"עוגית, שומעת? ניפגש בים. הכי טוב ים. מאחורי מלון מנדרין. יש חנייה בשפע. טוב אני סוגרת, אני בנסיעה, ביי מותק".

משפט פתיחה לא ברור?

אז כן. עוגית זו אני. כך אני שגורה בפיה של  חברתי האמיצה עמית.

שם החיבה העוגייתי הזה נשאר עוד מהימים בהם עוגיות היו סם חיי וחסה הייתה חלום בלתי מתגשם עבורי. מאז עברו ימים רבים ושבעה קילוגרמים שנעלמו מגופי חובב הפריכיות ופגו כאנרגיית יקום חסרת תקנה ועוגיה. (לחובבי "יומן משקל", תודה על החיוך).

אז כן! בא לי ים!

אינעל העולם, הכי בא לי ים. ברור. יום שישי, חם ולח. ובא לי ים. אינעל העולם. חרוז מפגר ומושלם.

אבל לא, ממש לא ים עם בגד ים, שיעניק לגופי תחושת חמימות-עורית.

נו פאקינג WAY.

טוב. מלון מנדרין בשעה 17:00. ים אנשים. בים.

עמית ואני יושבות על כיסאות פלסטיק, זיעה קרירה עוטפת את פנינו המאופרות במייק-אפ שהיה במבצע בס"פ המזורגג( אסור לפרסם כאן, לא?) וחום נעים שכמעט הביא לי את הג'ננה , פג לאחר שפגשו עיניי בשני שחקנים מתוקים וענוגים, שעתידם כסלבס מובטח.

מאור ולירון מ"פרוייקט ביפ", בו לקחתי חלק כשחקנית נונסנס עד הסוף המר. באמת מר. ואת זה לא אזכיר בפוסט הציני הזה. זה לא המקום. אבל כן- כמעט הפכתי לסלב מן השורה.

פאק דה סיסטם אוף דיס פאקינג לייף... בורא עולם, שומע אותי? יופי. מזל שלא.

מאור ולירון הלכו, ובמקומם הגיע מלצר צעיר שעיני השמאלית כלל לא עיטרה את פניו עקב צעירותו חסרת הפוטנציאל הגברי.

עמית הזמינה לימונענע ואני חשבתי "מה בא לי לשתות?" אבל נזכרתי שקבעתי עם עוד חברה ב"רוקה" בהרצליה פיתוח. הסושי הקבוע של יום שישי.

אחרי שעה וחצי של שיכרון חושים וזיעה שכבר התייבשה, נפרדנו לשלום עמיתוש ואני, ומיד הסטתי את הדייהטסו המהממת שלי לכיוון פיתוח. עיירת העוני של הרצליה סיטי.

כנרת, חברתי האהובה המתינה לי עם הלשון בחוץ ועם מבט האומר "נו!  בא לי סושי!" וקבלה ממני מבט הולם ומתחכם של "גם לי אינעל העולם. איט איז סושי טיים!".

ישבנו לנו, כמו בכל יום שישי בחודשיים האחרונים, על הבר שב"רוקה", המקום הכי לבן בעולם, עם הנוף הכי שווה בעולם והסושי הכי אינסייד אאוט בעולם.

שלושה רולים. סלמון, מוצרלה ובטטה- הפכו את חיינו למאושרים.

גם שלושה גברים מריירים, חשבו שהפכו את חיינו למאושרים, אבל לא. לא בעעעע לנו עליהם!!בעעע...

לפתע הגיחה מול פנינו המלצרית המתוקה חני, והביאה לנו רול נוסף. " הזמינו בטעות, אז הנה, קחו, על חשבון הבית".

בפעם הרביעית שזה קורה לנו.

כל פעם שעכוזינו העגלגלים יושבים על הבר, מונח לו מגש על חשבון הבית, כי עשו שם טעות במטבח.

יחי אחראי המטבח של ה"רוקה". אנחנו חובבות אותך, אינעל העולם.

21:30.

אנחנו שפוכות מרוב צחוק חסר שפיות ואורז מגולגל מעוטר ברוטב סויה.

"יאללה, נזוז הבייתה?"

כן. אנחנו עפות משם.

עכשיו כל מה שנותר לנו, הוא לנפנף לשלום לחני המלצרית ולעשות אצבע משולשת לשלושת הגברים המריירים.

כל זאת כאות מחאה על הכוסיות שנכנסו עכשיו למקום.

אינעל העולם.

עכשיו- בא לי חומוס.