כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    משחקים בקוביות

    23 תגובות   יום שלישי, 24/6/08, 23:45

    כל הזכויות לצילום שמורות לאלמוני תל אביבי

    להורים שמחכים לילדים ולזקנים שמשחקים בקוביות ולנו ששותים קפה ומצקצקים, אח איזה קצף מריר יש לחיים

    אתה חושב שהעולם יכול להיהרס? הוא שואל כשהוא מתעורר ואני מתכווץ ואומר, עוד מליון שנים, בטח, כל דבר צריך להיגמר. הוא מביט בי בעיניים מבריקות, עוד רגע מתחיל לבכות. מה עם אמא? ועם בטסי? גם הם יכולים להיהרס?...אני מלטף את היד הקטנה ואומר, כל דבר בזמן שלו, מתוק שלי, צריך ללכת לדרכו. הוא לא מוותר, לא מבין, שואל, מתי חוזרים אלו שהולכים?  ואני לא יודע מה להגיד. לא יודע בן שלי, אבא לא הכל יודע, יש דברים שנצטרך ללמוד ביחד, והוא מציע שנטלפן לסבא כי הוא בטוח שידע... אני מבטיח, כשתעלה השמש ניתקשר ונשאל את האיש היודע תמיד יותר, מה ולמה ואולי יגיד גם איך אפשר. 

    הבן שלי חולה. מתעורר שלוש ארבע פעמים בלילה, לא בוכה, שוכב, שותק, מבקש כי נהיה איתו. שיחררתי את אישתי מהשמירה אותו ואני, נשאר כל הלילה לידו. ישן כמה שעות בערב ומעשר, אני בחדר, קרוב למיטתו. כי לארכיטקטים לא מפריע לעבוד בלילה. אני על המחשב והוא שקוע בתנומה. כשהוא מתעורר וקורא אבא, תוך שניה אני אצלו.  

    ואם העולם יהרס מה יהיה איתנו, אבא? ואין לי תשובה וגם מחר לא תהיה ובמקום זה אני שואל, למה אתה חושב על זה? והוא עונה, כי אתמול בלגו נשברה לו הרכבת ובטסי נבהלה ודחפה את הקרונות שהתפרקו לקוביות. וכשהוא התחיל לבכות אמר לו סבא, די מספיק, מספיק לבכות. כולנו ילדים, בונים כמו אלוהים וכבני אדם הורסים. 

    מאז הוא לא מפסיק לחשוב על זה ומרגיש כי ככה, בקלות, יכול הכל להיהרס ואולי כדאי לבנות תיבה, כמו נוח, ולהכניס את אמא ואת בטסי ואת סבא וסבתא ואת שנינו גם ולחכות לבוקר. כי רק בבוקר נוכל לראות מה יכול לקרות...אני אוסף את הראש הקטן ולוחש, בן שלי, אתה הוא העולם שלי. אתה הוא החלום והרגע והנס. אל תדאג, לא אתן  לעולם להיהרס.

    דרג את התוכן:

      תגובות (23)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/5/09 22:41:


      השאלה הנשאלת היא האם אנחנו אומרים את האמת

      כפי שאנחנו צופים אותה, כי זה טוב לנו?

      טוב לתדמית שלנו בעיני עצמינו?

      או טוב להם?

       

      אני מאמינה בלאפשר לילדים מקום בטוח ככל האפשר, כל עוד ניתן

       

      המציאות כבר תחדור לבד בין הסדקים

       

      אבל...בינתיים שישחקו, שישמחו, שירוצו חופשיים

      אנחנו נדאג.

       

        26/5/09 19:20:

      צטט: יואל עיני 2009-05-26 17:36:33

      צטט: עליזהלה 2009-05-26 06:52:36

      ביום ההוא שגיליתי שלאבאשלי אין תשובה למה ששאלתי

      פחדתי נורא, פחד תהומי, מטלטל, ראשוני

      (והייתי כבר ממש גדולה, אולי בת עשר או בת מצווה)

      וביום למחרת הלכתי להר הירוק תמיד, וישבתי שם בשקט, לבד

      וחשבתי, וראיתי את האין-תשובה הזו שלו, פרוס על העמק

      והשמש שקעה, וירדתי את כל הדרך חזרה בחושך

      ולא פחדתי בכלל...

      סיפור אמיתי. 

      תודה.

      ההר הירוק תמיד זה הכרמל?

       

       

      הוא ולא אחר !

        26/5/09 17:36:

      צטט: עליזהלה 2009-05-26 06:52:36

      ביום ההוא שגיליתי שלאבאשלי אין תשובה למה ששאלתי

      פחדתי נורא, פחד תהומי, מטלטל, ראשוני

      (והייתי כבר ממש גדולה, אולי בת עשר או בת מצווה)

      וביום למחרת הלכתי להר הירוק תמיד, וישבתי שם בשקט, לבד

      וחשבתי, וראיתי את האין-תשובה הזו שלו, פרוס על העמק

      והשמש שקעה, וירדתי את כל הדרך חזרה בחושך

      ולא פחדתי בכלל...

      סיפור אמיתי. 

      תודה.

      ההר הירוק תמיד זה הכרמל?

       

        26/5/09 17:35:

      צטט: מי לימון 2009-05-25 22:14:03


      האהבה היא חומת ההגנה מפני האימה...והיא עוד הרבה דברים טובים. תודה!

      תודה שאת מאווררת את הפוסטים מהנפטלין. איך את מגיעה אליהם?!

      את צודקת לגבי החומה. ראית את הסרט "ילדי העתיד" עם קלייב אואון? ממליץ. קחי מבלוקבסטר את הדי וי די המלא. יש שם דיון מעניין, מחוץ לסרט, של כמה פילוסופים שמדברים על האימה והחומה.

      לימון מוסיף המון.

       

        26/5/09 06:52:

      ביום ההוא שגיליתי שלאבאשלי אין תשובה למה ששאלתי

      פחדתי נורא, פחד תהומי, מטלטל, ראשוני

      (והייתי כבר ממש גדולה, אולי בת עשר או בת מצווה)

      וביום למחרת הלכתי להר הירוק תמיד, וישבתי שם בשקט, לבד

      וחשבתי, וראיתי את האין-תשובה הזו שלו, פרוס על העמק

      והשמש שקעה, וירדתי את כל הדרך חזרה בחושך

      ולא פחדתי בכלל...

      סיפור אמיתי. 

      תודה.

        25/5/09 22:14:

      האהבה היא חומת ההגנה מפני האימה...והיא עוד הרבה דברים טובים. תודה!
        28/6/08 16:12:

       

      אקפיד להציץ בחלון בעוברי

        28/6/08 12:24:
      כמה טוב שאת עוברת פה לרגע ומאירה את עיני ! אני מבשל. הרבה מבשל. והתחושה הזאת של הריחות הטרייםמן הקילוף והחיתוך ועד האדים העולים מן הסירים היא מדהימה, יחודית ובכל רגע ורגע חד פעמית. לו אצליח לכתוב כך...את מזומנת לאכול
        27/6/08 22:27:

       

      כתוב כך שהחשיפה וההשתאות והשיתוף והאינאונות יחד

      עוברים כמו ריח של תבשיל, חודרים מסתננים

       

      תודה

        27/6/08 21:26:

      אבא וילד מודים לפלא פלאים עד הכוכבים

      נחמד שאת קופצת לקפה

      תודה

        26/6/08 23:33:

      אין לי מה להוסיף.

      רק שהייתי פה וכיכבתי את אבא ואת הילד 

        26/6/08 17:27:

      אחלה. גם הציטוט אחלה

      תודה יובז

      אקפוץ אליך לקפה בקרוב

       

      צטט: יובז 2008-06-26 13:15:25

      כתיבה מעולה, אהבתי מאוד

       

      ילד ששואל הכל, פתאום משום מקום

      סבא שיודע הכל

      אלוהים בונה ואדם הורס

       

      "כולם מתים עצוב

      כושית הכלבה של איה וחנוך

      דוד בן גוריון

      ואפילו בר כוכבא"

      מקור משפחתי. 1980.

       

       

        26/6/08 17:26:

      משונה שאת שואלת את זה דווקא היום. הייתי עסק היום בנסיון "להעלות באוב" את הדמות הכי חשובה ברומן ההיסטורי שאני כותב ולתקשר איתה. הצלחתי!

       

      תודה מור

      צטט: mור 2008-06-26 12:42:50

      ובגלגול נשמות אתה מאמין?...

      כתבת יפה, אהבתי את הרגישות.

       

        26/6/08 13:15:

      כתיבה מעולה, אהבתי מאוד

       

      ילד ששואל הכל, פתאום משום מקום

      סבא שיודע הכל

      אלוהים בונה ואדם הורס

       

      "כולם מתים עצוב

      כושית הכלבה של איה וחנוך

      דוד בן גוריון

      ואפילו בר כוכבא"

      מקור משפחתי. 1980.

       

        26/6/08 12:42:

      ובגלגול נשמות אתה מאמין?...

      כתבת יפה, אהבתי את הרגישות.

        25/6/08 18:37:

      תלתלית

       

      אני  יודע בדיוק מה לעשות עם התגובות שלך. לקרוא אותם שלוש ארבע פעמים..ואחר כך עוד פעם...כי זה נעים.

      תודה שמצאת את המקום שלי.

       

       

      צטט: תלתלית 2008-06-25 12:18:48

      תשמע,  כשאני קוראת אצלך משהו קורה לי בפנים.

       

      זה לא עצב, וזה לא געגוע. בטח מבקרי ספרות היו קוראים לזה זיכוך.

      קתרזיס לקרוא אותך. כן.

       

      אני מודה על הרגע שבו מצאתי את המקום שלך. תודה.

       

       

        25/6/08 18:35:

       

      "וכל אדם עולם ומלואו וואת חורבנו חזיתי"

      נביא חיצוני

       

      אכן, אפי, והחוכמה שאני רואה בפוסטים שלך היא שנשארת רענן, טרי, מלא חיים כילד

      סלח לי שאני נשמע קצת אבהי, אבל זה בגנים שלי

       

      צטט: אפי גבזו 2008-06-25 12:08:45

      אח, ילדים. חכמים כמו שדים ומותירים אותנו לפעמים חסרי תשובה. החוכמה היא באמת לשמור על העולם המשפחתי.

      אהבתי את המציאות המסופרת. יכולתי בקלות להחליף שמות ולהזדהות.

       

        25/6/08 18:27:

       

      תודה שמר!

       

      כיף לראות את תגובתך. כאבא אתה צודק. לפעמים יש לנו נטיה לעגל את המציאות "בשביל" הילדים. אבל האין זה הקושי שלנו להתמודד איתה? הורים שמעמידים פנים כאוהבים, אבות שמסתירים קשיים כספיים, אמהות שמורחות את המורים ועוד ועוד שקרים לגיטימיים. יותר קל לכבס מלהגיד סליחה ליכלכתי. אם היה לנו אומץ להגיד לילדים, גם אנחנו מפחדים, אולי היינו גורמים לו להרגיש יותר חזק. לא להתבייש בחולשות שלו.ובסיפור שלי, הסבא הוא  זה שיודע הכל והוא פחות משרה בטחון..אני חייב לומר שגם אני פעם הייתי כזה. ניגמלתי.

       

      נלך לישון. אבא שלי זקן, אולי לא יהיה מחר כשאקום.

      צטט: שמר.קומ 2008-06-25 11:33:55

      לפעמים אפשר ומותר לשקר לילדים. נכון שבסוף הכול יהרס, אבל זה כל כך מחוץ לקנה המידה שלהם (ושלנו) שזה לא ממש משנה.

      וכן, כולם ילכו בסוף. זו דרכו של עולם. זה לא רע או טוב. זה לא עצוב או שמח. אלו רק תוויות שאנחנו מדביקים לאירועים ביהירותנו המתנשאת.

      אז לך לישון ילד, אבא יהיה כאן גם מחר כשתקום.

       

        25/6/08 18:18:

      ארטישוקה

       

      כמה את צודקת. זה מרגיע. את ההורה ואת הבנים. מעמיד את שניהם על אותה מרצפת של המשתאים. ואפשר הרבה ללמוד מילד כשמבקשים ממנו שיסביר....

      יאללה, לגמור את הלימודים  ולעשות ילדים...

       

       

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2008-06-25 09:14:03

      גרמת לי לחשוב על שני דברים שעולים יחד - אחד זו האפשרות לומר "אני לא יודע". משפט שאני מאוד אוהבת. יש מצבים בהם אני מוצאת בו משהו משחרר, מרגיע. השני זו אהבה הורית שעוטפת הכל, כמו עטיפה לחיים. חשבתי שזה יפה כיצד היא באה מיד אחרי ה"אני לא יודע", בדיוק כמו שהורה צריך לעשות. 

       

        25/6/08 12:18:

      תשמע,  כשאני קוראת אצלך משהו קורה לי בפנים.

       

      זה לא עצב, וזה לא געגוע. בטח מבקרי ספרות היו קוראים לזה זיכוך.

      קתרזיס לקרוא אותך. כן.

       

      אני מודה על הרגע שבו מצאתי את המקום שלך. תודה.

       

        25/6/08 12:08:

      אח, ילדים. חכמים כמו שדים ומותירים אותנו לפעמים חסרי תשובה. החוכמה היא באמת לשמור על העולם המשפחתי.

      אהבתי את המציאות המסופרת. יכולתי בקלות להחליף שמות ולהזדהות.

        25/6/08 11:33:

      לפעמים אפשר ומותר לשקר לילדים. נכון שבסוף הכול יהרס, אבל זה כל כך מחוץ לקנה המידה שלהם (ושלנו) שזה לא ממש משנה.

      וכן, כולם ילכו בסוף. זו דרכו של עולם. זה לא רע או טוב. זה לא עצוב או שמח. אלו רק תוויות שאנחנו מדביקים לאירועים ביהירותנו המתנשאת.

      אז לך לישון ילד, אבא יהיה כאן גם מחר כשתקום.

      גרמת לי לחשוב על שני דברים שעולים יחד - אחד זו האפשרות לומר "אני לא יודע". משפט שאני מאוד אוהבת. יש מצבים בהם אני מוצאת בו משהו משחרר, מרגיע. השני זו אהבה הורית שעוטפת הכל, כמו עטיפה לחיים. חשבתי שזה יפה כיצד היא באה מיד אחרי ה"אני לא יודע", בדיוק כמו שהורה צריך לעשות. 

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין