מתחמם בקרני עברו
הוא יושב בשמש מתחמם בקרני עברו וסרטי זיכרונות מוקרנים בלבו... מנגינות של היסטוריה בין שבילי הזמן בפניו חורצים קמטי גורל את דינם אשליות מתנפצות כבועות של חלום טומן בין הסדקים שברי חיים...
עלילות גבורה חרוטות ארגמן ואותות מצוקה שזורות בלבן בודה הוא בדיות ורוקם על בדים כזבים עטורי זהב כוכבים תהילות עבר בחליל מחלל ברחובות זיכרונו עדיין מחולל...
אפרורי וגלמוד הוא נראה מבחוץ אך הכול תפאורה ואין זה נחוץ כי בפנים הוא צעיר ומתרונן בגיל שולח זרי שושנים לעלמת חן אצילה במגדל בדד בידי מוסכמות נכלאה על סולם מטפס כדי להצילה...
הוא אביר שנוסע במסעות הצלב זיכרונות עבר הוא גורר אחריו חריצים של חסד ודין על פניו שולה אשליות וכזבים וכותב אותם למעלה בדיו כוכבים. מחייך לעצמו בשקט מלא גיל והוד כי רק הוא מכיר ויודע את ה ס ו ד...
הוא יושב בשמש מתחמם בקרני עברו וסרטי זיכרונות מוקרנים בלבו... מנגינות של היסטוריה בין שבילי הזמן בפניו חורצים קמטי גורל את דינם אשליות מתנפצות כבועות של חלום טומן בין הסדקים שברי חיים...
והזרים שבים ועוברים עוברים ושבים בעתיד בעבר בין שבילי חייו המפותלים וזיכרונותיו מהולים באמת של דמיון וכזב... חומקים ועוברים בסתר מחזות ושירי גיל חייו...
**** מקור ההשראה הוא אדם "בעל גיל". אינני אוהבת להשתמש במילה "קשיש" או "זקן", למרות שלזקן יש גם קונוטציה חיובית של חכם. בחברה בת ימינו לא מעריכים אנשים זקנים ויש סגידה לנעורים. ודווקא אנשים מבוגרים הם כל כך עשירים בפנימיותם ומלאים אוצרות של תובנות וידע.... אני אומרת להם שהם "מלאי גיל", ולא זקנים. לדעתי גיל זו תחושה פנימית ואדם יכול להישאר צעיר בפנימיותו לנצח. זה דבר נפלא וקל להפליא!
|