נו, באמת, היא חשבה לעצמה. עורב, אלעק. נשמע כמו סתם פושר שכונתי בינוני...

וממילא, אם זרקת מאחוריך את הכל, מאיפה תקחי בדיוק סיגריות אחרי שהחפיסה הזו תיגמר?

חייבת להיות דרך אחרת להפסיק את המחשבות.

אולי פשוט להתאמץ להפסיק לחשוב?

לא לחשוב, היא אמרה לעצמה. פשוט לא לחשוב

לא לחשוב\ לא לחשוב, לא לחשוב, לא לחשוב.....

חצי שעה לאחר מכן....

אז מה עושים עם המחשבות, חשב וחשבה..

הדו שיח הפנימי המרעיל שאני לא מצליחה בשום אופן להפטר ממנו.

מעניין אם גם אנשים אחרים מוטרדים כל הזמן מהמפלצת הזו.

הביטה סביבה. הנה איש. ממהר אץ רץ. לאן? תהתה. היי איש, על מה אתה חושב עכשיו? שאלה בלא קול. הביט בה בעודה בוהה בו וכבר לא היה שם.

קמה ממקומה בתנועה החלטית. אני הולכת לברר. האם זו מחלה רק שלי?

לאאא..

כמעט ונחנקה בשומעה את הקולרועם באזנה.

לא, זה לא רק את..

מי אמראת זה?

לא הבחינה באיש. מי כאן?

זה אני.. עורב המחשבות......

מה אתה רוצה..

רוצה להפסיק לחשוב?

כן... מאד..

יש דרך..

איזו? איפה?

תדליקי סגריה.. עכשיו!

הוציאה מתיקה קופסת סיגריות, הוציאה מתוכה סיגריה, הציתה אותה בעזרת מצית של חמישה שקלים ושאפה עמוקות את העשן אל תוך ריאותיה.

עכשיו לא חשבת כלום נכון?

היי.. רגע.. נכון..

את יכולה לקחת סם או לשתות אלכוהול.. זה יותר חזק אפילו..

במשך כמה דקות היא הרגישה את התחושה המושלמת של "זהו זה". שום דבר לא הטריד אותה, שום דבר לא חלף במוחה. תחושה של מטרה שהוגשמה.

נדרשו עוד כמה דקות עד שהתאוששה מעוצמת המעשה. כשמפלס הדרמה ירד קצת, החלו לפתע לזחול פתחה תחושות לא בלתי מוכרות, ובעיקר - מחשבות מוכרות להפליא. כשהשאלה המרכזית המנקרת מעל כולן הייתה:

מה עכשיו?

אופס, זה פאקטור שלא הביאה אותו בחשבון. היא שרפה את החפצים, נפטרה מהמכונית, אבל שכחה פרט אחד קטן - המחשבות. אותן מחשבות ארורות ומוכרות שממשיכות להיוצר במוחה ב"טייס אוטומאטי" שוב ושוב, כאילו לא נפל כאן דבר...