| בלשלשת מילותיי מכה בהם בעורמה. מילים של אשמה, מציירים דמותי הנעלה. מחפש את ההזדמנות לפרוץ בשגעון תמידי, כי זו רוחי היחידה. נאמנים לי חייליי כקליפת השום האופפת את חיי. חולה אנוכי ושייך אני לעולם דמיוני שהוא רק שלי, עולם של משוגעים בחלוקים לבנים. **שיר שנכתב באפריל 2006. שיר העוסק בחבורת אנשים שלא מצאה מקומה בתרבות העולם הזה. |