כותרות TheMarker >
    ';

    פוליטיקה זעירה

    בעיקר על החוויה הפוליטית וקצת על אהבות אחרות-כיצד מתנהלים הדברים במאה ה-21 בין אידאולוגיה למסחר. על האדם כחיה פוליטית, על תרבות ואידאולוגיה. על נושאים שברומו של עולם ועל זוטות מן הקרקעית.

    ארכיון

    0

    השמועות על מותה של צרפת היו מקודמות מדי

    19 תגובות   יום ראשון, 22/6/08, 23:30

    עם בואו של נשיא צרפת סרקוזי לארץ, שוב החל הטקס השנתי, סביב קיצה של התרבות הצרפתית וגם כאן בקפה נכתב פוסט מכובד של מיכל כרמי  ברוח כתבת השבועון טיים, מחודש נובמבר 2007 , שפשוט דורש תגובה מפרנקופיל שכמותי.  

     

    צרפת  כמו תרבות המערב בכללותה סובלת מירידת קרנה ומהיחלשות הדומיננטיות שלה אך מכאן ועד להכריז על מותה של התרבות הצרפתית הדרך עוד ארוכה. הדיון המיושן הזה שכבר נוהל כאן ובמקומות אחרים כבר מוצא עד תום, בעשרים השנים האחרונות הוא עולה לפחות פעם בשנה לדיון בצרפת או מחוצה לה. אך החזרה המייגעת אינה משנה את העובדה שהדיון הזה נותר חסר משמעות וריקני.

     

    הכתבה הגדולה במגזין הטיים שהכריזה על מותה של התרבות והספרות הצרפתית שמצוטטת כאן, היא הדוגמא המוחלטת לכך שהסטנדרטים למדידה מהי תרבות ראויה ומהי ספרות ראויה במונחי מכירות ושוק יוצרת סטנדרטים מעוותים. כתב הטיים בצרפת, בסגנון מעט וולגארי ובהגזמה פרועה, הכריז על מותה של התרבות הצרפתית ומודד את זה על פי השגייה בארצות הברית. צרפת אולי איננה עוד מעצמה עולמית שעיני העולם נשואות אליה, אך לא רק באשמת הצרפתים אלא אולי גם בעיקר, בשל דלדולה של הרוח באמריקה עצמה.  

     

    בצרפת של 2008 כמעט יותר מאשר בכל מקום אחר מתנהלת תרבות תוססת וענפה. תרבות שמנהלת שיח מרתק עם עצמה ועם תרבויות אחרות, תרבות שקוראת ספרים ומתעניינת בזירה הספרותית העולמית ולא רק שקועה בדלת אמותיה.

     

    תרבות שמתרגמת ספרים ומתמצאת במה שקורה בעולם. מעל ל-700 רומנים מקורים ומאות ספרים מתורגמים יוצאים בכל שנה בצרפת. כאשר מכריזים שבארצות הברית רק קומץ ספרים צרפתים יוצא לאור בכל שנה, הדבר מעיד יותר מכל על תרבותה של אמריקה יותר מאשר על תרבותה של צרפת.

     

    בצרפת בסלון הספרים הגדול של פריס, מתארחת כל שנה מדינה אחרת. השנה נפל הכבוד בחלקה של ישראל. אירוע כזה זוכה לרב בעולם הרחב להתייחסות רק במדורי הספרות הנידחים או בכתבי העת המקצועיים. בצרפת כל שנה זוכה הסלון וזוכים הסופרים האורחים ומדינתם לסקירה ושערים בכל העיתונים והשבועונים המובילים. התרבות היא יותר מאשר מוצר, היא ערך.

     

    הניסיון לטעון שצרפת מבזבזת משאבים יקרים על תמיכה באמנים ללא תמורה, היא טענה אווילית ויותר מכך היא טענה שרואה בכל התערבות של המדינה הפרה גסה של חוקי השוק.

