שוב ושוב עולה בי השאלה, מיהו הנהנה מכולם, מי האומן שזוכה לאושר הכי גדול. העוסקים באומנות הם אנשים מאושרים. אושרם נובע מהעובדה שהם מצליחים לחשוף את פנימיותם בפני קהל. חשיפה זו היא כה נעימה, כה ממכרת, עד שהיא עשויה לגרום לבני האדם להשקיע בה את כל חייהם. (בעיקר אלה שמצליחים). אומנות, כידוע, יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות. האומן צריך לשוט ולנווט היטב בין מציאות לדמיון. למצוא כל הזמן את החיבור הנכון. אעלה כאן את דרכיי הביטוי האומנותי המקובל, הציור, ההלחנה והכתיבה. כבר עכשיו אומר שאיני מצייר ואיני מלחין כלום, לפיכך אין באפשרותי להשוות באמת. רק אקבע את הדברים מנקודת מבטי. אני כותב. הכותבים רבותי. הכותבים הם הנהנים מכולם. המלחינים סובלים. כל שעומד לרשותם הוא אוזניו של קהלם. הדרך משם אל הרגש אומנם קלה אולם הדמיון נותר כללי מדי ולא ניתן לשליטה באמת. גם לציירים לא חסר צרות. להם דווקא קל לכוון דמיונות אך לעולם לא נחדל, עמוק בפנים, להתאכזב. כמו אהבה, יש בתוכנו מודל של ציור מושלם, מין מציאות מדומיינת, ואנו תמיד משווים אותה לציורים שאנו בוחנים. הכותבים הם לוגמי השמפנייה בחבורה. כל כלי המשחק בכיסם. כאילו בידם צרור ענק של חוטים שכל שעליהם לעשות הוא לבחור ולמשוך בחוטים הנכונים, בסדר הנכון, בעוצמה הנכונה... כך הם מגיעים עמוק לדמיונו של כל אחד ואף בוחשים בו כרצונם. אם תנסה להשוותם לאחד מחלומותיך, הם יהפכוך כך שלא תדע... מה בך רגליים... ומה ידיים. להמציא משהו... ללא הפרעה, למצוא מילים... ללא הפרעה, לצאת לכיוון דמיון הקהל... ללא הפרעה, להגיע לשם... ללא הפרעה ולבחוש בו... ללא הפרעה. מאומה לא מפריע למושכים בחוטים. הקלות בה הם יכולים להסיעך לכל מקום בו יחפצו, אינה מנת חלקו של כל אומן. הגידו אתם, היש אושר גדול מזה?
מסך מסך חפש לי היש בעולם כולו. מסך מסך התדע? היש ברגע זה ממש מסך מסך ספר לי היש אדם שמח ממני? |