בוקר טוב

מה שלומכם? התאוששם מהעל האש? מהזיקוקים? מהצנחנים?

לרגל יום העצמאות ה 60 חגגתי נון סטופ. קודם כל שלחתי לכולם את תמונת דגל ישראל הגדול בולם שנפרש בדרך ירושלים, עם הסבר מפורט לגבי החגים שלנו. אחכ שלחתי להם סרטון קידמון למדינת ישראל שמציג אותנו כתרבותיים לחלוטין.

אחכ ראיתי את הטקס מהר הרצל דרך המחשב בLIVE. אין על זה. אני מתה על הדלקת המשואת מהר הרצל. קלטתם את הדגלנים? איזה מפתח סול הם עשו... פשששש J

בארוחת צהריים הזמנתי המבורגר כדי להרגיש שאני ב"על האש".

והיה די משעמם. בנוסף גם קיבלתי דוח כי חניתי במקום אסור, למרות ששאלתי אם אפשר לחנות שם, והסתכלתי בשלט, זה לא היה מספיק טוב... מסתבר שהחץ הקטן שהיה על השלט התכוון שאי אפשר לחנות בכל השורה ולא רק איפה שהשלט ממוקם. אוףףףף.

אני יצאתי לשווקים לחפש דגלים קטנים על קיסמים אבל לא היה של ישראל, אז DEB הדפיסה דגלים קטנים והדביקה על קיסמים וכל אחד שקיבל עוגה קיבל אותה עם דגל, ועם מפית 60. (בתמונה, לבושים בכחול לבן, החברים מהעבודה והעוגה).

חוץ מזה כולם אמרו לי מזל טוב ושאני לא נראית בת 60 J. חמודים.

היום היה מרוץ לCURE בבוייזי. נכנסתי לאתר להירשם. היו כמה אפשרויות. 1 קמ או 5 קמ ריצה או הליכה וכמו כן היה אפשר להירשם למסלול SLEEP IN. אתה נשאר לישון, תורם את הכסף, ומקבל חולצה. פיקס.

אני נרשמתי ל5 קמ הליכה. שמתי מכנסיים עם פסים וורודים, גרביים וורודות, החולצה של המרוץ ואז הייתי צריכה לבחור בין כובע מצחייה לבין כובע צמר. אחרי הכל השעה שמונה וחצי בבוקר ובחוץ יש 7 מעלות. זה ממש מבלבל.

איזה קור. החלטתי שאני גרה מספיק קרוב בשביל ללכת לקו הזינוק. שתבינו בבוייזי לא הולכים ברגל לשום מקום פר הגדרה נוסעים באוטו לכל מקום גם אם זה מעבר לכביש...

בכל מקרה הזינוק היה כל כך איטי, כי היו כל כך הרבה אנשים, שפשוט עברתי לנתיב השני והתחלתי לרוץ. אחרי חצי כבר לא יכולתי לנשום יותר כי האויר הקר הרג אותי וחוץ מזה אני לא בכושר. אז הלכתי חזרה.

כשהגעתי לקו הסיום היו המון דוכנים שחילקו אוכל ושתיה אז החזרתי את כל הקלוריות חזרה מייד. תענוג. היתה הגרלה של כרטיס טיסה מבין כל המשתתפים. לא זכיתי. גם לא בטוסטוס וגם לא במסאז שהיה יכול ממש להתאים אחרי האירוע.

בשבוע שעבר עידכנתי אותכם שאני הולכת לירות במדבר עם בריאן מהעבודה. 9 בובקר נפגשנו בישוב מערבית לבוייזי ונסענו עוד קצת מערבה כדי להגיע לשטחים הפתוחים מלאי המטרות...

בשבילי, בריאן פיזר פחיות עם מים. הכי טוב מטרות נייחות. בכל מקרה עברו הרבה שנים מאז שיריתי, הריח של האבק שריפה הזכיר לי נשכחות. הרובים שירינו בהם היו כבדים לי מידי, והירי בעמידה גם לא היה נוח כשאין את הפאוטש של האפוד לשים את המרפק עליו, ואין מחסנית שתיגע ביד. תנאים קשים. בערך ב11 וחצי התחיל להתחמם, ובאחת כבר הייתי עם שיזוף צבאי, V בצוואר וסימון שרוולים J.

אני מקווה שגם אצלכם הציפורים מצייצות.

מתגעגעת