כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    XXX ימים בשבי

    ב 25 ליוני 2006 , ביליתי לילה ארוך בטנק משוכלל ביותר על גבול עזה ישראל ומצרים, בדיוק כמו כל נער ישראלי אחר ורגיל בגיל 19 בישראל. ילה ארוך שלא נגמר עד היום.
    באותו הלילה , נורו יריות , נפצעו חברים והובלתי מעבר לגבול לשבי החמאס. היום אני שם.

    הבלוג \"XXX ימים בשבי\" הוא דרכי להעביר קצת את הזמן במחשבות, הרהורים וזכרונות של אדם המנסה לזכור את המציאות שלפני ולשכוח את זו של עכשיו, להישאר שפוי עד שיבואו, להישאר בחיים עד שילכו.
    הבלוג של איש צעיר בשבי האויב XXX ימים.
    שלא נשכח.

    ארכיון

    730 - שנתיים במרתף

    8 תגובות   יום שלישי, 24/6/08, 19:12

    "טאנז , טאנז... טאנז אלבטאר.. יאללה קום שאליט..." צעקו ושמעתי את הדפיקות והרעשים של פתיחת הצוהר מלמעלה. מזיזים את שולחן מלמעלה, פותחים את דלת הפלדה הכבדה שמעלי , רעש חזק- אבל נעים, ריח של אוויר טרי. רגלים כבדות יורדות בסולם השבור ועייני מנסות להסתגל לאור הפתאומי הזה שפרץ למרתף. "טאנז , טאנז ... . יש כאן מישהו לראות אותך" צעק לי אחד הכולאים שלי, זהיתי את הקול של הבחור שלאחרונה הגיע , מזוקן אדמוני, עיניים קטנות, גלבייה מוכתמת תמיד וקול כזה... קול שאי אפשר לסבול יותר מכמה שניות. "טאנז!!!" הוא צעק שוב ובעצבים ,שמעתי אותו יורד. הייתה לי בחילה, לא הצלחתי לקום.
    וויתרתי אתמול על החומוס היבש וכנראה שהרעב לא עושה טוב לחום ולמצבי הבריאותי, השתעלתי וירקתי קצת דם על הרצפה. כנראה קצת הייתי איטי, איטי מדי, פתאום יד חזקה ניערה אותי מהמיטה והטיחה אותי בקיר, אני דיי רזה עכשיו , זה לא קשה.
    הירך נחבטה בפינת המיטה והרגשתי כאב מתכתי עולה במהירות בעמוד השידרה, מזכיר לי את כל הצלעות השבורות והסימנים הכחולים שעדיין לא החלימו, התקפלתי בפינה, מנסה לאפס לרגע את מחשבותי, את שיווי המשקל , הייתי חייב להשתין לעזאזל .... " קום קום, יש כאן בוס גדול בה לראות אותך - טאנז .... יאללה כבר יא-יהוד ". למדתי כבר על בשרי , כשמגיע מישהו פשוט תעמוד, תתאפק, תסתום ואל תגיד כלום ...כמו שאמר הרס"פ בטירונות - "תעמוד לי כמו זי... מתוח" - זה מעלה לי חיוך - מחזיק אותי הדברים הקטנים האלו- הזיכרונות שעוד נישארו. בשנה הראשונה היו באים הרבה, בהתחלה עוד ניסיתי לשאול לברר, אפילו איזה נציג אחד או שניים מאירופה בלונדינים כאלו רק הסתכלו עלי ודיברו שפה שאני לא מכיר, היה זקן אחד שאמרו לי שביקר כשהייתי מחוסר הכרה... אמריקאי. קיוותי אז בכל פעם מחדש שזהו , אני יוצא מכאן תכף- חוזר הביתה. שאלתי שאלות, הרמתי את הקול, ביקשתי סימן, אבל תמיד זה ניגמר בסוף רע. "ההם" היו צועקים עלי , מאיימים שלו אגיד יותר כלום, מרביצים לי "ואללה .. שלא תספר כלום אההה..יאה שליט.", אז אני לא אומר כבר כלום, אני רק השבוי של "ההם" , עומד ככה עקום, עם היד השבורה שלי , שחורה כלפי מטה, לבוש גלבייה מוכתמת וקרועה - נראה כמו מחבל אמיתי מסרט של צאק נוריס...ממש כמוהם כבר- אבל אחר, אני יודע שאחר , יודע בפנים.
    בכל פעם, בכל ביקור או מישהו חדש אני מרגיש שכל שנשאר לי לעשות, זה להביט לו ישר בעיניים, להביט לזה שבא לבקר, להסתכל לו ישר בעיניים שיראה את"השבוי" מבפנים, אני שוב מביט, בוהה למרחק דרך עיניו של החודר למרתף, מתבונן  ישר לתוך עיניו בלי למצמץ, שיזכור. ככה בדיוק , באותו המבט, בלי הרבה מילים, רק מבט ומחשבה , ממילים כבר יאשתי ... שנתיים, בדיוק היום, איך שכחתי לספור או לזכור. אתמול היה לנו שבוע, לידה וידיים .. זה 729 , אז היום  730 זה שבע.. שבוע, שלוש זה , הסרט ההוא שאהבתי נו , עם התלת רגל ... שכחתי את שמו ...  ואפס... אפס זה קרח. אז שבוע , סרט וקרח ... כן ככה אני אזכור ...עד מחר...המשחקים הטיפשיים האלו שלי...  שנתיים , אלוהים , אני שנתיים כבר בכלא, בשבי האויב , שנתיים ... ורק רציתי לעשות צבא כמו כולם. שנתיים, 730 יום ו 729 לילות. ועכשיו, בא עוד איזה ערבי אחד לראות איך נראה שבוי אחרי שנתיים במרתף, תסלחו לי אני צריך ללכת עכשיו ולעשות לו "קבלת פנים".

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/7/08 08:58:


      גלעד, פשוט תחזור מהר, הגיע הזמן שישחררו נבלות ורוצחים, גם ככה הם סתם עולים לנו כסף, שיחזירו אותם ולמחרת יפוצצו להם את כל הכפר...

       

      http://www.portan.co.il/forums/topic.asp?TOPIC_ID=6891

        3/7/08 17:10:

      רדו מיד מהשטות הזאת!!!

      כמי שהיה שבוי אני מוחה על זילות השבי שבבלוג המטופש הזה. אין כל דמיון בין הדברים הכתובים כאן לבין המציאות האכזרית של  השבי. מי שרוצה לדעת על "החוויות" של השבי מוזמן להיכנס לאתר "ערים בלילה" - עמותת חיילי צה"ל שהיו בשבי האוייב, ולקרוא את הדברים שכתבנו אנו פדויי השבי. (הדברים מופיעים במדור "ערים כותבים"). כמו כן אתם מוזמנים להצטרף אלינו במסע "ללכת שבי בשביל ישראל" ולשמוע את הדברים ממקור ראשון.

        29/6/08 17:49:


      שלום בלוגר יקר,

      שמי תמרה ואשמח לדבר איתך. אני בטלפון 054-6689852

        25/6/08 12:44:

      שובר את הלב להרגיש שאישית אין לי מה לתרום כדי להביא את גלעד הביתה.

       

      יכולה לאחל רק מכל הלב שישוב הביתה לכל האנשים שאוהבים אותו ויש המון כאלו.

       

        25/6/08 08:34:

      כואב לי הלב....

       

      שיחזור כבר, איך חיילים נלחמים בלי ממשלה שעומדת מאחוריהם!!

        24/6/08 23:08:

      http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-30345-00.html?tag=15-29-00

       

      משפחת שליט, אנא קיראו את התחזית שלי לשחרור בנכם !

        24/6/08 20:07:

      צביטה ענקית בלב.

       

      מצפים לשובו. מתפללים ומייחלים

       

      כוכב ענק למזל טוב ממני!

      הערה חשובה

      • "הכותב" אינו קשור בכל דרך להנהלת קפה דה-מרקר, משפחת שליט היקרה או כל גוף אחר.אינו פועל מטעמם או בשמם.
      • סליחה מראש למי שמוצא בכך ציניות, תוכן פוגעני או גזעני או כל מי שעלול להיפגע. הערות יתקבלו בהודעה אישית.
      • *** אנא לא לעשות שימוש ציני בתמונות או בכתוב
      • *** כוכבים זוהרים שמראים את הדרך וחברויות אמת יתקבלו בשמחה
      • *** תגובות, הודעות, קישורים, הפניות ... זו הדרך להשאיר את הבלוג הזה חי
      • *** עיתונאים למיניהם , לא יתקבלו תגובות על זהות הכותב עד לחזרתו של גלעד.
      • כותבים המעוניינים ליטול חלק בבלוג

      כתבו על הבלוג

      פרופיל

      גלעד שליט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      חדשות עלי