כותרות TheMarker >
    ';
    0

    תגיד, אתה רוצה שאני אפוצץ לך את הדיל???

    2 תגובות   יום שבת, 21/6/08, 18:01

    תגיד, אתה רוצה שאני אפוצץ לך את הדיל???
     דייויד סלע
    מתוך הספר "מסעות קלוצקופ בפלשתינה"
     

    אני, מומי קלוצקופ, אני חבר מרכז ואני רוצה לספר לך קצת על החיים שלי. בוא תשמע, אולי תלמד משהו, איך מסתדרים במדינה הזאת. 

    החיים שלי כחבר מרכז מתחלקים לשניים: התקופה שלפני הפריימריז והתקופה בין פריימריז אחד למשנהו, תקופה שאנחנו הפעילים חברי המרכז מכנים – "תקופת בין הזמנים". 

    את תקופת "בין הזמנים" אני מעביר די בשעמום. פתאום לא צריכים אותי, לא מלקקים לי, לא מזמינים אותי, לא מתקשרים אלי ואף אישיות פוליטית לא טורחת ללחוש לי באוזן כמה אני גדול, כמה אני תותח. כלום.  

    לעומת זאת בתקופות החמות שלפני הפריימריז אני מוצף בטלפונים של "חשובים", מקבל מכתבים אישיים, פניות בקשות והתחנפויות ממועמדים, מה לא. לפעמים אפילו רואים אותי בטלוויזיה, אם אני מצליח לדחוף מספיק חזק את האחרים שעומדים מאחורי מועמד זה או אחר, כשמראיינים אותו. אבל בתקופות בין הזמניםכלום. אפס. יבש. 

    זה פוגע לי בכל התחומים: הילדים שוכחים כמה שאני חשוב - ומתחצפים.  האישה כבר שכחה שיום אחד היא ענתה לטלפון וסגן שר היה על הקו והיא כמעט התעלפה.  עכשיו היא כבר פותחת  את הפה וזורקת מילים בלי חשבון. וגם מנהל הבנק, שהיה רץ אחרי כמו איזה ג'וק מסומם כל פעם שראה אפילו חלק קטן ממני בטלוויזיה בתקופת הפריימריז, גם הוא תופס לי תחת ועושה לי פרצוף על כל "אובר" קטן. 

    אבל, בפוליטיקה - כמו בטבע: כמו שבטבע העונות מתחלפות להן ואחרי החורף הגשום מגיע האביב החביב, ככה זה גם בפוליטיקה. ה"אביב" מגיע בפוליטיקה בדרך כלל דרך ארוע שולי, כביכול: ראש הממשלה אמר מה שאמר וח"כ זה או אחר מלמל איזה דיבור בעניין, שר אחר ברבר את עצמו לדעת ש"...לא יעלה על הדעת", חיים רמון צעק "להקדים את הבחירות ומיד" ופואד תמיד אומר : "אני בא ואומר..." ולא אומר כלום...

    אנחנו, הפעילים הפוליטיים וחברי המרכז נושפים מעט רוח בגיצי הארוע שהופך להיות חם ואדום ולבסוף, תודה לאל, פורצת אש שהופכת ללהבה ענקית שעולה עד לב השמיים, הבית בוער, יש גם פגועים נשרפים ונחנקים ברוך השם, ויש הקדמת בחירות!יש אלוהים!!!!!!!!!!! הפריימריז בפתח!!!!!!!!

     ואז העולם שלי משתנה באחת. הכל מתעורר פתאום כאילו פרצה מלחמה: הטלפון מטרטר, תא הדואר מתפקע, ישיבות כל לילה, קילומטרג' ענק ברכב. הכתף כואבת לי מהצ'פחות שכל ה"חשובים" תוקעים לי בכל הזדמנות, ופי הטבעת שלי לח חמים ונעים, באופן קבוע מכל הליקוקים שלהם..קלוצקופ בשטח, המפלגה במתח! איך הם מתקשרים אלי כל הזמן, כל
    ה"גדולים":

    "
    …קלוצקופ, קלוצקופ, מה שלומך נשמה? הם מתחנפים, קלוצקופ, אתה יודע שאני סומך עליך לפריימריז?, רק עליך קלוצקופ, מה שלום אשתך שושנה קלוצקופ?, מה עם האקזמה של הילדה קלוצקופ?,  למה לא רואים אותך יותר קלוצקופ?, ככה זה יפה לעשות קלוצקופ איך שנגמרו הבחירות להעלם ככה קלוצקופ?, בדיוק דיברתי עליך קלוצקופ עם אשתי אתמול אמרתי לה כמה אני מתגעגע אליך קלוצקופ, למה אתה לא מגיע אלי ללשכה לכוס קפה קלוצקופ? אתה גדול קלוצקופ, אני יודע שאתה תארגן לי את הדיל בפריימריז קלוצקופ, אין כמוך קלוצקופ אתה תותח,  אתה כלי כלי קלוצקופ, אם אתה צריך משהו קלוצקופ, כל דבר, בכל שעה אפילו באמצע הלילה אתה יודע שאתה יכול להתקשר אלי, נכון קלוצקופ???"
     

    ולי יש פנקס קטן, אותו אני מכין במשך כל תקופת "בין הזמנים" הארורה, שבין פריימריז אחד למשנהו. הפנקס מסודר לפי א-ב, ורשום שם שם של כל אחד מאלה שאני יודע שיתקשרו אלי, ברגע שהפרייימריז יהיו באופק:חברי כנסת, שרים, חברי כנסת שנפלו בכנסת הקודמת ורוצים לחזור, חברי מפלגה שרוצים "לרוץ", הכל. ליד כל שם אני רושם לי מראש במה הנ"ל יכול לעזור לי. וככה, כאשר הם מתחילים להתחנף אלי בטלפון,  אני מארגן לי תוך תקופה קצרה דוכן מפעל פיס באזור נחשב, הפשרה של כמה דונמים שהיו תקועים מאז הבחירות הקודמות, כניסה לארבע-חמישה דירקטוריונים חדשים, שניים שלושה מכרזים תפורים, סילוק קנסות על חריגות בניה ומה לא.כולם כולם ממהרים למלא את בקשותי כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם. זאת כיוון שהפריימריז מתקרבים וכולם נלחמים שהשם שלהם ירשם  ברשימה של ה"דיל".כי אם אתה לא ב"דיל", אתה לא קיים.

    ואם מישהו מהם מתמהמה במילוי דרישותיי, כל מה שאני צריך לעשות הוא להתקשר. "אהלן קלוצקופ, מה נשמע אח שלי, מה אני יכול לעשות בשבילך נשמה".  ואני ניגש ישר לעניין: "תגיד", אני אומר, "אתה זוכר שביקשתי ממך לסדר לי את זה וזה?"ואז הוא מתחיל להתפתל כמו תולעת על קרס של חכה. אני נותן לו קצת להתנדנד ואז אני דופק לו את הבומבה:"תגיד, אתה רוצה שאני אפוצץ לך את הדיל???"

    מרגע שזרקתי לו את החזיז בפרצוף, הוא מתחיל לרוץ כמו עכבר מורעל.
    העניין סודר.  

    אבל, עד הפריימריז יש עוד, ברוך השם, זמן בשביל שנמצוץ מהפרי הזה את כל המיץ האפשרי. צריך לארגן חוגי ביית בשביל ח"כים, עצרות בשביל שרים, כנסים בשביל מועמדים חדשים, מפגשי הזדהות עם חבר זה או אחר, אירועי תמיכה ומה לא. שמח.כל המועמדים, מראשון השרים ועד אחרון המועמדים זקוקים למפגשים האלה, כמו שמסומם כבד זקוק למחט.  ומי מארגן להם את כל האירועים, אם לא קלוצקופ???והם, כל המועמדים,  מגיעים לכל המפגשים האלה כאילו הם באים למועדון סאדו-מאזו. למה מה הם עושים שם, אם לא מרביצים כל הזמן אחד לשני על הכתפיים בכל הכוח??? אהלן אחי, טטררחחח, מה שלומך נשמה, טטררחחח, כמה טוב לראות אותך, טטררחחח, טטררחחח, טטררחחחח!!!לפעמים במפגשים האלה אתה מתבלבל וחושב שנקלעת בטעות למפגש של ניצולים מאוניה טרופה, שלא ראו אחד את השני   לפחות  50 שנה: איזה חיבוקים, איזה נשיקות, איזה ליטופים וכל זה למרות שבאותו יום בצהריים  הם נפגשו כבר "באולמי הנוצץ" בכנס לחיזוק הדיל של שר התחבורה, ואתמול הם נפגשו ב"אולמי המנצנץ" להרמת כוסית עם אחד שחושב שהוא שווה משהו, אבל למרות שהוא לא שווה כלום - אף אחד לא מחמיץ אף מפגש. הפחד הורג אותם. הם צריכים לשמור על הדיל שלהם כמו שקבצן שומר על הקרטון שעליו הוא ישן בלילה...

     ואז לבסוף מגיע היום הגדול.  יום הפריימריז.

