0
| האדם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא שרוי באסורי הלשון. אין אלה כבלים בדיוניים, המושפעים מאופנת העיסוק בלשון של ימינו. להביע את הכאב, זה אסור. אסור מסיבה אחת מהותית – הבעתו איננה יכולה להתחמק (ואם היא מתחמקת פסלה עצמה מלהיות הבעה ממשית) בהטחת אשמה בוטה כלפי מחוללי הכאב, כל אחד ואחת הדוגלים בהמשך קיומן של המילים הקטנות, המסתפקות במועט וחסרות הלהט. הלהט המהפכני נתקל היום בסרקזם, או בציניות שבהזדמנויות אחרות הייתי שש להצטרף אליה. אך כלפי להט זה מופגנת מעין צניעות מזויפת. ראשית, צניעות האומרת – זוהי "רק" דעתי, לאמור, אם זוהי אך ורק דעתי, אין בה יותר כובד לעומת דעתם של רבים, והלהט אסור לו שיקבע מה "טוב עבור כולם". שנית, מזויפת היא, כל עוד נקבע כל יום ושעה שעה "טוב עבור כולם", ואמירה זו משתתפת באותו רע עבור כולם. |