בטוח יש עוד אנשים שחושבים שהם מאד מאד מיוחדים.

שמרגישים שהם לא שייכים להוויה הנוכחית ושמישהו שם אותם פה בשירות של איזה ניסוי מליצי, ומי שזה לא יהיה, הוא בטח מתגלגל מצחוק.

יושבת על הבר עם הויסקי ביד, מקשיבה בחצי אוזן לחבר ליד ובחצי השני מנסה לאתר את בני ובנות אותו הניסוי. והנה, אולי... סופרת עד עשר ומבינה שמדובר במתחזה.  זו הרגשה טובה לחיות במחשבה כזו של אי שייכות. המיוחדות משתלמת. חוץ מבלילה, אז התווים מתכהים ונראה כי ההתכנסות נאה לכולם. נגמר הויסקי וביני לבין הברמן גואה לו אוקיינוס של פרסונות. לחצות או לא. הנה, אולי... סופרת עד חמש והברמן שואל, עוד אחת? כן בטח, ומגייסת את כל יישותי האחרת כדי לסחוט קצת יחס אישי. שמת לב שאני כאן לא כמו כולם? זה בכלל אילוץ כל הסיפור הזה של ההתחברות והאלכוהול, ואם אתה כבר כאן, אפשר איזה חיזוק? אני אדם חושב, הנחמדות לא באה לי בקלות, אבל החושך והאלכוהול מקלים מעט. סופרים עד...עד שכולם נראים כבר מאד מיוחדים ונדבק לו איזה חיוך מטופש לפנים. באזור החלציים מתגבש לו איזה לחץ מתון והדרך עד לתא הוידוי מלאה במבטים מוכיחים. לעזאזל, מה שרואים משם לא רואים מכאן. מים רבים מזכירים כי גם אני עשויה נקבים נקבים חלולים חלולים, ובדרך חזרה כבר קורה משהו לתיאורית הניסוי הססגונית. לא. אין מצב שמדובר בקונספירציה פנימית כדי לשמור על הליבה העדינה והפגיעה שלך. המבטים הפכו למוכרים ונראה שהדרך מסרבת להגמע. נתישב, וניתן לזה עוד קצת להיות. עוד אחת? כן, למה לא. לא פשוט לתחזק תיאוריה כל כך ייחודית.