כותרות TheMarker >
    ';

    פוליטיקה זעירה

    בעיקר על החוויה הפוליטית וקצת על אהבות אחרות-כיצד מתנהלים הדברים במאה ה-21 בין אידאולוגיה למסחר. על האדם כחיה פוליטית, על תרבות ואידאולוגיה. על נושאים שברומו של עולם ועל זוטות מן הקרקעית.

    ארכיון

    0

    סרקוזי אופוזציה שלטונית

    1 תגובות   יום רביעי, 6/6/07, 01:03

    חודש חלף מאז בחירתו של ניקולא סרקוזי לנשיא צרפת והמהפכה שהוא הבטיח בחברה הצרפתית יוצאת לדרך. בעוד עשרה ימים תתקיימנה הבחירות לאסיפה הלאומית בצרפת (הפרלמנט הצרפתי) וכך למרות שמפלגתו של הנשיא היוצא שיראק, לא הצליחה כמעט באף אחת ממשימותיה בחמש השנים האחרונות, ולמרות העובדה שסרקוזי היה שר כמעט לאורך כל התקופה הזו, הוא הצליח להציג את עצמו כאופוזיציה מבפנים.

     

    מחד כממשיכה של המסורת של הימין הגוליסטי והשירקאיני, ומאידך כמורד שיוביל את המפלגה לשינוי.

     

    לרוב כאשר נשיא מסיים קריירה של 12 שנים באליזה, אתה מצפה שהבוחרים יצביעו בעד שינוי.  בייחוד ששנותיו של שיראק בכס הנשיאות, לא תזכרנה כשנים גדולות. צרפת מדוכדכת, איננה מאמינה בכוחה לצאת מן המבוי הסתום החברתי כלכלי.

     

    מדפי הספרים בשנים האחרונות מלאו בספרים העוסקים בנפילתה של צרפת ובדעיכתה. ספרים שמיד הפכו לרבי מכר. למרות כל זאת הצליח נציג השילטון ושר בממשלת שיראק להיבחר לנשיאות, כהבטחה לעידן חדש.

     

    אם לא תהיינה הפתעות, בבחירות לאסיפה הלאומית שתתקיימנה בעוד עשרה ימים (11 ביוני) תזכה מפלגתו של סרקוזי ברוב מוצק, שיאפשר לו לנהל את המדינה על פי תוכניותיו.

     

    כיצד הצליח סרקוזי למרות היותו חלק מן השלטו לזכות בניצחון כזה ואף להוביל את מפלגתו לניצחון צפוי בבחירות הקרבות. גדולתו הייתה בכך שלמרות שהיה חלק מן השלטון הוא המשיך כל העת לבנות את תדמיתו כאופזיציונר לשיראק, כמי שכפה את עצמו על שיראק.

     

    סרקוזי ידע להישאר מחד מחובר למוקדי הכוח וקבלת ההחלטות ומן הצד השני להצטייר כמורד. כבר לפני חמש שנים כאשר מונה לשר הפנים של צרפת, הוא החל להכין את הקרקע להתמודדותו על כיסא הנשיאות, לאחר עידן שיראק. וכך תוך ניצול מעמדו כשר שיכול היה להצביע על השגיו במשרדו (יש שיטענו שכל פעילותו כשר, רוכזה אל הצד התדמיתי ולא המהותי) ובו בעת לשמש כגורם חתרני בתוך מפלגתו.  סרקוזי הבין כי התיסכול הרב שהצטבר בצרפת בקרב מעמדות הביניים, בקרב המהגרים, בקרב הצרפתים של צרפת הישנה, דורש ממנו בראש ובראשונה להתמקד בתקווה ובתחושה שרק הוא יכול להוביל לשינוי המיוחל. שינוי שכרוך במהותו בפירוק מוקשים כמעט בלתי אפשריים ומאוד רגישים בחברה הצרפתית המונעים ממנה את האפשרות להתפתח.