    הלוואי ורק קומץ מהאמנים הישראלים היו זוכים להטבות ותנאים שלהם זוכים היוצרים הצרפתים, הלוואי על עולם האומנות והיצירה הישראלית שאנו כה אוהבים לשבח בשנים האחרונות רק מעט מן ההשקעה הצרפתית במוסדות תרבות ורוח.

     

    צרפת איננה חפה מבעיות ואיננה בשיא פריחתה אך צרפת היא עדין כוח יוצר אדיר, מדינה רבת פעלים ומתחדשת.  האמנים הצרפתים "המפונקים" יכולים להמשיך ליצור כי המדינה רואה בהם נכס ולא רק עול. אבל בתפיסה האמריקאית (אולי גם הישראלית) הרווחת היום, אמן הוא רק מי שרעב ללחם או מוכר את עבודתו במיליונים. קנה המידה לשיפוט של תרבות היא היכולת שלה לקיים את עצמה במושגים אמריקאים ומה שאיננו רווחי הוא בוודאי לא ראוי אלא בזבוז של עצי אלון.

     

    ביום חמישי האחרון התקיים חג המוסיקה הבין לאומי בישראל. חג זה שהחל כמסורת צרפתית לפני 26 שנים, נחגג בתל אביב בחסות השגרירות הצרפתית והמכון לתרבות צרפת. כן, צרפת עדין רואה את תפקידה כמפיצת תרבות והיא מוכנה להשקיע כסף וזמן כדי להביא את תרבותה גם אל קצוות עולם.

     

    צרפת ידעה בעבר ויודעת כיום לתמוך ולחבק אמנים זרים. דאלי או פיקאסו או יוג'ין אונסקו אומצו במהירות על ידי התרבות הצרפתית עד שהפכו לכמעט חלק ממנה. כך גם היום אמנים רבים מן העולם יוצרים וכותבים בצרפת, כי צרפת מאפשרת להם זאת, כי צרפת רואה באמנים זרים ויוצרים נכס ולא רק טורח והוצאה. כך מוציאים רקדנים ישראלים מוכשרים כעמנואל גת, בית חם ותקציב בצרפת, כאשר פה הם היו צריכים להתחנן בפתחים.

     

    צרפת הנופלת היא צרפת שלפעמים היא קצת פומפוזית וקצת מאוהבת בעצמה. אבל היא בראש ובראשונה צרפת. העוצמה שלה והחולשה שלה נובעות מאותו מקור, הרצון לשמור על אופייה, הרצון לשמור על הייחודיות שלה, על מה שהצרפתים כל כך אוהבים לכנות, הייחוד הצרפתי.

     

    אז נכון הכלכלה שלה לא תמיד הכי יעילה והבזבוז רב והחופשות ארוכות והחור הכספי בביטוח הבריאות הוא גדול. אך צרפת רחוקה מלהיות אבודה. בספרו של ניקולא בוורז על צרפת שנופלת אפשר לראות בדיוק רב שהגורמים לחולשותיה של צרפת הם מבניים יותר מאשר מהותיים. צרפת עברה לא מעט רפורמות שקטות בשנים האחרונות וצרפת תעבור רפורמות נוספות תחת שרביטו של סרקוזי בשנים הקרובות וכל ניסיון להספידה הוא מוקדם מדי.

     

    מדינה שבה ילדי בית הספר וההורים, ברובע פריסאי שבע ועשיר, שובתים כאשר מנסים לגרש את הוריה הבלתי חוקים של אחת התלמידות איננה מדינה בהכחדה, מדינה שבה מחצית מהשרים הן שרות איננה מדינה בהכחדה. מדינה שבה שרת המשפטים היא אישה מוסלמית איננה מדינה בהכחדה. מדינה שבה ראש הממשלה הקודם יכול לכתוב, בעצמו, ספר עב כרס על שירה ועל נפוליאון איננה מדינה בהכחדה ומדינה שבה החינוך הוא חינם מגיל 3 ועד היציאה מן האוניברסיטה איננה מדינה בהכחדה וגם אם יש חריקות במערכת וגם אם יש מקומות לשיפור הלוואי גם אנו היינו זוכים לחיות כך בנפילה.   

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/7/08 22:10:

      צטט: יוסריאן 2008-07-02 21:53:07


      למרות שעל גבי הסקאלה אני יותר קרוב לפרנקופוב מאשר לפרנקופיל, אני מסכים עם כל מילה.

      מה עוד שה"מודל" על פיו נקבע היום מה טוב ומה נכון זו ארה"ב.

       

      *

       

      כנראה שזה לא חשוב מאיפהאתה מתבונן על צרפת

      אלא מאיזה צד של האוקינוס

       

        2/7/08 21:53:


      למרות שעל גבי הסקאלה אני יותר קרוב לפרנקופוב מאשר לפרנקופיל, אני מסכים עם כל מילה.

      מה עוד שה"מודל" על פיו נקבע היום מה טוב ומה נכון זו ארה"ב.

       

      *

        23/6/08 16:18:

      כמובן שקראתי, אני חושב שלאנג היה אחד משרי התרבות והחינוך החשובים והמשפיעים שהיו לצרפת. התפיסה שהוא הוביל איפשרה את המשך קיומו של עולם התרבות הצרפתי העשיר והפורה, שאחרת היה נאלץ להיכנע לחוקי השוק. כי כפי שנטען, הצרפתים כבר אינם יוצרים מובילים ומעניינים, אלא בחסות המדינה.

      צטט: ליאת z 2008-06-23 15:32:17

       

      קראת את זה אתמול? http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1050,209,24561,.aspx

       

        23/6/08 15:32:

       

      צטט: מוליק בנטמן 2008-06-23 08:12:02

      אם תשאלי צרפתים על התרבות הצרפתית או על מקומה של צרפת בעולם התשובות תהיינה מדכדכות לרוב. הצרפתים עוברים תקופה של חוסר ביטחון והלקאה עצמית, שנמשכת כבר שנים אורוכות. אחץ הסיבות המרכזיות שהם בחרו בסרקוזי נבעה מן האמונה שהוא יכול להשיב משהו מגדולתה של צרפת. אך הכמיהה הזו לצרפת הגדולה היא תקוות שווא בעולם הנוכחי. הכרתי מעט מאוד סופרים צרפתיים עכשווים כאשר הגעתי לצרפת, אך גילתי סופרים נהדרים, כותבים מבריקים. כן הספרות הצרפתית רחוקה מלהיות מושלמת יש בה הרבה סוליפסיזים ויש בה נטייה מוגזמת לצבוע את המציאות בשחור. אך גם יש בתוכה פינות חמד ויוצרים צעירים מבריקים ומבטיחים.  

       

      קראת את זה אתמול? http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1050,209,24561,.aspx
        23/6/08 12:34:

      המתבונן מן החוץ יתקשה להבין מדוע אדם העובד בתעשיית הבידור, תיאטרון, קולנוע זכאי אם הוא עובד חצי שנה בקושי לקבל השלמת משכורת מן המדינה, המתבונן מן החוץ יתקשה להבין כיצד יש כל כך הרבה חנויות ספרים שאינן חלק מרשתות, בגלל שהמדינה התערבה בשוק החופשי וקבעה מחיר אחיד לספרים. המתבונן מן החוץ יתקשה להבין כיצד ומדוע על חשבון משלם המיסים הצרפתי משקיעה צרפת בקולנוע זר (ולא מעט בקולנוע ישראלי) אבל כפי שאמרת זהו חלק מהקסם ונכון יש לכך מחיר, אבל אני לא בטוח שלא ראוי לשלם אותו.  

      צטט: עמיר 2008-06-23 12:29:28

       

      פוסט מצויין .

      ראיתי עכשיו שמוכרים בקיוסקים בפריז את כל כתבי מונסטקייה (לא שזה מעניין אותי) ב-9 יורו , במסגרת סדרה של לה-מונד .   

      וזה החוזק של התרבות הצרפתית: שעל כל שלושה או ארבעה במטרו שקוראים את מדריך הטלויזיה, יש אחד שיושב (או עומד) וקורא משהו של רומן גארי.

      במקביל, מחלקות הג'אז בחנויות המוסיקה עמוסות ביצירה מקורית חדשה.

      התרבות הצרפתית, בדיוק בגלל שהיא לא נמדדת דרך פריזמת הכסף וההצלחה (כמו בכתבה ב"טיים") לא עומדת להיעלם בקרוב . 

       

        23/6/08 12:30:

      אכן, אבל זו אופרה אחרת, חוץ מזה יאמרו המלעיגים היא בכלל איטלקיה

      צטט: מנואל-אמיר 2008-06-23 12:27:53

      שכחת להזכיר שקרלה הוציאה אלבום חדש

       

        23/6/08 12:29:

       

      פוסט מצויין .

      ראיתי עכשיו שמוכרים בקיוסקים בפריז את כל כתבי מונסטקייה (לא שזה מעניין אותי) ב-9 יורו , במסגרת סדרה של לה-מונד .   

      וזה החוזק של התרבות הצרפתית: שעל כל שלושה או ארבעה במטרו שקוראים את מדריך הטלויזיה, יש אחד שיושב (או עומד) וקורא משהו של רומן גארי.

      במקביל, מחלקות הג'אז בחנויות המוסיקה עמוסות ביצירה מקורית חדשה.

      התרבות הצרפתית, בדיוק בגלל שהיא לא נמדדת דרך פריזמת הכסף וההצלחה (כמו בכתבה ב"טיים") לא עומדת להיעלם בקרוב . 

        23/6/08 12:27:
      שכחת להזכיר שקרלה הוציאה אלבום חדש
        23/6/08 12:17:

      פשוט לא היתה ברירה, הרי מישהו צריך לשמור על כבודה

      צטט: צביקס 2008-06-23 12:16:34

      תודה לך

       

        23/6/08 12:16:
      תודה לך
        23/6/08 08:12:

      אם תשאלי צרפתים על התרבות הצרפתית או על מקומה של צרפת בעולם התשובות תהיינה מדכדכות לרוב. הצרפתים עוברים תקופה של חוסר ביטחון והלקאה עצמית, שנמשכת כבר שנים אורוכות. אחץ הסיבות המרכזיות שהם בחרו בסרקוזי נבעה מן האמונה שהוא יכול להשיב משהו מגדולתה של צרפת. אך הכמיהה הזו לצרפת הגדולה היא תקוות שווא בעולם הנוכחי. הכרתי מעט מאוד סופרים צרפתיים עכשווים כאשר הגעתי לצרפת, אך גילתי סופרים נהדרים, כותבים מבריקים. כן הספרות הצרפתית רחוקה מלהיות מושלמת יש בה הרבה סוליפסיזים ויש בה נטייה מוגזמת לצבוע את המציאות בשחור. אך גם יש בתוכה פינות חמד ויוצרים צעירים מבריקים ומבטיחים.  

       

      צטט: ליאת z 2008-06-23 07:37:37

       

      ובהמשך לדבריך, הישיבה כאן, במבט לשם ומתן מבע שיפוטי שהוא תוצר של כתבות מגמתיות נראה לי מעט שטחי.

       

      עשייה אמנותית ותרבותית היא רק פן אחד של מקוריות ויצירה ומכאן באמת קשה לשפוט משהו. אני הצעתי למיכל כרמי לשאול מישהו שחי בצרפת ויש לו פרספקטיבה, כנרת למשל (אח, מותק שכמוה, נידבתי אותה בחינם) או אולי מישהו צרפתי?

