"כשאת בנתינה - היי כל כולך בנתינה.

מבלי לצפות
"מה יצא לי מזה",

מבלי כל צורך
"שיכירו תודה".

מבלי כל
שיקולים של תועלת וכדאיות.

כשאת בקבלה -
היי כל כולך בקבלה.

פתחי את הלב
והכילי, או למדי להכיל

את השפע
הניתן לך.

משום שמגיע
לך. משום שאת ראויה!

אל תנסי
להקטין מהנתינה של הזולת.

אל תתגאי ותסרבי
לקבל את המוצע לך.

היי כול כולך
בקבלה.

כשאת בעשייה -
היי כל כולך בעשייה.

אל
תחשבי על גורמים של "איך, כיצד, מדוע
ולמה".

אל תחשבי על
מה שעוצר בעדך -

מחסומים,
פחדים, תועלת ישירה.

השקיעי את
האנרגיה שלך כל כולך בעשייה.

למדי להיות
העשייה וליהנות מכך.

כשאת בשקט -
היי כל כולך טובלת בשקט טהור.

אל תביטי
החוצה. אל תנסי לרצות גורם חיצוני

זולתי לך. אל
תנסי אף להסביר ולנמק.

אל תשפטי את
עצמך על הצורך באיזון.

היי בשקט. גם
בתוכך.

השכיני את
השקט במחשבותיך, ברגשותיך,

במעשיך
ובלבך.

כשאת בשקט -
היי א ת
ה ש ק ט.

כשאת באמת -
היי כל כולך באמת הגבוהה.

לא האמת
החלקית שבאה לענות על הצורך

הפנימי שלך -
להיות הצודקת בדרמה.

לא האמת
שאינה כוללת את טובתם העליונה של מטופליך

והאנשים איתם
את באה בקשרי מגע יומיומיים.

היי באמת של
החמלה. באמת של הנתינה. באמת

של ראיית העל
של מטרת המפגש. של החזון העליון.

היי כול כולך
באמת הגבוהה וספני בתדריה.

כשאת שמחה -
היי כול כולך שרויה בשמחה.

אל תעצרי
לחשוב על סיבות וגורמים.

אל תנסי
למשוך אותה מעבר לזמן שמוקצב לה.

תהיי בשמחה
ותיהני ממנה. כמו שהיא:

ראשונית,
יצרית, יצירתית וסוחפת.

היי כול כולך
שמחה טהורה."

***

כך הכתיב לי מדריכי הבכיר, רבי עקיבא, הבוקר לאור שיעור שעברתי אתמול.

אני מקבלת את העצה.

יום נפלא ומבורך.

באהבה,

אילנה