     

    במסע הבחירות שלו לנשיאות בחר סרקוזי לפנות אל קהל מצביעי הימין הקיצוני. למעשה הוא במידה רבה משך את כל מסע הבחירות ימינה וגרר אחריו גם את השמאל אל תוך השאלה הלאומית. הוא הצליח להשליט את סדר היום של הדיון המדיני ולהכתיב את הנושאים שהיוו את מרכזו של הדיון. הוא הבין שהכוח האלקטוראלי של הימין גדול מכוחו של השמאל והמטרה הייתה להוציא את מצביעי לה-פן (16-17 אחוז) להצביע לו, כבר בסיבוב הראשון, אך חשוב מכך להוציא אותם להצביע  בסיבוב השני. המשיכה החזקה של סרקוזי ימינה, כמעט ויצרה תקלה במסע הבחירות שלו. את הריק שנוצר במרכז, מילא באופן מפתיע מועמד שלישי, שאיש לא ספר בתחילת הדרך. פרנסואה ביירו, כך חזו הסקרים, אם היה מגיע לסיבוב השני, יכול היה לנצח גם את מועמד הימין וגם את מועמד השמאל.

     

    התחזקותו המפתיעה הייתה הסכנה הגדולה ביותר שארבה לסרקוזי בדרכו לכס הנשיאות. אך מרגע שביירו נעצר בסיבוב הראשון, אומנם עם אחוז הצבעה גבוה במיוחד של 18 אחוזים. הדרך הייתה פנויה גם לניצחון בבית הנבחרים. למעשה על פי כל התחזיות מפלגת המרכז של ביירו צפויה לאבד כמעט את כל מושביה בפרלמנט. בנוסף רוב חברי המפלגה שלו, לאחר ניצחונו של סרקוזי בבחירות, מיהרו להצטרף אל מפלגתו של סרקוזי (UMP).

     

    סרקוזי מאז בחירותו למשיא מצליח לשמור על פופולריות גבוהה. והקצב שבו הוא מתנהל כבר קונה לו מעריצים חדשים בארצו. אם הפוליטיקה הצרפתית, נהגה תמיד להתנהל בגינוני דיפלומטיה של סוף המאה ה-19. סרקוזי מביא עמו קצב חדש לנשיאות. הוא מתרוצץ ממקום למקום ללא הרף, בבוקר ניתן לפגוש אותו בפריס ואחר הצהריים בסיבוב פגישות ברחבי אירופה.

     

    הוא הבטיח ממשלה קטנה ויעילה וצמצם את מספר השרים לחמש עשרה. הוא הבטיח שוויון בחלוקת התיקים לגברים ונשים ובאמת שבע נשים מונו לשרות. הוא נתפס כמי שידו קשה עם מהגרים, אך מינה לתפקיד שרת המשפטים, אישה צעירה בת 42 ממוצא מוסלמי, בת למשפחת מהגרים קשת יום. הוא פנה לגורמים בכירים ופופולרים מקרב ההנהגה הסוציאליסטית וצרף אותם להרכב ממשלתו. כמי שמעביר מסר לצרפתים, אני הנשיא של כולם ואני ממנה את האנשים הראויים ביותר ולא רק את אנשי מפלגתי. מינויו של ברנרד קושנר, מי שהיה ממנהיגי הסוציאליסטים, לשר החוץ יצר מבוכה גדולה בקרב המפלגה הסוציאליסטית, שמיד הצביעה על הדחתו של קושנייר מן המפלגה.

     

    סדר יומו וכל פעילותו ממוקדת בניסיון להעביר מסר לצרפתיים שבבחירות לאסיפה הלאומית עליהם להצביע לאנשי מפלגתו. כי רק כך ניתן יהיה להוביל לשינוי שהוא נציגו.

     

    אפילו איגודי העובדים החזקים בצרפת עוד יושבים על הגדר ולא ממהרים להשבית את המשק ולפתוח במאבק חברתי כנגד מי שנתפס כחברם של בעלי ההון וכליברל מושבע המאמין בליבראליזציה של המשק. 

     

    נותר רק לראות האם התחזיות תתגשמנה וסרקוזי יצליח לזכות לרוב מוצק באסיפה הלאומית ולהותיר את המפלגה הסוציליסטית לערוך עוד חשבון נפש ארוך ועמוק.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/6/07 01:22:

       

      סרקו טורבו מודל 2007.

       

      יפה כתבת וכוכב קיבלת.

       

      ד"ש

       

      ינון

      פרופיל

      מולי בנטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין