ההכנות לסוף שנה,

ההתרגשות של הילדים, ההתרגשות שלי,

המחשבות על בודפסט המתקרבת במהירות ופתאום זה הכה בי:

הילדים בגן באוירת אס"ק -

מה זאת אוירת אס"ק (אוירת סוף קורס) למדתי רק עכשיו כשטל התגייס והיה בקורס הכנה לקצונה, קצונה והשלמה - בטווח של חצי שנה בערך...

שבירת דיסטנס - הבעיה היא שאצלנו אין דיסטנס - אז כל רגע בא ילד אחר, נדבק אלי, מחכך את הסנטר שלו בכתפיים שלי, מחבק אותי חזק והולך חזרה למשחקים. בהתחלה לא קישרתי.

התחלתי לקבל מהם מתנות קטנות - עבודות שהם עושים בגן במיוחד בשבילי - אפילו קיבלתי השבוע פרחים אדומים שאחד הילדים סחב איתו כל ההסעה כדי להביא לי לגן.

הם נפרדים - כמו שקשה לי - קשה גם להם - רק שהם באופן הכי טבעי - מלמדים אותי את השעור האחרון לשנה זאת עמוסת הפרידות איך משחררים באהבה.

יש גם כאלה שמתגרים בחוקים - פתאום רצים בגן, פתאום בודקים מחדש את הגבולות - האם משהו משתנה בהם לקראת סוף השנה, כשהגננת מרשה להם להמרח עליה ולראות דמעה זולגת פה ושם מעיניה מהתרגשות.

ובכלל רציתי לכתוב על מה למדנו בגן השנה וזאת היתה אמורה להיות רק הפתיחה... אני כנראה באמת מתרגשת - 18 שנה וכאילו בפעם הראשונה, כנראה שביום שתגמר ההתרגשות אני אהיה הסטוריה במערכת החינוך - טוב אז מה למדנו השנה בגן והאם זה עובר את אשכולות הידע של משרד החינוך (לא לדאוג - זה בנוסף ) ואלה הם המשפטים שנחרתו להם במוח לעולמי עד:

*  לכל בעיה יש יותר מפתרון אחד

*  כל מה שזה עבודה - מותר

*  מה שלא יצליח היום - יצליח מחר -

   ומה שלא יצליח מחר - יצליח מחרתיים

*  בגן שלנו מותר לטעות

*  כל אחד בקצב שלו 

*  אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד

הכל בתהליכים של העצמה אישית - לכל אחד בנפרד ולכולם יחד כקבוצה -

מתוך אמון מלא ובטחון, שקבוצת תמיכה שעובדת בשתוף פעולה,

כאשר כל אחד מהקבוצה מביא לתוכה (נתינה) את מה שהוא הכי טוב בו ומבקש מהאחר (קבלה) את מה שהוא צריך והאחר הכי טוב בו - זה WIN-WIN.

יצא משפט קצת ארוך - אבל מה זה נכון.... 

גילה