אני כבר הרבה זמן חושבת, מה אפשר לעשות במסגרת המרוץ אחר החיים (שלי ושלו) במסגרת הזמן הפנוי הקיים

הלב נקרע! אנחנו כאלה כלומניקים, לא אכפת לנו מאף אחד מוץ מהתחת שלנו....

הגבת על משהו שהוא של כולנו .

נידהמתי לראותך כל כך מהר על הבלוג, אצלי. אלופה.

לצערה של המישפחה , גילעד בנם ונכדם ... הפך להיות של כולנו.

נאלצתי , להעביר מייל שקיבלתי לכאן.

משהו , מישהו , חשבון חברתי שצריך לעשות .

תדע כל אם עיבריה. 

בן גוריון לא חלם שהוריו יפגשו מחר עם סרקוזי , ידברו על ליבו  - שכבר עשה ויעשה , לטובת גילעד , מאחר וגילעד אזרח צרפתי .

גילעד נימצא בשבי מאחר והוא חיל בצבא הגנה לישראל. הוא לא שירת בצבא הצרפתי או ליגיון הזרים. הוא לא לקח חלק בטיול במדינה - בטיול לאחר השירות.

גילעד כמו העם , בשרות חובה. לחובה בשרות זאת צמודות זכויות. אותה זכות שחונכנו וגדלנו עליה. שבשמה אנחנו הולכים ושולחים את ילדנו.