הי לכולם,
הפעם אני רוצה לשתף אתכם מחוויותיי בתחום המודעות וההתפתחות האישית והרוחנית.
בשנת 1989 חיי לא היו כפי שרציתי שיהיו, לא כפי שחשבתי שיהיו, מצבי הכלכלי היה בכי רע, היו לי חובות שלא ידעתי איך להתמודד אתם, הייתי במערכת יחסים זוגית מתסכלת, והייתי אם חד הורית לילדה בגיל 7, לא ידעתי לאן אני הולכת.
חברה סיפרה לי על איזו הרצאת מבוא לסדנה, ואמרה שכדאי שנלך לשמוע. היא לא ידעה להגדיר על מה זה בדיוק, בוודאי לא השתמשה במונחים כמו התפתחות אישית או רוחנית, היא גם לא אמרה מודעות. קבענו והלכנו, היינו שלוש חברות.
כמעט רוב ההרצאה צחקנו על מה שנאמר, ואם תבקשו לדעת מה נאמר אני ממש לא זוכרת, אני רק יודעת שבסוף ההרצאה נרשמנו שלושתנו לסדנה הראשונה. כבר לא צחקנו, רק הקשבנו ואחר כך החלפנו חוויות.
זו הייתה תחילת דרכי והיכרותי עם התפתחות ומודעות אישית ורוחנית.
הנה אני נזכרת כי בעצם בתחילת שנות ה-80 השתתפתי בקורס של דייל קרנגי, שנוצר בעקבות ספר שהוא כתב "כיצד תקנה ידידים והשפעה בחברה". אבל גם משם אני לא באמת זוכרת דבר.
למדנו אצל מורה נפלא בשם יחיאל שמר. הוא לימד אותנו דברים מדהימים בעיקר בנושאים שהיו קשורים להתפתחות ומודעות רוחנית. הרבה מהדברים שהוא לימד מלמדים היום בכל מיני מקומות,.
הוא לימד אותנו תבניות מחשבה שהיום קוראים להם הצהרות חיוביות או חשיבה חיובית, כיצד להשפיע על החיים שלנו בעצם ההתחברות שלנו לאני העליון, היום קוראים לזה האני היודע או האני הגבוה.
הוא לימד אותנו שכל חיינו מלווים אותנו מדריכים רוחניים, לימד אותנו להתחבר לאותם מדריכים כדי לדלות יותר אינפורמציה שתשרת את החיים שלנו לטובה, שהדרכים שנבחר ישפיעו על חיינו, וכדאי לבחור את מה שהכי נכון לנו.
הוא לימד אותנו להקשיב לאינטואיציה שלנו ולפתח את ההקשבה לקול הפנימי, או לאני הפנימי כפי שקוראים לזה היום. הוא לימד אותנו להתחבר לאני הפנימי שלנו בכל מיני דרכים דרך טכניקות ותרגילים מיוחדים.
הוא לימד אותנו התבוננות פנימה, טיהור הגוף הפיזי בעזרת אור, למדנו לראות הילות, למדנו לרפא את גופנו, הוא לימד אותנו על "בית החלמה" רוחני, ולאחר שנים רבות, בספר של קריון נתקלתי בתיאור מדוייק של מה שאני ראיתי אז, שנים רבות לפני, בעיני רוחי.
חיי לא חזרו להיות כשהיו. מאז ועד היום מלווה אותי חלק נכבד ממה שלמדתי אצל אותו מורה דרך דגול.
אני חושבת שאנחנו מחפשים משמעות לעצם קיומנו בעולם, כל הזמן, וכאשר אנחנו לא מוצאים משהו להתחבר אליו אנחנו נכנעים לחיים של שיגרה ורובנו נמצאים שם. מאבדים לאט את שמחת החיים שבתוכנו, עסוקים יותר מדי בהישרדות, עסוקים בדברים שצריך לעשות כל יום ואת שאר השעות רובנו מעבירים בזפזופ בשלט מול הטלוויזיה.
רובנו נמצאים במצב של תרדמה בעודנו ערים, ולהתעורר משמעו לקחת אחריות, על מה שקורה לנו בחיים. לא תמיד זה פשוט, לא לכל אחד, במיוחד לא לאלו מבינינו שלא לימדו אותם איך עושים את זה. לקחת אחריות על החיים שלנו זאת אומרת לדעת לנהל את עצמנו, את הזמן שלנו, לדעת מהם סדרי העדיפות שלנו, לדעת מתי לתת לאחרים, אבל לא לשכוח לתת גם לעצמנו. לרדת מהעץ ששמו אגו ולפעול מתוך מרכז השקט שלנו. מתי מישהו לימד אותנו איך עושים זאת?
להיות מחוברים לכל החלקים שלנו, לילד שבתוכנו לשמחת החיים, משום שהאמינו לי החיים יפים, רובנו לוקחים אותם כמובן מאליו, והעניין הוא ששום דבר אינו מובן מאליו, לא הבעל או האישה, לא הילדים, לא החברים, לא ההורים, לא מקום העבודה, ולא הכסף שאנחנו מרוויחים או חוסכים אם בכלל. גם לא ההתפתחות האישית שלנו.
אז אילו חיים אנחנו מבקשים לעצמנו ומה אנחנו באמת עושים בשביל החיים שאנחנו באמת רוצים?
האם אנחנו מגשימים את החלומות שלנו או שמזמן שמנו אותם על המדף והם מעלים אבק? האם אנחנו מקשיבים לכל מה שכל האחרים אומרים לנו שנכון או לא נכון, או שאנחנו מחליטים עבור עצמנו גם אם זה נוגד את כל מה שאומרים האחרים מסביבנו? האם אנחנו באמת יכולים לומר על עצמנו שאנחנו שמחים או מאושרים ללא קשר למציאות הפיזית שלנו? האם אנחנו מודים על מה שיש לנו או שמא מה שיש לנו לא מספק אותנו? האם אנחנו שואלים את עצמנו את השאלות הנכונות או שאנחנו מאשימים את העולם בכל מה שלא עובד בחיים שלנו? מה אנחנו אומרים לעצמנו כשאנחנו קמים בבוקר? מה אנחנו אומרים לעצמנו כאשר אנחנו הולכים לישון? האם בכלל אנחנו אומרים משהו? מה אנחנו אומרים ומראים לילדינו?
הערות מביאה אותנו לשאול שאלות, היא מביאה אחריות, היא מביאה צעדים של שינוי בדפוסי החשיבה וההתנהגות שאמצנו לעצמנו במשך שנים.
אלברט איינשטיין אמר: "לא נוכל לפתור את הבעיות המשמעותיות העומדות בפנינו, באותה רמת חשיבה בה יצרנו אותם."
האם אנחנו מוכנים לזנוח את הישן שלא עובד וליצור משהו החדש שעובד. מאיפה ניקח את אותו חדש, שלא דומה בכלל למה שהכרנו עד היום?
כאשר נחליט שאנחנו לוקחים אחריות, ונבקש, כמו שביקשנו כשהיינו ילדים וממש רצינו משהו, היקום יזמן לנו את המורה הנכון והמתאים, בזמן הנכון והמתאים.
מניסיון אישי זה עובד, זה עובד אם אנחנו עובדים כל הזמן לשפר את עצמנו, זה עובד אם אנחנו מאמינים בעצמנו ויודעים מעל לכל ספק שמה שנבקש זה גם מה שנקבל, לא יודעים רק בשכל, יודעים בלב.
כל התורה כולה על רגל אחת אמר רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך"? מה זאת אומרת?
כה רבים מאתנו מסתובבים ולא אוהבים את עצמם, אבל יש בנו המון אהבה לתת לאחרים, איך זה? מאיפה אנחנו שואבים את האהבה הזו כדי לתת אותה לאחרים? ולמה אנחנו מונעים אותה מעצמנו?
"ואהבת לרעך כמוך" – אם אנחנו לא אוהבים את עצמנו מה אנחנו בעצם נותנים לאחרים וכמה התניות אנחנו שמים שם?
"ואהבת לרעך כמוך" אומר: נאהב גם את הדברים ה"רעים" שבנו, נאהב גם המגרעות שלנו, את החולשות שלנו כי אז באמת נוכל לאהוב את עצמנו ואת האחר, משום שגם לו יש מגרעות וחולשות ונאהב אותו למרות אותן מגרעות וחולשות בדיוק כפי שאנחנו אוהבים את עצמנו.
זו האהבה האמיתית, זו התורה כולה על רגל אחת.
אז כן, מודעות והתפתחות אישית ורוחנית מתחילה כאשר אנחנו לומדים לאהוב את עצמנו, לא מהמקום של האגו, של התפיחה על השכם כמה אני מוצלח, אלא מהמקום של הכרת ערך עצמנו וכיבוד הערך של האחר.
התפתחות רוחנית, היא לא מילה גסה, זו ההכרה שיש בעולם יותר ממה שנראה לעין הפיזית, זה שאנחנו לא רואים לא אומר שזה לא קיים.
פעם חשבו שכדור הארץ שטוח, כי לא יכלו לראות אחרת, האם זה אומר שכל השנים בהם חשבו כך זה היה נכון? כך לגבי עוד הרבה דברים ביקום. התפתחות רוחנית זה להבין שיש המון דברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים, שיש כל מיני כוחות או חוקים קוסמים שאנחנו פשוט לא מכירים וזה לא אומר שהם לא קיימים, אין לזה קשר לדת כזו או אחרת, אלא להיות בן אדם טוב ומיטיב.
יש מערכת חוקים אחת הפועלת בכל היקומים, כל מה שבמיקרו גם במקרו, אפילו מדענים היום יודעים שזה נכון. יש לנו עוד הרבה מה ללמוד ולהתפתח. מודעות, התפתחות אישית, התפתחות רוחנית, הכל אחד. אנחנו גם גוף גם נפש.
אנחנו ישויות רוחניות אשר באו להתנסות ולחוות את החיים בגוף פיזי, כאן בכדור הארץ שלנו ולא ישויות פיזיות המתנסות בחוויה רוחנית (אמר לי מורה דרך דגול נוסף שלמדתי ממנו המון).
יש מקום להכל: למודעות, להתפתחות אישית ולהתפתחות רוחנית.
שיהיה לנו שבוע נפלא
אריאלה |