אנשים שואלים אותי אם גונק היא בעצם אני. אז אני רוצה להגיד שגונק היא גונק ואני זאת אני. יוצא לנו להיפגש במכולת או אצל אירנה הספרית כי אנחנו גרות באותו רחוב, אבל אני בקצה אחד והיא בקצה האחר. הבית שלי הוא בדיוק מול משרד התוחלות וקצת באלכסון. אם העובדים מסתכלים לכיוון המרפסת שלי, הם יכולים להציץ לי ממש לתוך הסלון. בגלל זה אני מקפידה שהתריסים תמיד יהיו סגורים. גב' ציפורה בטח אומרת: "אה, כן! הזאתי שגרה בקומה שנייה עם התריסים המאובקים." אז אני אומרת לה בחזרה: "את יודעת כמה קשה למצוא עוזרת שתסכים לנקות תריסים?" פעם, שכבר מצאתי מישהי כזאת, השארתי אותה לתקוף את המשימה והלכתי לעבודה. כשחזרתי, התריסים היו מלוכלכים בדיוק כמו קודם. צלצלתי אליה לשאול מה קרה, אז היא אמרה שהיא הרגישה לא טוב כבר בתריס הראשון והלכה הביתה. היא גם לא רצתה לבוא בפעם אחרת. אז אם מישהו שומע על עוזרת שמנקה תריסים - אפשר לשלוח אותה אלי.

את עלילות גונק שמעתי מאירנה הספרית. יצא גם שבדיוק אירנה עשתה לי צבע והייתי צריכה לחכות שלוש 'תרבעי שעה כשגונק באה לגמרי נסערת וסיפרה על הפגישה שלה עם הבחור. אמרתי לה שהוא נשמע לי נכה רגשית. מכאלה צריך להתרחק. הנה, במקרה קראתי על נשים שמתאהבות דווקא בגברים כאלה, שלא נדע. (קראתי את זה בדה מרקר, והיה גם המשך.) מה שרציתי להגיד על אותו בחור, שחייבים בשביל נכים כמוהו שיהיה בית לווינשטיין מיוחד לשיקום. מחלקה לשיקום רגשי. נכון אחלה רעיון?