       

      גם העניין הזה של החדשנות הוא מין מרוץ ללא סוף. אמנות טובה היא זו שמחדשת כל הזמן? איפה זה בדיוק כתוב? כנראה שרק אמנות טובה היא באמת טובה וזהו.

       

      כתבתי את זה גם אצל מיכל באופן כזה או אחר.

       

       

        23/6/08 07:37:

       

      ובהמשך לדבריך, הישיבה כאן, במבט לשם ומתן מבע שיפוטי שהוא תוצר של כתבות מגמתיות נראה לי מעט שטחי.

       

      עשייה אמנותית ותרבותית היא רק פן אחד של מקוריות ויצירה ומכאן באמת קשה לשפוט משהו. אני הצעתי למיכל כרמי לשאול מישהו שחי בצרפת ויש לו פרספקטיבה, כנרת למשל (אח, מותק שכמוה, נידבתי אותה בחינם) או אולי מישהו צרפתי?

       

      גם העניין הזה של החדשנות הוא מין מרוץ ללא סוף. אמנות טובה היא זו שמחדשת כל הזמן? איפה זה בדיוק כתוב? כנראה שרק אמנות טובה היא באמת טובה וזהו.

       

      כתבתי את זה גם אצל מיכל באופן כזה או אחר.

       

        23/6/08 07:29:

      הצרפתים לא ידעו הצלחה בארוויזיון כבר למעלה משלושים שנה.  משנת 1977 בשיר הידוע  כמו ציפור.

      http://www.youtube.com/watch?v=FDKMdKKh6Mg

       

      צטט: el_greco 2008-06-23 00:42:33

      איך החמצת את המפלה התרבותית הגדולה ביותר של צרפת בעשור האחרון- ההדחה המבזה מיורו 2008???

       

        23/6/08 07:26:

      אני לא מתעלם מהטענה של מיכל, ברור שצרפת איבדה את ההגמוניה שהיתה חלקה בעבר

      אבל יותר מי שזה מעיד על הצרפתים זה מעיד על העולם.

      בצרפת יש זירה תרבותית שוקקת וחיה וסופרים נהדרים

      שלא לדבר על כך שבתחומים כמו המחשבה, הפילוסופיה וביקורת התרבות הצרפתים ממלאים תפקיד חשוב מאוד.

      צטט: כנרת רוזנבלום 2008-06-23 00:11:38

      מולי, מלים כדורבנות, אני מאוד אוהבת כאן את התמיכה הגורפת באמנויות, ואת העובדה שאתמול, חג המוזיקה, מנסיון ועד סקוואר קורטלין (מרחק 10 דקות הליכה נינוחה) הספקתי לראות גוספל (בצרפתית! טרה קול), רוק מול פאב רחובי, מוסיקה כנסייתית מודרנית, מוסיקה קלאסית, שני ילדים שירדו עם כינור ואבוב לנגן ברחוב ליד המזרקה הקטנה, קאברים של הביטלס ועוד כמה. יש כאן עושר תרבותי, יש כאן עשיה, יש כאן תמיכה בתרבות. במטרו אנשים קוראים כל הזמן ולא רק את האחרון של מיכל שלו אלא גם אלבר קאמי, פרוסט וסארטר, ו-נו.

       

      אבל שים לב, שהטענה המרכזית של מיכל וכנראה של הטיים מגזין, היא שתרבות צרפת כבר לא בולטת בזירה העולמית. ועם זה קשה יותר להתווכח.

       

      אבל אני כן מתווכחת עם עצם השאלה: האמת, למי אכפת. קולנוע ישראלי מוכרח קהל כדי להתקיים. אבל אם יש כאן מספיק קהל ותרבות רחבה ועשירה מספיק, למה צריך לכבוש גם את זירת העולם? אפשר להרפות קצת מהאימפריאליזם התרבותי, גם אם זה לא קורה מתוך בחירה. מה זה בכלל משנה.