    מתכנסים בגני התערוכה וכל המועמדים, מגדול עד קטן מחכים בפתח לנו הפעילים, והביצים שלהם קופצות להם מפחד במכנסיים, כמו כדור פין-בול במכונת משחק.   אני מגיע לגני התערוכה וכולם מתקרבים אלי כמו זבובים לעוגת דבש: "קלוצקופ, מה שלומך קלוצקופ, אתה שומר עלי קלוצקופ? לא שככת אותי בדיל קלוצקופ, נכון? קלוצקופ אחי, היום חתמתי לך על הדוכן למפעל הפיס, תתחשב בי קלוצקופ לאישתי יש לומבגו, קלוצקופ נשמה שלי, אתה רוצה לשתות משהו? לאכול? קח קלוצקופ קח מתנה כובע מצחייה עם השם שלי, הנה קלוצקופ שמרתי לך במיוחד עט בשביל שתסמן את השם שלי בדיל קלוצקופ, קלוצקופ אתה זוכר שעזרתי לסבתא שלך לחצות את הכביש לפני שנתיים?" 

    ואני, מכל הריצות שלי כל היום, לא היה לי אפילו זמן לחרבן. אני מנסה לפלס את דרכי לעבר השירותים אבל הם, כל הח"כים, הח"כים לשעבר, השרים ושאר המכובדים המועמדים - חוסמים את דרכי, משכנעים אותי, מלטפים אותי, מלקקים אותי, מתחננים, חלקם עם ידיים רועדות, חלקם עם דמעות בעיניים: "...קלוצקופ, קלוצקופ,...תעזור לי..... תעזור לי..... בבקשה קלוצקופ...אל תשכח אותי קלוצקופ...". ואיזה הצעות אני מקבל ברגע האחרון: בלחישה מפתה באוזן, כאילו בדרך אגב או בפתק שמוחלק לתוך כיסי, וח"כית אחת אפילו הציעה לי מגע מיני חפוז מאחורי הביתן, הכל רק בשביל שאתמוך בדיל שלה. וכל מה שאני רוצה באמת, זה רק לחרבן.

    ברגע שהם מבינים שאני מנסה לפלס את דרכי לעבר השירותים, הם תופסים אותי בידיים, כל המכובדים המועמדים, מניפים אותי ונושאים אותי על כפיהם לעבר השירותים, שלא אתאמץ חלילה מאמץ מיותר בהליכה, דבר שעלול להשכיח ממני את התמיכה המובטחת בדיל שלהם. אנחנו מגיעים לשירותים והם מנסים כולם להידחף דרך הדלת, מיוזעים ומסריחים, פרועי שיער עם חולצות חצי בחוץ  וכפתורים פרומים . שניים מהם מושכים בכוח פועל ניקיון שישב  לו בשקט על האסלה והלה מוטס מהמקום עוד לפני שהספיק לרכוס את כפתורי מכנסיו. שלושה מועמדים אחרים ליקקו בשבילי את האסלה והיא מבהיקה ומבריקה וממתינה לישבני. הם מתחילים לריב ביניהם מי יכנס איתי לתא, מי יפתח לי את כפתורי המכנסיים, מי יעשה לי מסג' בקרקפת בעודי מחרבן ומי ינגב לי את התחת. בעודי מטיל את בני מעיי מנהלים לידי שני ח"כים מו"מ מזורז כולל סגירת קומבינות אחרונות בדילים, הכל בשביל שהראשון יוותר לשני,  כדי שזה יוכל לנגב לי.בסוף הם סגרו  ביניהם, שתמורת הכללתו של האחד בדיל של השני, מוותר מועמד המפלגה לשר החינוך למועמד המפלגה  לשר התשתיות, כאשר האחרון מסתפק בזה שהוא יהיה זה שיתלוש את הדפים של נייר הטואלט, יגיש אותם לחברו וזה יוכל לרכון אל מאחורי ובעדינות, כך התחייב, לנגבם.אבל אני פוצצתי להם את העסקה."לי את התחת ", אמרתי, "ינגב רק שר, לא ח"כ פשוט ואפילו אם הוא מועמד לשר."הם הביטו בי המומים. "מה אתה מסתכל עלי כמו אהבל," אמרתי לח"כ שזכה בזכות לנגב, "רוץ החוצה ותמצא לי מיד שר, מה, אתה רוצה שאני אפוצץ לך את הדיל???"

    והוא רץ.
    וואלה, איך שהוא רץ!   

          דייויד סלע
    מתוך הספר "מסעות קלוצקופ בפלשתינה"
     

       

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/7/08 13:34:

      *
        7/7/08 22:24:

      יפה. כתבת בסגנון חנוך לוויני שכזה.. מזכיר ל את שמות שהוא נהג לתת לגיבוריו, כדוגמת  יקיש ופופצה.

      מראה חדה הצבת מול פוליטיקאים והמעכרים שלהם.הגיע זמן לומר גם זאת.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      דייויד_סלע
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין