מדפסת מחוברת לבטן
קטעי סיפור שבועיים
ארכיון
משחקים בקוביות
כל הזכויות לצילום שמורות לאלמוני תל אביבי
להורים שמחכים לילדים ולזקנים שמשחקים בקוביות ולנו ששותים קפה ומצקצקים, אח איזה קצף מריר יש לחיים
אתה חושב שהעולם יכול להיהרס? הוא שואל כשהוא מתעורר ואני מתכווץ ואומר, עוד מליון שנים, בטח, כל דבר צריך להיגמר. הוא מביט בי בעיניים מבריקות, עוד רגע מתחיל לבכות. מה עם אמא? ועם בטסי? גם הם יכולים להיהרס?...אני מלטף את היד הקטנה ואומר, כל דבר בזמן שלו, מתוק שלי, צריך ללכת לדרכו. הוא לא מוותר, לא מבין, שואל, מתי חוזרים אלו שהולכים? ואני לא יודע מה להגיד. לא יודע בן שלי, אבא לא הכל יודע, יש דברים שנצטרך ללמוד ביחד, והוא מציע שנטלפן לסבא כי הוא בטוח שידע... אני מבטיח, כשתעלה השמש ניתקשר ונשאל את האיש היודע תמיד יותר, מה ולמה ואולי יגיד גם איך אפשר.
הבן שלי חולה. מתעורר שלוש ארבע פעמים בלילה, לא בוכה, שוכב, שותק, מבקש כי נהיה איתו. שיחררתי את אישתי מהשמירה אותו ואני, נשאר כל הלילה לידו. ישן כמה שעות בערב ומעשר, אני בחדר, קרוב למיטתו. כי לארכיטקטים לא מפריע לעבוד בלילה. אני על המחשב והוא שקוע בתנומה. כשהוא מתעורר וקורא אבא, תוך שניה אני אצלו.
ואם העולם יהרס מה יהיה איתנו, אבא? ואין לי תשובה וגם מחר לא תהיה ובמקום זה אני שואל, למה אתה חושב על זה? והוא עונה, כי אתמול בלגו נשברה לו הרכבת ובטסי נבהלה ודחפה את הקרונות שהתפרקו לקוביות. וכשהוא התחיל לבכות אמר לו סבא, די מספיק, מספיק לבכות. כולנו ילדים, בונים כמו אלוהים וכבני אדם הורסים.
מאז הוא לא מפסיק לחשוב על זה ומרגיש כי ככה, בקלות, יכול הכל להיהרס ואולי כדאי לבנות תיבה, כמו נוח, ולהכניס את אמא ואת בטסי ואת סבא וסבתא ואת שנינו גם ולחכות לבוקר. כי רק בבוקר נוכל לראות מה יכול לקרות...אני אוסף את הראש הקטן ולוחש, בן שלי, אתה הוא העולם שלי. אתה הוא החלום והרגע והנס. אל תדאג, לא אתן לעולם להיהרס. |
פוסטים פופולאריים
-
ניסע וכשנגיע נדע
5/5/08 | 956 צפיות
-
מחפשים
27/7/08 | 1075 צפיות
-
רק אם אתה מלך
19/2/14 | 781 צפיות
-
טקסט קצר על אהבה
5/7/08 | 4462 צפיות
-
טוסט ודבש
1/1/09 | 1000 צפיות
-
כלבת שמירה
10/8/15 | 718 צפיות
-
חתולים בשק
19/7/08 | 1148 צפיות
-
מחכה תכופות לשובך
5/8/08 | 1307 צפיות
-
בחיים לא הייתי מאמינה
16/3/09 | 1076 צפיות
-
הערים הסמויות מעין
8/1/09 | 1371 צפיות
-
עוד לא רואים את הסוף
14/3/10 | 1330 צפיות
-
ומכל המקומות אתה רוצה לנסוע עכשיו לתאילנד?
12/9/10 | 1030 צפיות
-
תותים
6/6/08 | 879 צפיות
-
הגרזן
27/4/09 | 1056 צפיות
-
רכבות
15/9/08 | 1225 צפיות
-
זוכרת על מה דיברנו בטלפון?
12/9/08 | 1122 צפיות
-
Bella Ciao
15/7/19 | 1181 צפיות
-
סתם
8/8/08 | 1029 צפיות
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
השאלה הנשאלת היא האם אנחנו אומרים את האמת
כפי שאנחנו צופים אותה, כי זה טוב לנו?
טוב לתדמית שלנו בעיני עצמינו?
או טוב להם?
אני מאמינה בלאפשר לילדים מקום בטוח ככל האפשר, כל עוד ניתן
המציאות כבר תחדור לבד בין הסדקים
אבל...בינתיים שישחקו, שישמחו, שירוצו חופשיים
אנחנו נדאג.
הוא ולא אחר !
ההר הירוק תמיד זה הכרמל?
תודה שאת מאווררת את הפוסטים מהנפטלין. איך את מגיעה אליהם?!
את צודקת לגבי החומה. ראית את הסרט "ילדי העתיד" עם קלייב אואון? ממליץ. קחי מבלוקבסטר את הדי וי די המלא. יש שם דיון מעניין, מחוץ לסרט, של כמה פילוסופים שמדברים על האימה והחומה.
לימון מוסיף המון.
ביום ההוא שגיליתי שלאבאשלי אין תשובה למה ששאלתי
פחדתי נורא, פחד תהומי, מטלטל, ראשוני
(והייתי כבר ממש גדולה, אולי בת עשר או בת מצווה)
וביום למחרת הלכתי להר הירוק תמיד, וישבתי שם בשקט, לבד
וחשבתי, וראיתי את האין-תשובה הזו שלו, פרוס על העמק
והשמש שקעה, וירדתי את כל הדרך חזרה בחושך
ולא פחדתי בכלל...
סיפור אמיתי.
תודה.
האהבה היא חומת ההגנה מפני האימה...והיא עוד הרבה דברים טובים. תודה!
אקפיד להציץ בחלון בעוברי
כתוב כך שהחשיפה וההשתאות והשיתוף והאינאונות יחד
עוברים כמו ריח של תבשיל, חודרים מסתננים
תודה
אבא וילד מודים לפלא פלאים עד הכוכבים
נחמד שאת קופצת לקפה
תודה
אין לי מה להוסיף.
רק שהייתי פה וכיכבתי את אבא ואת הילד
אחלה. גם הציטוט אחלה
תודה יובז
אקפוץ אליך לקפה בקרוב
משונה שאת שואלת את זה דווקא היום. הייתי עסק היום בנסיון "להעלות באוב" את הדמות הכי חשובה ברומן ההיסטורי שאני כותב ולתקשר איתה. הצלחתי!
תודה מור
כתיבה מעולה, אהבתי מאוד
ילד ששואל הכל, פתאום משום מקום
סבא שיודע הכל
אלוהים בונה ואדם הורס
"כולם מתים
כושית הכלבה של איה וחנוך
דוד בן גוריון
ואפילו בר כוכבא"
מקור משפחתי. 1980.
ובגלגול נשמות אתה מאמין?...
כתבת יפה, אהבתי את הרגישות.
תלתלית
אני יודע בדיוק מה לעשות עם התגובות שלך. לקרוא אותם שלוש ארבע פעמים..ואחר כך עוד פעם...כי זה נעים.
תודה שמצאת את המקום שלי.
"וכל אדם עולם ומלואו וואת חורבנו חזיתי"
נביא חיצוני
אכן, אפי, והחוכמה שאני רואה בפוסטים שלך היא שנשארת רענן, טרי, מלא חיים כילד
סלח לי שאני נשמע קצת אבהי, אבל זה בגנים שלי
תודה שמר!
כיף לראות את תגובתך. כאבא אתה צודק. לפעמים יש לנו נטיה לעגל את המציאות "בשביל" הילדים. אבל האין זה הקושי שלנו להתמודד איתה? הורים שמעמידים פנים כאוהבים, אבות שמסתירים קשיים כספיים, אמהות שמורחות את המורים ועוד ועוד שקרים לגיטימיים. יותר קל לכבס מלהגיד סליחה ליכלכתי. אם היה לנו אומץ להגיד לילדים, גם אנחנו מפחדים, אולי היינו גורמים לו להרגיש יותר חזק. לא להתבייש בחולשות שלו.ובסיפור שלי, הסבא הוא זה שיודע הכל והוא פחות משרה בטחון..אני חייב לומר שגם אני פעם הייתי כזה. ניגמלתי.
נלך לישון. אבא שלי זקן, אולי לא יהיה מחר כשאקום.
ארטישוקה
כמה את צודקת. זה מרגיע. את ההורה ואת הבנים. מעמיד את שניהם על אותה מרצפת של המשתאים. ואפשר הרבה ללמוד מילד כשמבקשים ממנו שיסביר....
יאללה, לגמור את הלימודים ולעשות ילדים...
תשמע, כשאני קוראת אצלך משהו קורה לי בפנים.
זה לא עצב, וזה לא געגוע. בטח מבקרי ספרות היו קוראים לזה זיכוך.
קתרזיס לקרוא אותך. כן.
אני מודה על הרגע שבו מצאתי את המקום שלך. תודה.
אח, ילדים. חכמים כמו שדים ומותירים אותנו לפעמים חסרי תשובה. החוכמה היא באמת לשמור על העולם המשפחתי.
אהבתי את המציאות המסופרת. יכולתי בקלות להחליף שמות ולהזדהות.
לפעמים אפשר ומותר לשקר לילדים. נכון שבסוף הכול יהרס, אבל זה כל כך מחוץ לקנה המידה שלהם (ושלנו) שזה לא ממש משנה.
וכן, כולם ילכו בסוף. זו דרכו של עולם. זה לא רע או טוב. זה לא עצוב או שמח. אלו רק תוויות שאנחנו מדביקים לאירועים ביהירותנו המתנשאת.
אז לך לישון ילד, אבא יהיה כאן גם מחר כשתקום.