| איך זה שלמרות שאני יותר מ"בסדר" (מה זה בכלל "בסדר"???) אלה שהתאהבו בי לא היו מיליונרים, ולא פרקו אף פעם את הנישואים שלהם למעני, ולא קנו לי בית חורף או קיץ בעיירת נופש בעלת מוניטין פלצני משהו, ולא יצירות אמנות מקוריות ששווין היה יכול להחזיק כמה מעונות לנוער בסיכון או נשים מוכות או תשלומי תרופות שאינן כלולות בסל התרופות לחולים שחייהם תלויים להם מנגד.
כל זה מביא אותי לשאלה "מה לא עשיתי בסדר?"
אבל לא מאבדת תקווה, אולי מתישהו מישהו יתאהב בי נואשות כל כך שיהיה מוכן לפרק את נישואיו הכושלים ממילא ואולי ישלח לי זר פרחים שאליו יצורף פתק שיגרום לי להסמיק ולשמוע משק כנפי פרפרים סביב ראשי, מישהו שילחש לי מילים מתוקות על אזני, שיקרוץ לי ברגע הנכון ויסכין עם כל גחמה שלי.
בינתיים אני מסתפקת באיש חיקי הנצחי (נצח =מאסר עולם + 4 שנים בגין התנהגות אמינה)שאמנם שולח לי פרחים במקרה והוא בחו"ל ביום הנישואים שלנו וחוץ מזה הוא חולק עימי את האוברדרפט והילדים וחדר ארונות ועיתון בוקר ושיחות נפש פעם ב... ומיטה זוגית ושינה ב"כפיות" ואולי מתישהו גם יאמר לי פה ושם (אולי שלושת הרגלים? או שזה יותר מידי?) שהוא אוהב אותי , או שחייו ריקים בלעדי... (בשביל מה להגיד? את הרי יודעת זאת....)
ואם אני רוצה בית נופש , טיול בקריביים או יצירות אמנות אורגינליות, אני פשוט צריכה לקנות כרטיסי הגרלה ולקוות שהמזל יתדפק על דלתי הפעם....... או....... לקוות לניסים....... |