       

        23/6/08 07:24:

      כאשר המודל לחיקוי הוא אמריקאי ראוי שצרפת תישאר שונה

      גם אם פחות "מוצלחת"

      אני חשוב שצרפת היא לא רק החמימות של נעלי המגפר

      אני חושב שיש בה הרבה יצירתיות וחדשנות

      שאינם זוכים להכרה והוקרה

       

      צטט: איילת עמית אמנית 2008-06-22 23:45:13

       

       

      נשמע משכנע ומעורר קנאה.

      כתבתי גם אצל מיכל כרמי בפוסט משהו ברוח זו-

      התרבות הצרפתית היא "נעלי בית של המגפר"

      לא חדשנית ופורצת

      אבל נינוחה ובעלת מסורת

      כולם יודעים על מה מדובר

      מכבדים את העבר ונותנים כבוד לפורצי דרך זרים.

      במוזיאון ד'אורסי אפשר לראות זאת בתצוגה של יצירות אימפרסיוניסטיות

      ובמפתיע לידן - יצירה אחת שכולה מודרנה ש"מתכתבת" עם העבר.

       

      הייתי נותנת לך 5 כוכבים. 

       

       

        23/6/08 00:42:
      איך החמצת את המפלה התרבותית הגדולה ביותר של צרפת בעשור האחרון- ההדחה המבזה מיורו 2008???
        23/6/08 00:11:

      מולי, מלים כדורבנות, אני מאוד אוהבת כאן את התמיכה הגורפת באמנויות, ואת העובדה שאתמול, חג המוזיקה, מנסיון ועד סקוואר קורטלין (מרחק 10 דקות הליכה נינוחה) הספקתי לראות גוספל (בצרפתית! טרה קול), רוק מול פאב רחובי, מוסיקה כנסייתית מודרנית, מוסיקה קלאסית, שני ילדים שירדו עם כינור ואבוב לנגן ברחוב ליד המזרקה הקטנה, קאברים של הביטלס ועוד כמה. יש כאן עושר תרבותי, יש כאן עשיה, יש כאן תמיכה בתרבות. במטרו אנשים קוראים כל הזמן ולא רק את האחרון של מיכל שלו אלא גם אלבר קאמי, פרוסט וסארטר, ו-נו.

       

      אבל שים לב, שהטענה המרכזית של מיכל וכנראה של הטיים מגזין, היא שתרבות צרפת כבר לא בולטת בזירה העולמית. ועם זה קשה יותר להתווכח.

       

      אבל אני כן מתווכחת עם עצם השאלה: האמת, למי אכפת. קולנוע ישראלי מוכרח קהל כדי להתקיים. אבל אם יש כאן מספיק קהל ותרבות רחבה ועשירה מספיק, למה צריך לכבוש גם את זירת העולם? אפשר להרפות קצת מהאימפריאליזם התרבותי, גם אם זה לא קורה מתוך בחירה. מה זה בכלל משנה.

        22/6/08 23:50:

      סליחה- לא הצלחתי להעלות את התמונה בצורה נוחה - נסיון נוסף

      אם לא הצליח - אשמח אם תמחק - עבודת וידאו שמתכתבת עם חבצלות המים של מונההתכתבות עם מונה

        22/6/08 23:45:

      עבודת וידאו- התכתבות עם מונה

       

      נשמע משכנע ומעורר קנאה.

      כתבתי גם אצל מיכל כרמי בפוסט משהו ברוח זו-

      התרבות הצרפתית היא "נעלי בית של המגפר"

      לא חדשנית ופורצת

      אבל נינוחה ובעלת מסורת

      כולם יודעים על מה מדובר

      מכבדים את העבר ונותנים כבוד לפורצי דרך זרים.

      במוזיאון ד'אורסי אפשר לראות זאת בתצוגה של יצירות אימפרסיוניסטיות

      ובמפתיע לידן - יצירה אחת שכולה מודרנה ש"מתכתבת" עם העבר.

       

      הייתי נותנת לך 5 כוכבים. 

       

      פרופיל

      מוליק בנטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין