שוב הלכה גונק במסדרון של משרד התוחלות כדי לדבר עם גב' ציפורה נחמני, האחראית על אידיאולוגיות לא רלבנטיות. הפעם לא עמד איש בתור. בהמשך המסדרון עמד בחור מוכר לגונק, בתור למחלקה לאידיאולוגיות עכשוויות.

"אילי?" שאלה גונק. זה היה בחור שהכירה מטאי-צ'י.

"היי, גונק, מה העניינים?"

"סבבה," היא שיקרה בלי מאמץ. "מה אתה עושה פה?"

"אני רושם אידיאולוגיה חדשה." אמר אילי.

"כן?" עשתה גונק פרצוף של מתעניינת.

"כן. קוראים לזה נדל"ניזם נאור." הוא שיתף.

"יופי. שיהיה לך בהצלחה." גונק דפקה על הדלת של גב' ציפורה.

"רק רגע! רק רגע! אָנטְרֶה!!!" ענה קול מפנים.

גונק פתחה את הדלת ומצאה את גב' ציפורה מקשקשת בסערה בדוקומנטים שהיו פזורים על השולחן. היא הבחינה מייד שגב' ציפורה עושה הצגה שהיא עסוקה.

"מה באמת עשית לפני שבאתי?"

"אממממ.... שיחקתי סוליטייר על המחשב," ענתה גב' ציפורה כמי שנתפסה בקלקלתה. "זה ממש קשה להפסיק."

"אפשר להשתמש בסולם שלך?" שאלה גונק.

"ביינסור, מה שרי," אמרה גב' ציפורה והחוותה על הסולם.

גונק העמידה את הסולם מתחת לפתח האיוורור, עלתה, שלפה את המכסה שלו ושמה בתחילת התעלה חבילה קטנה. היא הוציאה קופסת גפרורים והדליקה מקל קטורת שהפיץ ריח חזק. כשירדה מהסולם אמרה לגב' ציפורה:

"אני מקווה שהריח ימשוך אותו לכאן. השארתי לו קצת פירות יבשים ומכתב."

גב' ציפורה עמדה ליד החלון והסתכלה החוצה. גונק הצטרפה והביטה גם היא.

"הזאתי שגרה שם, איפה שהתריסים מלוכלכים... תסתכלי. מתרוצצת ערומה בבית וחושבת שאף אחד לא רואה."

"היי, אני מכירה אותה! קוראים לה ורדית. בחורה נחמדה. קצת אקצנטרית... אני אגיד לה שתתלבש. ובקשר לדרור. אני חושבת שאני יכולה לעזור לו. אני חייבת לדבר איתו. תודה רבה על הכול."

היא חשבה שיש לה כבר את התשובה לכל הבעיות: אהבה ללא תנאי.

אוי, כמה שהיא טעתה.