פגשתי גברים אבודים
על גברים, פגישות, אבידות ומציאות. עליי
פוסטים פופולאריים
-
תחמיץ
20/12/09 | 975 צפיות
-
קריז
21/6/08 | 814 צפיות
-
יותר מכל אני מתביישת
24/6/08 | 1214 צפיות
-
הו, כמה נפלאים שדייך (3)
17/5/08 | 994 צפיות
-
יום שלישי שעה שניה - שיעור אמנות
28/9/09 | 1058 צפיות
-
חלום מוסרני
19/6/08 | 1104 צפיות
פוסטים אחרונים
- "פגשתי גברים אבודים" - תערוכה 27/4/11
- שיאים 21/6/10
- אגוזים וצימוקים 29/5/10
- חג בקיבוץ 23/5/10
- מהאקדמיה למילים 12/5/10
- עקיצות 5/5/10
יותר מכל אני מתביישת
תגובות אחרונות
-
ארנה א
בתגובה על ציור
-
דנה.גל
בתגובה על אישה עם חולצת פסים
-
יעל חיון
בתגובה על סנטה תרזה - קדושה או זונה?
-
noontet
בתגובה על אישה מוכה
-
צילום בזמן אמת
בתגובה על הפיה הנרדמת
-
לוק סקיווקר
בתגובה על צילום משפחתי על האקליפטוס ליד נחל אלכסנדר
תגובות (45)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כאילו טריוויאלי...אבל לא!
פשוט מקסים ומקסים פשוט
כמה שננסה לפעמים להסתיר אותם...
הם ימצאו דרך לחמוק ולהיראות.
הם התמצית שלנו ובעולמינו היום התמצית הזאת
מסתתרת תחת שכבות רבות *
גם אני. זה לא אומר שאני צועקת את רצוני, יש כאלו שאני שומרת לעצמי.
חשבתי שרק אני.
היום אני כבר לא מתביישת.
פחחח
תלוי
שאני אנסה, אם מותר ?
להיפך, דווקא להוציא את הרצונות ולהתגאות בהם
דרך זו מגדילה משמעותית את הסיכויים להגשמתם
הבעיה היא שהיא גם מגדילה את עומק האכזבה האפשרית
אבל מהם הם החיים אם לא מסע רגשות בין הגשמה ואושר לבין אכזבה ?
פאולינה, הבנתי ?
יובל
אם כך כניראה ששתית על בטן ריקה.
פעם הבאה תדחפי איזה סטייק ואז תתחילי בשגעות
לכי על הרצונות שלך..
ככה צריך להיות...
מינימליזם.. שאומר כל כך הרבה.. אהבתי.
אחותי מגניבה
לקחתי. זהו, עבר לי. אני כבר לא מתביישת וגם אין לי רצונות
אם לא אכפת לך לנסח שוב, שגם אני אבין
הכל שטויות, קחי איזה דרינק והכל יעבור לך
מקסים
זה משהו להתגבר עליו..
וואלה, אני בדיוק קוראת את "שלך סנדרו", חתיכת חדירה לפרטיות זה לקרוא מכתבים של אחרים, בד"כ זה גם מאכזב ולא מעניין.
נכון, תראי, בגיל 16 באמת אין שם יותר מדי וקל לזהות מה שיש (אם יש) מעבר. אבל עם השנים והנסיון והכל ביחד, אנשים לומדים להסתיר דברים היטב ובדרכים שונות, שגם בחברות קרובה לפעמים קשה מאוד לזהות ולהצביע.
בהתחלה הסכמתי,
אפילו הרגשתי כמו מה ש- happy c כתבה,
אחר כך חשבתי שזה דווקא יכול לפתור הרבה מאוד אי הבנות שיכולות לגרום לעוד יותר בעיות...
מאד
:) כמה מסובך, ככה פשוט
כתבת
כתבת.
אוף
:(
לא ממש. אבל אחרי הכל כלנו נורא שונים ומיוחדים כמו כלם.
שמעי סיפור (לא יודעת אם זה קשור). חברה שלי מצאה היום ארגז מסתורי ובו מכתב מקופל בכתב יד צפוף של בת מלפני כ-15 שנה. היא הראתה לי ואחרי התלבטות קצרה מאד החלטנו לקרוא בו. גילינו מכתב שכנראה כתבה נערה בת שש-עשרה לחברה בעקבות ריב שנוצר ביניהן. זה מאד הצחיק אותנו כי כביכל זה היה נורא נורא אישי, ובעצם נורא טיפוסי לסגנון של מכתבים שכותבות בנות בגיל הזה אחת לשניה. (לפחות פעם... היום זה עבר למסנג'ר)
כתבתי לי תשובה גאונית בפרטי. לקח לי הרבה מאוד זמן ולא מעט דמעות כדי להגיע לאותן מסקנות ובכל זאת לפעמים שוכחים. עדיין, זה טוב לקבל תזכורת
שאלה טובה
(כתבתי לך תשובה ארוכה בפרטי)
טוב. רק שלא תהפכי את זה להרגל
כן
אין לי מה להוסיף..
איזה מאמי את
את מצטטת...?
שאלה טובה
ואז מה?
מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות?
יותר מכל אני מפחדת להודות בפני עצמי
על הרצונות
הכמיהות
והתשוקות
!