אתמול בלילה סיימתי את עאידה של סמי מיכאל איזה כייף של ספר.....
הסיפור סובב סביב גבר יהודי שכל רצונו הוא להיות היהודי האחרון בבגדד זכי, גבר יהודי עשיר, בשנות השבעים לחייו , בשלהי שלטונו של סדאם חוסיין חוץ מזה שיש לו לזכי משפחה יהודית שחלקה גרה בישראל וחלקה בארה"ב ובאנגליה, אין לו כל קשר ליהדות. חברו הקרוב ביותר הוא ניזאר, אחד מבריוני השלטון של סדאם. החברות בינהם מבוססת על יד רוחצת יד , האחד נותן כסף, אוכל ושתיה והשני מעניק הגנה.
הסיפור לוקח אותנו משנות ה-40 של המאה הקודמת ועד קצת אחרי מלחמת המפרץ הראשונה. מתוארות בו ילדותו ואהבותיו הראשונות של זכי, הרדיפה ושלטון הטרור שלפני סדאם ובתקופתו.
הספר מתחיל כאשר מוטלת על מפתן דלתו של זכי אישה חבולה, ספק מתה.
הספר עמוס בתיאורים, ריחות, עצב, זועה ועושר (כן, עושר עם ע'). אושר אמיתי אין שם בסימטאות בגדד אנשים כצללים מנסים להלך בין הטיפות ובעוד לשמור על שפיות. אמא שמגוננת על שני בניה מפני רדיפתו האכזרית של סדאם חוסיין עד כדי שהיא גורמת להם לאבד את שפיותם, ילדים המתפקדים כבהמות משא ובתוך כל זה, אהבה גדולה!
ממליצה בחום
ציטוטים מן הספר:
"אפשר שפשיטת הרגל המוסרית מקורה בנכונותו של האדם לשמש בורג קטן וצייתן באותה מכונה ארורה, ההופכת את האנושות לערמות של ברגים עלובים" (עמ' 85)
"ליבו נמלא רחמים על נשים שהחיים עינו אותן והן ממאנות למות, מוסיפות להתייסר" (עמ' 249)
|