הנה דוגמא, אחת מיני רבות, לטעות המוחלטת שבבסיס משהו שאני נוטה להיות בטוח בקיומו באופן אוטומטי: כל התנסות מיידית שלי תומכת באמונתי שאני הוא מרכז היקום; האדם הריאליסט, החי והחשוב ביותר בקיום. נדיר שאנחנו חושבים על הטבעיות בה אנחנו הופכים למרכז כי זה מוקצה חברתית. אבל כזה הוא מצב העניינים עבור כולנו. זה מצב ברירת המחדל שלנו; ככה אנחנו מתוכנתים מבטן. תחשבו על זה: אין חוויה אחת בעולם שלא הייתם אתם מרכז העניינים. העולם כפי שאתם חווים אותו הוא שם לפניכם או מאחוריכם, משמאלכם או מימינכם, על מסך הטלויזיה או המחשב שלכם. וכו'. מחשבות ורגשות של אנשים אחרים צריכות להיות מתוקשרות אליכם באיזה אופן, אך אלו שלכם הן מיידיות, דחופות, אמיתיות. (דיוויד פוסטר וואלאס, טקס חלוקת תארים באוניברסיטת קניון, 2005) |