סיוט - סיפור לאנשים שאוהבים לצחוק!

לצפייה במסך מלא

סיוט - סיפור לאנשים שאוהבים לצחוק!

‎10

אקטואליה

38 תגובות יום שני, 23/6/08, 15:41

התהלכתי ברחוב הומה מאדם. הכול מיהרו לעבודה. בנמל טענו ארגזי תפוזים. מטוסים המריאו אל על בפיקוחם המסור של פקחי הטיסה המקוריים. אוטובוסים עצרו בתחנות. צמרמורת ביעותים אחזה בי: לא הייתה אף שביתה.

באצבעות רועדות סקרתי את מדורי החדשות של וואלה ותפוז. חיפשתי את הכותרות המוכרות והאהובות :"מתנגדים להפרטה", "פיצוי הולם", "מצב בלתי נסבל", "דורשים", "מאיימים" – אולם כל מה שמצאתי היה: "מחיר הדלק ירד", "הפקידים ביטלו את הפסקת התה", תשלום שכר הלימוד באוניברסיטאות הפך מחובה – לרשות", "אלפי מורים בהפגנת תודה לשרת

החינוך על השלשת משכורתם", ועוד כותרות שונות ומשונות שלא הבנתי.

במשרדי מס הכנסה רשמו קבלות לכל מבקש. הרשויות המקומיות עבדו מסביב לשעון בשמחה. העובדים הסוציאליים נצפו עם חיוך רחב על פניהם המרוצים. בבתי הספר התיכוניים הייתה תפוסה מלאה של מורים ותלמידים. לא ייתכן! חזרתי ואמרתי לעצמי, רועדת כולי. לא ייתכן, שאין היום אף שביתה!

אך מכתבים המשיכו להיות מחולקים בתיבות הדואר, נהגי המשאיות נסעו במסלולים הנכונים בנתיבי איילון, בלדרי מעטפות השוחד המשיכו בעבודתם הנאמנה, אפילו היצאניות עבדו ללא ליאות. ריח מחניק של עבודה מילא את האוויר. בתקווה אילמת זחלתי לעבר ביתו המפואר של א., המנהיג הרשמי של חיסולי החשבונות על ידי הטמנת מטענים במכוניות. אולם האכזבה הלמה בי, כשראיתי את א. ומשפחתו מסובים אל שולחן האוכל ומשוחחים בנעימות על מצב הבגרויות של הבן.

גז מרעיל של עבודה חדר לנחיריי. אין אף שביתה. אף שביתה. אין!. התופעה המוזרה, הבלתי אנושית, גרמה לי חולשה כללית בכל הגוף. תמונות מחרידות של זורעים דומעים ונושאי אלומות הולכים הלוך ובכה בכי של אושר, סימאו את עיניי...

התעוררתי על הרצפה הקרה. מבעד לחריץ הדלת בצבצה כותרת עיתון "ישראל היום": "שביתת ממשלה. דורשים להחליף מיידית את העם במדינה!". תודה לאל!, נאנחתי בהקלה. היה זה רק חלום בלהות. וקמתי רעננה לשביתת יומי.

הערה חשובה: נכתב בשנת 1973 ונדרש שיפוץ קל בלבד עבור היום....

בתמונה: הפגנת מורים בנתב"ג בשביתת המורים הגדולה 2007. אני שנייה משמאל

כל הזכויות שמורות לאלומה עברון@

דרג את התוכן: