אז זהו זה קרה , נכון לאתמול ה-20.6.08

אחותי הגדולה התחתנה.

אומרים:

"כאשר דלת אחת נסגרת- דלת אחרת נפתחת" אמר אלכסנדר גרהם בל

"לעיתים קרובות" הוסיף

"אנו ממשיכים להביט בצער כ"כ רב בדלת הסגורה,

 עד שאיננו רואים את זו שנפתחה בפנינו" ,

לשמחתי אחותי הגדולה ועכשיו גיסי –ראו אותה, נכנסו בה,

ועכשיו חולקים דלת אחת משותפת.

מאז שהכירו לראשונה ,

נפתחה הדלת הזו  כל כך הרבה פעמים עבורם.

אך סיפור האהבה המיוחד הזה שלהם, מה שנראה ,

כאילו לקוח מסדרה טלוויזיונית

או טלנובלה, הוא הרבה יותר מכך ...

סיפור האהבה המדהים הזה התחיל עוד במהלך תקופת ילדותם( ילדותי)

כאשר גרו שתי משפחות בשכנות, שבעצם רק גדר אחת הפרידה ביניהם.

עם השנים, הפגישות על המעקה המשותף הפכו להיות "שיחות

מעמיקות" לתוך הלילה, וכך למעשה התהדק הקשר המיוחד הזה יותר ויותר.

רצה הגורל ובאיזה שלב כל אחד נפרד לדרכו.

וכך בעצם עברו להם עשר שנים בנפרד.

ובינתיים:

לאחותי נולדה בת מנישואים ראשונים שהיו

ולשכן ( חבר הילדות ) נולד בן מנישואים אחרים גם כן.

אך החיבור המיוחד הזה שהיה בין השניים

בעצם קינן אצלם תמיד.

שנים חלפו, ותקופות קשות פוקדות את המשפחות

אשר עדיין גרות בשכנות אחת לשנייה.

מות אביו של השכן ( חבר הילדות)

ואחותי ששומעת על כך מתייצבת לצידו של החבר ילדות,

מנחמת אותו, ומזכירה לו שלמרות הכאב הגדול- החיים ממשיכים.

מספר שבועות לאחר מכן מתאשפז אבינו  

ועובר ניתוח קשה בביטנו.

והפעם  זהו החבר ילדות  שתומך באחותי  ובמשפחתה

 ועוזר לכולנו בבית החולים.

ולמעשה, מאותה תקופה קשה וטרגדיות שפקדו את שתי המשפחות האלו

יצא דבר אחד טוב, אמיתי ומשמח

וזהו איחודם המחודש של הזוג שהיה שם אחד בשביל השני

כבר מגיל ילדות ולמעשה לאורך כמעט כל חייהם...

אפשר אפילו לומר כי במותו של אביו של חבר הילדות,  הוא  בעצם הגשים את

מה שהיה צריך לקרות אצל שניהם, כי  זה פשוט נועד להיות