אכן,הילדים הם מהות חיינו

לצד הלבד שלנו,השאיפות,החלומות,ואף הבדידות

ניתן לשלב בין השניים,

תלוי כמה אהבה יש בך

תלוי כמה אתה מוכו לחלק

תלוי כמה אתה משאיר לעצמך

ילדים הם המהות של חיינו

הם נוצרו מתוך אגואיסטיות שלנו

הם חלק מהשאיפות והחלומות שלנו

ומקצרים את שעות הבדידות שלנו

ילדים היא המהות של חיינו?

כנראה החיים של ברטה חסרי חיים

ילדים שלנו הם לא אנחנו

אם ילדים שלנו הם המשמעות שלנו

כנראה שאין לנו דבר משלנו

ברטה בלי עין

פוקחת עין

אויש,,,

למישהו בודד חסר לב

אין יותר שמחה מילדים

זו המהות של חיינו

נולד לך אחיין

ואתה נשמע בכיין

אכן,אחותך תחסיר ממך תשומת לב רבה מאוד

ובטח עם תחושות קשות כל כך לגבי ילדים כשלך

אני מנסה להתמודד עם הבעיות שלי.

כתבתי רק את התחושה שלי לגבי מה שקרה.

אחותי בחרה להביא ילדים, זו בחירה שלה ואני מכבד אותה.

אני מכבד את בחירותיהם של אחרים גם אם הן אינן טובות לי.

לגבי האם אשה שילדה הופכת לשפחה, לדעתי כן. גידול ילדים הוא פשוט עבדות, אבל כל אחד ודעתו הוא.

אז כולם צריכים להיות בודדים כמוך?

נסה להתמודד עם הבעיות שלך, זה יכול לתרום לך יותר.

זה שאתה לא אוהב ילדים לא אומר שאחותך לא יכולה לאהוב ילדים. ולא כל מי שיולדת הופכת לשפחה. כמו שאתה בטח יודע יותר טוב מכולם- הבדידות היא הכלא הכי שמור בעולם.

מה שכתבת על עצמך, שבחרת לחיות בלי ילדים, שהיו לך מעט מערכות יחסים (זה לא היה מבחירה, מן הסתם)

אחרי החיים הרועשים שיש לי, יש קסם בבדידות, ביכולת להיות אדון לעצמך ולזמנך

מה כוונתך לבחור כמוני?

זה אומר שהצלחתי קצת-קצת לחשוב כמוך?

כי ניסיתי

בנקודה הנוכחית בחיים שלי, אם הייתי יכולה לחזור אחורה ולבחור שונה- אולי הייתי בוחרת כמוך

תודה על ההארות שלך.

נתת לי הרבה נקודות למחשבה ודי שכנעת אותי.

תשומת הלב האינסופית שהם מקבלים- גם אני הייתי מקנאת.

אבל זה לא ככה.

תפריד בין מה שהם מקבלים למה שהם נותנים.

לפעמים, ילדים שמקבלים תשומת לב אינסופית רוצים רק קצת שקט. לא מישהו שיטפל בהם, ישחק איתם, יצחיק אותם וכל זה, אלא מישהו שיהיה איתם בשקט.

כן, גם כשהם קטנים.

הרבה יותר קל עם ילדים מאשר עם מבוגרים. בעיקר שהילד לא שלך.

קשה לי להאמין.

אני לא מחובבי הילדים וקשה לי מאד עם תשומת הלב האינסופית שהם מקבלים.

אולי בגלל שאני מעולם לא קיבלתי תשומת לב.

כבר שכחתי שאפשר לחשוב ככה...

כל כך רגילה לחשוב על כולם ולא על עצמי לבד

אם ככה- באמת מאורע לא משמח. תשומת הלב של אחותך תוסט ממך. בהתחלה- כמעט לגמרי. יכול להיות שאפילו תרגיש שהיא מרוגזת עליך בגלל שתרצה את קרבתה והיא לא תוכל להעניק לך את זה על אף רצונה. כלומר- מרוגזת על עצמה שהיא לא יכולה הכל.

נקודת אור אפשרית- אולי הבת הקטנה הזאת שיש לאחותך תמשוך אותך וייווצר קשר יפה ביניכם. ילדים קטנים לא שופטים ולא מגנים. מקבלים כל אדם כמו שהוא. יש בזה קסם אדיר.

מסכים שכל לידה היא נס.

מסכים גם שצריך לשמוח בשביל אחותי ואני שמח בשבילה.

אבל מנקודת המבט האישית שלי, קשה לי לראות בכך מאורע שמח.

הבלוג הזה מדבר עלי ורק עלי מנקודת המבט הכי אגואיסטית שאפשר.

לא, אני לא כזה במציאות, במציאות אני מתחשב וחושב על אחרים, אולי אפילו יותר מדי.

בבלוג הזה אני מנסה בכוונה להיות אני ואני בלבד ולהסתכל על הדברים מנקודת המבט שלי בלבד.

אולי השמחה היא על כך שאחותך רצתה משהו, השקיעה בו ועכשיו קיבלה אותו?

על אף מיליארדי האנשים שקיימים בעולם, כל לידה היא נס בפני עצמו.