אחותי הצעירה ילדה בת בשבוע שעבר.

לכל הסובבים אותי זה נראה כמאורע שמח.

התגובות שלי למאורע הן הכל רק לא שמח.

התגובה שלי היא בין אדישות לעצבות.

אדישות, כי איני מבין מה השמחה הגדולה בכך שאחותי הופכת להיות עבד.

עצבות כי אחותי הייתה פחות או יותר היחידה שהתיחסה אלי יפה במשפחתי, מן הסתם יהיה לה פחות זמן אלי כי כל זמנה יושקע מעתה בביתה הקטנה.

אבא שלי שגם כך רוב יחסו אלי הוא ביקורת, מן הסתם מאושר עד מאד וכעת כנראה פחות יתיחס אלי שזה אולי חיובי.

מאחר שגם כך לא יהיה יחס אלי, נראה שאדיר את רגלי ממעט האירועים המשפחתיים שעוד יש במשפחה ההרוסה שלנו.