
צעירה ושבעת עינוגים היא היתה, כך, ברוך, היא לי מספרת, כשאותו באחד הימים היא פגשה, וכרגע הפכה היא אחרת... וכל שרצתה, מאז עד היום, רק לישון לצידו בכרבול, בביחד, ששנים הרבה כבר נמשך, אין ברקים, אבל אין גם מבול...
ואז זומנתי אני בדרכה, כך אמרה, ודמעה לה בעין, באחת טילטלתי את כל עולמה, השלווה פרחה לה, כאין. ובגעש הדם, ששנים בה הוא נם, נפרצו גם חומות המגן, מבולבלת, תוהה היא, כיצד, האמנם, לא הכירה עצמה, אולי... כן...
והנה היא עכשיו, עומדת מולי, וכסותה היחידה - אור ירח, וכל קמט ביישן, (ואולי זה רק צל) מנושק באור הזורח. וברטט כל נים בגופה הכמה בנגיעת אצבעות חשופות, ייאמר אז בלחש, בפעם המאה, "...אותך"... במילים מלטפות.
|
Ronnie
בתגובה על פנטזיה אישית
המאור הקטן
בתגובה על מחבואי עונג
המאור הקטן
בתגובה על נסיך אורבני
המאור הקטן
בתגובה על תשוקה של סתיו
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
קצת צמרמורת בימים החמים האלה,
זה די מרענן...
תודה!
מרגש .. צמררררמורת.
דנה יקרה,
לעונג ולכבוד לי לדעת
שדבריי מצליחים לרגש.
תודה!
מקסים. ריגשת בי. אהבתי. תמשיך לכתוב מתאים לך מאוד.
יקירתי,
שמח שהתחברת ושאת כאן.
"מבולבלים? ....
גם אנחנו..."
לא רק של סתיו התשוקה הזאת...
התחברתי לבלבול
שלה...
כאילו שוחחנו לפני שכתבת...
ואתה, מבולבל גם כן?
אכן זכות, אבל גם אחריות...
תודה לך, אתי.
"באחת טילטלתי את כל עולמה"
זכות גדולה נפלה בחלקך
*
שמח מאד שאהבת!
תודה!
תודה!
תודה, יפהפיה!
ואוו...מהמם!
הייתי צריכה לקרוא פעמיים
כי הפעם הראשונה היתה סתמית מדי
עבור הדבר היפיפה והנוגע הזה...ריגשת!
ככה? התחלנו באיומים?
אז תדעי לך,
שעלי זה לא עובד,
בטח לא ממוכשרת כמוך!
תודה יקירתי!
אם תמשיך כך לא תקבל כוכבים ולא תגובות
אני מקנאה
איזה יפה זה היה
איזו תודה, איזו, יקירה, ירקרקה...
aaaכן לא קל, אבל מעניין...
מצבים לא פשוטים - זהו שמי השני...
איימי יקירה,
התודה היא לך.
איזה יופי איזה ....
ירוק כשישובו
שבת נפלאה
דנה.
מקסים.
תודות
ושבת ברוכה