אזהרה: הפוסט הזה נכתב תחת השפעת מציאות 2.0 ולכן הוא מעט רופף באחיזתו ממציאות 1.0. אחרי ששדרוג המציאות יסתיים ע"י המערכת בשבוע הבא, אני מציע לקרוא אותו מחדש בתקווה שהוא יסתדר לכם בראש בצורה יותר הגיונית. מצטער מראש על כל בלבול ובאג אפשרי...  תיהנו!

ידעתי – זה תמיד היה רק עניין של זמן. זה התחיל בתור גימיק נחמד של גרסאות ועכשיו מאיים להשתלט על כולנו ולשנות לעד את כל תפיסת העולם של יחסי עובד-מנהל-חברה... כל תורות הניהול שלמדתי בעשר השנים האחרונות ביזע רב בטירות פסטורליות ברחבי אירופה על חשבון החברה קורסות בזו אחר זו. אני כבר לא בטוח מה העובדים שלי באמת רוצים – האמת? אני לא זוכר מתי ראיתי את חלקם לאחרונה... שמות ופרצופים נעשים מעומעמים עם הזמן... תהליך הגיוס הופך לוירטואלי – אני כבר לא סגור על מי הצטרף לחברה לאחרונה למרות שאני רואה שמות חדשים חדשות לבקרים באתרי השיתוף הפנימיים שלנו. אני מדבר עם קהילות ולא עם אנשים, אני מחלק בונוסים לקהילות, אנשים מדרגים זה את ביצועיו של זה ומקדמים זה את זו במערכת כוכבים הזויה... זה נעשה פשוט מטורף!

אין לכם מושג על מה אני מדבר, אה?... סליחה אני פשוט קצת נסער. רגע, אני לוקח שלוק מרטיני ומנסה שוב...

זה התחיל לפני כמה שנים עם "ווב 2.0" – כמנהל שבא מרקע של פיתוח אני רגיל כבר לענייני גרסאות, אז בפעם הראשונה ששמעתי על זה הלכתי לחפש איפה אפשר להוריד עדכון תכנה אחרון ואיזה בעיות תאימות ידועות יש עם 1.0. אז עדכנו אותי שזה קצת יותר מסובך, בסוף התחלתי להבין קצת ואפילו להשתמש במושג 2.0 בצורה אקראית בכל מיני דיונים טכנולוגיים מה שמיד העלה את קרני ומניותי. עוד הייתי תמים בשלב הזה ולא צפיתי כמה עניין הגרסאות המוזר הזה קרוב לפתחי באופן שיטלטל קשות ערכים מקודשים שהתחנכתי עליהם במשך שנים ולכן  גם לא הכנתי שום תוכנית מגירה להתגוננות נגד האויב החדש...

הסימנים הראשונים לתופעה לא בוששו להופיע. עובדים מסויימים בארגון ביקשו לעבוד מהבית בימים מסויימים בחודש בטענה שהם מסוגלים ממילא לגשת מרחוק לכל המשאבים הארגוניים בצורה מאובטחת כאילו היו בארגון. למה לא? חשבתי לעצמי. איזון בין בית לעבודה = עובד מרוצה. אחר כך אנשי התמיכה התחילו לקטר על עלות וסיבוכיות תפעול המעבדות והשרתים בתוך הארגון, אז עברנו למודל hosting (אירוח) שבו חברה חיצונית מנהלת את משאבי המיחשוב שלנו כך שיהיו זמינים בכל מקום ושעה מכל מכשיר.

נושא שיתוף הידע בארגון החל להיות בעייתי בד בבד עם צמיחת החברה והגדילה המואצת בכמות הידע הארגוני. אז הכנסנו שרת SharePoint  ואח"כ עוד אחד והתחלנו לחלוק ידע ארגוני כגון מסמכים, נהלים ורשימות. לאט לאט צמחו להם ה- wikis הארגוניים. אחר כך התחלנו לייצר RSS feeds לכל מקור מידע בחברה וכל עובד פיתח על בסיסם סביבת אינפורמציה אחודה שבה הכל הופך נגיש, פשוט, עדכני וקוהרנטי. אחר כך הוספנו פורטל ימי הולדת של כל העובדים ועודדנו אנשים לפתוח פורטלים אישיים ולתקשר דרכם דרך תגיות משותפות. חלק מהפורטלים האישיים הפכו לחיצוניים עם הזמן ומשם למכשיר PR יעיל מאד שעזר בחשיפת החברה וגיוס עובדים חדשים

אני מוכרח להודות שזה היה מאד נחמד בהתחלה. זה שיפר את המורל והקשר בין העובדים. והכי חשוב למהנדסים: הם חזרו להרגיש בקדמת הטכנולוגיה. כולם השתדרגו במכה אחת מ-1.0 ל-2.0 שזו הרגשה מאד נעימה באופן כללי. כמו בכל אופוריה ראשונית המלווה שדרוג, עוד לא הרגשנו את נוכחות הבאגים הראשונים שחייכו לעברינו באדנות מבעד לצללים שיצרו שולחנות הסנוקר והפינג פונג בפינת המשחקים...

ראו המהנדסים כי טוב והחליטו להפוך את קוד המוצר לשיתופי. פתאום כל תוכנות המסרים האישיים והסקייפים הפכו למכשירי פיתוח אימתניים. כולם ראו את הקוד של כולם. Code reviews החלו להתבצע ע"י הקהילה, במקום שמוישה הג'ינג'י יזמין code review משולץ האיום שפנוי רק בעוד יומיים. תופעות כמו pair programming יצאו מספרי האקדמיה, ניערו אבק והפכו למעשה. הקוד עבר בקרת איכות הדדית בין חברי הקהילה וחתיכות בעיתיות נזרקו החוצה לאורך זמן. קוד טוב הפך לשיתופי. המהנדסים החלו לתת כוכבים זה לזה ולדרג את ביצועיהם של חבריהם. הטובים ביותר הפכו למנהלי קהילה (מנהלי פיתוח) ותוגמלו בהתאם.

מה נהיה עם המנהלים אתם בטח שואלים – אז זהו שאני ושאר המנהלים בארגון בשלב זה התחלנו לשים לב שהבניין מתרוקן לו לאיטו ואנחנו נשארים קצת לבד. המעבדות עמדו להן מיותמות כשקורי עכביש מחברים בין המחשבים וכבלי הרשת הפרוסים בהן בצפיפות. גרוסמן מנהל המעבדה ישב בבית, נותן מדי פעם הוראות מזדמנות, או אסף נתוני עומס וגישה מהחברה החיצונית שעתה ניהלה את שרתי ומעבדות הארגון. המהנדסים עברו לעבוד מהבית בתוך קהילות הקוד שלהם ובשעות המועדפות עליהם (רמז: 17:00 וצפונה). השקט בבניין היה מופר לעתים כשמכשיר הפקס היה פולט באוושה שקטה עוד קורות חיים שהגיעו דרך אחד מהבלוגים של העובדים. את מכונת הקפה במטבח החלטנו להעמיד למכירה פומבית ופיטרנו את המנקה.

אז כלפי חוץ הכל המשיך לתקתק במרץ אבל אנחנו המנהלים הבנו (באיחור כרגיל) שהחברה עברה שידרוג לגירסה גבוהה מדי ומהר מדי... הגרוע מכל היה שהמנהלים והעובדים היו עכשיו בגרסאות לא תואמות דבר שהפך את חיינו (המנהלים, לא העובדים) לבלתי נסבלים. אז לבסוף החלטנו ביום חורפי אחד להתכנס באחד מחדרי הדיונים (בעית מקום לא הייתה כמו שבטח הבנתם) כדי לנסות ולהבין איך אנחנו המנהלים משתדרגים מגרסה 1.0 במהירות האפשרית, איך חוזרים להיות רלוונטיים ואיך לעזאזל משדרים לדירקטוריון שהכל עדיין בשליטה?...

אחרי יומיים של דיונים קדחתניים ולוהטים, הצלחנו להגיע לנוסחה המיוחלת ולהרגיש לרגע אחד קסום חזרה בשליטה. החלטנו שאנו הופכים להיות מנהלים 2.0!!!

את תוצאות האנליזה שעשינו סיכמה בצורה יפהפיה Kathy Sierra בבלוג שלה כאן  .(כן - אם חיפשתם עוד דוגמא שנשארנו מאחור ואנחנו ממציאים גלגלי תנופה ישנים מסוג web 2.0 מחדש, קיבלתם...). אתם מוזמנים לעיין עכשיו בטבלה שבראשית פוסט זה כדי להבין את ההבדלים המהותיים בין שתי הגרסאות. 

אחרית דבר – עברו שלושה חודשים מאז השתדרגנו. אף אחד עדיין לא סגור לגמרי על מה זה web 2.0 אבל כולנו מדברים על רוחות שינוי עזות שנושבות בארגון וממשיכים לשדרג כל דבר בנמצא ל- 2.0 (כן – גם את פקידת הקבלה ושולחן הסנוקר שנשאר מיותם). האמת? קשה להתווכח עם דברים שעובדים אז פשוט החלטנו לקבל את זה ואפילו לספר לכולם שהשדרוג בכלל היה מתוכנן כבר שנה אבל התעכב בגלל בירוקרטיות שלא קשורות בנו... ביטלנו את כל קורסי הניהול בחברה ושלחנו את המנהלים במקום זה לקורס מנהלי קהילות. כבר אמרתי כאן שכולם נעשו נורא מרוצים??...