אני יודעת להעיר בך את החושך

כשאני ממתינה לעננים,

על סדין מצויר

פיתול כפות ידיך

מעורר קמטים מתוכי  החוצה

ומחליק

אני יודעת לצעוק כשהפחד

גוזל נשימה בחטף

פן לא אשמע

את גופך מיוזע וחשוף

מורה לי לשוב ולהפריח נופים

ירוקים ומלאים

בטעם...

כל טעם מתוק הוא

באותם רגעים

האם אדע

לזחול כשעודני צלולה

והלילה לועג

פרצופו מרושע,

דמיון פורש כנף

על אלפי מחשבות

קרומי מילים ואותיות

מסתדרים בשורה

מכריזים על סיום העונה

©כל הזכויות שמורות לדמירל רבקה