מתוך פיוט תשמ"ג, תשרי 4.
בשנים האחרונות לחייה הפכו שיריה של יונה למעין פזמונים. בספר האחרון שלה שהוצאתי לאור בימי חייה, `אור פרא`, ששיריו כלולים גם בספר החדש `שירים אחרונים`, ניתן להבחין במעבר מן השירים הקודמים שלה, המורכבים ובעלי הדימויים העזים, לשירים מתנגנים, מוזיקליים ופשוטים יותר. היא עצמה נהגה להופיע אתם על במות שונות, ולקרוא אותם במעין דיבור-שירה מיוחד. כשבאה אלי פעם לירושלים, ישבנו ליד הפסנתר והיא ביקשה שארשום את התווים לשיריה. לצערי, הניסיון הזה לא הצליח.
השיר 'זה הגשם' הולחן והפך לשיר פופולרי המושמע עד היום מעל גלי האתר, מפיה של נורית גלרון (ואפשר להתבונן ולשמוע ביו-טיוב).
קל מאוד להתחבר למוסיקליות של השיר הזה, לקצב הפזמוני שלו, ולמנגינה המוכרת, ולזלזל בטקסט הפשוט, שאינו דימויים עזים שהיו אופייניים לשירים הישנים והמורכבים של יונה. אבל כדאי להקשיב למסר של השיר הזה, המנסה לפרש את ה'כאן ועכשיו', ובמקום לדבר ולפרש ולהתכוון פשוט לקום ולעשות מעשה.
זהו שיר על "הרגע שעובר כרגע", ועל הפער שנוצר בין שני אנשים שמתעלמים מן הרגע הזה ובוחרים לשאול מדוע ואיך ולהגיד שהכל כבר ידוע. ויונה מבקשת, בפשטות: "עשה מיד", ואל תנסה למצוא בי כוונות נסתרות, אלא קח אותי כפי שאני, עכשיו. זה שיר שמסתיים במלים "אל תרצה ממני מה שאין לו מין" דווקא משום שזה אינו שיר מיני, בוטה, כמו שירים אחרים שלה, אלא שהמין מייצג את מה שתמיד מתרחש כאן ועכשיו, במלוא העוצמה, וקיים גם במעשים הקטנים שלנו, כמו אולי בהתבוננות בגשם שיורד עכשיו.
יונה לא היתה אינטלקטואלית, וגם לא פילוסופית. כשהכרתי אותה היא היתה אשה-ילדה בת שלושים וחמש, שהתגוררה עם אמה בבית קטן ברחוב וולך שבקרית-אונו. היא לא כתבה בחדר מוקף ספרים ליד שולחן עץ גדול, אלא הקישה בשתי אצבעות במכונת כתיבה ישנה שהיתה מונחת על כסא ליד המיטה בחדרה הקטן. היא לא ניהלה שיחות עמוקות, אלא צפתה בטלוויזיה בתוכניות טבע והלכה להחליף סרטי וידיאו בספריה, דיברה עם השכנות וניסתה ללא הצלחה לבשל במטבח הקטן. היא טיפלה באמה החולה, שרוב הזמן שכבה במיטה בחדר השני, ומדי יום הכריחה אותה לקום וללכת בעזרת ההליכון, כדי להפעיל את שריריה.
בחום הנורא הזה אין דבר שהייתי רוצה בו יותר מגשם, כמו אז, בסוכות, בסתיו 1985, כשיונה מתה. אני זוכר איך נודע לי על מותה, בביתי בירושלים, כשמבחוץ נשמעו שירי החג מסוכת השכנים, ואני ישבתי ליד הפסנתר והכיתי בו עוד ועוד. עכשיו נותרי בידי רק דפים ורודים שקופים, עליהם הדפיסה את שיריה.
אם תרצו לקבל מדי שבוע בדואר האלקטרוני את השיר השבועי, אתם מוזמנים להצטרף לרשימת המנויים באתר 'ספרים - נפש, גוף וכל השאר'. |
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
וואוו.
שלום יוסי,
זה מוזר. עברו כבר עשרים ושתיים שנה מאז שיונה מתה, ואני עדיין שומע בתוכי את קולה ורואה את הבית הקטן. אולי משום שגם אז, כשהיתה בת ארבעים, היא היתה רק ילדה, ומשהו בזמן עצר.
להתראות,
דרור
טוב שהזכרת לכולנו ששירה נולדת לעתים במקומות מהם לא מצפים שתיווצר.
אהבתי ונתתי כוכב.
כל כך מרגש...
זה הגשם
גם בימי חום הקיץ הזה . .
הזכרונות
אתה צודק, ידעתי, והתכוונתי לשיתוף השיר.
גם כותבי הסידור אינם עימנו היום. ואת רוה החדשנים ופורצי המסגרת ניסו להעלות על המוקד.
הבחינה היא את סה"כ היצירה - ושבה יש מספיק בשביל כולם. גם למאמינים.
.
שבוע טוב מאוד.
.
שלום רוב,
הבאתי השבוע את השיר הזה דווקא משום שהוא מוכר כל-כך, בזכות המוסיקה, ולכן מעטים מכירים גם את המלים. אתה מוזמן ללחוץ על הקישור ל-UTUBE, ולשמוע את נורית גלרון שרה את השיר. אני בטוח שתגלה שהיכרת את השיר כבר מזמן.
:)
שבוע טוב,
דרור
סיפור חיים מרתק על יונה האשה והילדה שחוללהלא מעט סערות בחייה.
תודה לך גם על השיר שלא הכרתי.
rov
היי אילנה,
תודה שבאת, ושבוע נפלא,
דרור
שלום אייל,
יונה כבר מזמן לא מתפללת. בזמן שחיה היא כתבה פעם על שיר על תפילין, וכמעט שהעלו אותה על המוקד.
שבוע טוב,
דרור
תפילת גשם ישראלית
עם הוראות הפעלה.
הייתי משתף גם אותה בתפילת הטל ובשאילת הגשמים.
.
שבת שלום, דרור. אעביר לו את המסר.
שלום דליה,
אני זוכר את הימים בהם אחיך ושמעון גלבץ עבדו עם יונה על התקליט המופלא 'בציר טוב'. אני חושב שאלו הביצועים הטובים ביותר של שיריה, ואני שמח שהתקליט יצא לאור גם בדיסק. באותם ימים יונה היתה ידועה למדי, אבל עדיין לא נערצת כמו היום, ולמרות זאת לא הבנתי מדוע שמה לא מופיע על עטיפת הדיסק (רק מאחור, ליד השירים כתוב: מלים, יונה וולך). מעולם לא פגשתי את אחיך, אבל תמיד רציתי לבקש ממנו להוסיף, במהדורה חדשה, את שמה של יונה בגדול על עטיפת הדיסק. אולי זו הזדמנות לבקש ממך להעביר לו את הבקשה.
שבת שלום,
דרור
זה שיר שהאזנתי לו פעמים רבות, וראיתי אותו מושר בהופעות.
אחי אילן עיבד והפיק.
טוב שבאת.
שבת שלום,
דרור
ת ו ד ה:)
שטוטית_משוטטת