כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מחפשים עצה יעילה לחיים?? אולי תמצאו כאן...

    בבלוג יש כתבות מעניינות על איך לשפר את החיים שלנו, איך לעשות דברים נכון יותר, טוב יותר, יעיל יותר. אני אוסיף בעיקר את אלה שקשורים יותר אליי, ואולי גם דברים נוספים שמעניינים...
    תהנו!

    ראוי לציין שאלה לא כתבות שנכתבו על ידי!

    7 דרכים לנצח בראיון העבודה (מתוך לייף האקר)

    2 תגובות   יום שבת, 21/6/08, 21:41

    התלבשתם, דייקתם, העברתם את הסלולרי לשקט, וידאתם שהידיים שלכם לא מזיעות, לחצתם את יד המראיין בחום, חייכתם, הקפדתם לענות בכנות, לא התביישתם בכשרונות שלכם ולא השמצתם את מקום העבודה הקודם; השארתם לו את אוסף מכתבי ההמלצה, אימיילי התודה ופתקי החיזור שלכם, הסתכלתם לו בעיניים ואמרתם לו שהוא לא יצטער. אז למה הראיון, אם להשתמש במילים נקיות, התחרבן?

     

    1. רשמו את הכישורים שלכם על דף

    כל אחד יודע שבראיון עבודה צריך לבלוע את הבושה, ולומר למראיין שאנחנו הטובים ביותר, ושחבל לו לפספס את ההזדמנות. כל אחד יודע שכולם עושים זאת, ושהייתרון שלו זה שבמקרה הוא באמת הטוב ביותר, ולא האחרים, ושאולי המראיין יראה זאת. אם גם אתם חושבים כך, אתם צודקים. המראיין יראה זאת, כי אתם הולכים להראות לו.

    זה מתחיל בדף נייר, שעליו תכתבו את התכונות והכישורים שלכם. הקואצ'רית האמריקאית מארקי סטיין ממליצה לעשות זאת באופן הבא:

    תחילה כתבו שש תכונות שלכם, ששימושיות ברוב התחומים המקצועיים, כמו יכולת ניהול, יצירתיות תודעת שירות, חשיבה אנליטית, רגישות לפרטים, חוש אסתטי, עצמאות, יכולת פתרון בעיות, יוזמה. אל תשכחו לעצור בתכונה השישית.

    לאחר מכן, ששה עד עשרה כישורים שמתאימים ספציפית לתפקיד המדובר. הם יכולים להיות גובה, כישרון לחסימות, וניסיון משחק כפאואר פורוורד, אם אתם מנסים להתקבל לקבוצת כדורסל. הם יכולים להיות שפות תכנות שאתם מכירים, אם התחום הוא היי טק.

    אחר כך, הוסיפו ארבע תכונות שפחות נוגעות לתפקיד זה או אחר, ויותר מספרות עליכם, כבני אדם. למשל אחריות, להט, סובלנות, יכולת הקשבה, אופטימיות, דיסקרטיות. בסוף הרשימה הוסיפו שלוש תכונות מהסוג שארגונים אוהבים, כמו יכולת עבודה בצוות, וורקוהוליות ומנהיגות טבעית.

    ולבסוף, רשמו את מה שמארקי סטיין מכנה "מתת האל": התכונה שעליה כולם תמיד מחמיאים לכם, זו שלעולם לא הייתם מוותרים עליה, ושאתם יודעים שתוזכר בכל הספד עליכם. על התכונה הזו אתם לא הולכים לדבר בראיון, דרך אגב. אתם הולכים להפגין אותה.

    כבר יותר טוב מה"אוהב אדם ופרפקציוניסט", לא?

     2. הפיחו ברשימה חיים

     

    כלל נפוץ בכתיבה הוא "don't tell – show". אל תספר – תראה. עיתונאי שמדווח על קריסת גורד שחקים, לא יסתפק בלומר ש"אימה משתוללת ברחובות". הוא יאמר "ברוקרים בחליפות מכוסות אבק ומנהלות בחצאיות קרועות רצים ברחובות מנהטן לכיוון צפון, בעוד חבריהם נמצאים מאחור, קבורים מתחת להריסות". מזעזע, אבל זה עובד. זה חי.

    וזה עובד בכל מקום. לצד הכותרת "יכולת לפתור בעיות", כתבו על בעיה שפתרתם ביצירתיות. לצד התכונה "אחריות תקציבית", כתבו איך הצלחתם לצמצם בחצי את הוצאות המחלקה שעבדתם בה. חברו כל תכונה וכישרון לאירוע מהמציאות שבו הפגנתם אותם. עשו זאת בקצרה – לא יותר משנים-שלושה משפטים. שלבו בהם נתונים מספריים, שינסכו תחושת אמינות. הפכו את רשימת הכישורים שלכם למשהו שעובד, שחי.

    עכשיו למדו הכל בעל פה.

     

    3. בצעו תחקיר

     

    לסיום שיעורי הבית, גגלו את שם החברה שבה אתם רוצים לעבוד. בררו מה היא עושה ואיך, מי המתחרים שלה, מה הייתרון שלהם עליה ומה הייתרון שלה עליהם; אספו פרטי טריוויה והיסטוריה אודותיה.

    אלן נירנברג, מחבר "לנצח במשחק הראיון" ממליץ להפגין את הבקיאות שלכם בכל ראיון, ובעיקר ברגע שבו המראיין ישאל איך הגעתם אליהם, למה אתם רוצים לעבוד דווקא שם, או כל שאלה אחרת שמשמעותה האמיתית היא "מה אתה בכלל יודע עלינו, פישר"?

    עוד הזדמנות להרשים את המראיין בבקיאותכם היא בשלב שבו הוא מבקש מכם לשאול אותו "כל מה שתרצו". שאלה מקצועית אודות פעילות החברה, שבאה ממקום של ידע וסקרנות, תשאיר רושם שיכול לבדו להעביר אתכם לראש הרשימה.

     

    4. ספרו קצת על עצמכם

     

    מה עניתם בפעם האחרונה שבה מראיין ביקש שתספרו קצת על עצמכם?

    אני פשוט סיפרתי קצת על עצמי. כשהגעתי לתיאור התחביבים שלי מכיתה י"א המראיינת אמרה שהיא מבינה וחושבת שאפשר להתקדם. בסמינריון הראשון של שנה ב' באוניברסיטה היא אמרה שאני נראה לה אדם מעניין ובעיקר מקסים, אבל היא בעצם לא בטוחה שיש משרות פנויות, והיא תבדוק ותתקשר אם יהיו. מאז למדתי משהו.

    "ספר על עצמך" היא השאלה החשובה בראיון. התשובה לה תחליף לבלי שוב את הרושם שעשו קורות החיים שלכם. סיפורכם צריך להתאים לסבלנות המראיין, כלומר להימשך כעשרים שניות, ולכלול את נסיונכם המקצועי, היתרונות המיוחדים שלכם, השכלתכם והפרסים והמדליות שקיבלתם בימי חייכם. בתום עשרים השניות המראיין צריך להבין שמולו יושב סיפור הצלחה תמציתי וקולע.

    לדוגמה:

    מראיין משועמם: "ובכן, ספרי קצת על עצמך".

    מרואיינת: "יש לי ניסיון של שש שנים בעיצוב סביבות תלת-מימד ותיכנות משחקים. בשנתיים האחרונות התקדמתי לניהול צוותים. אני בוגרת בצלאל, וכרגע לומדת לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב. בשנה שעברה קיבלתי את פרס העובד המצטיין של מחלקת הפיתוח ביוביק, אחרי שהצלחתי להוציא לפועל שני פרוייקטים מוצלחים חודש וחצי לפני הזמן. האמת, ההתגברות הזו על אתגרים היא מה שאני אוהבת לעשות, ומצפה לעשות גם כאן".

    אל תדקלמו את הסיפור שלכם. דברו בנינוחות. השתהו לרגע, והראו כאילו אתם מפשפשים בזכרונכם, או שוקלים אם לומר את זה או לא. אל תתנו למראיין לנחש שהתאמנתם על זה בבית במשך עשרים דקות. תנו לו לנחש שאתם באמת יודעים מה אתם שווים, ושמעולם לא הפריע לכם לספר את זה.

    מרגע זה ועד סוף הראיון, נצלו כל שאלה כדי לספר על עצמכם עוד קצת. בתשובתכם חשפו שתים או שלוש תכונות מהרשימה שהכנתם בבית, והרחיבו על אחת מהן בדוגמה חיה קצרה.

    מה מושך אתכם בתפקיד? הצורך ביצירתיות והאפשרות לעבוד בצוות, דבר שאתם מאוד אוהבים. כשעבדתם במשרד המשפטים, נהגתם פעמים רבות להישאר עד שעה מאוחרת עם הצוותים שבניהולכם, ולעבוד בכיף. למה להם לקחת דווקא אתכם? כי אם הם מחפשים מישהו שלא מוותר על המאה אחוז, אז אתם המישהו הזה. אתם תמיד בודקים את עבודתכם פעמיים, ועוד פעם למחרת. גיליתם שרק כך אפשר להבטיח את התוצאה הטובה ביותר.

    וכו'.

     

     5. זהו שאלות מכשילות

    ראיון אידאלי הוא זה שבו הקרח נשבר, והמראיין מתחיל להסתחבק אתכם. שאר הראיונות כוללים בעיקר סדרת שאלות שמתחלקות לשני סוגים: שאלות שמטרתן ללמוד על המקצועיות וההתאמה שלכם לתפקיד, ולצדן שאלות שמטרתן לעמוד על קנקנכם, לראות איזה מין בני אדם אתם.

    "איפה את רוצה להיות בעוד חמש שנים?" היא שאלה כזו. לא מעניין את המראיין שלכם שאתם מתכננים להגר לאוסטרליה. למעשה, עדיף שלא ידע. הוא גם לא מחפש אנשים שרוצים את התפקיד שלו בעוד חמש שנים, או הרבה קודם. התשובה הנכונה פה היא שבעוד חמש שנים אתם רוצים לראות את עצמם ממשיכים ללמוד ולהתפתח, אישית ומקצועית. זה אפילו לא שקר.

    "למה עזבת את העבודה הקודמת שלך?" היא עבור מרואיינים רבים שאלת מחץ. התשובה המסורתית שלי היא "אני לא עזבתי. הם העיפו אותי. הזונות". גם אם זה נכון, ספרו על כך בלי להשמיץ את עצמכם או את מעסיקיכם הקודמים. זה אפשרי. פשוט תנו את התירוץ הרשמי שמכרו לכם, כמו פשיטת הרגל של החברה, קיצוצים, או החלטה משותפת על עזיבתכם, בשל תחומי העניין החדשים שלכם וההזדמנויות החדשות שחיפשתם. הנימה החיובית שבתשובה היא הדבר החשוב.

    עוד שאלה פופולרית היא "מהן המגרעות שלך?". אל תטעו: המראיין לא באמת מצפה לתשובה כנה. אחת כזו צפויה לחסל את סיכוייכם להתקבל. השאלה הזו לא טובה לדבר מלבד יצירת לחץ. ולכן עליכם להראות שאתם לא נלחצים משטויות.

    ספרו שאחת המגרעות שלכם היא שאתם מכורים לריצות מרתון ומשקיעים באימונים את רוב שעות הפנאי שלכם, למרות שמעולם לא עברתם את המקום הרביעי. התוודו שאתם לא יכולים שלא לסלוח לאנשים. אתם פשוט לא נוטרים טינה. הלוואי ויכולתם. אם אתם חשים שלמראיין יש חוש הומור ומצב רוח טוב, ספרו שאחת המגרעות שלכם היא נטייתכם לצעוק בקולנוע את סוף הסרט ולברוח. או שהכישלון הגדול שלכם הוא שמעולם לא הצלחתם לכבוש את גרמניה במשחק Rome:Total War. בקיצור, עזרו למראיין להבין שאפשר להתקדם לשאלה הבאה.

     

     6 השתמשו בתרגילים מלוכלכים

     

    זוכרים איך מושכים תשומת לב בטלמרקטינג? אחת הדרכים היא להעביר שני מסרים באותו המשפט. למשל, המשפט "אמרו לי פעם שרק בגלל העובדה הזו ברור שאני האדם המתאים לתפקיד" כולל את המילים "ברור שאני האדם המתאים לתפקיד". לא שזה מה שישכנע את היושב מולכם, אבל האוזן שומעת והמוח קולט, וזה משפיע. קצת.

    כשאתם אומרים "האם האדם שאתה מחפש אמור להקים את המחלקה בעצמו?", געו כבדרך אגב בחזה שלכם, בדיוק במילים "האדם שאתה מחפש". עשו זאת גם כשאתם אומרים מילים כמו "הטוב ביותר" "נאמנות" "מציאה". עשו זאת בעדינות, באופן שלא ימשוך את תשומת הלב, אלא יעקוף אותה. היו ערים לסדר המילים במשפטים שלכם, ונסו ליצור רצפים כמו "אז אתה אומר שכך אפשר להסתדר. אתי, אגב, אין בעיה בדברים האלה", או "במקרים כאלה אני מקבל החלטה לפי מה שבאותו רגע מתאים. לך זה בטח מוכר".

    זו לא היפנוזה וזה לא מדע. אבל אם תהיתם למה אנשים לא משתכנעים במשהו, ואז כן משתכנעים באותו הדבר בדיוק, אז זו הסיבה. זה לא רק מה שאמרו להם. זה גם, ואפילו בעיקר, איך שאמרו להם.

     

    7. נדנדו באדיבות וטוב טעם

     

    הרבה אנשים טובים הפסידו הרבה משרות טובות, כי הם חשבו שהמראיין שלהם מסודר מספיק כדי להחזיר להם טלפון במידה והוא מעוניין בהם. אל תשכחו שכל מראיין הוא גם מנהל, ורוב המנהלים לא מסודרים מספיק, לא פנויים מספיק, ולא שום דבר מספיק כדי לזכור שאתם אלו שעברו את הראיון בהצלחה, והנה הטלפון שלכם, הנה נתקשרה.

    בסוף הראיון, שאלו אם ומתי כדאי לכם להתקשר. התקשרו מתי שאמרו לכם, ואם עדיין אין תשובה, שאלו אם אתם יכולים להתקשר שוב בעוד שלושה ימים. המשיכו כך, כשבכל שיחה אתם מבקשים רשות להתקשר שוב. כך תקבלו במהרה את התשובה השלילית או החיובית, האגדות מספרות על כאלה שמה שלבסוף זיכה אותם בתפקיד היה הנחישות והעקביות שבטלפונים. וזה לא מפתיע. מנהלים לא רוצים אנשים שינדנדו להם, אבל הם רוצים אנשים שינדנדו בשבילם.

     

    כתבה זו נכתבה ע"י אסף אביר.

    מי שמעוניין בכתבות נוספות, יכול למצוא אותן באתר www.lifehacker.co.il...

    שיהיה בהצלחה בחיים:)

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/6/08 23:41:
      האמת שזה באמת מעניין...:) שווה לנסות...
        21/6/08 22:57:
      אהבתי את התרגילים המלוכלכים. מעניין אם זה באמת עובד!

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      eyalse
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין