ההתחקות אחר שכלם של בעלי חיים היא לא רק משימה מסובכת, על פי רוב היא גם מיותרת, חסרת תכלית ולא רלוונטית.

באשר לכלבים, אם נבחר להתעלם מתכונותיהם- אומץ לב, טמפרמנט, חברותיות, נאמנות, צייתנות, נבחנות, יציבות נפשית או נשכנות, ובכל זאת, סתם מתוך סקרנות, נחפש להגדיר דווקא את חוכמתם, עלינו לנקוט זהירות רבה. ללא שיטה לא נתקדם לשום מקום. נתעופף כעפיפונים עוד לפני שנצא לדרך.

סיפור הסטודנט והנמלה ייטיב להדגים, עד כמה הפכפכה ולא בטוחה היא הקרקע אשר לרגליו של התר אחר חכמת בעלי החיים. יסלחו לי אפוא חובבי הנמלים על שבחרתי דווקא בפתיחה זו.

סטודנט צעיר קיבל על עצמו לחקור את חכמת הנמלה. יצא לחצר, לכד שם נמלה, הביאה לחדר והחל בניסוי.

תלש לנמלה רגל, הניחה על הרצפה וקרא בקול: "רוצי נמלה, רוצי". הנמלה החלה מיד לרוץ. רשם הסטודנט במחברתו: נמלה עם חמש רגליים- רצה. שוב לכד אותה, תלש לה רגל נוספת, הניחה על הקרקע וקרא: "רוצי נמלה ,רוצי". הנמלה, שוב, רצה. רשם התלמיד במחברתו: נמלה עם ארבע רגליים- רצה. כך תלש את כל רגליה, צעק "רוצי נמלה" ורשם- רצה. גם כשהגיע לרגל האחרונה הצליחה הנמלה לקרטע וגם אז רשם הסטודנט- רצה. לבסוף תלש את רגלה האחרונה וקרא: "רוצי, רוצי". כעת לא זזה הנמלה ממקומה.

רשם הסטודנט במחברתו: נמלה בלי רגליים- לא שומעת. 

אכן קשה לחקור וקשה לפרש בעלי חיים. באין אפשרות לשוחח עמם, הפרושים ההגיוניים להתנהגותם הם אינסופיים. מראה העיניים לבדו עלול לסחוף אל הטעויות הגדולות ביותר. אם נוסיף להביט בנמלה, אנו עלולים להשתכנע שבעל חיים זה לא רק מקשיב לקריאות סטודנטים. הוא גם בונה מחילות ענק, מוצא תמיד את דרכו, משיג מזון, מתרבה ושורד בעולמנו התובעני. פלאי פלאים. גאון ממש.

ראשית, סדר. עוד לפני מבחני החכמה יש לעסוק בהגדרות. אין זה משנה באיזה בעל חיים אנו מתבוננים, כאשר אנו מבקשים ללמוד ולפרש את התנהגותו, תחילה יש לקבוע את רמתו הפסיכולוגית.

הפסיכולוגיה מחלקת את מניעי ההתנהגות לשלש רמות בסיסיות: א. רפלקסים. ב. הסתגלות ולמידה. ג. חשיבה, שכילה ותודעה.

ברמה הראשונה ניתן למצוא התנהגויות שהן תגובות גופניות בלבד. אם האמור באדם לדוגמה, האכילה, השתייה, השינה, ההתנהגות המינית, התגובה לכאב-  אלה הם רפלקסים חייתיים אותם גם כבני אדם כולנו עשויים לחוש. צווים פנימיים המורים לנו כיצד לנהוג. יכולות גופניות אתן נולדנו או שהן אמורות להתפתח בנו. כל בעלי החיים הקיימים מונעים על ידי רפלקסים אשר מאפיינים את מינם.

כאשר האמור בכלבים, הרפלקסים אשר מגדירים אותם ככלבים, כל אותן תבניות ההתנהגות המורשות להם בדמם, סך הגירויים ותגובותיהם התואמות מהווים את הבסיס לכל התנהגותם.  אפילו בנטייתם לחברות יש להביט כעל תבנית יחסים. מכאן הדמיון בהתנהגותם של כל כלבי העולם. לכולם רפלקסים של כלבים.

ברפלקס הכוונה לתנועה אחת. תבנית התנהגות היא על פי רוב קובץ של רפלקסים ותבנית יחסים היא קובץ של תבניות התנהגות.

דווקא הרמה השנייה בסולם הפסיכולוגי- ההסתגלות והלמידה, היא הרמה הרלוונטית עבורנו. בנוסף לרפלקסים ותבניות ההתנהגות, ברמה זו ניתן למצוא גם התנהגויות שהן תולדה של ניסיון אישי ושל היכרות עם המציאות, אולם אל לנו לטעות. הכוונה רק להתנהגויות המושפעות  מהסביבה, השפעות עליהן אין המתנהג נותן את הדעת! 

ברמה הפסיכולוגית השנייה רק התנהגויות שהן אינן תוצר של ידיעה או של חשיבה והמתנהג  בהן אינו מודע להתנהגותו.

כדי להפנים היטב את הרמה השנייה בסולם הפסיכולוגי המובא כאן, נשוב לרגע דווקא לעולמם של בני האדם. כאשר המדובר באדם, אין זה נשמע סביר שהתנהגותו נוצרת או מושפעת ממשהו מבלי שהוא יודע על כך שהוא מושפע. כדי להבין את הרמה השנייה, סיפור. סיפור שאף שאין בו כלבים, דווקא הוא מוקדו של פרק זה.

קבוצה של סטודנטים החליטה לערוך ניסוי על אחד המרצים. ניסוי פסיכולוגי. לאיש, שהיה מרצה להיסטוריה, הייתה נטייה לסרוק בידו, מידי פעם, את בלוריתו בתנועה אופיינית. על תנועה זו בקשו הסטודנטים להשפיע. הכול נשמר בסודיות והמרצה לא ידע מאומה על הניסוי הנערך בו.

ראשית, החלו מיד נוקטים בחסך כלשהו. הוחלט שאף אחד אינו רושם מאומה מדבריו של המרצה. במשך שעה ארוכה ישבו, הביטו במרצה אך לא רשמו כלום. אפילו לא הערות קצרות. ואז החל הניסוי.

לפתע, מרגע מסוים ואילך, בכל פעם שהמרצה סרק את בלוריתו- רשמו מיד את מה שאמר באותו רגע. כך הסטודנטים כולם.

לא עבר זמן קצר והמרצה החל מושפע. מרגע לרגע החל עוסק בסידור בלוריתו, יותר ויותר. בתום אותו שיעור ניצב המרצה מול הכיתה ולא הסיר את כף ידו מבלוריתו, אף לא לרגע.

תהליך  "השתפרותו" של המרצה מוגדר כהסתגלות והתאמה. אף שמדובר באדם אשר מסוגל גם לרמה השלישית- לחשיבה, אם אין הוא מודע לניסוי, אם החסך מציק לו, אם אינו שם לב לתנאים ואינו יודע על קיומם, אם אינו חושב עליהם, הריהו בבחינת לא מודע. זאת על אף שהוא בהחלט מושפע.

היכולת להיות מושפע מהאירועים אפוא, אינה מחייבת ידיעה או יכולת לחשוב. במקרה זה, אם המרצה היה יודע על הניסוי, הוא לא היה מושפע.

רמה זו, הרמה הפסיכולוגית השנייה, מאפשרת לבעלי החיים המפותחים יחסית לספוג מידע מהסביבה, לרשמו בזיכרון ולהיעזר בו בעת הצורך, כל זאת בלי לנתחו במחשבה או בכלים הכרתיים כלשהם. הניסיון מחלחל ונספג בהתנהגות בלא צורך לחשוב. למידה ללא שכל- למידת הגוף.

מנגנון למידה חייתי זה הוא המאפשר לכלבים "הבנות" מורכבות ביותר, כך בעולם כולו. למעשה העניין הוא לאו דווקא כלבים. זהו מנגנונם של בעלי החיים- לזכור ולהיעזר בידע בעת הצורך, כל זאת ללא שום חשיבה.  

ברמה הפסיכולוגית השלישית- הרמה הגבוהה, ניתן למצוא התנהגויות שאינן רפלקסים ואינן תוצאה של הסתגלות והתאמה אלא התנהגויות שהן תוצאה של חשיבה. של הרהור ושל רעיון. של סיכום מצב ושכלול תנאים. של הבנה ושל מודעות. התנהגויות הנובעות מיכולת לראות ולתכנן את הנולד, ולו במידת מה. רמת התנהגות זו אפשרית, ככל הנראה, באדם בלבד. זאת על אף שאדם פועל, כמובן, גם בפעולות הנובעות מהרמה הראשונה בסולם, וכפי שנוכחנו, גם באלה הנובעות מהרמה השנייה. האדם הוא היחיד המשלב את שלושת הרמות הקיימות בהתנהגותו.

אגב, במידה מסוימת הוכחה גם יכולתם של קופים מסוימים לחשוב. להשתמש בכלים, בשפת מילים- אלה הן הוכחות לניתוח הכרתי.  

מיד עם היווצרותו של מדע הפסיכולוגיה, שייכו עצמם רבים מהמדענים החלוצים לזרם אשר כונה- זרם הביהייביוריזם. זרם זה מציג בקדמתו משפט אותו קבע מדען בשם מורגן לפני יותר ממאה שנים, משפט שהוטבע בבסיס מדע הפסיכולוגיה כולו:

"אל לנו לפרש פעולה כתולדת הפעלה של כושר גבוה בסולם הפסיכולוגי, אם אפשר לפרשה כתולדת הפעלה של כושר נמוך יותר".

אומנם גישה זו לא  נולדה לפרש דווקא כלבים אלא ראשית לפירוש התנהגותם של בני אדם, אולם השיטה לפרש, התנאי אותו מציב המדע, אמור להגבילנו גם בעת שאנו מפרשים זבובים, גם כשאנו מפרשים כלבים וגם כשאנו מפרשים בני אדם.

כאשר אנו מפרשים התנהגות, התנאי שמציב משפט מורגן פועל כמשקולת אשר מצמידה אותנו לקרקע. בלעדיו נתעופף מיד כעפיפון. ללא משקולת זו לא ניתן לפרש שום התנהגות שהרי כל מצמוץ ידמה בעינינו כגאונות. 

הביהייביוריסט יסביר התנהגות, ואין זה משנה איזה בעל חיים הוא מפרש ואף לא איזה חלק ממנה, תוך הקפדה על עקרון מרכזי- הסתמכות על רמה פסיכולוגית נמוכה ככל האפשר.

ראשית ינסה למצוא להתנהגות הסבר במערכת הרפלקסים של בעל החיים. אם, על אף שהוא מכיר היטב את הרפלקסים המפעילים את בעל החיים האמור, לא יצליח למצוא בהם הסבר להתנהגות אשר לעיניו, ימצא הסבר תוך הסתמכות על הרמה השנייה בסולם- הסתגלות והתאמה. כך או כך, ביהייביוריסט מנוסה נותר צמוד לקרקע ולא מתעופף מכל משב אוויר קליל. שוב ושוב יתעקש, שוב ושוב ידקדק בהגדרותיו ויטען שהכל עניין של מינוח.

כאשר מפרשים התנהגות של זבוב לדוגמה, אין קושי למצוא לה הסבר במערכת הרפלקסים העומדת לרשותו. אין הוא זוכר מאומה וניסיונו, ככל הנראה, כלל לא מועיל לו. הברירה הטבעית עצבה את הזבוב כך שיתקיים ללא שימוש בניסיון, וודאי שלא בתבונה.

כאשר מפרשים התנהגות של בעלי חיים "גבוהים" יותר- יונקים ועופות למיניהם, לחלק מהתנהגויותיהם ניתן למצוא הסבר רפלקסולוגי, אולם חלק אחר יינתן לפרוש רק כתולדה של למידה אינדיווידואלית- התייעלות ההתנהגות כתוצאה מניסיון אך ללא מודעות. כעיקרון, תהיה התנהגותו של בעל החיים אשר תהיה, ניתן לפרשה ללא שימוש בחשיבה, ללא הבנה וללא מודעות בקיום העצמי. כאמור, מלבד אותם ניצוצות חשיבה קופיים, אין בעולמם של בעלי החיים התנהגות שלא ניתן למצוא לה הסבר בהתאם לאחת משתי הרמות הפסיכולוגיות הנמוכות. כך עיצבה הברירה הטבעית את בעלי החיים.

כדי להכיר את רמתן של החיות, חובה להכיר  ברמתו של האדם. קצת היסטוריה. התנהגותו של האדם עוצבה באופן שונה ונבדל מכל שאר החיות. הזדקפות קומתו והתפנות הידיים למלאכות מחד והתפתחות אצבעות נשלטות ורגישות מאידך, הקנו לו יכולת ממשית לשנות את סביבתו ויצרו עבור מוחו סיבה טובה לגדול ולהתפתח. להתפתחות זו אין תקדים בעולם הבר. המחשבה וההבנה הם כלי חדש יחסית בעולם להתמודדות עם המציאות. מליארדי שנים של הסטוריה ואף פעם לא נכללו בעולם בעלי חיים חושבים!

זו הייתה רק תחילתו של התהליך. מהרגע בו הפך גודלו של המוח ליתרון, החל מוחו של האדם מתפתח במהירות. בעוד חיות הבר המשיכו לעסוק בשיפור ריצתם, מעופם, שיניהם וחושיהם, פרץ האדם במרוץ משלו. מרוץ ללא מתחרים. השימוש התכוף אותו עשה במוחו גרם לו לתפוח לממדים יחסיים  שלא היו מוכרים בעולם הישן, לחצות גבולות ולהמריא לגבהים אליהם לא יגיעו  החיות לעולם.

מנקודת מבט אבולוציונית, האדם הוא נצחון מוחץ. כבר זמן רב אינו ברשימת המתחרים. לבד בפסגה, אין דומים לו ביכולתו ואין קרובים אליו באפשרויותיו.

עתה, לאחר שהושם הדגש הראוי על הרמה הפסיכולוגית של ההתנהגות ועל רמתם היחסית של בעלי החיים, הגיעה שעתו של הכלב להיבחן.

כמובן שאין רמתו כרמה של זבוב. חלק מהתנהגותו הוא אכן תולדה של רפלקסים, אולם חלק אחר הוא תולדה של למידה- של השפעה אשר נוצרה בעקבות ניסיון כלשהו, השפעה עליה אין הוא יודע מאומה.

אין בעולם אף לא כלב אחד שהתנהגותו אינה ניתנת להסבר בעזרת הרמות החייתיות: א- נוהג כמו כלב, כלומר בהתאם לרפלקסים כלביים. ב- זוכר, מתאים עצמו ומסתגל, אך כמו המרצה להסטוריה, לא יודע מאומה בכל הקשור להשתפרותו.     

עד כמה ירחיק במחשבתו כאשר כל יכולתו ללא ידיים מסתכמת בהנעת גופו ממקום למקום? עד להיכן יפליג בדמיונו ללא מילים לארגן בהם מחשבה? ובכלל, לשם מה, לכל הרוחות, לתור דווקא אחר חכמת הכלבים אם אף לרגע לא עולה בדעתנו למדוד את אורך ניביהם של בני האדם?

מדוע עליו להיות אנושי כדי לזכות בהערכתנו? 

כדי להיות מסוגלים לפרש התנהגות של כלב, הכוונה לפרש מבלי להתעופף ולומר שהוא "חכם", ראשית יש להכיר את הרפלקסים הכלביים הקיימים. את כולם. עם אלו תנועות ועם איזה "ידע" כלב נולד. הרי אין זה תינוק. אם, לדוגמה, לא תדע על רפלקס ההתפלשות בנבלה, אם לא תבין שהוא "נדלק", אתה עלול להאמין שכלבך נוהג כך כדי להרגיזך.

שנית, יש להכיר בטיפוסי הכלבים השונים, להכיר בתכונותיהם הכלביות ובתחומי ענייניהם המסוימים. מה מגרה כל אחד מהם.

שלישית, יש להבין כיצד תהליך ההסתגלות גורם להתנהגות להשתנות. כיצד הוא משפיע על טיפוסי כלבים מסוימים, וכיצד הוא משפיע על אחרים.

עכשיו אין המדובר עוד במרצה שסורק שיערו בכפייתיות "כדי" שתלמידיו ירשמו את דבריו. עכשיו זהו כלב. נובח, רץ, נזהר, משיג מזון, ניצחונות, משחקים, חופש, אהבה, תשומת לב... גחמות של כלבים.