדתי זקוף והיא מוצצת את מלוא איברי, כמעט גורמת לי לילל כמו זאב.

דרג את התוכן: